טור שלישי של “החסה”, טור התרבות והחיים של רועי צ’יקי ארד: על ChatGPT, פבלו קצ’אז’יאן, הלוטוס הלבן, בריאות פועלי הבניין הפלסטינים, ומצב ההומואים בתל אביב.

על מצב ההומואים

בעת ששוטטתי חסר מטרה במדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, ניגשה אליי בהתרגשות קבוצה של כעשרה תיירים צעירים שאחזה דף מהוה. אני אדם רגוע ונינוח בדרך כלל, אבל הופך לאובססיבי כשזה קשור לסיוע לתיירים. לא פעם ולא חמש פעמים ניגשתי לתיירים מסכנים שהיו שקועים בצילום זה את זה, והצעתי לצלם אותם בעצמי. ואף שמעת לעת אני נוטה להידחות בבוז מחויך, איני נשבר וממשיך להסביר פניי לתיירים. הפעם אני נשבע באדושם שהללו פנו אליי כמעין מציל ומושיע, והסבירו שהם במשימה של תרגום לעברית ושבחרו בי מכל העוברים והשבים.

לא הופתעתי. הנחתי שמראי מעיד עליי שאני מצוי במכמני השפה. והקבוצה הגישה לי את הדף הגדוש במילים שהם צריכים לתרגם. המילה הראשונה היתה פאטוץ’. בהתנשאות קלה, תיקנתי אותם שמדובר בפאטוש, ושזהו סלט ערבי שעליו מפוזרות פיסות פיתה יבשות. והוספתי גם סוּמק לתיבול האווירה. התיירים רשמו את הכול בהתלהבות.

אחר כך הם שאלו מה זה לירד. זכרתי שזו מילה בהומואית מהשיר הנודע של עומר אדם, אבל לא זכרתי מה פירושה בדיוק. רק אז הבחנתי בכותרת הדף. הסתבר שגדוד התיירים נמצא במסע עם מדריך ללמידת העגה ההומואית המקומית, ושהם חשבו שאני גיי מקומי, בגלל בגדיי הצבעוניים. זה כמובן החמיא לי. אבל התנצלתי שאני סתם הטרו (אני קוויר-הטרו, אבל לא רציתי לסבך) שמהלך לו במה שאמור היה להיות הרובע הוורוד, הוויה לה-אוחצ’ה.

משעשע שישראל 2023 משווקת את עצמה כליכטנשטיין של ההומואים ובה-בעת מתנהלים בה רשימות חיסול של הומואים. בדרך כלל מתייחסים לכפילות הזו כאל דבר מחריד, או לחלופין כפּינקווֹשינג, אבל יש בה גם צדדים חביבים (בינתיים).

על פבלו קצ’אז’יאן

פבלו קצ׳אז׳יאן בחנות תשע נשמות. צילם רביב אבירי
פבלו קצ׳אז׳יאן בחנות תשע נשמות. צילם רביב אבירי

ההשקה של הזדמנות, ספרו החדש של פבלו קצ’אז’יאן, בחנות הקטנה של תשע נשמות ברחוב גורדון בתל אביב, הייתה מהנה מאוד. עם קצ’אז’יאן יצא לי כבר לבלות בבואנוס איירס. הוא לקח אותי לבית הקפה וָרֶלָה וָלֶריטה, שמכונה כך על שם להקת טנגו עתיקה. הקפה בוורלה ורליטה אומנם דלוח (מקום 1345 מתוך 6000 מסעדות בעיר על-פי טריפ אדוויזור), אבל בבית הקפה הזה מציירים על הקפה בצבעי מאכל. הייחוד של ורלה ולריטה הוא שכל הפוקדים אותו נראים כסופרים או כדמויות, כך שהמקום הפך לבית שני שלי בחודש שבו התגוררתי בבואנוס איירס.

למעשה, הגעתי לארגנטינה בזכותו של פבלו. מישהו ירד במוסף הספרים של הארץ על ספר של פבלו קצ’אז’יאן. כדי להדגים כמה פבלו (המבריק) חסר כישרון, הוא השווה אותו לסופר ששמו מתחרז עם קיקי, שזה אני. האמת שאני לא חושב שיש קשר ביני ובין הספרות של פבלו. לעומתו, אני הרבה יותר שמרן וליניארי ככותב פרוזה. אבל אותו מבקר, שאינו העט-עיפרון הכי חד, שם אותנו באותה ערימה.

זה גרם לפבלו להתעניין בי. כך כשנתבקשה המלצה את מי להזמין לפסטיבל השירה הנחשב של רוסאריו, שמי עלה והמראתי לארגנטינה. מה שמראה שתמיד טוב לזכות לביקורות רעות. ביקורות טובות אך ורק יוצרות טינה.

יש הרבה מה לומר על הזדמנות, אתייחס רק לכך שבספר מתערבבים הכישוף והמציאות, שהיא כשלעצמה מכושפת, ומכשפות מסוגים שונים משחקות בו תפקיד מרכזי. זה מזכיר שבשנה-שנה וחצי שלי במקסיקו, שבהם הייתי מבולבל וצריך הכוונה, החיים באמריקה הלטינית קירבו אותי למכשפות. אני נזכר בגעגוע במכשפה מסוימת מפוארטו אסקונדידו שמעבר לכוסות רוח, התאפיינה בגרפסים שנועדו לחסל רוחות רעות. היא קיפצה על גופי, הצמידה לגבי כוסות חמות, תוך שהיא מפליאה לעשות גרפסים, מה ששיפר מאוד את העניינים. האם הרוחות גורשו ממני? לא בטוח. אחת הצרות של ישראל, היא שהספֵרה המיסטית מסולקת מחיי הרוח. הרבה פעמים חילונים ושמאלנים מציגים עצמם כ”מחנה השפוי” – האם אפשר למצוא הגדרה פחות אטרקטיבית?

אצטט שורה יפה מהזדמנות, שרואים בה גם את העבודה המצוינת של מיכל שליו המתרגמת, שמצליחה לתרגם את פבלו לישראלית טבעית: “חלק עצום מהמאמצים האינדיווידואליים בימינו מוקדשים ללצאת טוב בתמונות. כיוון שבכל רגע נתון מישהו מצלם, אנחנו צריכים לעשות פוזות כל הזמן, ליתר ביטחון. אין דבר מטריד יותר מלראות את עצמנו לא עושים פוזות ומפלצתיים בתמונה לא צפויה: זו ההוכחה לכך שאנחנו מפלצתיים באופן טבעי”. ומומלץ להקשיב לריאיון עם המתרגמת ב”מה שכרוך”.

על מונופול

כרטיס מונופול מודרני
כרטיס מונופול מודרני

אני מניח שלא שיחקתם לאחרונה במונופול. ובכן, משחק המונופול כיום די דומה למשחק הקופסה שאיתו השתעשענו כילדים, אבל הוא מתנהל בלא שטרות מזומן, אלא עם כרטיסי אשראי ומכשיר סליקה שמעביר מחשבון זה לאחר או לקופה את הכסף. זה הופך את אחד הילדים למעין כספר.

עוד דבר מעניין, שאני לא זוכר אם היה בילדותי, הוא שניתן למכור ולקנות, ואף למשכן, את הכותל ואת מגדל דוד. ואני תוהה, מה יקרה אם ילד ערבי ששיחק במשחק ירכוש למשל את הכותל? האם דבר כזה לא אמור להפיל את הממשלה החדשה?

הדו”ח של “קו לעובד”

התקשורת והרשתות החברתיות נוטות להעניק חשיבות תהומית לדברים פעוטים. ציטוט מופרך של שרה לענייני לא ברור מה, כמו גלית דיסטאל אטבריאן, שנשמעת אגב כאדם שכיף לבלות איתו, יכול להרעיד את המדינה. מול זה דברים חשובים שבאמת נוגעים לחיי אדם לא יזכו כלל לסיקור.

דוגמה ניצחת הוא דו”ח קו לעובד מלפני כחודש, שבוחן את הבריאות של העובדים הפלסטינים בענף הבנייה. הנתונים בו מחרידים: 61% מהמשיבים לסקר שנערך ציינו שהם נתקלים בעבודתם ביחס פוגעני כמו קללות, צעקות, השפלות, וזריקת חפצים. 23% ענו שהם לא מקבלים כלל ציוד מגן שלו הם זקוקים בעבודה. 74% מהמשיבים ענו שהם מקבלים רק חלק מציוד המגן, ורק 2% מהעובדים ענו שהם מקבלים את כל הציוד שלו הם זקוקים. הינה למשל החלק העוסק בפגיעה בריאותית בעובדי הבניין שענו לסקר, עדויות המסגירות תרבות עבודה פוגענית. עשרות אלפי אנשים מסכנים את חייהם, וגם אם לא ממש ימותו, יקריבו את בריאותם על מזבח בום הנדל”ן בישראל.

מתוך דוח קו לעובד נזק שנגרם לעובדים עקב העבודה
מתוך דוח קו לעובד נזק שנגרם לעובדי בנין עקב העבודה

בזמנו, פרסמתי כתבות רבות בישראל ובעולם בנושא ההרוגים בענף הבנייה, והראיתי שהסיכוי של פלסטיני מהרשות למות על הפיגומים גדול פי כמה מערבי שהוא אזרח ישראלי, שלא לדבר על יהודי. הדו”ח של “קו לעובד” מסביר מדוע יש כל כך הרבה מתים. הוא היה אמור להרעיד את המדינה. אבל מבדיקה זריזה שעשיתי לא מצאתי כלי תקשורת – מלבד זו הדרך – שדיווח עליו. איתרתי את הדו”ח קבור בעמוד הפייסבוק של “קו לעובד”, כשרק 25 אנשים עשו לו לייק. אז לפחות שיקום תרבות יתרום את תרומתו.

אנה קרנינה

כבר יצא לי לקרוא את הכרך הראשון של אנה קרנינה, אבל לראשונה קראתי את שני הכרכים. כבר ידעתי מה יקרה בסופה של אנה קרנינה, אבל הספר למעשה לא תם שם. יש עוד כמה עמודים ובהם הגראף ורונסקי, המאהב השבור והמגונדר של אנה, מנקה את עצמו על-ידי התנדבות וגיוס אנשים למלחמה עלומה שהתקיימה בסרביה נגד התורכים. זה מעניין, כי המלחמה קצת מזכירה את ההתגייסות היום ברוסיה לטובת המחוזות המורדים באוקראינה.

לוין, שמייצג את טולסטוי, מציג עמדה נגד המלחמה. הוא מסביר שלתמוך באנושות ובסרבים זה לא אומר להרוג תורכים, שגם להם יש אימא בדיוק כמו לסרבים. והוא תוקף יפה את העיתונים הקוראים להצטרפות רוסיה למלחמה: “מי שיטיף למלחמה, יגויס מייד ויישלח לחזית… וקדימה, להתקפה, בראש כולם. אם יברחו, אנחנו נירה צרורות בגבם”.

שי יחזקאלי ״ארנבת״. 2005
שי יחזקאלי ״ארנבת״. 2005

ChatGPT

אני חשדן לגבי קפיצות טכנולוגיות, עד שבזמנו ניבאתי רק כישלון לאינטרנט. כך שאפילו אני לא סומך על עצמי כשאני מפקפק בצ’טג’פט, שמשגע את כולם פה. מה שכן, אפשר כבר להגיד שאם תמיד חששו שהאינטליגנציה המלאכותית תשתלט ותשמיד את העולם, לא יכולנו לחזות שבגלל שהיא מיוצרת בארצות הברית של היום, האינטליגנציה המלאכותית תהיה כזו פוליטיקלי-קורקט שתתעקש שזה לא “אפרופרייט” לכתוב קומדיה שחורה על רצח או על טרור, כי אלה נושאים שאסור לצחוק עליהם.

הלוטוס הלבן

העונה השנייה של הלוטוס הלבן מתניעה באיטיות. נראה לי שאחת הסיבות לכך היא שהדמויות הגבריות, חוץ מזקֵנים מצחיקים או הומואים מוקצנים, הן די אנמיות. פשוט לא בא לראות את הגברים המבאסים שם, בניגוד לדמויות הנשים הנהדרות והמורכבות בסדרה. אבל עם התקדמות העלילה, העונה בכל זאת מקבלת תאוצה.

הלוטוס הלבן מעלה תהייה על “הביקורתי”. ברור שהסדרה היא ביקורתית ונשכנית ומציגה (במיוחד העונה הראשונה) את הצד האפל של התיירות והעושר. מצד שני, גם ברור שהיא עושה חשק להתארח במלונות יוקרה א-לה “הלוטוס הלבן”, או לטוס לחופי סיציליה או הוואי. למעשה, היא הופכת את מלונות היוקרה וריזורטי הפאר, שבילוי בהם הוא עניין די משעמם – הייתי בכאלה – לתענוג אסור, ובכך מעלה את קרנם.

לאחרונה קראתי במדור תיירות כלשהו סקירה מחמיאה של מלון, שבו הכתב התפייט על כך שהיחס של העובדים הוא ברוח “הלוטוס הלבן”. כך שה”ביקורתי” היום, הופך למעשה להון ליוצרים ולאלה “שמבינים” שזה ביקורתי, אבל הביקורתיות האמיתית מנוטרלת במשחק הקפיטליסטי. למעשה, המסר נותר בצילום הסקסי והאינסטגרמי של “הלוטוס הלבן”, ולא בתסריט הקוצני. והאם אני לא עושה דבר דומה? מבקר את “הלוטוס הלבן”, ובכך הופך את הסדרה למבוקשת יותר, לחלק מהדיבור? ייתכן שהיום צריכים לעשות יותר מלהיות “ביקורתי”, כדי להשפיע ולשנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

eleven + 4 =