רועי הורוביץ הוא ד"ר לספרות, בעל השכלה רחבה בתחום התיאטרון, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, מעביר קורסים לקהל הרחב במסגרת "קתדרה", וכן מביים ומשחק בתיאטרון ובטלוויזיה. רועי הורוביץ מכיר בצורה מקיפה, כחוקר, כמרצה, וכשחקן, את מכלול יצירתו של חנוך לוין.
מאז שנת 2018 רועי מגיש את "פזמון לקרואסון – והמבין… לוין" – מופע יחיד, בו הוא מתמקד בשיריו של חנוך לוין, קורא-משחק ושר אותם לפי לחניו המקוריים של משה דנינו, שמלווה את המופע בנגינתו. במרוצת השנים המופע עלה על במת תיאטרון הקאמרי, ביקר ברחבי הארץ, ובפרט בבאר שבע, במוצא עלית, ובטוקהאוס בנמל תל אביב, ואף הרחיק עד ללוס אנג'לס. המופע הקרוב יתקיים באולם צוותא 2 ביום ראשון 22.01.2023.
חנוך לוין, מגדולי המחזאים, כתב גם שירים ופזמונים, ששולבו במחזותיו וכונסו בספרים. שיריו, כמחזותיו, נשאו אופי ביקורתי, מתגרה, ומתריס. על כן צריך לדעת איך להגיש את השירים לקהל, כדי לא לעורר הסתייגות, התנגדות. רועי עושה זאת בחן, באהבה ליוצר הדגול, ומבהיר לקהל, שהוא "רק השליח".
בתחילת המופע רועי מישיר את מבטו אל הקהל וקורא את השיר "הייתה לה ארובה לבנה" – דיאלוג בין זקן לזקנה, המביטים אל האופק הרחוק מתמיד. זהו שיר רך, קיומי, מלא חמלה. תוך כדי הקריאה, רועי משחק את שני התפקידים ברגש כן, אשר זוכה לקשב עמוק של הקהל.
כל כתביו של חנוך לוין זמינים באתר שלו, שאליו הועלו באדיבות המשפחה. השיר הזה, והאחרים ברשימה הזאת, לקוחים מהאתר.
רבים משיריו של חנוך לוין היתוליים, והם מצטיינים בחרוזים מוזיקליים, נעימים לאוזן. לדוגמא החרוז הבין-שפתי הרענן "בארדו / חסדו" נמצא ביסודו של השיר הבא:
רועי הורוביץ סיפר על הרושם החזק שעשו שיריו הראשונים, הפוליטיים, של חנוך לוין, שהתפרסמו בביטאון הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב (בה למד לוין בפקולטה למדעי הרוח) לאחר מלחמת ששת הימים. ועל יחסו היצירתי לצנזורה שהוטלה על מחזהו הפוליטי "הפטריוט" בשנת 1982.
רועי מיטיב לשיר. הוא ביצע את השיר על הבת-דודה מפאריז ללחנו המקורי של משה דנינו:
הקרואסון" שבשיר, שמתחרז באופן גאוני עם "אסון", שימש בסיס לשם המופע.
חנוך לוין גם כתב שירים "לא-חינוכיים" לילדים, דוגמת "הילדה חיותה רואה ממותה", אותו אפשר לקרוא באתר של חנוך לוין, ו"מכתב מן הקייטנה", אותו רועי היטיב לשיר. המכתב מובא כאן בדילוגים קלים:
ההערצה העצומה לחנוך לוין, היוצר הפורה, המקורי, והאמיץ, באה לידי ביטוי במופע החם, החווייתי, הזה, בו רועי הורוביץ מפגין את כישרונותיו הרבים כאיש-ספרות חוקר ואיש-תיאטרון מביים ומשחק: הוא קורא שירים רבים בדיקציה צלולה, חלקם, הכוללים שמות מומצאים מוטרפים, קשים מאוד לביצוע; משחק את השירים מתוך המחזות, בהם הם משולבים; שר בליווי נגינתו של משה דנינו המלחין.
צריך לבוא למופע כדי לחוות את שפע השירים והביצועים, ולהצטרף לקהל, איתו רועי יוצר קשר עין, פונה אליו, מפעיל אותו, וזוכה לקשב רצוף, צחוק משוחרר, ומחיאות כפיים.
