שיח על עתידנות כנס של אגודת נכון 151222 20-22 דם המכבים 22 תל-אביב

שיח על עתידנות ועל עתיד ישראל והמין האנושי בשנים 2050, 2100, ו-2150.

האירוע יתקיים ביום חמישי, י”א בכסלו התשפ”ג, 15.12.2022, במרכז הקהילתי ע״ש יוסי בנאי, רחוב דם המכבים 22, תל אביב.

התכנסות וכיבוד: 19:30
פתיחה: 20:00

הדוברים מובאים בסדר אלפביתי של שמותיהם.

לאחר הצגת העמדות תהיה אפשרות לעריכת שיח בהשתתפות הנוכחים.


ד”ר אלי אשד: מדינות ישראל העתידניות – סקירה על חיזויי עתיד של מדינת ישראל לאורך העשורים

סקירה על ספרים וסיפורים שונים שחזו את עתידה של ישראל. מאז לוינסקי, שחזה מדינה יהודית בארץ ישראל בשנת 2040 בסיפור שפורסם בשנת 1891. דרך הרצל, וסופרים מודרניים יותר וידועים הרבה פחות, שחזו עתיד של שלטון צבאי, או דתי, או רודני, או אופטימי יותר, למדינת ישראל. וגם משהו על נשיא איראן חמינאי, שחזה את חורבן ישראל בשנת 2040, ואף דאג לשים שעון בחוצות טהרן שסופר את הדקות עד לחורבן זה. אולי בהשראת מידע שקיבל על ספרו הנ”ל של לוינסקי?

פרופסור אורציון ברתנא: קץ הילדות? מתי?

ב-1953 מפרסם ארתור סי. קלארק רומן, בו הוא מתאר את בואם של חייזרים לכדור הארץ באמצע המאה ה-21, כמאה שנים לאחר זמן פרסום הרומן.

ברומן מופיעות חמישים חלליות בשמיהן של חמישים הערים הגדולות של כדור הארץ. השוכנים בתוכן אינם מתגלים, ומעשיהם נראים רק לטובת המין האנושי. בין השאר, הם מונעים מלחמות מסוגים שונים בין ההומו ספיאנס, והתרבויות האנושיות השונות פורחות.

עם הזמן, מתברר כי לא הופיעו חמישים חלליות אלא מופיעה חללית אחת בלבד. היא עצמה מספיקה לשוכנים בה (בעצם, לשוכן אחד בלבד) לנהל את חיי שוכני כדור-הארץ. כשמופיע חייזר אחד בפתח החללית, מסתבר כי צורתו כצורת השטן בתרבות האנושית – יש לו קרנים והוא בעל זנב וכולו מטיל אימה. הוא מסביר לבני אנוש כי זו הסיבה שהעדיף שלא להתגלות לאנשים עד שאלה ילמדו על כוונותיו הטובות על פי מעשיו המצטברים.

עם הזמן מתגלה הסיבה לבואו: הוא עצמו, עם כל עוצמתו האדירה, הוא שליח של ישות אדירה, עד כדי כך שגם הוא עצמו אינו יכול לקיים איתה דיאלוג, אלא לקבל את השליחויות המוטלות עליו על-ידה בלי לערער עליהן. זו שלחה אותו להומו-ספיאנס כי תקופתם עומדת לחלוף. הישות שלחה אותו כדי לכוון את התפתחות המין האנושי אל נקודת הסינגולריות.

עוד מעט יוולדו לבני אדם “תינוקות” שכבר לא יהיו אנושיים. תפקידו האמיתי של החייזר הוא לא לאפשר לבני אנוש להשמיד זה את זה, לפני שיגיעו לנקודת הסינגולריות, וכשיגיעו – לא לאפשר להם להשמיד את הצאצאים שייוולדו להם, כשיגלו כי צאצאיהם הישירים הם בעצם סוף תרבותם. תפקידו של החייזר הוא לא לאפשר לאנשים להשמיד את בניהם כשיגלו כי ההמשכיות אינה “ליניארית”.

וכך אכן קורה. נולדים תינוקות, שגדלים, בחסות החייזר, אל מעבר לתרבות האנושית, אל מעבר לכליה, אל מעבר למושגיה, אל מעבר לתודעתה, אל מעבר לדימוייה השונים, כולל, כמובן – דימוייה העצמיים.

שיאו של המהלך הוא גדילתם של ממשיכי-אנוש הלא-אנושיים עד כדי כך שאינם זקוקים עוד לכוכב-הלכת עליו נולדו. הם מפרקים אותו למטרותיהם, ועוברים אל ממד-יקום כזה, שלא אחרון בני-אנוש שנשאר לראות את התהליך ולא החייזר שלוקח אותו איתו בחלליתו, יכולים להבין, וגם לא יכולים לחוות את הממדים אליהם עוברים צאצאי-קץ-הילדות.

האם זו המשכיות?

פרופסור ידידיה גפני: הניצור אדם בצלם?

משלמד האדם את עובדת היות החיים כימיה בלבד, בשלהי המאה התשע עשרה, החל תוהה על החומר הכימי האוצר את התכונות המועברות מדור לדור. באמצע המאה העשרים גילו אנשי מדע ש-DNA, חומר שהתגלה כבר במאה התשע עשרה, הוא החומר הגנטי בתאיהם של כל היצורים החיים מחיידק ועד אדם, מכלנית ועד לווייתן. מכאן החל האדם לפענח כיצד חומר זה מפעיל את כל הריאקציות הכימיות בתאי גופנו. התערבותנו ב-DNA, טכנולוגיה הקרויה הנדסה גנטית, איפשרה השבחה של גידולים חקלאיים, ייצור חומרים חדשים בחיידקים, אך בעיקר: ריפוי מחלות גנטיות באדם.

אולם מתנה פרומתאית זו, כמו האש, יכולה להאיר ולחמם, ויכולה לשרוף ולכלות. תיקון מחלות כמו טאי-זקס מחד גיסא, אך אולי גם יצירת “גזע עליון” מאידך. כיום אנו יודעים כבר לייצר כימית גנים שלמים במעבדה. יש שיצרו כבר כרומוזום שלם.

הדרך מוליכה לעבר השאלה המסקרנת האם ניתן יהיה לייצר תאים שלמים באופן סינטטי? ואולי בעתיד של 50 ואולי 100 שנה מהיום אפשר יהיה ליצור בני אדם מכימיקלים. מי יהיו אותם בני אדם? האם נייצר פועלי בניין לפי דרישה? רופאים? טייסי חלליות? סופרים ומשוררים? ומה תוחלת חיים לבני אדם אלו? ננסה במפגש לגעת בשאלות אלו ואחרות אם תתעוררנה.

ד”ר אהרון האופטמן: 2122 לשחק בקלפים פרועים

ספרות המדע הבדיוני היא מאגר אדיר של תרגילי חשיבה על “קלפים פרועים”: אירועים שסבירותם נמוכה מאוד אך השפעתם עצומה (אם יקרו). לדוגמה, מסע בזמן והשלכותיו. למה לנו “לשחק” בקלפים פרועים? כי במבט לאחור חלק גדול מהאירועים ההיסטוריים היו כאלה, כמו גם חלק ניכר מההתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות המשמעותיות.

תיאודור הרצל, שהיה גם סופר מדע בדיוני, שיחק בקלף פרוע מאוד, ששמו מדינת היהודים. זאת סיבה טובה ללכת בעקבותיו. סביר להניח שקלפים פרועים יעצבו גם את העתיד, וזאת בוודאי סיבה עוד יותר טובה לעסוק בהם, לא רק בספרות אלא גם במחקר: חקר עתידים.

אז האם בשנת 2122 ישראל תתקיים? על המאדים? במטאוורס? ומה עם הסינגולריות…?  

בלפור חקק: אלטנוילד תל אביב ואוטופיה בירושלים

מדען שיכתוב אוטופיה עומד בסיכון גבוה, כי תמיד יהיו מי שיבחנו את דבריו אם הם עומדים בהִיתָכנות מדעית. משוֹרר,  גם אם דבריו יירָאו תמוהים, אפשר שיתקבלו כדברי שירה.

“אלטנוילנד” תורגם לעברית לראשונה ע”י נחום סוקולוב, שבּחר לקרוא לו בעברית “תל אביב”. בתנ”ך זוהי עיר בבבל, שם סמלי המבטא תל חורבות שזוכה לפריחה באביב. “אחוזת בית”, שהפכה משכונה לעיר, חיפשה את זהותה, והשם שנבחר על ידי מועצת העיר היה “תל אביב”. העיר העברית ביקשה להיות האוטופיה “אלטנוילנד”…

ב”אלטנוילנד” כתב הרצל: “כל חברי החברה החדשה, גברים כנשים, חייבים להקדיש שנתיים ימים לשירות הציבור. בדרך כּלל הרי זה הזמן שבין שנת השמונה עשרה והעשרים, בגמר הלימודים. בשנתיים שירות למען הציבור יש לנו מחסן ללא-סוף של כוחות-עזר לכל אותם המוסדות והעבודות, שתועלתם הכללית מוכרת על-ידי החברה”.

מדינתנו לא הגיעה למימוש של חובת השירות הלאומי לכל אזרחי המדינה. בחיזוי שלי לעוד מאה שנה, נוכל להניח ששֵירות לאומי יחול על כל האזרחים, כולל ערבים, כולל חרדים…

 ב”אלטנוילנד” עוסק הרצל גם ברוח, בעניינים של קדושה. כך בענין בית המקדש: “עתה עמד וחקר טבעו של בניין ענק מפואר, שהלבין והזהיב מרחוק. על עמודי שיש רבץ גגו. כן, יער עמודים עם כותרות זהב נראה לעיניהם. ופרידריך שמע מתוך זעזוע עמוק ומיוחד, באמור דויד את המלים: ‘זהו ההיכל’ [—] רבים הם בתי תפילה על פני כדור-הארץ…ובכל זאת רק פה בלבד היה ההיכל….” (מתוך “אלטנוילנד”).

מאה שנה קדימה, אני צופה שיבשילו התנאים וייבנה בית המקדש. האם אכן יתקיימו בו דיני הקורבנות? על פי החיזוי שלי, תימצא הדרך והתפילה תיחשב תחליף לקורבנות.

איך תיפתר השאלה של הריבונות בהר הבית, וחלוקת התפילות בין יהודים ומוסלמים? אכן, סוגיה מסובכת ומורכבת. בחיזוי היסטורי קשה לומר דברים מדויקים.

בהמשך ההרצאה יובאו קטעים נוספים מתוך “אלטנוילנד” ונבחן אותם בהיבט עתידני. מה יקרה בעתיד?

בסיפור שכתבתי על סוגיה זו, צפיתי, שיימצא פתרון טכנולוגי להעביר את המבנים בהר הבית העכשווי (מסגד אל אקצה וכיפת הסלע) וגם את רחבת הכותל המקורית, אל החלל החיצון. וייערכו ביקורים ברחפנים משודרגים שיאפשרו ביקור בכותל וגם במסגד אל אקצה ובכיפת הסלע. במקום שהתפנה יעמוד בית המקדש.

פרופ’ אשר יהלום: ישראל ומאזן האנרגיה העתידי

במערכת פיזיקלית סגורה האנרגיה היא גודל שמור, כלומר בלתי משתנה.

עובדה זו היא הכרחית לכל מערכת בה ניתן למדוד זמן ביחס לנקודות ייחוס שונות (כגון הספירה של הנוצרים ובריאת העולם של היהודים), כאשר בחירת נקודת הייחוס אינה משנה את הכוחות שמפעילים חלקי המערכת אחד על השני. זאת אחת התוצאות החשובות שהוכיחה המתמטיקאית היהודייה-גרמנית, אמי נתר.

יחד עם זאת, נראה שבחיים המעשיים האנרגיה אינה גודל שמור, כפי שכל נהג הנדרש למלא את מיכל הדלק שלו מדי פעם יודע. לאנרגיה (ולדלק) יש מחיר כספי וסביבתי, וזאת מאחר שאנרגיית התנועה (האנרגיה הקינטית בשפה המקצועית) של כלי הרכב שלנו עצורה במולקולות המתפרקות עם שחרורה. אחד מתוצרי הפירוק של דלק הוא הפחמן הדו חמצני. גז זה המצטבר באטמוספירה, מונע מכדור הארץ לפלוט חום לחלל החיצון, ועל ידי כך גורם לחימום האטמוספירה, ולשינויים האקלימיים שכולנו עדים להם בשנים האחרונות.

איך מצב עניינים זה עומד ביחס למשפט שהוכיחה אמי נתר? התשובה היא שסך כל האנרגיה אמנם נשמר, אלא שהאנרגיה ממירה צורה. למשל, ברכב האנרגיה עצורה בצורה כימית בדלק, ועל ידי שריפת הדלק היא משתחררת (כמו קפיץ המשתחרר ויוצר תנועה), והופכת לאנרגיית תנועה ולחום.

לצערנו, לא כל מעברי האנרגיה הם הפיכים. החוק השני של התרמודינמיקה, שנוסח על ידי רודולף קלאוזסיוס ב-1854, קובע שרמת האי סדר (האנטרופיה) במערכת סגורה אינה יכולה לקטון. עובדה זו קובעת מגבלות על המרת חום לאנרגיה קינטית.

אם נחזור חזרה לדוגמא של הרכב הרגיל, נמצא שהאנרגיה הכימית הופכת לחום ואנרגיה קינטית בהליך השריפה, מה שגורם לרכב לנוע. יחד עם זאת בעת העצירה אנו ממירים את האנרגיה הקינטית של הרכב לחום על ידי הבלימה. יוצא מכאן שכל האנרגיה הכימית הופכת בסופו של דבר לחום, כלומר לצורה שלא עושים בה שימוש.

זאת הסיבה של המעבר לרכבים היברידיים וחשמליים יעילים, בהם בזמן העצירה האנרגיה אינה הופכת לחום אלא הופכת לאנרגיה חשמלית, אותה ניתן להמיר בהמשך חזרה לאנרגיה קינטית.

על המעבר לאנרגיה חשמלית, ועל השימוש באנרגיה מתחדשת שאיננה ממקורות כימיים (דלקים פחמניים) נרחיב בדיון.

אוהד עוזיאל: האדם והמכונה בספרות ומה שביניהם

פחות או יותר מאז שהומצאו השיניים התותבות, המין האנושי הבין את הפוטנציאל הגלום בשילוב מכונות ומכשירים בגוף האנושי. היום, כבר יש לנו שתלים קוכליאריים, מחשבים קטנים המחוברים למערכת העצבים ומפעילים איברים מלאכותיים, ובשנת 2012 אוסקר פיסטוריוס רץ על רגליים עשויות סיבי פחמן באולימפיאדה בלונדון. 

אלא שהשילוב אדם-מכונה, מעמיד את האנושיות שלנו במבחן. היכן עובר הגבול בין אדם לבין מכונה? ומתי מפסיק האדם להיות אדם והופך למכונה גרידא? בשנות השישים נטבע המושג סייבורג, הלחם אנגלי שלי cyber ו-organic, ועם עליית המחשבים בשנות ה-90, אט אט נזנח בספרות ובהגות הצורך בשימור הגוף האנושי, והוחלף ברעיונות שונים של העלאת המוח האנושי אל תוך מחשבים. 

נסקור בקצרה רעיונות אלו ורעיונות טראנס-הומניים נוספים, ונראה עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מנקודה זו. מה אומרים לנו ספרים על ההשלכות של חיבור שכזה? ומה זה אומר על האנושיות של כולנו. 

ד”ר גיא שקד: בעקבות המטריקס – האם העתיד הוא קפסוליזציה?

כאשר אנו מנסים לדמיין את העתיד, לרוב נעשה זאת בהתבסס על ניתוח תהליכים מהעבר ומההווה. לעיתים נתבסס על תהליך אחד או שניים, לכל היותר שלושה, בהנחה שאלה יימשכו גם  בעתיד.

בתהליך של קפסוליזציה – משמע, הסתגרות והתכנסות אנושית במרחבים הולכים וקטנים – נראה שלא תהליך בודד בהווה מוביל לתהליך עתידי, אלא מספר רב של תהליכים מובילים אליו.

 אחד מהם הוא תיעדוף הדיגיטלי על המציאות הפיזית. ילדים מעדיפים מסכים כמעט על פני כל דבר אחר, כמעט כל הזמן. התפתחות האינטרנט והטכנולוגיה מאפשרים לקנות, לבלות, לשחק, ללמוד, לעבוד, ואפילו לאהוב מבלי לצאת מהבית, או אפילו מהחדר. תהליכים נוספים שאפשר לראות הם שימוש גובר ברובוטים בתעשייה ובחקלאות, הגורם להקטנת כוח העבודה הנדרש במשק, ולהקטנת מספר האנשים שצריכים לצאת מביתם לעבודה. במדינות רבות, יותר ויותר זוגות מחליטים שלא להביא לעולם ילדים כלל, או מסתפקים בילד/ה אחד/ת – ובכך מצמצמים את כמות הילדים היוצאים מהבית למוסדות חינוך. גם התרבותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים מעודדים אנשים להישאר בבתיהם, ומודעות (של בני נוער בעיקר) לשמירה על הסביבה מרסנת את השימוש בתחבורה צורכת אנרגיה. התפתחויות אלו כולן מכוונות את העתיד לעבר קפסוליזציה.

במפגש אנסה להצביע על חלק מתהליכים אילו, לשאול מה הם אומרים על העתיד, ואיך הדברים קשורים למדינת ישראל מבחינה פוליטית, כלכלית, וחברתית? האם הצורך ההולך ופוחת במרחבים ובחוץ ישפיע על ההתיישבות בארץ, וערינו יהפכו ליותר ויותר צפופות? אם אוכלוסייה רבה תהיה מיותרת מהבחינה הכלכלית? ואם כך, האם המדינה תספק את צרכיה של האוכלוסיה הזאת, או שתהיה נידונה לחיות בעוני הולך וגובר ואף תגיע למצב של “פסאודו-מוות”?

 שאלות אלו ואחרות רק מגרדות את פני השטח של תהליך הקפסוליזציה, ומאתגרות אותנו בבואנו להיערך ולהתמודד עם תהליך עתידי זה.



הפוסט הקודםרב, רופא, ושיחה שביניהם
הפוסט הבאעלילות המחתרת של חייט בימי המנדט
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × 4 =