כאוס בפעולה: הדאדא הפסיכיאטרי של הדס מזרחי

טל סלוצקר כותב על היוצרת הדס מזרחי, חברה בקבוצה האמנותית של “הדאדא הפסיכיאטרי”.

המערכת

הדס מזרחי היא סטודנטית מוכשרת לקולנוע, סופרת שמאחוריה מספר ספרים, פעילה בעבר בקבוצת האמנות ״הם״, וכיום בתנועת הדאדא הפסיכיאטרי. יצירתה דורשת דיון מעמיק הודות לקונספטים החדשים והשונים שהיא מציגה. פעילותה הספרותית נושקת לפעילותה הקולנועית, והוויתה האקדמית מבדילה אותה מרבים בשדה הפעילות החזותית בתחום האמנות הפלסטית בארץ.

מיהי ומהי הדס מזרחי? אישיותה במציאות הפיזית המקיפה אותנו לכאורה אינה חשובה באמת. מה שחשוב הוא מה שנגלה ביצירותיה – עולם של חוויות וחלומות, רצונות ותמונות.

הדס מזרחי המתגלה ביצירות היא פריפריה שמתבוננת במרכז, כפר סבא ששואפת לתל אביב. עולם הספרים והסרטים שהיא מביטה בהם עובר את הרטינה וחוזר כעולם מעובד באופן כאוטי, מופיע כהתגלות כמו בפעם הראשונה. עולמה הפנימי מתגלה ביצירות כעולם סבוך ומלא דמיון, היפותטי אך גם ממשי בעוצמת החוויה שבו, זר אך גם מוכר. הזרות נובעת מחוויות שיגעון שהצופה מביט לתוכו, והמוכר עולה מתוך הוויה שכבר מוסגרה על ידי חברה. זוהי חווית המפגש בין הצופה לעולם אישי שמבקש להישאר סודי, מסתורי, מוחבא.

החוויה הסודית הזו פועלת מתוך היכולת לייצר עולם של נכויות, של מיניות מוגזמת, של אנשים המדשדשים בחוסר יכולתם לפעול כאנשים רגילים. עולם של מוזרות. למעשה, זהו עולם של רגילות מוזרה. כזה בו קיימים גם הבינוני, גם המשוגע, וגם הפרוע. היא רוצה שתחבקו את ספריה והספרים יחבקו אתכם בחזרה.

בעולמה ישנו סובייקט אשר אותו אני מבקש לנסח. הוא שונה מן הסובייקט הקרטזיאני הבלתי משתנה והבודד בעולם, ומן הסובייקט המתפתח לקראת המוות של היידיגר. באופן כתיבתה של מזרחי מדובר בסובייקט שמתרוקן ומתמלא מחדש. בחרתי לקרוא לו ״סובייקט מתחלף״.

כיצד הדבר קורה? מזרחי כותבת פרוזה כשהיא אוספת מאנשים, אותם היא מכירה, את חלקי הדמות, כך שכל דמות בסיפור מורכבת מכמה אנשים בבת אחת. זאת בנוסף למהלך אותו עוברת הדמות, מהלך השאוב מחלקי התרחשויות המאפיינות את חלקי הדמויות. כך שמספר אנשים מרכיבים סובייקטיביות חדשה, למשל, זו של הדמויות המשתגעות. זהו מעשה טלאים ופיסול דמויות, פיסולם של המגורשים מן החברה אשר חווים את חוויית החיים שלהם כחוויית שוליים.

הדמויות לעתים נושאות עימן חפצים המסמלים אותן. דמות אחת למשל, נושאת עימה קביים, דמות של נכה שמתקיים בתוך עולם של אי יכולת, של השפלות וחברה נמוכה. החפצים מקבלים אצלה לפעמים מימד על טבעי או דמוני, עולם בו חפצים יכולים לשאת רוחות של בני אדם – מזגן, למשל, יכול להכיל סובייקט של אדם מדבר.

הדס מזרחי היא קודם כל מספרת סיפורים, סיפוריה נטועים בהוויה ישראלית דאדא-פסיכיאטרית. הדס מזרחי היא בעד השיגעון שלכם. מעורבותה בדאדא הפסיכיאטרי מתבטאת בפרוזה, בשירה, ובקולנוע. הדמויות מהן היא שואבת את סיפוריה ושיריה מופיעות גם בקולנוע אותו היא יוצרת. הרעיונות המעניינים הנמצאים ביצירתה מבטאים סובייקטיביות שנקנית בקניונים תוך בחירת ערב-רב של מוצרים סימולאקריים.   

ובקצרה הדס מיזרחי היא כאוס שמבקש להתגלות, כאוס הסובב את כולנו, ואינו ידוע חוץ מלמעטים. אבל יומה בוא יבוא ואז תתגלה כעולם הזוי שתישאבו לתוכו ומי שישאב לא יצא.

קיראו גם

רגש זאת לא מילה גסה: מניפסט הספיראלה לדאדא פסיכיאטרי מאת הדס מזרחי

המשוררת כאלת נקם: אילן ברקוביץ על האנרכיזם הלירי של הדס מזרחי

דף הפייסבוק של הדס מזרחי

קראו עוד על הדס מזרחי

קטע בהקראת הדס מזרחי מתוך ״אולי אלד קשת״

סרטון דוקומנטרי של הדס מזרחי

החומרים ברשת של הדס מזרחי