חגית בת-אליעזר בביקורת על הסרט החדש של טום קרוז Top Gun:Maverick ההמשך לאחר 36 שנה של Top Gun המקורי, שנקרא בעברית ״אהבה בשחקים״.
המערכת
“אהבה בשחקים: מאווריק” (Top Gun: Maverick) הוא סרט המשך ללהיט “אהבה בשחקים” משנת 1986, בבימויו של טוני סקוט.
צפו במקדימון לסרט המקורי מ-1986:
שני הסרטים הם בכיכובו של טום קרוז, שנראה בסרט החדש, כשהוא בן 57 בזמן הצילומים בשנת 2019, כמו אז, לפני למעלה מ-30 שנים: חטוב, בכושר-שיא, עם פני נער ושער מלא. הצופה תוהה – איך הוא עשה את זה? – ושמח: מישהו הביס את כוחות הרשע של ההזדקנות.
מאז הסרט הראשון היו מחשבות על סרט המשך, ופיתוחו החל בשנת 2010, בבימויו של טוני סקוט, אך בעקבות התאבדותו בשנת 2012, ולאחר השהיית הפרויקט, בימוי הסרט נמסר בשנת 2017 לידיו של ג’וזף קוסינסקי.
הסרט היה מוכן בקיץ 2020, אך הקרנתו נדחתה למאי 2022, בתום מגפת הקורונה. הסרט מוקדש לזכרו של טוני סקוט.
עלילת הסרט מסופרת היטב. הדמויות הראשיות מעוצבות בצורה אמינה ומתפתחות במהלך הסרט. ישנו תמהיל נכון של קטעי פעולה ותיאור היחסים בין הדמויות. הסרט בשל. הוא מושתת על קודמו, שהפך לסרט-פולחן, וכתיבתו היא עבודת צוות של שבעה מחברים, בניצוחו של הבמאי: שניים אחראים על הסיפור, שלושה על התסריט, ועוד שניים פיתחו את הדמויות. בנוסף לכך, המשימה המבצעית העיקרית, שמהווה את שיאו של הסרט, מבוססת על מבצע ״אופרה״, שבו הפציץ חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני העירקי ב-1981.
הצופה הישראלי בהחלט יכול לרוות נחת מכך שעלילות גבורה של חיל האויר מספקות השראה למשימות בלתי אפשריות קולנועיות.
ועוד משהו, שמיוחד לדוברי עברית. “Maverick” משם הסרט, הוא הכינוי של הדמות הראשית, הטייס פיט מיטצ’ל, בגילומו של טום קרוז. אין להתעלם מהדמיון הצלילי בין “Maverick” האנגלי, שפירושו עצמאי, ייחודי, יוצא דופן ל- “מבריק” העברי. טום קרוז, ה- “מאווריק”, הוא בהחלט מבריק, הידד לעברית!
מתבקשת השוואה בין שני הסרטים.
34 השנים שעברו בין הפקות הסרטים הן שנות דור. רוח התקופה השתנתה, והדבר ניכר.
הסרט משנת 1986 הופק בימי המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, על כן טייסי F-14 נלחמו במטוסי מיג הסובייטיים. מאז, ברית המועצות התפרקה. עתה רוסיה מתרשעת בסביבתה הקרובה, אך אינה מהווה איום עולמי. לאמריקה אין עכשיו אויב בדמות מדינה. משימתם של גיבורי הסרט החדש היא תקיפת כור גרעיני, ללא ציון מדינה שבשטחה הוא ממוקם.
חלה עליה בערך חיי אדם, כולל חיי חיילים. בסרט הקודם הטייס המכונה “גוס”, חברו הטוב של מאווריק, נהרג בתאונת אימונים. בסרט החדש אומנם טייס אחד מתעלף במהלך אימון, וצולל עם מטוסו, אך מתאושש בזמן, משתלט על ההגאים, ויוצא מכלל סכנה.
Iceman, חברו של מאווריק, שותפו לביצוע המשימה בסרט הראשון, בגילומו של ואל קילמר, הגיע במרוצת שירותו הצבאי לדרגת אדמירל, ומפקד על צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית.
Iceman פרשׂ את חסותו על מאווריק, ומגן עליו מפני אי שביעות רצונם של מפקדיו הישירים. מאווריק מתכתב עם אייסמן במסרונים, עד אשר הוא נקרא בדחיפות לפגישה אישית בביתו של האדמירל, הנוטה למות ממחלת סרטן הגרון. פגישתם זאת משמשת שיא רגשי של הסרט ואישוש חשיבותו של הקשר האישי בעידן של התכתבויות מסכים. בכך היא מבטאת את העמדה הכללית, שמדגישה את מרכזיותו של האדם: “זה הטייס ולא המטוס” – האימרה החוזרת ומושמעת לאורך הסרט. ובמקרה של הפגישה האישית בין מאווריק לחברו הגוסס, זהו המבט, המגע, החיבוק, ולא תקשורת מסכים. לא למותר להזכיר שקילמר אכן סובל מסרטן הגרון, איבד את קולו, וכנראה שלא צפויות לו עוד שנים רבות.
הפגישה גם מבליטה את הפלא של נעורי הנצח של “המבריק”: שני חברים בני אותו גיל כרונולוגי, כשביולוגית השניים נראים כמו סבא ונכד.
מות האדמירל משולב היטב בעלילה, ונושא מטען רב. בלוויה הצבאית מתבצע מטס טקסי מרהיב, הנקרא Missing Man Formation, בו אחד המטוסים עוזב את מקומו במבנה של רביעייה.
המוות הזה מסמן סיום תקופה עבור מאווריק, בה נהנה מחסותו של האדמירל. משמת, מאווריק הלא מוגן חווה את נחת זרועם של מפקדיו, שמדיחים אותו מיידית מהפיקוד על המשימה. תחילה פגוע ומובך, הוא מתעשת, ומוצא בכוחות עצמו דרך יצירתית לכבוש את מקומו בראש צוות משימת תקיפת הכור, ועובר בכך מסע התבגרות. אכן, דמותו של מאווריק מאופיינת ע”י ערכים של יעוד והגשמה, ללא שאיפה של עלייה בדרגה. גם דבקות בערכים האלה שמרה על נעוריו.
היחסים הרומנטיים מעוצבים בסרט הנוכחי ברוח הפוריטניות החדשה. מערכת היחסים בין מאווריק, חניך טופ גאן של 1986, לבין צ’רלי, המדריכה, הייתה רצופה מהמורות: המדריכה עברה על הכלל שהציבה לעצמה לא לצאת עם חניכים, ועזבה גבר אחר למענו, והשניים ניסו לשמור על סודיות הקשר ביניהם. ואילו בהקשר בין מאווריק של 2020 לבין פנלופי “פָנִי” בנג’מין, אישה פנויה, אשת עסקים בעלת הפאב השכונתי, אין כל מכשולים מוסריים.
במקום ארוטיקה, יש כאן דגש על חינוך. בתה המתבגרת של פני היא “ילדה טובה” ממושמעת, לא פרחחית-מורדת, חיה בהרמוניה עם אמה, מכבדת אותה, ואף דואגת לה – מזהירה את מאווריק בל “ישבור שוב את ליבה” של פני – רמז לפרשיה בין השניים שהוזכרה בחטף בסרט הקודם. הנערה גוערת במאווריק המקסים בקור רוח דידקטי, במקום לפלרטט איתו, ולו בדמיון.
בין הטייסים החניכים של מאווריק 2020 ישנה גם טייסת, ואף מצטיינת, שנבחרת לצוות המשימה. אישה-טייסת אינה מקרה נדיר בשנים האחרונות, כמעט דבר שבשגרה. הטייסת אינה מעורבת בקשר רומנטי עם מי מהטייסים, ודאי לא עם המדריך-החתיך. מקומם של היחסים בין המינים מצומצם בהשוואה לסרט הקודם. זאת אותה מגמה של איפוק וזהירות שלא לדרוך על מוקשים מדומים. הסיפור הרומנטי היחיד בסרט, זה שבין מאווריק לבעלת הפאב, מעוצב בצורה חיוורת, משעממת. סצנת המיטה היחידה מפוטפטת, נייחת, כלל אינה חושנית, לכל היותר ידידותית. הנשיקה מגיעה בסוף הסרט, ומצולמת מרחוק. ועוד בנושא חושניות. סצנת משחק הכדורעף של הסרט הראשון זכתה למעמד אייקוני. שלושה מתוך ארבעת השחקנים שהשתתפו במשחק היו ללא חולצות, וחשפו פלג גוף עליון חטוב, חלק, ומבריק. היה לעירום הספורטיבי הזה מטען ארוטי עד כדי כך, שטוני סקוט, הבמאי, כינה את הסצנה “פורנו רך”.
כמחווה לסצנת הכדורעף, בסרט החדש החניכים משחקים על חוף ים, על פס החול הרטוב, גרסה מסוימת של משחק פוטבול.
באתרי ביקורת באינטרנט מתנהל דיון השוואתי בין שתי הסצנות, ובקישור ניתן לראות את כל סצנת הכדורעף, וקטע קטן מסצנת הפוטבול.
משחק הפוטבול נתפס כחווייתי, כבילוי משותף לגיבוש הצוות, ואילו משחק הכדורעף היה ספורטיבי, תחרותי לפי חוקים ברורים, עם רשת ממשית, החוצה בין הקבוצות, עם קהל צופים שהקיף את המגרש.
מטען החושניות של עירום פלג הגוף הגברי בסצנת הכדורעף מועצם ע”י הנסיבות. ספורטאים משחקים לבושי חולצות, הנושאות את הסימנים המזהים של קבוצתם. היותו של אחד מתוך הארבעה לבוש-חולצה, מדגיש את הייחוד והתעוזה של מחוסרי החולצות, ומגרה. לעומת זאת, על חוף ים רגילים ללבוש בגד ים, שחושף את פלג הגוף העליון של גברים. על כן מבחינת המטען האירוטי, סצנת הכדורעף מנצחת.
סצינות משחקי הכדור ממלאות תפקידים שונים בקידום עלילות הסרטים. בסצנת הכדורעף שני זוגות טייסים התחרו זה מול זה משני צידי הרשת. המשחק תרם ללכידות של כל זוג והחריף את היריבות בין הזוגות. ניצחונם של מאווריק וגוס, אותו חגגו ראוותנית ב”כיפים” וחיבוקים, ביסס את עליונותם על מתחריהם, והגביר את ביטחונו העצמי של מאווריק לקראת הפגישה האינטימית שלו עם צ’רלי.
משחק הכדור על חוף הים בסרט החדש היה פחות תחרותי ויותר שיתופי-חווייתי, והשיג את מטרתו: הביא לגיבוש קבוצת הטייסים לקראת משימת התקיפה. החלוקה ל-2 קבוצות לא הייתה קשיחה, כללי המשחק המעורפלים ערבבו בין הגנה להתקפה.
משחק הפוטבול יכול להיות מאוד תחרותי וכוחני, אך בסרט נבחרה הגרסה הידידותית, שיש בה פן עכשווי-אופנתי. שושי, עמיתתי לעבודה בחברת הייטק, סיפרה בהתלהבות למחרת צפייתה בסרט, שסצנת משחק הפוטבול הזכירה לה את המושג “scrum”, המשמש כאחת מאבני הבניין של שיטת agile לניהול פרויקטים של פיתוח תוכנה. המושג “scrum” נשאב לתחום פיתוח תוכנה מכללי המשחק של רוגבי, קרוב משפחתו של הפוטבול. מפיתוח תוכנה הסקראם התפשט באופן נרחב לכלל פרויקטי פיתוח מוצרים, כפי שמבהיר עודד, מרצה קורס סקראם מאסטר מתקדם. במשחק רוגבי scrum הוא הערכות של שתי קבוצות בתחילה מחודשת של המשחק, הנאבקות על הכדור. ביישום התוכנתי, מעמד ה-“scrum” מסמן את תחילתו של סבב פיתוח חדש, אך ללא היאבקות, אלא מתוך שיתוף משאבי קבוצת הפיתוח.
נראה, שיוצרי הסרט החדש אימצו את הרוח הידידותית של יישום ה-“scrum” בשיטה העכשווית הרווחת לפיתוח פרוייקטים.
כשמדובר במוזיקה, קשה להתחרות בהישג האדיר של הפסקול של הסרט “Top Gun” המקורי, שכשיצא כאלבום, והיה לתקליט הפסקול הנמכר ביותר של שנת 1986. עד עכשיו התקליט מכר 9 מיליון עותקים בארה”ב, ועוד מיליונים בעולם, ונחשב לאחד מתקליטי הפסקול הנמכרים ביותר בעולם.
השיר המפורסם מתוכו “Take My Breath Away“, בהלחנתו של Giorgio Moroder למילים של Tom Whitlock , בביצוע של להקת ברלין זכה בפרס אוסקר לסרט המקורי הטוב ביותר. עוד 2 שירים מתוך הסרט, בביצועו של Kenny Loggins, זכו לפופולריות עצומה: “Danger Zone”, שנכלל גם בפסקול של הסרט החדש, והושמע בתחילתו, ו- “Playing with the Boys”, אשר מלווה את סצנת משחק הכדורעף.
בשלושת העשורים האחרונים הטכנולוגיה הרקיעה שחקים.
הפעלולים האוויריים של מטוסי F/A-18F Super Hornet המתקדמים, המצולמים מתא הטייס באמצעות מצלמות IMAX המשוכללות, מרהיבים ביופיים. בעידן אנימציות מחשב ודמויות מלאכותיות מצועצעות, קטעי הפעולה של הסרט מרשימים בעוצמת אמיתותם. מתגנבת התהייה: האם מפגן היופי של ציפורי המתכת האציליות האלה היא שירת הברבור של המטוסים המאוישים על סיפו של עידן הכטב”מים?
מטוסים אולי לא נראה במשימות תקיפה, אבל זה לא המטוסים אלא הטייסים, ובראשם טום קרוז, שניצח את סימני ההזדקנות של גיל 57, כשהצטלם בשנת 2019. הוא יפה גם מגולח חלק, וגם עם זיפים שחורים עם רמזים קלים של שיבה לאחר יום מתיש במשימתו בארץ עוינת. את טום קרוז אפשר יהיה לראות בעוד שתי משימות בלתי אפשריות, הממוספרות 7,8, העתידות לצאת לאקרנים בשנתיים הבאות, אחרי משימה בלתי אפשרית 6 משנת 2018, עליה כתבתי בהרחבה.
הרשימה הזאת מתפרסמת לרגל יום הולדתו ה-60 של טום קרוז, החל ב- 3.7.2022.