כריכת ספרו של גיורא פישר ״אחרי זה״

הכול טוב / גיורא פישר

בַּדֶּרֶךְ לַחֲתֻנָּה שֶל מ’

נוֹדַע לִי כִּי ג’

מֵהַמַּחֲזוֹר שֶל מֵרוֹם

הִתְאַבֵּד.

חָשַבְתִּי שֶטּוֹב

וְעָדִיף בֵּן

שֶנָּפַל בְּגֶ’נִין

מִבֵּן שֶהִתְאַבֵּד בַּבַּיִת.

וְטוֹב שֶהָרַב אֵחַר

וְהִסְפַּקְנוּ לִטְעֹם

מִכָּל הַמְתַאַבְנִים

לִפְנֵי שֶקִּפְּלוּ אֶת הַדּוּכָנִים.

כְּשֶהָרַב אָמַר:

נַעֲלֶה אֶת יְרוּשָלַיִם עַל רֹאש

הִסְכַּמְתִּי עִם יָפָה שֶאָמְרָה:

טוֹב שֶלָּקַחְנוּ סְוֶדֶר

בשבוע שבו ציינו בישראל עשרים שנה למבצע “חומת מגן” חזרתי לקרוא בספר שיריו הראשון, מבין שלושה עד כה, של המשורר גיורא פישר (יליד 1951, מושב אביגדור), “אחרי זה” (2010, הוצאת עם עובד), מתוך מטרה לרענן את זכרוני על אודות הימים ההם. צה”ל יצא אז למבצע צבאי בערים הפלסטיניות בעקבות סדרת פיגועי התאבדות קטלניים שבוצעו בידי מחבלים פלסטינים בערים הישראליות, האחרון שבהם בליל הסדר במלון פארק בנתניה, שבו נרצחו שלושים ישראלים. המבצע החל ב-29.3.2002 והסתיים ב-10.5.2002. רב”ט מֵרוֹם פישר, אחד משלושת בניו של גיורא, שירת בפלוגה המסייעת של גולני ונהרג בעיר ג’נין ב-5.4.2002 כשהוא בן 19. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

ברם, לא מצאתי בספר את מבוקשי, כי השירים שמופיעים בו לא באמת משחזרים את ימי המבצע הצבאי. אמנם הם עוסקים באובדן ובשער הרביעי ורחב ההיקף ביותר מכל ששת שעריו, “סקרמנט”, המשורר הוסיף מוטו שלא משתמע לשתי פנים “מֵרום בני שהשירים באים ממנו ואני הולך אליו”, אך השירים עניינם בעיקר בימים שלפני “זה”, כלומר לפני מותו של מרום, ובימים של אחרי “זה”, כלומר לאחר נפילתו. אפילו שיר שנקרא “מבצע צבאי” לא באמת מתאר את המבצע אלא את מה שמעבר לו: “הוריו יושבים עכשיו מול הטלויזיה / וּמְזַפְּזְפִּים. / עוברים מערוץ אחד לשני / מנסים גם תחנות זרות // עוד מעט תישמע דפיקה // הם יפסיקו לְזַפְּזֵפּ / והתחנה האחרונה / תְּנַצַּח” (עמ’ 98). זאת ועוד, גיליתי שהעיר ג’נין מוזכרת בכל שירי הספר, 83 במספר, רק פעם אחת (!) והיא מופיעה בשיר שלפנינו, “הכול טוב” (עמ’ 90).

הסבר אפשרי למצב הדברים המעניין הזה בשירי הספר מצאתי בשיחת רדיו שנערכה עם המשורר פישר בידי אילנה דיין בגלי צה”ל (31.3.2022). בשיחה הסביר פישר שלמעשה הוא חי בהכחשה משום שהוא חש כי אחרת ימות. עוד אמר כי דברי הנביא “נחמו נחמו עמי” (ישעיהו, מ’, א’) טובים אולי למדינה אך לא לאדם הפרטי, שאין לו באמת נחמה. בשיר “הכול טוב”, העוסק בחתונה, המשורר מצטט את דברי הרב המברך בשעת החופה “נעלה את ירושלים על ראש”, אך משמיט את המילה “שמחה”, שמופיעה במקור המקראי: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי” (תהילים, קלז, ה-ו). השמטת המילה שמחה היא צרימה שניצבת בניגוד לכותרת השיר ולפתיחות וסיום הבתים השני, השלישי, והרביעי בו. בבית השני עורך פישר השוואה אכזרית במדרגות האבל בחברה הישראלית, בבית השלישי הוא מסתפק בהנאה מעצם טעימת המתאבנים בחתונה לפני טקס החופה, ובבית הרביעי והאחרון הוא מסכים עם יפה על עצם לקיחת סוודר לחתונה. אלו הנאות כמעט בנאליות, אולי אפילו פתטיות מבחינתו, כי הכול לא באמת טוב גם אם על פניו זה נראה כך.

גיורא פישר מהבלוג שלו.

קיראו עוד מיצירתו של גיורא פישר ב”יקום תרבות”

פיכחונו של גיורא פישר

“מה למדת מהסיפור” – שירי ההדרכה של גיורא פישר

“צירי חיים” – ילקוט הכלים הנדירים של גיורא פישר

גיורא פישר בפייסבוק

גיורא פישר בלקסיקון הספרות

תגובה אחת

  1. “הכל טוב” – שיר מרגש בפשטותו ומעציב מבלי לדבר על עצב. כפי שמסכם המבקר – “כי הכול לא באמת טוב גם אם על פניו זה נראה כך”. תודה לאילן וגיורא וליקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 × five =