להלן המקור ותרגום חדש מצרפתית של אחד משיריה הידועים ביותר של ברברה, שיש הטוענים שעזר לפיוס בין צרפת לגרמניה לאחר מלחמת העולם השניה.
הזמרת הצרפתייה ממוצא יהודי עשתה היסטוריה כשכתבה ושרה את השיר גטינגן. הילדה היהודייה מוניק שרף שנולדה ב1930 ברובע ה-17 פריז, נאלצה להימלט עם משפחתה מפריז מאימת הנאצים עם פלישתם לצרפת והעבירה את שנות הכיבוש בהימלטות ממקום מחבוא אחד לאחר. הילדה מוניק שלימים נקראה ברברה חוותה תוך כדי חיים בסתר התעללות מינית מצד אביה שנעלם עם סיום המלחמה.
מוניק הבוגרת שנטלה לעצמה את שם הבמה ברברה, הייתה זמרת נוגה,כמעט מלנכולית שכתבה רבים משיריה, אך השיר גטינגן שכתבה ושרה,עורר הד פוליטי וקנה לה מעמד בקהילה האירופאית שאיחתה את קרעיה לאחר מלחמת העולם השניה. שני עשורים לאחר תום המלחמה, נסעה לעיר הגרמנית גטינגן . היא התאהבה בעיר ובאנשיה והקליטה בה שיריה , בצרפתית ולאחר מכן בגרמנית. החמלה לכאב הגרמני ,אזכור שמות ידידיה הגרמנים ,הייתה הצגה מופתית של רגש אנושי מלב, התגברות על רגשי נקם והתעלמות מסבלה האישי. היא שרה על “הרמן, פיטר, הלגה והאנס” וכבשה את ליבו של הקהל הגרמני. שירה היה ללהיט. רחוב בעיר נקרא על שמה. העיר העניקה לה את מדליית הכבוד שלה.. הפופולריות של השיר נסקה גם בצרפת. עם הענקת הכבוד לזמרת נכתב, “תרמה תרומה חשובה לפיוס הצרפתי-גרמני”.
גרהרד שרדר לימים ראש ממשלת גרמניה שהיה סטודנט בגטינגן והאזין לה, ציטט משירה בטקס הזיכרון לפיוס ההיסטורי בין צרפת לגרמניה.
ברברה שרה גטינגן בצרפתית ,כתוביות באנגלית
השיר תורגם בעבר על ידי נעמי שמר, אך הדגש בתרגומה של שמר היה להתאים את המילים למנגינה ולא הנאמנות למשמעות במקור.
האזינו לתרגום של נעמי שמר מושר בידי אילנה רובינא כאן
התרגום החדש נעשה על ידי רחל גולדברג.
עוד על ברברה ועל גוטינגן ראו לאחר השירים.
Göttingen
Bien sûr, ce n’est pas la Seine
Ce n’est pas le bois de Vincennes
Mais c’est bien joli tout de même
À Göttingen, à Göttingen
Pas de quais et pas de rengaines
Qui se lamentent et qui se traînent
Mais l’amour y fleurit quand même
À Göttingen, à Göttingen
Ils savent mieux que nous, je pense
L’histoire de nos rois de France
Herman, Peter, Helga et Hans
À Göttingen
Et que personne ne s’offense
Mais les contes de notre enfance”
Il était une fois” commence
À Göttingen
Bien sûr nous, nous avons la Seine
Et puis notre bois de Vincennes
Mais Dieu que les roses sont belles
À Göttingen, à Göttingen
Nous, nous avons nos matins blêmes
Et l’âme grise de Verlaine
Eux c’est la mélancolie même
À Göttingen, à Göttingen
Quand ils ne savent rien nous dire
Ils restent là à nous sourire
Mais nous les comprenons quand même
Les enfants blonds de Göttingen
Et tant pis pour ceux qui s’étonnent
Et que les autres me pardonnent
Mais les enfants ce sont les mêmes
À Paris ou à Göttingen
Ô faites que jamais ne revienne
Le temps du sang et de la haine
Car il y a des gens que j’aime
À Göttingen, à Göttingen
Et lorsque sonnerait l’alarme
S’il fallait reprendre les armes
Mon cœur verserait une larme
Pour Göttingen, pour Göttingen
Mais c’est bien joli tout de même
À Göttingen, à Göttingen
Et lorsque sonnerait l’alarme
S’il fallait reprendre les armes
Mon cœur verserait une larme
Pour Göttingen, pour Göttingen
ותרגומה של רחל גולדברג לעברית.
גוטינגן
אכן, אין זה הסן
וגם לא יער ונסן,
למרות זאת מלאה חן,
היא, גוטינגן גוטינגן
שם שירי עצב על רציפים
שירי נהי, אינם נשמעים
אך שוב האהבה תָּנֵץ
בגוטינגן בגוטינגן
טוב הם מכירים מאתנו
את שושלת המלכים שלנו,
כך אני מניחה
הרמן, פטר הנס והלגה,
בגוטינגן
ואתם בל נא תעלבו
אך סיפורי ילדותנו,
“הָיֹה הָיָה פעם”
ראשיתם בגוטינגן גם.
כמובן לנו יש את הסן
ושלנו הוא יער ונסן,
הו אלוהים
מה יפים הם השׁוֹשַׁנִּים כאן,
בגוטינגן בגוטינגן.
לנו אור בקרים חיוור
ואת נפשו הנוגה של ורלן,
אך נשמת המלנכוליה היא שלהם
בגוטינגן בגוטינגן.
לעיתים אין הם יודעים
כיצד לומר את הדברים,
עומדים שם אלינו מחייכים
ואנחנו למרות זאת מבינים,
את הילדים זהובי השיער של גוטינגן.
ליבי על אלה המופתעים
ויסלחו לי גם האחרים,
אבל ילדים הם תמיד ילדים
שם בפריז או כאן בגוטינגן.
הו, עשו שלא ישובו לעולם
ימי השנאה והדם,
כי ישנם אנשים אהובים
בגוטינגן בגוטינגן.
ואם קול הצפירה יישמע
“לאחוז בנשק” שוב נִּיקַרָא,
ליבי יזיל דמעה
על גוטינגן גוטינגן.
כי כה יפה בגוטינגן בגוטינגן
לעומת יחסה המיוחד של ברברה לעיר האוניברסיטה הגרמנית, המשורר היהודי היינה תיעב את העיר וכתב שיר על עזיבתו אותה ומסעו אל הרי ההרץ שמזרחה לה.
קודם לכן הגיע היינריך היינה הצעיר ב-1821 לאוניברסיטת גטינגן ללמוד משפטים על פי מצוות דודו סלומון היינה, הבנקאי היהודי העשיר מהמבורג. היינה שנא את העיר שהיתה אז חלק מנסיכות הנובר, בבעלות הכתר האנגלי. בעיר זו חווה המשורר לראשונה התנשאות סנובית אריסטוקרטית כלפיו. הוא חווה התבטאויות אנטישמיות באחוות הסטודנטים אליה השתייך, שגררו אותו לדו קרב, ולהרחקה מהאוניברסיטה. היינה שב לאוניברסיטה בניסיון נוסף להשלים את לימודיו, אך בסתיו 1824 החליט לצאת ממנה למסע רגלי להרי ההרץ. יומן המסע שלו התפרסם בספר Die Harzreise, המסע אל הרי ההרץ.
את סלידתו מהעיר גטינגן הוא מביא בשיר הפותח את יומן המסע, ובמשפט הפתיחה הסרקסטי “שמה של העיר גטינגן יצא למרחוק בשל האוניברסיטה שבה ונקניקיה”.
השיר, בתרגומו של אבי גולדברג, מובא להלן.
מסע אל הרי ההרץ 1824
היינריך היינה
שְׂמָלוֹת שְׁחוֹרוֹת, גַּרְבֵּי מֶשִׁי,
חֲפָתִים צְחוֹרִים מְהֻדָּרִים ,
דִּבְרֵי כִּיבּוּשִׁין וְחִיבּוּקִים,
וְלוּ לֵב לָכֶם בַּחֲזוֹתֵיכֶם!
לוּ לֵב פּוֹעֵם בְּחָזֶה אוֹהֵב,
אַהֲבַת אֱמֶת בַּלְּבָבוֹת,
הָא, בִּזְמִירוֹתֵיכֶם מָאַסְתִּי,
מִיִּסּוּרֵי אוֹהֵב שֶׁקֶר, נִלְאֵיתִי,
אֶל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס,
שָׁם בְּקָתוֹת שְׁלֵווֹת תִּשְׁכֹּנָה,
רוּחַ הַפֶּרֶא מֵעָלֵינוּ נוֹשֵׁב
שָׁם יִרְחַב בַּעֲלִיצוּת לִבֵּנוּ
אֶל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס
אֶרֶץ עֲצֵי אָשׁוּחַ קוֹדְרִים
עֲיָנוֹת שׁוֹצְפִים וּבַעֲלֵי כָּנָף מְזַמְּרִים
מֵעַל, עָבִים קוֹדְרִים חוֹלְפִים.
הֱיוּ שָׁלוֹם טְרַקְלִינֵי שֶׁקֶר,
גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי הַחֲלַקְלַקִּים, שָׁלוֹם
עַל פְּסָגוֹת אֲטַפֵּס
אֶשְׂחַק עַל הֶבְלְכֶם שָׁם מַטָּה.
