לקראת ראש השנה ברצוני להמליץ על ספר חדש על לוח השנה היהודי. מדובר בספר "הלוח העברי הקבוע" (261 עמודים) מאת עלי מרצבך וערן רביב, שיצא לאור על ידי הוצאת כרמל לפני חודשים מספר. הספר מתאר את המבנה של לוח השנה העברי, ואת התפתחותו במשך למעלה מ- 2000 שנה.
אין ידיעה ברורה על לוח השנה שהיה נהוג בתקופת בית ראשון. עם זאת כנראה נהג גם אז לוח משולב, כלומר החודשים נקבעו על פי מחזור הירח סביב כדור הארץ, והשנה נקבעה בהתאם לזמן של הקפת כדור הארץ סביב השמש, כך שהשנה תתאים לעונה החקלאית, ופסח יהיה באביב. זאת בהתאם לפסוקים מפורשים בתורה כמו בספר דברים טז פסוק י: "שמור את חודש האביב ועשית פסח". יש בתורה ובספרי הנביאים מידע על שמות החודשים שהיו נוהגים בתקופת בית ראשון. שמות החודשים הנהוגים אצלנו עכשיו הם שמות שהיהודים שחזרו מבבל אחרי הצהרת כורש הביאו איתם, כפי שלמדים מהתלמוד: "אמר רבי חנינה : שמות החודשים עלו בידם מבבל" (תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה דף ו' ע"א), ומרביתם היו במקורם באכדית (עמודים 47 – 48).
מידע מפורט יותר על קביעת החודשים קיים רק מסוף תקופת בית שני, מהמאה הראשונה לפני הספירה, ובעיקר מהמאה הראשונה לספירה. מכיוון שאורכו של מחזור הירח הוא 29 ימים, 12 שעות, ו- 44 דקות, באופן מעשי חודש על פי מחזור הירח יכול להיות בן 29 ימים או 30 ימים. לכן יש צורך בתצפית של מולד הירח. כמו כן, מכיוון ששנה בת 12 חודשי ירח נמשכת רק כ- 354 ימים, כדי למנוע שחודש ניסן ייסוג לחורף צריך לעבר את השנה, ולהוסיף כל כמה שנים חודש 13 לשנה (עמודים 58 – 60).
יש במשנה ובספרות מן התקופה הזאת עדויות על כך שראשי החודשים נקבעו על פי עדים שראו את מולד הירח. המשנה מתארת את התהליך של שמיעת העדויות וחקירת העדים. כמו כן היא מספרת על כך שחז"ל עודדו את הציבור לבוא ולהעיד לפני בית הדין של הנשיא והסנהדרין על מולד הירח.
אחרי שהסנהדרין היו קובעים כי החודש התחיל, היו מדליקים משואות על ראשי הרים, ומודיעים כך על קביעת ראש החודש. המנהג של השאת משואות בוטל בזמנו של רבי יהודה הנשיא. בנוסף היו שולחים על ידי שליחים אגרות לתפוצות בבבל ובארצות אחרות, ומודיעים גם כך על קביעת ראש חודש.
נוהל דומה נהג גם כאשר נשיא הסנהדרין והחכמים שהיו חברים בבית הדין החליטו לעבר את השנה. לפניכם דוגמה לאיגרת על עיבור השנה בזמן שבית המקדש עוד היה קיים. במקור האיגרת בארמית ואני מביאה בתרגום עברי: "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גבי מעלות בהר הבית, ויוחנן סופר הלה לפניהם. אמר לו כתוב לאחינו בני הגליל העליון – – – ולאחינו בני גלות בבל ושאר כל הגלויות ירבה שלומכם. מודיע אני לכם שזמן האביב לא בא, ויפה הדבר בפני ובפני חברי והוספתי על שנה זו שלושים ימים" (תוספתא סנהדרין ב, ו).
במשך אלפיים השנים מאז ימיו של רבן גמליאל נעשו שינויים בלוח השנה ובדרכי קביעתו. הרבנים לא היססו לעשות שינויים מסיבות שונות, חלקם הודות לשיפור הידע האסטרונומי, כלומר הידע על האורך המדויק של שנת השמש ושל הזמן המדויק של סיבוב של הירח סביב כדור הארץ, וחלקם בשביל הנוחיות של הציבור, מה שהרבנים כינו "למען תקנת הבריות" או "צורך הבריות" .דוגמא בולטת היא הכלל (שלוח השנה מיישם אותו) שנקרא "לא אדו ראש ולא בדו פסח", שפירושו שראש השנה לא יחול אף פעם בימים ראשון, רביעי ושישי. הכלל הזה בא למנוע שיום כיפור יהיה או ביום שישי או ביום ראשון, מפני שאם זה יקרה, יהיה אסור לבשל במשך יומיים, מזון בלתי מבושל יתקלקל, ואם אדם ימות ביום כיפור שחל ביום שישי אי אפשר יהיה לקבור אותו במשך יומיים. במקורות הסיבות האלה נקראות (בארמית) "מתיא וירקיא", כלומר מפני המתים והירקות.
התהליך הזה של קביעת ראש חודש על פי עדים הופסק במאה הרביעית בשנת 358 על ידי נשיא הסנהדרין הלל השני שהיה נכדו של רבי יהודה הנשיא. הדבר נעשה בעיקר משום שהתפוצות התרבו והתרחקו. קהילות גדולות התפתחו בארצות הבלקן, באיטליה, בספרד, ובצפון אפריקה, ולכן נעשה יותר קשה להודיע להם על מולד החודש. בנוסף, אחרי שהאימפריה הרומית נעשתה נוצרית בראשית המאה הרביעית, התגברו הגזרות וההתנכלויות ליהודים. חלה הרעה בתנאי הקיום של הקהילות היהודיות, ומפני "דוחק הגלות ושיבוש הדרכים", נעשה קשה ומסוכן לשלוח אגרות על ידי שליחים לבבל ולתפוצות אחרות באסיה הקטנה ובאירופה.
חז"ל והסנהדרין ראו חשיבות בכך שבכל התפוצות יחגגו את החגים באותו זמן, ולכן קבע הנשיא הלל כללים ברורים וידועים לקביעת ראשי החודשים ועיבור השנה. בקווים כלליים הכללים האלה נהוגים עד היום.
עם זאת, עדיין היו מחלוקות בין הרבנים איך לנהוג בפרטים שקורים במקרים נדירים. מחלוקת חריפה התעוררה במאה העשירית בין רב סעדיה גאון, שהיה אז גאון בבל, ובין ר' אהרון בן מאיר, גאון ישיבת ארץ ישראל. על המחלוקת הזאת נודע מתוך כתבי יד שנמצאו בגניזה בקהיר.
בספר פרק על הרקע האסטרונומי לבעיות לוח השנה, וכן תיאור של מערכת השמש (עמודים 37 – 44), ותיאור של המודל התיאורטי של היקום שחיבר המלומד ההלניסטי תלמי (Ptolemaus) שחי באלכסנדריה בשנים 90 עד 168 (עמודים 18 – 20).
מובאים בספר הסברים של עשרות עמודים בכל אמירה בנושאים של לוח השנה בתלמודים, דיונים של פרשני התלמוד שניסו להבין את הכוונות של קודמיהם, וכן של רבנים ומחברים אחרים שעסקו בנושאי הלוח במשך הדורות. כמו כן עשרות עמודים מסבירים שיטה לסימון השנים לפי מאפייניהן, כגון האם השנה היא מעוברת, מאפייני החודשים, וזמנו של המולד ביום ה- 29 או ביום ה- 30 של החודש הקודם.