על הרומן “נשים הגונות” מאת נירה תובל, ספרי אודם / טיקטקתי, 2021, 427 עמ’

בעטיפה האחורית של “נשים הגונות” כתוב: “סאגה עשויה מלאכת מחשבת”. יש בסיס לקביעה הזאת, כי הספר המעניין ורחב היריעה שלפנינו מתאר את עלילותיהם של ארבעה דורות, אבל הייתי מוסיף על הנ”ל שהושקעה בספר זה מלאכת אדריכלות ספרותית יוצאת דופן במורכבותה ובפתרונותיה לתסבוכות אליהן נקלעים גיבורי הרומן. לרומן שלפנינו 59 פרקים ואפילוג (“אחרית ודברי תודה” אינם חלק מסיפור המעשה). בכותרת כל אחד מהפרקים מצוין מקום ההתרחשות, חודש ושנה, ושמו של הגיבור/ה שעליו/יה נסבה העלילה של הפרק. מנעד התאריכים ומקומות ההתרחשויות הוא ענק: משנת 1944 עד שנת 2010, ובירושלים, תל-אביב, הרצליה, כפר שמריהו, רודוס, ניו-יורק, ציריך, פריז, בריסל, וינה. אלא שקו העלילה איננו ליניארי – לא במקומות, ולא במועדים – והמחברת מנתבת את אלה קדימה ואחורה כלהטוטן שמפליא להדהים את הצופים, במקרה שלנו הקוראים.

נירה תובל. האתר של נילי דגן

לפני שאחווה את דעתי על הרומן, אביא קצת פרטים על סיפור המעשה ועל גיבוריו. כצפוי מרומן רחב יריעה, גם הרומן שלפנינו “מאוכלס” בעשרות גיבורים, שכל אחד מהם זכה לעיצוב מיוחד, אבל שתיים מהם הן גיבורותיו העיקריות: שרינה ויסכה. שמה האמיתי של שרינה הוא אנחלה אוריאלה. היא ילידת האי רודוס, וכאשר הגרמנים החלו בגירוש היהודים מהאי למחנות ההשמדה, אימה ציוותה עליה להיקרא על שם בת דודתה שנרצחה עם משפחתה על ידי הנאצים – וכל זאת כדי שתזכה בבוא היום ליתרונות שנועדו לאותה בת-דודה. האם מבינה שבעת צרה כזאת של היהודים הערבות הדדית לא באה בחשבון, ומצווה על בתה ובניה שכל אחד יציל את עצמו, ורק אז יהיה סיכוי שמישהו ישרוד. בהמשך אנחלה, בשמה השאול שרינה, מוחבאת בתוך בור (האם שילמה על כך מראש לעוזרת בית זקנה של יווני אמיד), ואחר כך, כשהזקנה חשה בסכנה, שרינה נאלצת לברוח כחיה רדופה, מפרנסת את עצמה בכך שהיא מענגת גברים בידיה ובפיה, כשהיא מצליחה לשמור על בתוליה. לפני שאימה ושני אחיה נלקחו אל מחנה המוות, האם מחביאה עבורם שקיות עם כסף, וכן טומנת בעזרת הנשים בבית הכנסת צמיד זהב מיוחד ומסמכים על רכוש. כשהמלחמה מסתיימת, שרינה היא בת חמש-עשרה, ועולה עם חבורת צליינים לארץ ישראל.

כששרינה מגיעה ארצה, היא מנווטת את חייה כך שתצליח לחיות חיי עושר ורווחה. היא מחקה את התנהגותן של צעירות ירושלים הצנועות, ומצליחה בעורמתה להתברג בחברה הספרדית המסורתית, זוכה בחסותו של המקובל חכם יוסף בן דוד, ושל אשתו השנייה האשכנזייה, אימם של האחים היפים אבשלום ולאה. חכם יוסף בן דוד הוא דמות נערצת, שמצטטים את אמרותיו החכמות, והוא אמור גם לדעת את צפונות העתיד. ההזדמנות של שרינה לזכות בעושר אגדי (אימה הזהירה אותה שלא תלמד תפירה כמוה, מקצוע שמייעד לתופרת חיי עוני) כרוך בהסתפחות למשפחת שאולי, בה נולד בן שדעתו השתבשה עליו בעקבות אירוע טראומטי – רסיסים פגעו בו מפגז שהתפוצץ בקרבתו. המשפחה מייחלת שהבן הזה יינשא, ויביא להם נכדים שיירשו את עושרם הרב – הבנות שנולדו להם אינן נחשבות לתכלית זאת. שרינה מצליחה להוליך שולל את גברת שאולי, בעזרתו של עורך הדין אצלו עבדה כמזכירה, ואשר עתיד לצאת נשכר מהשידוך, והיא נישאת לבן האפאטי שלה, כשלילה לפני החתונה היא מתמסרת לאריק, סטודנט יפה לרפואה, לו היא משתוקקת להינשא, אלא שעורך הדין, שעלול להפסיד ממון, מאיים עליה שיפרסם בציבור שהייתה פרוצה בימי המלחמה, ואיש בעולם לא יסכים להינשא לה. צריך לציין שעורמתה של שרינה כמעט נחשפה כאשר מגיעים לירושלים אחיה גבריאל שנחשב למת ואביו (שאינו אביה), וזה חושף את שמה האמיתי, אלא שהוא מסכים לזרום עם התרמית של שרינה, שנישאת לבן של משפחת שאולי, זוכה לעושר אגדי ולאהבה אדירה מצד גברת שאולי. הבן הראשון, שאול, שנקרא על שם סבו, הוא למעשה בנו של אריק, לימים ד”ר אריק שטיין. הבן השני קיבל את השם סלומון, שמו של אביה של שרינה שנספה בשואה (זה היה באמת שם אביה של שרינה האמיתית). מסתבר שהרבנית, אשתו השנייה של חכם יוסף, וחכם יוסף עצמו, יודעים את האמת איך בא שאול לעולם, אך שומרים על סוד. הרבנית מבקשת שגם אחרים ינהגו כמוה, והיא לוחשת לשרינה היולדת שמוחלים לה משמיים על חטאה.

שרינה מגדלת את שאול כמו נסיך, שוכרת עבורו כבר בגיל שלוש מורה לאנגלית, והיא מדברת איתו בצרפתית. כשהוא גדל הוא מתחנך בפנימייה יוקרתית בשווייץ. בתו של המקובל, לאה, שקראה לעצמה לני, לא מסכימה ללכת בתלם המקובל בחברה המסורתית – לאמור חתונה, הסגר מרצון של צניעות, ואינספור לידות – ומנצלת את העובדה שהייתה עדה להתעלסות של שרינה עם אריק, סוחטת אותה, ומקבלת ממנה כסף שבעזרתו היא תיסע לבלגיה, ותשתחרר ממרותו של אביה המקובל. שרינה מחתימה אותה על הסכם שתיקה, שהפרתו כרוכה בקנס ענק. אגב, לאורך כל הספר מסתבר שכל הסודות של הגיבורים נחשפים.

היות שבעלה של שרינה הוא נמושה, שרינה לוקחת בידיה את ניהול העסקים חובקי העולם של משפחת שאולי, ולימים מסתייעת בבנה, שאול, שהופך לטייקון בינלאומי, החולש על חברה שמעסיקה מאות עובדים. הוא בעל של מטוס פרטי, יאכטה, מכוניות פאר, ודירות במקומות שונים בארץ ובאירופה. בביתה יש שומר, נער מעלית, ומשרתים הסרים למרותה. העוצמה הכלכלית הופכת את שרינה לאדם אדנותי ושחצני. היא מדברת בזלזול לאנשי משק ביתה, לנהגים שסרים למרותה, לרופאים, למנהלי מלונות, וכולי – כולם קדים קידה לעוצמת הממון. לימים שרינה לוקה באירוע מוחי שמרדים אותה לתקופה של שנה. כשהיא מתעוררת אחרי כמעט שנה מהתרדמת, היא מבקשת להטיף לבנה שאול מוסר על כך שאינו מראה אהבה לאשתו היפה, ואז שאול מעז פנים ובא חשבון עם אימו: הוא יודע מי אביו האמיתי, הוא כועס שאימו זנחה אותו בפנימייה בשווייץ, טרף לפדופילים (רמז לסיבת התפתחותה של נטייתו המינית). הוא מטיח בה שמעולם לא חיבקה אותו, אז איך היא מצפה ממנו להיות רגיש ומחבק. היא שאלה אותו תמיד רק שאלה אחת: האם הצטיין?

כעת אעבור לגיבורה העיקרית השנייה של הרומן – יסכה. את השם המיוחד העניק לה סבה, המקובל חכם יוסף בן דוד, על פי הפסוק בבראשית י”א 29, שם מוזכרת יסכה, אחותה של מלכה, שתיהן בנותיו של הרן, אחיו של אברהם. לפי חז”ל, מלכה היא שרה אימנו. יסכה ברומן היא בתו של אבשלום, בנו של המקובל, אחיה של לני, שברחה לבלגיה, שם שימשה קורטזנית של רוזנים ונסיכים, שהעטירו עליה רכוש וממון. אבשלום היפה, ששרינה חמדה אותו בליבה, יהיה לימים המדען בעל השם הבינלאומי, פרופ’ אבשלום בן דוד, והוא נשוי לחנה לבית ד”ר אינהורן, אישה בעלת אופי ייקי – פחד מחיידקים, מאבק, סלידה מהרגלי הלבנט. יסכה עצמה לומדת אמנות בניו-יורק, ולימים לומדת לתואר שני ולדוקטורט באמנות. יסכה היא ילדה, ולימים אישה, יפיפייה, בעלת עיניים כחולות מהפנטות. בגיל 13 יסכה נוסעת עם הוריה לאירופה, לרגל פרס שאביה המדען מקבל בווינה. לני לוקחת אותה לביתה המפואר בבריסל, ושם היא פוגשת את ידידה הרוזן פיטר אוגוסט ואן דר פון, עמו היא מדברת צרפתית (היא שולטת גם באנגלית, מאחר ששהתה בניו-יורק בשנות המחקר של אביה שם, וגם בימי לימודי האמנות שלה). הרוזן איננו עומד בפיתוי בראותו את הנערה היפיפייה, והוא מבצע בה מעשה מגונה, שמוציא את לני מהדעת. ליסכה היו שתי פרשיות אהבה לפני נישואיה –  עם אברי, בנו של אריק, אהובה בסתר של שרינה, טייס שנהרג, ועם רוני, בן של תכשיטן, עמו נפגשה כשלמדה אמנות בניו-יורק. עם שניהם “הלכה עד הסוף”, ועל כך התוודתה בפני שאול בעלה (בנה של שרינה) לפני שנישאה לו. מסתבר שיסכה הייתה מעוניינת בשאול היפה כבר בגיל הנעורים, אז ראתה אותו עם אימו ושאר ילדיה במסעדה באתר סקי באוסטריה. שרינה ולני מצליחות לגדור את דרכה של יסכה אל שניים מאהוביה – אברי ורוני – ומנתבות אותה אל בנה של שרינה, שאול הטייקון היפה. שאול הוא גבר קשוח, שאינו מרבה להפגין רגשות, שכל כך חסרו ליסכה, שמאוהבת בו גם כאשר נודע לה שהוא בעצם הומוסקסואל (אהובו הוא רופא בפריז, שכמעט נכנס למיטה שלה עירום, בחושבו שהוא עומד להתייחד עם שאול, ויסכה שמה לב שאיננו נימול), וכפי שמסתבר בהמשך בעצם ביסקסואל, כי הוא חושק גם באשתו, ובסוף הספר, הוא אפילו מביע את אהבתו אליה בכך שהוא מכין עבורה גן בדומה לגן האמן שבציור של קלוד מונה, ציור שריתק את יסכה מנעוריה. שאול עובר אירוע לבבי, ויסכה מוצאת אותו בבית חולים בעת החלמתו מתחבק עם אהובו הרופא, שהיה נדמה לה כי הקשר ביניהם נותק. כעונש לבעלה, היא משפצת את הבית שירשה מלני בראש פינה, ושם היא מגשימה את תשוקתה להתעלס עם גבר הטרוסקסואל, ואמנם היא מגשימה את חלום תשוקתה עם חבר ימי צעירותה – רוני מניו-יורק. ליסכה יש גם ניסיונות קשים בתחום חיי האישות, גיסה סלומון ניסה לאנוס אותה, ובגלל אלימותו יסכה איבדה עובר של תינוקת שכל כך כמהה אליה אחרי שילדה ארבעה בנים. ניסיון רע נוסף היה לה כאשר שאול בעלה קיים עמה יחסים “שלא כדרכה”, על פי הדפוס ההומוסקסואלי. מושא נוסף לתשוקה של יסכה כלפי זכר ראוי הוא אבירם, חבר בוועד ההורים של תלמידי י”ב. היא הייתה כבר מוכנה לפתח עמו פרשת אהבים, אלא שנודע לה שבהיעדרה הוא מוצא פורקן אצל אימה של אחת מתלמידות י”ב.

עד כאן סיכום קצר, שבוודאי איננו מכסה אפילו עשירית מהעלילה המעניינת והמורכבת של הספר, אבל סיכום זה יספיק כדי להצביע על פרטים מעניינים ברומן: תיאורי ההתעלסויות בספר הם יפים, עסיסיים, מפורטים מאוד, ומעוררי תיאבון, למשל תיאור ההתעלסות של שרינה עם אהוב ליבה לפני חתונתה עם בנה של גברת שאולי ובהזדמנות נוספת (עמ’ 226-225, 334-331); ההתעלסויות של יסכה עם רוני (עמ’ 364-363, 374, 382, 403). קטע מרגש מאוד בספר מתאר את רגשותיה של אם כלפי התינוק לאחר הלידה (עמ’ 242).

בעיצוב הייחודי לכל דמות המחברת דואגת לשים בפיהם של הגיבורים דיבור המתאים לאישיותם. למשל, לני, הקורטזנית, החיה בעושר על חשבון רוזנים ונסיכים הנזקקים לשירותיה המיניים, אומרת שאישה צריכה לשים דגש על לבושה, אחרת היא לא שווה כלום (עמ’ 31). היגד זה בוודאי מבהיר לקוראים הזכרים של הספר מדוע יש לנשים אובססיה לבגדים, תכשיטים, איפור, קוסמטיקה, וכו’. במקום אחר שמה המחברת בפיהם של נערים (תאומיה של יסכה) עגה נערית אותנטית (עמ’ 280). מעצבת בגדים (בשפה פשוטה – תופרת) מגיעה אל יסכה לתפור לה שמלה, ולא מפסיקה לרכל, תוך כדי שהיא מבטיחה שאפשר לספר לה סודות, כי אצלה הסודות נעולים כמו בכספת. הקטע ההומוריסטי הזה בנוי לתפארת (עמ’ 239-237).

אם כבר הזכרתי הומור, צריך לציין שמשובצים בספר קטעים הומוריסטיים עסיסיים: הרוזן, ידידה של לני, מציג עצמו בפני יסכה בת ה-13 כ- “הרוזן פיטר אוגוסט ואן דר פון”, בעקבות כך מציגה עצמה יסכה -“יסכה שרה תמוז בן דוד, אחיינית של לני”. מדוע “תמוז”? כיוון שהרוזן אמר “אוגוסט” (עמ’ 32-31). למספר נשים יש דעה ברורה לגבי גברים, שחצי מהשכל שלהם נעוץ בקצה איבר המין (עמ’ 109, 291). אישה אחרת טוענת שלגברים צריך לספק אוכל, לספק את האיבר שלהם, ולהרשות להם לשחרר נפיחות (עמ’ 174). חברה של יסכה טוענת שגבר מתנהג במיטה כמו שהוא מתנהג בכביש, והמחברת מעירה ששאול (ההומו), מפקיד בידי הנהג שלו את ההגה על כל המשתמע… (עמ’ 261). יסכה, שנישאה לגבר חובב גברים, כמהה להתעלס עם גבר סטרייטי, ומגיעה עמם לגבהים של אושר, ובכל זאת היא מעירה שהגברים הם עם דפוק, שמתנהג כמו ילדים (עמ’ 379). שושנה זגורי, חברתה הוותיקה של שרינה, סבורה שתפקיד הגבר לפרנס ולהיות אב טוב לילדים. כיוון שהשכל של הגברים נמצא באיבר המין – כל הגברים בוגדים. ובאשר לאהבה – זאת המצאה של אשכנזים (עמ’ 389). קטעים אלה ודומיהם העלו חיוך על שפתיי, ואני מניח שאינני היחיד שסובר כך.

אני מודה שדי התלבטתי מדוע בחרה המחברת לקרוא לרומן “נשים הגונות”. אולי השם הוא אירוני, כי הרי שתי הגיבורות הראשיות – שרינה ויסכה – מקיימות יחסים רומנטיים מחוץ לנישואין, וגם נשים אחרות מהחוג של יסכה מדברות (בשהותן בספא במלון פאר) על הדרך הטובה ביותר לנאוף: הכי בטוח לנאוף עם רופא ילדים, שאם הבעל מגיע במפתיע, יש תירוץ למציאות גבר זר בבית. יחד עם זאת, המחברת גורמת לאהדה מצד הקורא אל הגיבורות, כך ש”הגינותן” של הנשים ברומן נתונה לא מעט לשיפוט הקוראים.

הרומן מרתק, אבל הוא גם גורם לצביטה של קנאה, אצלי לפחות: כמעט כל הגיבורים ברומן הם עשירים מופלגים – יאכטות, מטוס פרטי, דירות פאר מפוזרות בארץ ובעולם – ויפי תואר, רוב הגיבורות יפיפיות. איך אפשר לקרוא ולא להתפוצץ מקנאה? מה עוד שנראה כי המחברת לא כתבה את הספר רק מהרהורי ליבה. היא עצמה התגוררה בחלק מהאתרים המוזכרים בספר (כפר שמריהו, הרצליה, תל-אביב), והכירה אישית את המוסד “מפנה” לטיפול באוטיסטים בראש פינה (ברומן מוזכר המקום בהקשר לבת האוטיסטית של סלומון, אחיו של שאול).

אולי כדאי לקנא במחברת? בוודאי שכן בהתחשב ברומן המושקע מאוד והמעניין שחיברה.

כריכת ״נשים הגונות״ של נירה תובל

קיראו קטע מהספר

נירה תובל מקריאה

צפו בראיון עם נירה תובל

הפוסט הקודםבגלגול הקודם היית חתול:סיפור זוכה פרס
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 9-10 יולי 2021
בעל תואר תואר ראשון ושני (בהצטיינות) מטעם אוניברסיטת תל אביב, ותואר דוקטור בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. שימש כעובד הוראה, והגיע לדרגת מפקח כולל על ב"ס על-יסודיים. פרסם עשרות סיפורים, מאות מאמרים, ערכים לאנציקלופדיות, ולמעלה מ–40 ספרים בסיפורת, ספרות ילדים ונוער, הגות, חינוך, וכן ספרי לימוד וספרי עזר. ערך ספרים, סדרות, אסופות, ושנתונים. סיפורי הילדים שלו "להיות כמו כולם", "הנדר", "מיקי", "הארמון הקפוא", "המלאך שמוחק זיכרונות", "אניזו" שודרו ברדיו בהמשכים. ב-1983 זכה בפרס ע"ש יוסף ברסלבי מטעם החברה לחקר המקרא. עורך את "לקסיקון סופרי ישראל" מטעם אגודת הסופרים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה + 4 =