בשנה האחרונה החל דיון מחודש בעולם האקדמאי באחד הטקסטיים המקראיים השנויים ביותר במחלוקת בעולם המחקרי. טקסט שנקשר לשמו של סוחר יהודי מומר בשם מוזס וילהלם שפירא, בעל חנות עתיקות מצליחה בירושלים במאה ה-19.

רומן היסטורי של שולמית לפיד על פרשת מוזס שפירא

שפירא היה סוחר עתיקות ידוע ומצליח, עד שמצא את עצמו מעורב בזיוף פסלים מואביים, שבשנת 1872 נמכרו לממשלה הגרמנית על תקן תגליות חשובות. הפסלים הללו היו חלק משורה של “תגליות” בעקבות כתובת מישע, שנמצאה ב-1868 בעבר הירדן, ונתנה עדות חוץ-מקראית למסופר בתנ”ך. בשוק העתיקות הופיעו מיד חפצים שונים ועליהם כתובות מוזרות בתערובת של אותיות מואביות, עבריות, לטיניות, ויווניות. בין אלה היו לוחות שיש ואבן ועליהם כתובות, צלמיות חרס קטנות מעוטרות בנקבים, כדי חרס, כלים שונים, מטבעות שלמים או שבורים, וכן ראשים עשויים אבן, עליהם נחקקו לעתים כתובות בעברית עתיקה שכביכול הציגו אותם כראשיהם של מלכי ישראל ויהודה. הזייפנים, וכמותם גם החוקרים, לא ידעו אז שבמרחבי התרבות הקדומה של הממלכות העבריות כלל לא נוצרו פסלי אדם.

ספר על חייו של שפירא שכתבה בתו ביחד עם תמונות הפסלונים שאותם מכר שפירא כ”מואביים”.

שפירא, שסיפק רבים מהחרסים והפסלונים שעליהם כתב עברי-מואבי קדום, טען כי הם הובאו אליו על ידי בדווים מעבר הירדן. הוא מכר למוזיאון ברלין בלבד 1,700 חרסים, צלמיות, וכלים אחרים, ובתמורה שקיבל – כ-20 אלף טאלר – רכש למשפחתו בית מידות נאה בירושלים, המוכר היום כבית אנה טיכו. אלא שמגלה כתובת מישע, החוקר הצרפתי קלרמון גנו, בדק את כל החרסים והפסלונים שמכר שפירא, וקבע שכולם זיופים. הסוחר ושותפיו, כך נטען, המציאו תרבות מואבית שלמה פרי דמיונם. שפירא מצדו הכחיש כל קשר למעשה כזה וטען שהוא עצמו רומה בידי עוזרו, סלים אל-חורי, שביצע את הזיופים.

קטלוג תערוכה של זיופים שונים שיוחסו למוזס שפירא

גם לאחר חשיפת התרמית המשיכו מוזיאונים באירופה לרכוש משפירא חפצים וספרי תורה.

עטיפת ספר מחקרי על שפירא

בשנת 1877 הודיע הסוחר על פריט יוצא דופן שמוחזק ברשותו. לדבריו רכש מבדווים 15 מגילות עור שנמצאו בתוך כד במערה בנחל ארנון מעבר לים המלח, ועליהן כתב עברי קדמון. החוקרים בחנו את המגילות ומצאו כי הטקסט כולל קטעים מספר דברים ובתוכם עשרת הדיברות, בשינויים נכבדים לעומת נוסח התנ”ך שבידינו. שפירא היגיע למסקנה שזהו הנוסח הקדום ביותר של ספר תנ”ך שנמצא אי פעם, כנראה מכמה מאות שנים לפני הספירה.

המגילות הוצגו במוזיאון הבריטי, והעיתונות המקומית סיפרה בעמודים הראשיים על התגלית הסנסציונית. לנגד עיניהם ראו המבקרים, ובהם ראש הממשלה, את כתבי הקודש הקדומים ביותר. האוצר הבריטי הקציב סכומים נכבדים לרכישת המגילות, שערכן נאמד במיליון ליש”ט.

ספר על מגילות שפירא The Moses Scroll מאת Ross K. Nichols

בינתיים הגיע למוזיאון החוקר הצרפתי הידוע קלרמון גנו, האיש שחשף את כתובת מישע, בדק את המגילות והכריז שגם הן מזויפות. הוא טען ששפירא קיצץ יריעות צרות משולי ספרי תורה עתיקים, ועליהן כתב פסוקים בנוסח שהושפע מתורת ביקורת המקרא של אותם הימים. שפירא מצדו אמר שאינו מומחה לכתבי יד ולכן לא יכול היה ליצור מצג שווא מתוחכם כזה, וכי הבדווים שמכרו לו את המגילות קיבלו סכום קטן מאוד, שלא היה מצדיק את מאמץ הזיוף.

לרוע מזלו של שפירא, מומחה נוסף שבדק את המגילות, יהודי מומר בשם גינצבורג, קבע גם הוא שמדובר בזיוף. בעקבות זאת התאבד סוחר העתיקות בירייה. את המגילות רכש סוחר יהודי לונדוני בשם ברנרד קואוריץ תמורת 18.5 ליש”ט.

שבעים שנה מאוחר יותר, לאחר גילוי המגילות הגנוזות של מערות ים המלח, התעוררו היסוסים האם אכן היו המגילות של שפירא מזויפות, או שבמקרה זה דווקא נפלה לידיו תעודה אותנטית. לצערם של החוקרים, עקבותיו של כתב היד אבדו, ושוב אי אפשר היה לבחון את אמינותו.

רק בשנים האחרונות התברר שכתב היד לא אבד לחלוטין. שרדו צילומים והעתקות שלו.

כריכת ״סוחר המגילות״ מאת יורם סבו

האם היה שפירא זייפן, או שמא נפל בעצמו קורבן למעשה נוכלות של זייפן, ואולי אחרי הכל המגילות שהיו בידו היו אמיתיות?

לאיש אין תשובה לכך. אבל המחלוקת נמשכת. לאורך השנים היו טענות של חוקרים שקבעו שבעצם יכול להיות שאחרי הכל לא היה מדובר בזיוף אלא במסמך אמיתי קדום ביותר וחשוב מאין כמוהו.

המחלוקת התעוררה מחדש בידי החוקר הישראלי עידן דרשוביץ, שעורר לאחרונה סערה בעולם המחקר כשבדק מחדש צילום של כתב היד שאותו גילה שפירא, שאותו איתר לאחר חיפושים רבים. דרשוביץ הגיע למסקנה שכתב היד אינו זיוף והוא אכן קדום בדיוק כפי שטען שפירא.

הוא פירסם ב-2021 ספר מחקרי בנושא זה:

The Valediction of Moses: A Proto-Biblical Book 

כריכת ספרו באנגלית של עידן דרשוביץ The Valediction of Moses

על טענותיו של דרשוביץ קמו מערערים, כמו החוקר ישראל קנוהל (מורו של דרשוביץ) שטוען במאמר בעיתון “הארץ” שמצא מילה בטקסט שהיא מאוחרת ללא ספק, ומוכיחה שהמדובר בזיוף מאוחר.

בדיון בזום, שהתקיים לאחרונה בין ארכיאולוגים וחוקרים שונים בנושא, איש מהם לא היה מוכן לאמר בפה מלא שאכן המדובר בטקסט קדום כפי שטוען דרשוביץ, והם העדיפו “לשבת על הגדר” בעניין.

אבל דרשוביץ משוכנע לחלוטין בצידקתו, וקובע שהוא יכול להפריך כל טענה שמושמעת כנגד קדמותו של כתב היד של שפירא. הוא קובע שהטקסט אינו מזוייף אלא אמיתי, ונכתב מתי שהוא במאה השביעית לפני הספירה או אף לפני כן. ואם כך הוא זהו הטקסט התנ”כי הקדום ביותר שנחשף אי פעם.

להלן ראיון קצר עם ד”ר עידן דרשוביץ בעניין:

ד”ר עידן דרשוביץ

אלי :איך היגעת לחקר הפרשה ?
ד”ר דרשוביץ: קראתי כמה מאמרים על הפרשה, והייתי סקרן לגבי הטקסט עצמו , שבקושי זכה להתייחסות בכל הדיונים שראיתי. מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו, הרגשתי שזה לא יכול להיות זיוף מן המאה ה-19 ותוך זמן קצר הגעתי גם למסקנה שהטקסט לא מבוסס על ספר דברים אלא משמר מסורות קדם-קאנוניות. 

אלי: האם אתה יכול לסכם בקצרה כיצד אתה עונה לטענות שהועלו נגדך בידי החוקר ישראל קנוהל, שמכחיש את קדמות הספר קובע שזהו זיוף מאוחר, וחוקרים בחו”ל שהשמיעו טענות כנגדך? 

ד”ר דרשוביץ: ישראל קנוהל חושב (א) שאת המלה עדת בספר נאום משה (סנ״מ) יש לקרוא עֵדֻת ולא עֲדַת (ב) שמשמעות המילה בהקשר זה חייבת להיות testimony (ג) שמשמעות זו מתועדת לראשונה בכתבי חז״ל (ד) ולכן ספר נאום משה הוא זיוף מודרני. גם אם הוא צודק לגבי א-ג, ולדעתי ולדעת הבלשנית פרופ׳ נעמה פת-אל הוא טועה לגבי לפחות שניים מתוך השלושה, מסקנתו שמדובר בזיוף בכלל לא נובעת לוגית. זה שמילה מתועדת במשמעות מסויימת לראשונה בזמן מסויים לא אומר שהמילה הומצאה באותו יום. זה רק אומר שהמילה היתה בשימוש כבר אז, לאו דווקא, ובד״כ לא, החל מאותו זמן. היו חוקרים שטענו שמכתבי בר כוכבא מזוייפים כי היו שם תופעות לשוניות שהיו מתועדות לראשונה בימי הביניים. הם צדקו לגבי התיעוד אבל עשו את אותה הטעות שקנוהל עושה כאן, וכמובן שמסקנתם היתה מופרכת. 
לגבי טענותיו שספר נאום משה מתבסס על גירסה כהנית של סיפור בעל פעור / פינחס, ההיפך הוא הנכון, וזו ראיה נוספת לאותנטיות ועתיקות הספר. כל האלמנטים הכהניים — הן מבחינת תוכן והן מבחינת לשון — חסרים בגירסת סנ״מ, ובמקומם יש חומר אחר לגמרי. זה ממש מדהים לראות. יש אלמנט בודד שקנוהל מייחס למחבר כוהני — הנשים המדייניות — שגורמת לו לחשוב שסנ״מ הכיר את הגירסה הקאנונית של הסיפור בספר במדבר. אלא שכל מסקנותיו תלויות בכך שהוא לא טועה בייחוסו את הנשים המדייניות למחבר הכוהני, ולא למקור הלא-כוהני שעמד לפני המחבר הכוהני. לדעתי הוא פשוט טועה.

אוסיף שהחוקר החשוב שלמה צייטלין הביא בעבר, בשנות השישים, ראיה לכאורה לכך שמכתבי בר כוכבא, שהתגלו בידי יגאל ידין במדבר יהודה, הם מזוייפים, אשר זהה ממש לזו של קנוהל. צייטלין כתב שבמכתב בר כוכבא אחד היה אמור להיות כתוב ״עד״, ובמקום זה מצאנו ״מעיד״, שהיא מילה המתועדת רק מימי הביניים. כך גם קנוהל טוען, אפילו לגבי אותה המילה! הוא אומר שהיינו אמורים למצוא בסנ״מ את המילה ״עד״, ובמקום זה מצאנו ״עדת״. היום ברור שצייטלין טעה בגדול ומכתבי בר כוכבא אינם זיוף.


אלי: האם בכלל הושמעה כנגדך טענה שאינך יכול לענות עליה?
ד״ר דרשוביץ: טרם שמעתי טענה שאין לי עליה תשובה. כמו כן, כמעט ולא היתה התייחסות בינתיים לטיעון המרכזי שלי, המופיע בפרק 3 של ספרי – פעם אחר פעם, ספר נאום משה משקף ניתוחים טקסטואליים מורכבים, שהוצעו לראשונה בשנים האחרונות, וכמובן לא יכלו להיות ידועים לשפירא או לזייפן מהמאה ה-19. אלא אם כן הזייפן היה גדול חוקרי המקרא של כל הזמנים ו/או נביא.

עד כאן עידן דרשוביץ.

לפניכם הטקסט של ספר נאום משה, כפי שנחשף, או אולי זוייף בידי שפירא או בידי זייפן בן תקופתו, על פי ד״ר דרשוביץ.

שימו לב שעשרת הדיברות המובאות בו הן שונות במקצת מאלו המוכרות לנו.

הטקסט, שלצערנו אינו קל לקריאה, כתוב בכתב דעץ דהיינו כתב עברי קדמון שבו הפסיקו רוב היהודים להשתמש בתקופה הבבלית והפרסית, ללא רווחים בין מלים, וסופי שורה באמצע מילים. הנקודות מציינות סופי משפט; עיגולים, אותיות לא ברורות; סוגריים מרובעים, השלמה משוערת. עשרת הדיברות באותיות גדולות במקור.

צילום ״ספר דברי משה״ שמכר שפירא לפי ד״ר עידן דרשוביץ

[אלה הדב]רם אשר דבר משה על פי יהוה אל כל בני [י]שראל במ[דב]ר בעבר הירדן [בע]רבה · אלהם אלהנו דבר אל[נו] בחרב לאמר · רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו [לכ]ם ובאו הר האמרי ואל כל שכנו בערבה בהר וב[שפ]לה ובחף הים · ונסע מחרב ונלך א[ת כ]ל המדבר ה֯[גד]ל והנרא הזה אשר ראתם ונבא [עד] קדש [ברנע · ו]אמר אלכם באתם היום עד הר האמ[רי] ע[לו ור]שו את הארץ כאשר דבר אלה֯ם֯ [אלהי אבתכם לכם · ולא] א֯ב֯ת֯ם֯ לעלת ותרגנו ות֯א֯מ֯רו בש[נאת אלהם אתנו נתן אתנו ביד האמרי] לאבדנו וי[חר] אף אלהם וי[שבע] לאמר חי [אני] כי כל העם הראם את אתתי ואת מפתי אשר עשתי זה עשר פעמם ולא ה֯א֯מ֯נ֯ו֯ ולא שמעו בקלי אם יראו את הארץ הטב[ה א]שר נשבעתי לתת לאבתהם בלתי [עבדי כלב] בן יפנה ויהשע בן נן העמד לפנך המה י֯ב֯א֯ו֯ שמה ולהם אתננה · ואתם פנו [ל]כם וסעו המ[דברה] דרך ים סף עד תם כל הדר א[נ]שי המרבה מק[ר]ב המחנה ו[נסע מ]קדש ברנע עד תמו אנשי המרבה למת מקרב המחנה [· ונפן ונסע קדשה · ויאמר אלהם אלי] אתם עברם היום את גבל בני עשו הישבם [בש]עיר לא תצרם ולא תתגר בם מלחמה כי לא אתן מארצם לכם ירשה · כי לבני עשו נתתה ירשה ה֯ח֯ר֯ם֯ מעלם ישבה בה ובני עשו ירשם וישבו תחתם · ונפן ונעבר את מדבר מאב · ויאמר אלהם אלי אתם עברם היום את גבל מאב לא תצרם ולא תתגר בם מלחמה כי לא אתן מארצם לכם ירשה כי לבני לט נתתי ער ירשה · רפאם מעלם ישבו בה והמאבם יקראו להם אמם וישמדם אלהם וישבו תחתם · ונפן  ונעבר את נחל זרד ויאמר אלהם אלי לאמר קמו ועברו את נחל ארנן היום החלתי לתת לפנך את סיחן מלך חשבן האמרי ואת ארצו · ונצא לקראת סיחן יהצה ונכה עד לא השאר לו שרד ונלכד את כל ערו מערער אשר על שפת נחל ארנן עד הגלעד ועד נחל יבק הכל נתן אלהם אלהנו לפננו · ונפן ונעבר דרך נחל יבק ויאמר אלהם אלי לאמר אתם עברם היום את גבל ארץ בני עמן לא תצרם ולא תתגר בם מלחמה כי לבני לט נתתי ארץ בני עמן ירשה [רפ]אם מעלם ישבו בה והעמנם יקראו להם עזמזמם וישמ[ד]ם אלהם מפנהם וישבו תתחם · ויאמר אלהם אלי שלח אנשם לרגל את יעזר ונלכד את יעזר ונשב בערי האמרי · ויצא עג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכהו עד לא השאר לו שרד ונלכד מאתם ששם ער כל גבל הארגב בצרת חמה דלתם ובריחם · לבד מערי הפרזם הרבה מאד וכל ערי המשר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי · ארץ רפאם י֯ק֯ר֯א֯ גם הוא כי עג מלך הבשן מיתר הרפאם נשאר · ונפן ונסע נגבה ונשב מול בת פער · ויצאו בעת ההוא בנת  מאב ונשי מדין לקראתכם ותקראן לכם לאכל מחגהן ותאלו מזבחהן ותשתו מנס֯ח֯הן ותשתחו לאלההן ותזנו את נשי המדינם ותצמדו לבעל פער ביום ההוא וחרה אף אלהם עלכם ויגף בכם בעת ההוא מגפה גדלה · ושלחתי מכם אנשם ללחם את המדינם והכתם אתם לפי חרב ושבתם מאתם שביה רבה למאד ותעצר המגפה · ואתי צוה אלהם בעת ההוא ללמד אתכם חקם ומשפטם לעשתם בארץ אשר עברם שמה לרשתה · השמרו לכם לא תספו אל מצותי֯ ולא תגרעו ממנו · השמרו לכם פן תשכחו ועשתם לכם פסל ותמנה תבנת כל סמל אשר בשמם ממעל ואשר בארץ מ[תח]ת ואשר במים מתחת לארץ · וחרה אפי֯ בכם וא֯שמ[ד את]כם מהרה מן הארץ הטבה ה֯זאת · וידעת היום ו[שמ]רת את חקתו ומצותו למען יטב לכם ולמען תארכו ימם על האדמה אשר אלהם אלהך נתן לכם · שמע ישראל אלהם אלהנו אלהם אחד ואהבת את אלהם אלהך בכל לבבך ובכל נפשך למאד מאד והיו הדברם האלה אשר אנך מצוך היום על לבבך ושננתם לכל בנך ודברת אתם בשבתך בבתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקמך וקשרתם אתם לאות על ידך והיו לתת מ֯פ֯ת בין ענך וכתבת אתם על מזזת בתך ושערך כי אלהם כרת עמך ב֯ר֯ת֯ בחרב ביום הקהל ואנך עמדתי בין אלהם ובנכם בעת הזאת כי פחדת מפני האש ולא [עלתם] ההר֯ להגד לכם דבר אלהכם לאמר        

אנך · אלהם · אלהך · אשר · החרתך · מארץ · מצרם · מבת · עבדם · לא יה[יה ·] לכם · אלהם · אחרם · לא תעש[ו] · לכם · פסל · וכל · תמנה · אשר · בשמם · ממעל · ואשר · בארץ · מתחת · ואשר · במים · מתחת · לארץ · לא תשתחו · להם · ולא תעבדם · אנך · אלהם · אלהך ·       

קדש · [את יום · השבעי · ושבת · בו · כי · ש]שת · ימם · עשתי · את השמם · ואת הארץ · וכל · אשר · בם · ושבתי · ביום · השבעי · על · כן · תשבת · גם · אתה · ובהמתך · וכל · אשר · לך · אנך · אלהם · אלהך ·

כבד · את אבך · ואת אמך · אנך · אלהם · אלהך ·

לא תר[צח] · את נ֯פש · אחך · אנך · אלהם · אלהך ·

לא תנאף · את אשת · רעך · אנך · אלהם · אלהך ·        

לא תגנב · את הן · אחך · אנך · אלהם · אלהך ·

לא תשבע · בשמי · לשקר · כי · אנך · אקנא · אתעון · אבת · על · בנם · על · שלשם · ועל · רבעם · לנ֯שאי · שמי · לשקר · אנך · אלהם · אלהך ·        

לא תענו · באחך · עדת · שקר · אנך · אלהם · אלהך ·        

לא תחמד · אשת [· רעך] · עבדו · ואמתו · וכל · אשר · לו · אנך · אלהם · אלהך ·        

לא תשנא · את אחך · ב֯ל֯ב֯[ב]ך · אנך · אלהם · אלהך ·

את עשרת הדברם הא[ל]ה דבר [אלהם עמכם בהר מתך האש

…… …… …… …… …… …… …… ……… …… …… …… …… …… …… …… …… …… כשמעכם את הקל מתך האש ותאמרו אלי דבר א]תה עמנ[ו ונשמ]ע וא֯[ל] ידבר עמ[נו אלה]ם ולא נ֯מת · וישמע אלהם את ד֯בר[כם בדברכם אלי בעת ההוא ויא]מ[ר הטבו אשר דב]רו · מי י[תן והיה לבבם זה ליראה אתי ולשמר את כל מצותי כל ה]ימם [ל]מען ל[א…… …… …… …… …… …… …… …… …… …… …… מ]ם על ה֯א֯דמה אשר נשבעתי לתת להם ולבנהם אחרהם · שמע יש[ראל] אתם עברם היום את הירדן לבא לרשת גוים רבם ועצמם ערם גדלת֯ ובצרת חמה לא תא֯מרו בלבבכם ר֯בם המה הגוים האלה לא נכל להרשם לא תירא מהם זכר א֯ת֯ אשר ע֯ש֯ה אלהם לפרעה ולכל מצרם כן יעשה אלהם לכל איבך · כי א֯ל֯ה֯ם֯ הוא העבר לפ֯נך אש אכ֯ל֯ה הוא · הוא ישמדם ויכנעם מהרה לפ֯נך · גם את ה[צ]רעת ישלח [אל]הם בם עד אבד֯ יאבד הנ֯ס֯תרם הנשארם מלפ֯נך ר֯ק אם תשמרו את מצ[ותו] ומשפטו וחקתו אשר אנך מצוך היום וידעת היום כי לא בצדקת[ך] אלהם אלהך נתן לפנך את הארץ הזאת לרשתה כי עם קשה ערף הית מן היום אשר י֯צאת ממצרם עד היום ממרם הית[ם] את אלהם אלהך · ב֯חרב֯ ב֯יום עלתי ההר לקחת את שני לחת האבנם ועלה֯ם֯ כתבם [כל הדברם אשר דבר[ אלהם֯ עמכם בהר מתך האש ביום הקהל [ה]קצפתם [את אלהם ועשתם לכם עגל מ]סכה [· ואתנפל לפני אלהם ב]הר הבער כאש ושני לחת בידי וארא חטאתכם ואשבר את שני הלחת לעינכם וא֯תפלל בעדכם בעת ההוא ארבעם יום וארבעם ללה · ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה ממרם היתם את אלהכם · בעת ההוא אמר אלהם אלי [פסל ל]ך ש[נ]י לחת אבנם כ֯ר֯א֯שנם ועל֯ה אלי ההרה ואעל ההרה ושני הלחת ביד֯י · ויכתב אלהם על הלחת א[ת עשרת] הדברם אשר דבר אלכם ב֯ה֯ר֯ ביום הקהל ויתנ[ם] אלי והנם בארן אשר עשתי ובקדש ברנע באמר אלי אלהם עלו ורשו את הארץ ממרם היתם את אלהכם ולא עלתם ולא שמעתם בקלו ו֯י֯א֯מ֯ר֯ אלהם להשמד א[תכ]ם ואת[נ]פל בעדכם בעמד[י] בהר ארבעם י֯ו֯ם֯ [ואר]בע[ם ל]ל֯ה בעדכם וישמע אל[הם גם בפעם ההוא ולא השחת] את[כם כ]רגע · לא בצדקתך אלהך נתן לך כח לעשת חיל [………] רק [חשק אלהם] באבתכם לאהבה אתם ויבחר ב[זר]עם אחר[הם] מכל [העמ]ם · כ[י אלה]ם אלהכם הוא אל האלהם וא[ד]נ֯[י ה]אדנם [האל הגבר] והנרא הו[א ת]הלתך והוא אשר עשה אתך את הגדלת ואת הנראת · בשבעם נפש ירדו אבתך למצר[ם וע]תה היתם֯ לעם עצם ורב · כי א֯ם תשמ[ר]ן א[ת] כל ה[מ]צוה אשר אנך צותך היום לעשתה לאהבה את אלהכם ללכת בכל דרכו ובכל חקתו · והרש א[ל]הם את כ[ל אנשי] המקם כל אשר תדרך כ֯ף֯ רגלכם בו · [ל]א יתיצב איש בפ֯נכם כי [פחדכ]ם ומראכם יהיה על פני כל הארץ אשר תד֯רכו בו · ראה אנך נת[ן לפנ]כם היום ברכה וקללה את הברכה אם תשמעו אל מצות אלהם והקללה אם לא תשמעו וסרתם מהדרך אשר אנך מצוה אתכם היום [· והיה כי יב]אך אלהם אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתת את הברכה על הר [גרזם] והקללה על הר עבל · הלא המה בעבר ה[ירד]ן דרך מבא השמש בארץ הכנעני בע[רבה נג[ד הגלגל אצל אלני מרא · ואלה י֯[עמדו על הר עבל] ראובן זבולן וגד אשר ד[ן] ונ[פתלי] · ואלה יעמדו על הר גרזם שמען ויהודה וישכר מנשה ואפרם ובנימן · ועמדו הלוים נגד הר גרזם ו[ענ]ו ואמרו בקל רם ברך האיש אשר יה[יה] אלהם אלהו ולו לבדו ישתחו ואתו לבדו יעבד וענו כל הע[ם] ואמרו אמן · ברך הא[יש אשר י[קדש את היום השבעי וישבת בו וענו כל העם ואמרו אמן · [ברך האיש אשר] מכבד אבו ואמו וענו כל העם ואמרו אמן · ברך [ה]איש אשר לא יקם ולא יטר את נפש אחו וענו אמן · ברך האיש אשר לא יטמא את אשת רעהו וענו כל העם ואמרו אמן · ברך האיש אשר לא י[נ]ה את רעהו וענו כל ה[עם ואמרו אמן ·] ברך האיש אשר לא ישבע בשמי לשקר וענו כל העם ואמרו אמן · ברך האיש אשר לא יכחש ולא [י]ש֯קר ברעהו וענו כל העם ואמרו אמן · ברך אשר לא נשא עינו אל כ[ל נ]פש  רעהו וענו כל העם ואמרו אמן · [ברך] האיש אשר יאהב את רעהו וענו כל העם ואמ[ר]ו אמן · ברך האיש אשר יקם את כל דברי התרה הזאת לעשת אתם וענו כל העם ואמרו אמן · ויספו הלוים ויענו ויאמרו בקל [רם] ראה א[ם] שמע תשמע בקל אלהך לשמר לעשת את כל מצותו ובאו עלך כל הברכת האלה ברך אתה בער ברך אתה בשדה ברך טנאך [ו]שארתך · ברך פרי בטנך ופרי אדמתך שג[ר א]לפך ועשתרת צאנך ברך אתה בבאך וברך אתה בצאתך · יתן אלה[ם] את איבך נגפם לפנך · יצו אלה[ם] את הברכה בכל מעשה י[ד]ך · יקמך אלהם לו לעם קדש וראו כל עמי הארץ [ו]יראו ממך · יפתח אלה[ם] לך את השמם [ל]תת מטר ארצך בעת֯ו֯ ו֯הלות גוים רבם ואתה לא תלוה והית רק למעלה [ולא] תהיה למטה ויתרך אלהם רק לטבה על האדמה [הטבה אשר אלהם אלהי א]בתכם נתן לכם · ויסבו הלוים את פנהם נגד הר עב[ל] ויענו ויאמרו בקל רם ארר האיש אשר יעשה [מלאכה ביום השבעי וענו כל העם ואמרו אמן ·] פסל ומסכה מעשה ידי חרש וענו כל העם ואמרו אמן · ארר האיש אשר יעשה מלאכה ביום השבעי וענו כל העם ואמרו אמן · ארר מקל[ה] אבו ואמו וענו כל העם ואמרו אמן · ארר מכה רעהו בסתר וענו כל העם ואמרו אמן · ארר האיש אשר יקרב אל כל שאר בשרו ואשר ינאף֯ [את אש]ת רעהו ואשר יבעל עם כל בהמה וענו העם ואמרו אמן · ארר מסג גבל רעהו וענו כל העם ואמרו אמן · ארר האיש אשר ישבע בשמי לשקר וענו כל ה[עם] ו[אמר]ו אמן · ארר לקח ש[חד] לה֯[עד] ע֯ד֯ת שקר בעמת[ו וענו כל הע]ם ואמ[רו] אמן · ארר האיש אשר יחמד וישא֯ ע֯נ֯ו֯ אל אשת רעהו אל בתו ואמת[ו] ולכל אשר לו [וענו כל העם] ואמרו אמן · ארר האיש אשר ישנא [א]ת אחו ב֯ל֯ב֯ו֯ וענו כל [הע]ם ואמרו אמן · ארר האיש אשר לא יקם את כל דברי התרה ה[ז]את לעשת אתם וענו כל העם ואמרו אמן · ויספו הלוים לקרא בקל רם ויאמרו ו[הי]ה אם לא תשמע בקל אלהם לשמר לעשת את כל מצותו [ו]חקתו ו֯באו עלך כל הקללת האלה ארר אתה בער וא[רר] אתה בש[דה ארר טנאך] ושארתך ארר פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפך ו[עשתרת צאנ]ך · ארר אתה בב[א]ך וארר אתה בצאתך · יתנך אלהם נ[גף לפני] איבך ישל[ח] אלהם את המארה בכל מעשה י[ד]ך יתנך אלהם לשמה [ל]מ֯ש֯ל֯ ולשננה בכל עמי הארץ יעצר אלהם את הש֯מ֯ם֯ הגר אש֯ר֯ יש֯ב֯ בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה תר֯ד֯ מטה מטה הוא ילוך ואתה [לא תלו]נו יאבד וישמד אלהם אתכם מן [ה]אד֯מה אשר אתה באשמ֯ה֯ לרשתה · [ואמר] בן מא֯ה ועשרם שנה [א]נך היום לא אכל ע[וד] לצאת ולבא לפנכם ואלהם אמר אלי לא תעבר את הירדן יהשע העמד לפנך [הוא] יעבר את הירדן והוא יבא אתכם אל הארץ הטבה אשר [אתם באם] שמה לרשתה · חזקו ואמצו אל תראו ואל תח֯פ[ז]ו כי אלהם אלהכם הוא ההלך עמכ[ם לא ירפכם ולא יעזבכם · ועתה כתבו לכם את התרה הזאת למען תהיה התרה] הזאת [לעד] לפנכם [כי לא תשכח מפי זרעכם] כי [ידעתי את יצרכם אשר אתם עשם ·] אלה הדברם אשר צוה משה את כל בני ישראל על פי יהוה בערבת מאב לפני מתו·

עד כאן הטקסט שנחשף ביד ויליאם מוזס שפירא, וייתכן בהחלט שהוא טקסט קדום מהמאה השביעית לפני הספירה, ונכתב שנים ואולי רבות לפני חתימתו של ספר “דברים” שטקסט זה אולי שימש לו כבסיס.

  

קיראו גם

פרשת הזיוף של שפירא

האם גילה חוקר ישראלי עדויות שמראות שמגילת שפירא היא אותנטית ?

ארנון סגל על פרשת המגילה

עידן דרשוביץ בטויטר

אתר המאמרים של עידן דרשוביץ

    

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × 2 =