על סף מלחמה גרעינית: ספר חדש על משבר קובה

באפריל 2021 התפרסם ספר חדש על משבר קובה שהתרחש באוקטובר 1962, ונחשב לאחד האירועים הקריטיים ביותר בזמן המלחמה הקרה.

Nuclear Folly by Serhii Plokhy, Publishers: W.W.Norton and Allan Lane , 464 Pages

“משבר קובה” היה עימות קשה בין ארה”ב וברית המועצות עקב נסיון של ברית המועצות להציב בקובה טילים בליסטיים שיכולים לשאת ראש חץ גרעיני, דבר שהיה מהווה איום מיידי על ארה”ב. כאשר ארה”ב גילתה את הדבר, הנשיא קנדי הטיל ב- 22 לאוקטובר סגר ימי על קובה, ודרש מניקיטה חרושצ’וב, מזכיר המפלגה הקומוניסטית ושליט בריה”מ, להוציא מקובה את הטילים הבליסטיים לטווח בינוני שהוצבו שם בקיץ.
הספר מתאר את התפתחות המשבר בהרבה פרטים, תוך הסתמכות על מסמכים רבים, ובהם גם מסמכים מן הצד הסובייטי. המחבר, שהוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד, הבין שאחרי המהפך שהיה ב- 2014 באוקראינה, ייתכן שהארכיון של ה NKVD בקייב ייפתח. הוא אכן מצא שם הרבה מסמכים שקשורים למשבר קובה. ובהם העתקי תשדורות עם Vasili Arkhipov מפקד השייטת הסובייטית שהייתה בים על יד קובה.
מתברר כי ב- 27.10.62, חמישה ימים אחרי שקנדי הטיל את הסגר, מטוסים אמריקאים גילו את הצוללת הסובייטית B-59 על יד האי, והתחילו “להציק” לה ע”י פצצות עומק בכוונה לגרום לה להסתלק. הצוללת התחמקה מן הפצצות במשך יומיים ולא הסתלקה. ביום השני הצוללת עלתה על פני הים, על מנת לנשום קצת חמצן, והמטוסים המשיכו “להציק” לה. הקפטן של הצוללת, Valentin Savitsky, נתן פקודה לצלול ולהכין לשיגור טורפדו גרעיני. אם היה משגר אותו כל הצי האמריקאי והצי הסובייטי על יד קובה היו נהרסים, וגם בפלורידה היה עלול להיגרם הרס נורא. הנשיא קנדי היה מגיב גם כן בשיגור טיל גרעיני, וחרושצ’וב היה עלול להגיב בהתקפה כוללת של טילים בין יבשתיים.
למזלם, ולמזלו של העולם כולו, הקפטן של המשחתת האמריקאית The Cony הבין מה קורה, ושלח איתות לצוללת B-59 שבו התנצל על התנהגות המטוסים. למזל כולם קצין התצפית של הצוללת היה עדיין בחוץ, על “מגדל” התצפית של הצוללת, ראה את האיתות, והעביר את המסר למפקד הצוללת. הטורפדו, כידוע, לא שוגר. ספק אם הנשיא קנדי וניקיטה חרושצ’וב ידעו בזמן אמת על שפת איזה תהום ניהלו ביניהם “שיחה” קברניט המשחתת האמריקאית וקברניט הצוללת הסובייטית.
מספר שעות לפני שהקברניט של ה-Cony הרגיע את המצב עם הצוללת הסובייטית נתן מפקד הסוללות הסובייטיות של טילי קרקע-אוויר הוראה להפיל מטוס סיור אמריקאי מסוג U2. הוא פעל בניגוד להוראות שקיבל ממוסקבה מכיוון שהיה עצבני מאוד, ופחד שהצבא האמריקאי עומד לפלוש לקובה.
למחרת, אחרי חמישה ימים שבהם התנהל משא ומתן קשה, הודיע ניקיטה חרושצ’וב שנתן הוראה להוציא מקובה את הטילים הבליסטיים. ג’ון קנדי מצידו התחייב (בלי לפרסם את הדבר) להוציא מטורקיה ומאיטליה טילים בליסטיים שארה”ב הציבה שם, וכן שארה”ב לא תתקוף את קובה.
הסגר הימי על קובה הוסר רק ב- 20.11.62.
נראה כי שני המנהיגים הבינו שהעולם היה קרוב מאוד לקטסטרופה גרעינית.

כמסקנה מן ההבנה הזאת חיזקו את הבקרה על אפשרות השימוש בנשק גרעיני. כדי למנוע את מה שכמעט קרה, כשמפקדים זוטרים בשטח יכלו להחליט להשתמש בנשק גרעיני שנמצא בידם, ביטלו את האצלת הסמכויות למפקדים זוטרים.
המסקנה השנייה הייתה ששתי המעצמות נכנסו למגעים על מנת לבנות אמון. למשל הוקם “קו תקשורת חם” שיאפשר למנהיגי שתי המעצמות להתקשר ולמנוע אי-הבנות. דבר שבהמשך (בזמן שהשלטון עבר לאנשים אחרים) איפשר להגיע להסכמים על הגבלות על נשק גרעיני. אחרי 10 שנים נכנסו שתי המעצמות לשיחות על האטה או הגבלה של מירוץ החימוש. השיחות, שהתחילו ב- 1967, בסופו של דבר הבשילו לחתימה על הסכמים בשנת 1972 ובשנת 1977, תוך מעורבות של הנרי קיסינג’ר.
נושא נוסף שהמחבר עוסק בו הוא רמתו הנמוכה של המודיעין האמריקאי ב- 1962.
כך למשל המודיעין לא ידע שיש עוד שלוש צוללות של בריה”מ בים על יד קובה, והדבר נודע רק הרבה מאוד שנים יותר מאוחר.
הם גם לא העריכו נכון את גודל הכוח הסובייטי שהיה בקובה באוקטובר 1962, ולא הבחינו בתחילת ההכנות להצבת הטילים בחודשים לפני אוקטובר.
רוברט קנדי, אחיו של הנשיא ג’ון קנדי, היה חבר בצוות הקטן שאיתו התייעץ הנשיא במשך 13 הימים הקשים שבהם התעמתו ונשאו ונתנו עם חרושצ’וב, ובסופו של דבר – מנעו מלחמה גרעינית. הוא כתב ספר בשם Thirteen Days שבו תיאר את המשא ומתן, כמו שהוא נראה מהצד האמריקאי, ואת השיקולים של הצוות. בספר 192 עמודים. בספר של Plokhy יש 464 עמודים.
השאלה שצריכה להטריד כל תושבי העולם היא, האם שליטי כל המדינות שיש בידיהן עכשיו נשק גרעיני – בין השאר סין, פקיסטן, וקוריאה הצפונית – נקטו בצעדים אפקטיביים כדי שמפקדים זוטרים לא יוכלו לגרור את העולם למלחמה גרעינית.

צפו בדיון על פי הספר בפרשת משבר הטילים