דינה מרקון בשיר -שהוא הרהור על תוכנת השיחה הקבוצתית ברשת הזום והשפעותיה והשלכותיה

המערכת

הזום כמשל

הזום מחזיר אלינו את רסיסי פָּנֵינוּ.

סימן שהיינו כאן? סימן שחיינו?

האם יישארו אחרינו, לרצד בחלל

האינטרנט? במציאות האלקטרונית?

היהא זה חלקנו המועט בנצח?

חלקו של “הומו אלקטרוניקוס”?

זה שדימה שהנה הנה

יתגלה לו הסוד של חיי הנצח.

הוא יכה את המוות שוק על ירך,

ויתקיים כמוח טהור, ללא נטל גופו.

ובינתיים הננו – רסיסי קיום אנושי –

משועממים, מהורהרים, סתמיים.

מחייכים ובוכים לעין המצלמה.

ספונים בבתינו בשל המגיפה.

האם זה מעט-מזעיר מהמגע האנושי

שמותירה לנו המחלה?

פחות ופחות

נחזה בפני רעינו החיות.

עולם מסכים שטוח,

קרובים-רחוקים.

פנים בעיוות מסכים –

זה מה שיש בינתיים.

אך מבעד להשתקפויות –

יש שבוקע רגש חי.

נפש חיה ומְמַלְּלָה.

(נכתב עם סיומו של כנס מתרגמים מרוסית לשפות העולם, שנערך במוסקבה ובסנט פטרבורג – ובעצם בממלכת ה-ZOOM – בחודש נובמבר 2020. במהלך הכנס נשארו המשתתפים ספונים בחדריהם ברחבי העולם – מי בריו דה ז’ניירו, מי בניו יורק, מי בפריז, מי במוסקבה ומי בתל אביב וסביבותיה. עם סיום המושב האחרון לא רצו המשתתפים להיפרד, והשהו זמן מה את הלחיצה על הכפתור Leave meeting).

.

הפוסט הקודםהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 19-20 פברואר 2021
הפוסט הבאהיהודים הנאצים והמירוץ אחר פצצת האטום
דינה מרקון
מתרגמת, עורכת ספרותית, ומחברת מסות קטנות. מתמחה בתרגום ספרות מרוסית לעברית. עם תרגומיה נמנות יצירות רבות של הקלסיקונים הרוסים: צ'כוב, טולסטוי, דוסטוייבסקי, גונצ'רוב, וכמו כן חיבורים מודרניים דוגמת "שנים עשר כיסאות" של אילף ופטרוב, "צורות הזמן והכרונוטופ ברומן" של מיכאיל בכטין, וספרים שנכתבו בעת הזאת, כמו "היבטים של הזיווג הרוחני" מאת אלכסנדר גולדשטיין ועוד. כמו כן, תרגמה יצירות ספרות אחדות מאנגלית לעברית. ביקורות ספרותיות שכתבה ראו אור במוסף ספרים של "הארץ" ובמוסף הספרות של "מעריב". זכתה בפרס שרת התרבות לתרגום 2015. תחום עיסוק נוסף: רפואה משלימה.

2 תגובות

  1. Shlomit Hartmayer בפייסבוק :
    “ובינתיים הננו – רסיסי קיום אנושי” – יפה מאוד דינה. מעביר במדויק את חוויית הזום. כל הכבוד על היצירתיות! 👏🌹

  2. אהבתי מאוד את השיר של דינה מרקון על חווית הזום שלה. תיאור פואטי ואותנטי לזמננו. כרגיל הזום מייצג טכנולוגיה שיש בה לקרב, אך מותירה אותנו רחוקים בסוף הדרך.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע-עשרה − שמונה-עשרה =