הופיע בצורה שונה בספרו של משה מנשהוף רגש והרגשה, הוצאת כתב ,2020
תקציר:
לאורך ההיסטוריה פילוסופים רבים דנו וממשיכים לדון בשאלת חופש הרצון. בימינו, יש הסבורים כי החשיבה המדעית, שבהצלחה לא מבוטלת מסירה מחיצות בזו אחר זו וחושפת בפנינו אופקים נסתרים – מייתרת למעשה את שאלת חופש הרצון. האומנם כך הדבר?
מאמר זה מציב באור חדש את הדיון בחופש הרצון. מתוארים בו שלבי התהליך של קבלת ההחלטות המתרחש בתודעה והתופעות הפיזיולוגיות שמתרחשות במוח במקביל אליו. בדרך זו מובהר מה שייך לתחום החקירה המדעית, ומה שייך לתחום התודעה, החורגת מתחום זה. המאמר מתמקד בשאלה באיזה שלב בתהליך קבלת ההחלטות יכולה להיות בחירה חופשית וכיצד היא באה לידי ביטוי.
אדם מחליט על פי התכנים שבאותו הרגע בתודעתו. כדי לדון בסוגיית האם ישנו רצון חופשי בהחלטה, יש לברר תחילה מהו רצון. הרצון הוא כוח המשקלל את הנתונים שבתודעה ומכריע על פיהם. אם מסתכלים על החלטה על פי מערך הנתונים שבתודעה ברגע מסוים, נראה כי ההחלטה כביכול מחויבת המציאות ואין חופש רצון, אבל אם מסתכלים על תהליך של שרשרת החלטות המובילה, בסופו של דבר, להחלטה סופית וליישומה, אזי אפשר לומר שהרצון חופשי ויכול להשפיע.
סוגיית הרצון החופשי
מהו הרצון העומד בבסיס הבחירה החופשית? באיזה שלב בתהליך קבלת ההחלטות אפשר שתהיה בחירה חופשית וכיצד היא באה לידי ביטוי? האם המדע מערער את הנחת קיום הרצון החופשי?
אופיה של החשיבה המדעית המבוססת על עקרון הסיבתיות, וההתפתחויות המדעיות האדירות שאנו עדים להן, מעלים על הדעת את האפשרות כי באמצעות החשיבה המדעית נוכל לפתור גם סוגיות שכיום נראות לכאורה בלתי פתירות. גישה זו מבטאת תפיסה דטרמיניסטית ביסודה שלפיה בגילויים המדעיים טמון מענה גם לשאלות כגון חופש הרצון, או שלמעשה הגילויים האלה מייתרים את השאלה.
הדוגלים בגישה זו טוענים כי המדע מערער את הנחת קיומו של חופש הרצון, וכי הרצון החופשי אינו אלא אשליה שאנו מאמינים בה.
האומנם הגילויים המדעיים מייתרים את שאלת חופש הרצון? האם ניתן לטעון טענה כזאת מבלי שיש לנו מושג כלשהו על מהות התודעה ומהות החיים?
הטענה שחקירה מדעית תוביל להבנת מקור החיים ומהות התודעה היא פילוסופית מעיקרה, בדומה לטענה הנגדית שאין כל הכרח שגילויים מדעיים הם שיביאו להבנת מהות החיים והתודעה, שאף היא פילוסופית. מי שתומך במי מהשקפות אלה מאמין למעשה בתאוריה פילוסופית אחת מבין שלל תאוריות ואמונות הקיימות בנושא זה, ובנושאים אחרים. מעין שאלת המפץ הגדול – בסופו של הדיון יש נקודת התחלה, שההכרעה בה היא דתית, פילוסופית וכו’.
הבחירה החופשית או חופש הרצון היא אחת הסוגיות הפילוסופיות החשובות ביותר שהעסיקו את הפילוסופים בפרט, ואת האנושות בכלל. האם האדם חופשי בבחירותיו, או כפוף לחוקיות סיבתית (כפי שטוען הדטרמיניזם המדעי), או לגורל (כפי שטוען הפטליזם)? בשאלה זו עסקו פילוסופים רבים למן העת העתיקה ועד לימינו. והיא, מן הסתם, תמשיך להעסיק פילוסופים גם בעתיד. במאמר זה נתמקד בשאלה אם לאדם רצון חופשי שיכול להשפיע החלטותיו או שהן נכפות עליו. כמובן – גם במסגרת פילוסופית דתית, לא רצון לעומת טבע, אלא רצון לעומת ידיעת הא-ל.
יש שאלות שהן במהותן פילוסופיות, ואין עליהן תשובות המגובות בהוכחות מדעיות. מחקרים מדעיים מתבססים על עקרון הסיבתיות. מידות היופי או הצדק, לדוגמא, אינן שייכות לתחום החקירה המדעית לפי שאינן כפופות לעיקרון זה. שאלות פילוסופיות מוסברות או נענות בזיקה לתאוריות פילוסופיות, שעיקר תפקידן לחדד סוגיות או להציגן לדיון באור חדש – ולאו דווקא מתוך חיפוש פתרון מוכח כמו זה הנסמך על הוכחות מדעיות. עם זאת, על אף שבדיונים בסוגיות פילוסופיות אין חיפוש מוצהר אחר הוכחות מדעיות, אין זאת אומרת שעליהם להתנהל אגב התעלמות מגילויים מדעיים. גילויים מדעיים עשויים לשמש כלי או אמצעי להעמקת הדיונים, גם אם אינם בבחינת הוכחה או פתרון מספק לסוגיות הנדונות. מנגד, יש להישמר מהיסחפות אחרי גילויים מדעיים שונים. אין לראות בהם תשובות מוכחות לשאלות פילוסופיות, כשם שאין להחשיב אותם כנימוקים משכנעים המייתרים אותן.
בשלב מקדים של הדיון כאן ניצבת השאלה: האם שאלת חופש הרצון היא שאלה פילוסופית במהותה, שאין לה ולא יכולה להיות לה תשובה מדעית מוכחת? אם כך או כך, איך ניתן לחדד את הדיון בשאלה זו, גם אם היא פילוסופית מעיקרה, על רקע גילויים מדעיים בתחומי הקוגניציה וחקר המוח?
מדי יום אנו עדים לגילויים מדעיים חשובים ופורצי דרך. גילויים אלה מסירים מכשולים רבים שמנעו היכרות רחבה ומעמיקה יותר של העולם שבו אנו חיים. עולמו של האדם היום נפרש ממרחבים עצומים, של מיליארדי שנות אור, ועד לרזי תורת הקוונטים, העוסקת ביחסים שבין החלקיקים הזעירים ביותר. בין הגילויים המדעיים הרבים, נחשפות בפנינו גם נפלאות המוח, ובהן תהליכים פיזיולוגיים המתרחשים במצבים קיומיים ותפקודיים שונים של האדם. עם זאת, ניצב בפנינו אתגר חשוב – להישאר על קרקע המציאות, ולא להינשא על כנפי האשליה שהמחקר המדעי יכול לפתור את כל הסוגיות במציאות האנושית, גם אלו שאינן כפופות לעקרון הסיבתיות של המחקר המדעי.
מכשירים כמו FMRI חושפים בפנינו את הפעילות החשמלית ברשתות הנוירונים. פיצוח הקוד הגנטי מאפשר לנו להבין את הסיבות למחלות גנטיות שונות, ואף לחולל שינויים גנטיים מרחיקי לכת. פריצות דרך בהבנת הפעילות החשמלית של נוירונים במוח ופיצוח הקוד הגנטי הן דוגמאות לאמצעים מדעיים העשויים לסייע בפענוח התודעה: המחשבות, הרגשות, התחושות, הזיכרונות, והחלומות שלנו. יש חוקרים הטוענים שיש קשר ישיר, ולעיתים אפילו זהות, בין פעילות כימית-פיזיקלית ובין מצבי תודעה שונים. בתור דוגמא הם מציגים השפעות של חומרים פסיכדליים, ובהם LSD, על מצבי תודעה, וגורסים שהפעילות הפיזיולוגית של הפרשת מוליכים עצביים (שהם חומרים כימיים) וסערות חשמליות שבמערכת העצבים, הם עצמם מצב תודעתי מסוים.
כל זאת מבלי שיש להם מושג של ממש על אודות מהות התודעה, או בדל סימן שיוכל להוכיח או לחזק את הסברה בדבר זהות או קשר ישיר בין ההתרחשויות הפיזיולוגיות במוח לבין התודעה, ומהותו של קשר זה. למרות זאת, מפתיע כי חוקרים שגישתם מחקרית-מדעית וספקנית, מתייחסים דווקא לסברה זו כאל אקסיומה, גם אם אינם מודים בכך. זו נראית נקודה חשובה, וכדאי אולי לפרט מה ההיפותזה ביחס לקשר בין התודעה לבין המוח: מדוע שלא יהיה קשר?
מושג החופש, וחופש הרצון בכלל זה, חורג מתחום החקירה המדעית ועקרון הסיבתיות. יחד עם זאת נוכל לומר כי בתהליך קבלת החלטה קיימת השפעה של מוליכים עצביים (כימיקלים) ושל תהליכים חשמליים שונים במוח – שאפשר לחקור אותם על פי שיטות המחקר המדעיות. כמו כן, נוכל לאשר כי בו בזמן מתרחש גם תהליך תודעתי. אולם כאן המצב שונה, שכן המדע עדיין לא פענח את סוד מהותה של התודעה. לכן, בטרם נטען כי המדע מערער על מושג הרצון החופשי, שומה עלינו למפות את התהליכים – הן הפיזיולוגיים הן התודעתיים – שמביאים את האדם לידי החלטה, ובהתאם לכך, להסיק מה אפשר לחקור בכלים מדעיים, ומה חורג מתחום המחקר המדעי. כשמיפוי זה יהיה בידינו נוכל לשאול ביתר דיוק איפה וכיצד מתבטא חופש הרצון בתהליך קבלת ההחלטות.
מחקרים מדעיים מפלסים לפנינו דרכים חשובות להבנת הפיזיולוגיה של המוח. אך השילוב בין ממצאים פיזיולוגיים הקשורים לתהליכים תודעתיים ולכאורה מסייעים להבנתם, ובין מצבים תודעתיים, שאליהם מתוודעים דרך הדיווח של הנסיין או תצפית על התנהגותו, הוא שילוב בין שתי קטגוריות שונות. במחקרים אלה יש להבחין בין ממצאים שמובילים למסקנות בעלות תוקף מדעי, ובין ממצאים המובילים למסקנות שאין להן בהכרח תוקף מדעי. מהו תוקף מדעי? כדאי אולי להתייחס לקרל פופר.
מטרת המאמר הזה היא לשרטט את גבולות הדיון בסוגיית חופש הרצון, ולמקם אותה במפת התהליכים של קבלת ההחלטות. כך נוכל לדעת מהם השלבים והתהליכים שניתנים לחקירה מדעית, ומה שייך לתודעה, שהסברות הנוגעות אליה הן בתחום הפילוסופיה.
דיון זה עשוי להיות רלוונטי הן עבור מי שמאמין שההחלטות שאנו מקבלים הן פרי חופש הבחירה שלנו, הן עבור מי שמאמין שהחלטותינו נכפות עלינו מתוקף חוקיות דטרמיניסטית, ולאמיתו של דבר, אין חופש בחירה. החשוב הוא לוודא כי הדוברים של שני המחנות מדברים באותה שפה, באותם מונחים. זאת, כדי למנוע אי-הבנות בנוגע למשמעויות שונות של מונחים שבמוקד הדיון. על כן, בפתח הדיון תובהר משמעותו של המושג המרכזי בסוגיה זו – הרצון.
מהו רצון?
המידע שיש לנו על מהות התודעה ועל מהות החיים הוא הקובע את גבולות הדיון בסוגיית חופש הרצון, ומאחר שאין בידינו אלא סברות פילוסופיות, הרי מה שנגיד כאן לא יחרוג ממסגרת זו. במגבלות הללו נוכל לומר כי הרצון הוא, ככל הנראה, תכונה או יכולת מולדת שאפשר לייחסה לכל אדם מרגע לידתו. האדם אינו לומד לרצות. הרצון הוא מהותו הפנימית של האדם, המלווה אותו בכל רגע ורגע בחייו. על כן אפשר לומר שהרצון הוא האני הפנימי של האדם, והוא מולד. אולי אין מקום להבחין בין רצון לבין אינסטינקט מולד, ואולי הרצון הוא תוצר של התודעה – “יוסיף דעת יוסיף מכאוב”.
הרצון הוא האני הפנימי של האדם, הקול הפנימי שלו, הביטוי של האינטרס האישי שלו. הרצון הוא שמחליט, היינו, מנווט בין התכנים (יחידות משמעות, או “בדידים”[1]) שהוצמחו בתודעה בהשפעת גורמי הכוונה שונים (חושיים, רגשיים, ושכליים) ומשקלל אותם. הרצון משקלל את התכנים שמצויים בתודעה ברגע מסוים, ועל יסוד שקלול זה – מחליט. כדי שלשקלולים של הרצון תהיה השפעה על ההחלטות שאדם מקבל, ועל ההתנהגות הנובעת מהחלטות אלה, התכנים המשוקללים חייבים להיות משמעויות בתודעה. לפיכך התהליך הזה מתרחש כולו בתודעה. במילים אחרות, הרצון אינו יכול להיות מנגנון פיזיולוגי-מכני שפועל דרך הפרשת חומרים וריאקציות פיזיולוגיות (כימיות או אחרות), מפני שתהליכים פיזיולוגיים כשהם לעצמם אינם משמעות ואינם בתודעה.
בנושא התודעה בכללה, אנו דנים, כאמור, בגדרן של סברות פילוסופיות. חופש הרצון שייך גם הוא למישור התודעתי, ומכאן שהדיון בו יהיה דיון פילוסופי. עם זאת, נוכח הגילויים המדעיים על אודות הפיזיולוגיה של המוח עולה גם השאלה אילו היבטים של תהליכי קבלת החלטות אפשר להסביר במונחים פיזיולוגיים, והאם נוכל להגדיר בתהליכים אלו שלבים פיזיולוגיים ושלבים תודעתיים.
הרצון נחשב לכוח המנווט ומשקלל את התכנים (בדידים) שמוצמחים בתודעה בהשפעת גורמי הכוונה שונים. יש בדידים שמוצמחים בתודעה בהשפעת גירויים חושיים, יש כאלה שמוצמחים בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים, ואחרים – בהשפעת גורמי הכוונה שכליים. הרצון משקלל את המשמעויות שבתודעה ועל פיהן מכריע. האדם פועל על פי הכרעות אלה. נציין כי כשם שתהליכים פיזיולוגיים, כמו גירויים חושיים, משפיעים על התודעה, המשמעויות שבתודעה עשויות, מצידן, להפעיל מנגנונים פיזיולוגיים. למשל, משמעות של דבר מהנה יכולה להביא להפעלת מנגנונים פיזיולוגיים שמפרישים סרוטונין.
השקלול בין נתונים שונים בתודעה, שעל פיו האדם מסיק מסקנות הנוגעות למצבו, ועל סמך זה מגיע לכלל החלטה, הוא היבט של כושר החשיבה. באמצעות כושר החשיבה אדם תופס גם את ממדי הזמן והמרחב, ועל בסיס הבדידים החשיבתיים הראשוניים של זמן ומרחב הוא תופס גם תנועה, מרחק, ופרופורציה. למשל, הוא רואה מכונית ברצף של נקודות במרחב ובזמן ומסיק שהמכונית בתנועה.
כושר החשיבה אינו פועל בעת השינה, ואבחנה עיקרית של חלום מזיכרון בעת שאדם ער היא העדר הימצאות בזמן ובמרחב נוכחי, שקשורה לכושר החשיבה. מן הטענה כי הרצון הוא היבט של כושר החשיבה, נובע כי הוא בא לידי ביטוי רק כשאדם ער, ופעולתו מתייחסת למצב הנוכחי שבו האדם מצוי. הרצון הוא, כאמור, הגורם המשקלל בין הנתונים השונים, בהם נתונים שכליים ורגשיים, ומכריע ביניהם. ההחלטה עצמה, המתקבלת משקלול תכנים שונים בתודעה, הופכת ליחידת משמעות ברת-זכירה. או במילים אחרות, ההכרעה הרצונית הופכת בעצמה לבדיד, ובתור בדיד יהיה אפשר להיזכר בו בעתיד. כפי שאדם יכול לזכור שדבר מה היה בתנועה, כך הוא יכול להיזכר בתוצאות ההכרעות של הרצון סביב עניין מסוים. לדוגמה, עכשיו אני נמצא במקום כלשהו ורוצה גלידה בטעם מסוים, אני זוכר שאתמול הייתי במקום אחר ולא רציתי אותה הגלידה. זיכרון זה, כמו זיכרון של כל תוכן אחר, שייך למאגר הידע המצטבר של האדם.
מובנים אחרים של הרצון
עד כאן התייחסנו אל הרצון כאל כוח המנווט ומשקלל את התכנים שמוצמחים בתודעה בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים, שכליים, ואף חושיים. אך לעיתים מתייחסים אל הרצון במובנים אחרים: פעמים מזוהה הרצון עם הפן הרגשי של תכנים שבתודעה, פעמים הוא מזוהה עם הפן השכלי של תכנים אלה, ויש מקרים שבהם כל החלטה שהיא שהתקבלה, או ההשלכה של החלטה זו, מזוהה עם רצונו של האדם. לכן, סוגיה זו מצריכה הגדרה והבהרה. נבהיר כאן את ההתייחסויות השונות אל מושג הרצון:
1. הרצון מזוהה עם הרגשה או יצר – לעיתים מקשרים רצון עם גורמי הכוונה רגשיים [2], והמשמעויות המתפתחות בהשפעתם. למשל, על אדם שעמד מול דוכן גלידות ולמרות רצונו, נמנע מלקנות גלידה אומרים שעלה בידו להתגבר על רצונו העז לטעום גלידה; על אדם שנשאר בבית ללמוד כדי להצליח בבחינה, למרות רצונו העז לנסוע לבקר את חברתו, נאמר שהתגבר על רצונו לנסוע והחליט להישאר וללמוד. במקרים אלה ודומיהם אנו אומרים שאנשים “התגברו על רצונם”. בשני מקרים אלה האדם התגבר על התכנים היצריים או הרגשיים שהיו לו. כלומר, הרצון מזוהה עם התכנים שהתפתחו בהכוונת גורמי הכוונה הרגשיים.
2. הרצון מזוהה עם השכל – לעומת זאת, לעיתים מקשרים את הרצון דווקא עם גורמי הכוונה שכליים והמשמעויות המתפתחות בהשפעתם. למשל, על אותו אדם שעומד מול דוכן גלידות ונמנע מלאכול גלידה שהוא חפץ בה מאוד, נוכל לומר שיש לו כוח רצון חזק. הוא אינו מתפתה לאכול גלידה שעשויה להזיק לבריאותו. בכוח הרצון הוא מתגבר על הנאות, תאוות, ויצרים. “איזה הוא גיבור – הכובש את יצרו” אמרו חז”ל. כלומר, במקרה הזה שבו האדם מחליט להימנע מאכילת הגלידה, ובניגוד למקרה הראשון, מזהים את הרצון דווקא עם הצד השכלי – עם התכנים שהתפתחו בהכוונת כושר החשיבה שלו. ייתכן שניתן לקשר לכך – באנלוגיה – גם את הדיון בחירות (ברלין, חירות חיובית ושלילית).
3. הרצון מזוהה עם כל החלטה שהתקבלה – התייחסות אחרת היא לכל החלטה שהיא כאל ביטוי רצונו של האדם. בין אם אדם החליט לאכול את הגלידה ובין אם החליט להימנע מאכילתה, בכל מקרה הוא פעל על פי רצונו. כלומר, בכל רגע אדם פועל על פי החלטתו, הווי אומר, לפי רצונו. הוא אוכל את הגלידה כי באותו הרגע הוא חפץ בכך, כפי שהוא נמנע מלאכול את הגלידה כי זהו רצונו.
זיהוי הרצון עם כל החלטה שהתקבלה – מעקרת למעשה את הדיון בחופש הרצון. כל טענה על חופש רצון או היעדר חופש הרצון, העומדים מאחורי כל החלטה, יכולה להיות נכונה ובאותה מידה אבסורדית, כמו במקרה של אדם שהוכרח לעשות מעשה תחת איומי אקדח המכוון לראשו. אפשר לטעון שפעל מרצונו החופשי, שכן באותה מידה היה יכול להחליט להתנגד, במחיר סיכון חייו. כך, הטענה שלפיה אם האדם החליט – ולא משנה איזו החלטה – פירושו של דבר שהחליט כך ולא אחרת מרצונו החופשי, מביאה את סוגיית הבחירה החופשית לידי אבסורד, מפני שאי-אפשר להצביע על נסיבות שכופות את התוצאה על האדם, ולא תהיה משמעות לאמירה שאדם נאלץ לעשות מעשה זה או אחר כי איימו על חייו. בהלכה – “תליוהו וזבין”: אדם שהוכרח למכור, האם המכר נחשב כמכר שנעשה ברצונו? לפי התלמוד הבבלי – כן.
כשמדברים על הרצון כעל החלטה שהתקבלה, מדברים על ההחלטה עצמה כעל בדיד, היינו, יחידת משמעות של תוכן או מידע מן העבר כפי שמבליח בתודעה בזמן ההווה. כלומר, זהו תוכן השייך למאגר הידע שהצטבר במהלך חייו של האדם ולא בתהליך קבלת ההחלטה. עצם ההחלטה שהתקבלה אינה יכולה להיות הוכחה לקיומו או להיעדרו של רצון חופשי. השאלה היא האם בתהליך שהביא לאותה החלטה האדם היה בעל רצון חופשי, או היה כבול למידע שהיה לו באותו רגע, ולפיכך היה אנוס להכריע על פיו. כלומר, היה חייב לאמץ את המסקנה ההגיונית שנובעת מהנתונים כפי שהם בתודעתו באותו רגע.
ובכן, למושג הרצון מובנים רבים בהקשרים שונים. כאן אנו מתכוונים בעיקר לרצון במובן של ה”אני”, או כושר החשיבה שבוחן את הנתונים השונים, משקלל אותם, ועל פי שקלול זה מגיע לכלל החלטה. הרצון משקלל את הבדידים שהוצמחו בעזרת גורמי ההכוונה השונים, שבתודעת האדם ברגע מסוים, במטרה לשרת או לספק את האינטרסים שלו. מנקודת מבט זו אפשר להגדיר את הרצון בתור ה”אני”, המייצג אינטרסים אלו.
כעת, לאחר הגדרת הרצון והבהרת ההגדרה שמשמשת אותנו כאן, נעבור לדון בתהליך קבלת ההחלטות, ובשאלה אם לרצון כמחליט יש יכולת השפעה על ההחלטות שהאדם מחליט, או שהן מסקנות שנכפות עליו. לפני שנתחיל לדון באפשרות שתהיה לרצון השפעה על ההחלטה, נסביר כי בכל רגע אדם מחליט על פי הנתונים שבאותו רגע בתודעתו.
אדם מחליט על פי הנתונים שבתודעתו
כל מעשה שאדם עושה הוא פרי החלטתו – אם בלית ברירה, מתוך כניעה לתנאים והמסקנה שנגזרות מהם, אם מתוך הכרעה חופשית בין אפשרויות שונות. אם מניחים שאדם חופשי להכריע ולהחליט, הרי שמייחסים לו יכולת להכריע במצב נתון גם אם הנתונים שבתודעה מורים על מסקנה אחרת.
הרצון הוא, כאמור, האני הפנימי שמשקלל את הנתונים שבתודעה ומכריע על פיהם. בכל רגע אדם משקלל בדידים (יחידות משמעות) שונים שבתודעתו. אפשר שמדובר בבדידים שהוצמחו בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים (צער, שמחה, הנאה, דחייה) או בבדידים שהוצמחו בהשפעת גורמי הכוונה שכליים (היגיון, מוסר, ערכים). על פי הבדידים האלה הוא מחליט מה נכון עבורו, מה טוב לו או מה משרת את האינטרסים שלו.
כשאנו טוענים כי בכל רגע נתון אדם מחליט על פי המשמעויות שבתודעתו, אנו טוענים גם שאי-אפשר להניח כי הרצון ישקלל גם תכנים שאינם בתודעה, כי תכנים שכאלה הם חסרי משמעות. אולם, אפשר שיחידת המשמעות שבתודעה תכלול מידע אודות מסקנה קודמת מתכנים מסוימים ובכך תהיה השפעה עקיפה של פרטי מידע שלפיהם אדם הגיע לאותה ההחלטה לפני כן.
כמו כן, אפשר שמשמעות מסוימת, שלא הייתה בתודעה ברגע ההחלטה – מופיעה בתודעה מייד לאחריה. בכוחה של משמעות זו לשנות את ההחלטה או להציג אותה באור אחר. בשני המקרים, אדם מחליט על פי הנתונים המצויים בתודעתו.
המשמעויות בתודעתו של אדם, שעל פיהן הוא מחליט, עשויות להיות עם הדגשים שונים התלויים ב”מיקום” מידע או נושא מסוים – במרכז או בשולי זרם התודעה. כאשר תשומת ליבו של אדם מופנית לנושא מסוים, הוא מצמיח בדידים הקשורים לאותו נושא, וכך אותו נושא תופס מקום מרכזי יותר בזרם התודעה ודוחק נושאים אחרים לשוליים. כלומר, בכל רגע אדם מחליט על פי מערך הנתונים – מכלול הנתונים עם ההדגשים השונים שלהם – שבתודעתו.
הטענה, כי בכל רגע אדם מכריע על פי מערך הנתונים או המשמעויות שבתודעתו, ממקדת את הדיון בשאלה היכן בתהליך זה אפשר שתהיה השפעה של רצון על ההחלטה. כך, נוכל לענות על השאלה האם האדם – בתהליך קבלת ההחלטה, שבו הוא מכריע על פי המשמעויות שבתודעתו – הוא חופשי או לאו. אני מרגיש מעט מעגליות – רצון, תודעה, השפעה הדדית, ותלות הדדית.
רצון חופשי והכרעה
סוגיית הרצון החופשי או חופש הבחירה מציבה בפנינו, כאמור, את השאלה אם תוצאות השקלולים של התכנים השונים שבתודעה נכפות על האדם או לאו. כאשר אנו טוענים כי אדם מחליט על בסיס משמעויות שונות, שהוצמחו על פי גורמי ההכוונה השונים, או על פי המידע שבתודעתו באותו הרגע, מהי משמעותו של חופש הבחירה בהקשר זה? האם החופש מתבטא פשוט ביכולתו של האדם להחליט החלטות שונות על בסיס הנתונים שבתודעתו כפי שהם, או שמא משמעות הדבר היא שאדם יכול להגדיל את משקלו של נתון מסוים לעומת אחרים, באמצעות הצמחת בדידים המעבים אותו, ולהעבירו למרכז זרם התודעה, וכך להכריע לפי מערך מידע חדש.
1. אין חופש בהחלטה על בסיס הרכב נתונים מסוים שבתודעה: השאלה אם האדם הוא זה שברגע מסוים של החלטה מכריע וחופשי בהכרעתו, או שההכרעה נכפית עליו, מתייחסת לכל החלטה שמתקבלת על סמך מכלול המשמעויות המצוי באותו הרגע בתודעתו. אם אדם מחליט לאכול גלידה, ביודעו שהיא עתירת סוכר – ברגע ההחלטה האם הוא הוכרע או הכריע. האם הוא הכריע לצד ההנאה שיש באכילת הגלידה, לעומת הנזק האפשרי שיש באכילת מאכל זה, או שמא הוכרע? הוכרע – הווי אומר, לא הייתה לו ברירה אחרת אלא להחליט כפי שהחליט. תשובה אפשרית היא שבשקלול הגורמים באותו הרגע, לגורם ההכוונה הרגשי של ההנאה היה יותר משקל (משקל מכריע), והוא לא היה יכול להחליט אחרת.
אפשר לומר שאדם זה הכריע – הייתה לו חופש בהחלטתו – רק אם הוא יכול להחליט החלטות שונות על בסיס אותו הרכב נתונים, בלי קשר למסקנה ההגיונית שנובעת ממערך הנתונים שבתודעתו. במקרה כזה ייאמר כי היה זה האני הפנימי או הרצון שלו, שהכריע. אם קובעים שאדם יכול להחליט החלטות שונות על בסיס מערך נתונים הקיימים בתודעתו, מניחים כי הוא חופשי להגיע לכל מסקנה ולהכריע, מבלי שיהיה כבול להיגיון של נתונים אלה. במקרה זה הטענה כי אדם מכריע על פי הנתונים שבתודעתו מתרוקנת מתוכנה המהותי.
אולם, אם אנו טוענים כי בכל רגע אדם מכריע על פי הנתונים או המשמעויות שבתודעתו, אנו מניחים כי למעשה החלטתו של האדם מוכרעת על פי אותו הרכב הנתונים שבתודעתו, ואין לו אפשרות להכריע אחרת. כשאדם רואה מכונית ברצף של נקודות זמן במרחב נתון, אין הוא יכול שלא להכריע שהמכונית בתנועה. על פי אותו הליך הוא גם מחויב להגיע למסקנה או להחלטה שנובעת מהרכב הנתונים שבתודעתו בנוגע לכל עניין אחר. במילים אחרות, נוצר זיהוי בין בחירה חופשית לחופש הרצון.
2. לאדם יכולת השפעה גם כאשר נכפית עליו מסקנה הנגזרת מהרכב נתונים מסוים: אם מקבלים את הטענה כי האדם אינו חופשי, במובן זה שהוא חייב להכריע על פי המסקנה ההגיונית שנובעת מהרכב הנתונים שבתודעתו, אפשר לשאול אם יש רק מסקנה אחת שנובעת ממערך נתונים מסוים, או שהדגשים שונים באותו מכלול של משמעויות עשויים להוביל למסקנות שונות. אפשר לומר למשל, כי אדם יכול להדגיש או להבליט את המידע הקשור בהנאה מאכילת גלידה, לעומת כל הנתונים האחרים שבתודעתו, ולהכריע לטובת אכילת הגלידה. כך גם במקרה של ראיית מכונית, האדם יכול להגיע למסקנה שהמכונית עומדת, ואילו הנוף שברקע הוא הנמצא בתנועה. בכל אחד מן המצבים היו דגשים שונים למשמעויות שהתקבצו בתודעה. נוכל לטעון אפוא שאדם מחליט על פי ההיגיון של מכלול המשמעויות שבתודעתו (מסקנה שנגזרת מאותו מערך משמעויות) לפי מידת ההדגשה של משמעויות שונות. תוכן שזוכה להדגשה רבה יעבור למקום מרכזי בזרם התודעה.
יכולת השפעה זו על שינוי הדגשים של נתונים מסוימים במערך הנתונים שבתודעה, אינה סותרת את הטענה כי החלטתו של אדם על בסיס מערך נתונים מסוים נכפית עליו. כשמשנים את ההדגשים יש לנו מערך נתונים אחר ועל פיו מגיעים למסקנה אחרת. עתה נצטרך לענות על השאלה איך ייתכנו שינויי הדגשים במכלול המשמעויות שבתודעה? כלומר, עלינו לבחון את האפשרות של הרצון להשפיע על תמונת מצב זו בדרך של העדפה או הטיה של נושא או מידע מסוים לעומת אחר.
תהליך העדפה והטיה
כאמור, גם אם האדם חייב להחליט החלטה מסוימת על פי מסקנות הנובעות ממערך הנתונים שבתודעתו, עדיין אפשר לייחס לו יכולת להשפיע על ההחלטה באמצעות שינוי ההדגשים, או שינוי במינון מידע זה או אחר. הוא יוכל לכוון להצמחת בדידים סביב נושא מסוים, וכך לעבות אותו ולהעביר אותו למרכז זרם התודעה. בדרך זו, יקבל נושא זה משקל גדול יותר בשקלול שמביא להחלטה.
כלומר, כדי שמשקלו של נושא מסוים יגדל, יש להצמיח יותר בדידים הנוגעים אליו. ככל שהמידע הקשור לאותו נושא רב יותר, כן גדל משקלו בעת קבלת ההחלטה. למשל, אדם הולך ביער ורואה בין האבנים שלפניו דבר מה ארוך, צר ומפותל. הוא מתמקד בו – מצמיח עוד ועוד בדידים המתייחסים לשאלות כגון: האם זה נחש? האם זה צינור? האם זה חבל? האם הוא זז? באיזה מרחק הוא נמצא? האם נשקפת ממנו סכנה? כל זאת כדי להגיע למסקנה אם מה שהוא רואה הוא באמת נחש או סתם צינור או חבל.
אדם שצריך להכריע בין ברירות שונות מצמיח בדידים שונים. גורמי הכוונה רגשיים ושכליים משפיעים על הצמחת בדידים הקשורים לנושא זה או אחר, והם בגדר שיקולים בתהליך ההכרעה. למשל, הנאה, בריאות, או אולי שיקולים דתיים או מוסריים, יכולים לדחוף אותו, או למנוע ממנו, לעשות דבר מה. האדם שעומד לפני דוכן גלידות מצמיח מגוון של בדידים, וכך מגדיל ומעשיר את המידע שלו בנוגע לנושא זה באמצעות גורמי הכוונה רגשיים ושכליים, ועל פיהם הוא מצליח לשקלל ולהחליט. אם מדובר באדם דתי למשל, הוא ישקול אם הגלידה חלבית ומותרת על פי כללי ההלכה הדתית בנסיבות הקיימות, וכך הוא יחליט.
כמו כן, כדי שאדם יוכל להשפיע לכיוון זה או אחר, עליו להתייחס אל ההחלטה הראשונית שהתקבלה בתודעתו. על בסיס זה הוא עשוי להגיע למסקנה שאינו מרוצה מן ההחלטה, ויחליט לשנותה, בדרך של הבלטת מידע מסוים או הכנסת מידע חדש.
ההחלטה להדגיש נושא מסוים היא החלטה בפני עצמה. על כן אנו מניחים כי הרצון, שהוא היבט של כושר החשיבה (גורם הכוונה שכלי), הוא שמכוון לכך. כלומר, אדם יכול להרחיב או להדגיש מידע מסוים באמצעות כושר החשיבה שלו. זהו המצב שבו אדם מפנה את תשומת ליבו לנושא מסוים, מתרכז בו ומעבה אותו בבדידים נוספים הנשלפים ממאגר הידע המצטבר שלו.
בתהליך קבלת החלטה נשקלות גם ההשלכות של כל החלטה על התנהגותו או מצבו של האדם. לשם כך, צריך שתהיה לרצון האפשרות לכוון להצמחת בדידים שהם נתונים שכליים. כלומר, להביא להצמחת בדידים שקשורים לנושא, כדי שיהיה אפשר לשקול את ההשלכות השונות שלו בעתיד, וגם כדי לאזן את הבדידים האלה אל מול הבדידים המוצמחים בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים.
ובכן, לאחר שאדם הגיע להחלטה, הוא יכול להצמיח בדידים נוספים, וכך לשנות את הרכב הנתונים ולהגיע למסקנה או להחלטה אחרת. השפעה על ההחלטה תיווצר לאחר שכבר התקבלה החלטה קודם לכן, באמצעות הטיית התכנים הרגשיים או השכליים לצד זה או אחר. כך, אפשר שאדם יחליט, ומייד ישנה את החלטתו, עוד לפני מימושה. לדוגמא, כשאדם מתלבט אם לאכול גלידה או להימנע מאכילתה, הוא עשוי להגיע להחלטות ביניים שונות עד אשר יגיע לכלל החלטה. אך גם אחרי שהגיע לכלל החלטה ופעל על פיה, ייתכן שמייד יתווסף מידע אחר, והוא יגיע למסקנה שהחלטתו הייתה שגוייה לחלוטין.
כלומר, לאחר כל החלטה הנתונים שבתודעה יכולים לקבל דגשים שונים. כמו כן עשויים להופיע נתונים חדשים, והאדם יגיע למסקנות שונות על פי מערך הנתונים החדש. בכל אחד מהמקרים הללו ההחלטה תהיה כפויה על האדם. כך ברגע שהאדם חשק בגלידה ומימש את החלטתו, וכך ברגע שהוא שינה את החלטתו הראשונה לאור מידע נוסף. מכאן אפשר להסיק כי כדי להשפיע על ההכרעה, רצונו של האדם יכוון אותו להצמחת בדידים מסוימים אשר יחזקו וידגישו נתון מסוים. כלומר, לאדם יכולת להשפיע על מערך הנתונים, וכמוה גם איזו החלטה לבצע.
לסיכום, הרצון הוא היבט של כושר החשיבה, ובתור שכזה הוא פועל בתודעה כגורם הכוונה שכלי, אשר יכול להביא ליצירת בדידים שאנו מקטלגים בצד השכלי. באמצעות כושר החשיבה אפשר להטות החלטה לצד השכלי. היחס של בדידים שכליים לעומת בדידים רגשיים – הוא שיכריע את הכף. כך, בעצם מעניקים לרצונו של האדם יכולת להשפיע על ההחלטה. זאת, כאשר אל מול עיבוי בדידים שכליים, ממשיכה פעילות המנגנונים הפיזיולוגיים היצריים, שהם גורמי הכוונה רגשיים. הצד הרגשי הוא אינסטינקטיבי ולא רצוני ביסודו, ומהווה את הצד שכנגד לפעולת הרצון. כלומר, פעילות של גורמי הכוונה רגשיים עשויה להגביל את ההתערבות של כושר החשיבה ואת החופש המיוחס לו.
בסופו של דבר, זו תפיסה מאוד רציונליסטית של הרצון. מן הסתם הרמב”ם יאמץ אותה…
החלטות שאדם אינו מודע להן
ההחלטה היא אחת הפעולות העיקריות של התודעה והחשיבה האנושית. אדם מחליט לקבל את התפקיד שהוצע לו; מחליט ללכת להצגת תיאטרון מסוימת; מחליט לאכול גלידה; מחליט שמה שלפניו הוא חבל ולא נחש. אך לא תמיד האדם מחליט ביודעין. כלומר, לא תמיד הוא זוכר או מודע לכל שלבי תהליך קבלת ההחלטות. במיוחד במקרים שבהם הדברים ברורים וההחלטה מובנת מאליה. כלומר, לעיתים, האדם מחליט גם בלי שיהיה ער לתהליך קבלת ההחלטה בשלמותו, וייתכן שהוא ער לתהליך אך מייד שוכח אותו. ניקח לדוגמה אדם שרואה לפניו שולחן. לכאורה אין כאן כלל עניין של החלטה. אך בניתוח התהליך הפרצפטיבי של מתן משמעות – אפשר להיווכח כי גם במקרה זה הייתה החלטה בשלב מסוים: החלטה לכוון הצמחת בדידים סביב נושא מסוים (השולחן) על פי תבנית של המושג “שולחן” הנשלפת ממאגר הידע המצטבר (זיכרון) שיש לה זיקה לאותו נושא, ומסקנה שהנתונים אכן מתאימים לתבנית הנבחרת, או אינם מתאימים ויש להחליפה באחרת. בסופו של דבר העובדה שאדם רואה לפניו שולחן היא פרי של החלטה לאור מכלול נתונים. כך גם בתהליכים מופשטים ורגשיים שונים, אדם מחליט לפי מכלול נתונים שבתודעתו. מכלול הנתונים שבתודעתו קובע אם הוא כועס או אוהב, גם אם הוא לא מודע לכך שקיבל החלטה. אלו הם מקרים שאין בהם התלבטות. במקרים אלה פעולת ההחלטה עצמה אינה תופסת מקום מרכזי בזרם התודעה, והאדם אינו זוכר שהחליט, הוא שוכח מייד, לעיתים אף אם הייתה התלבטות מסוימת.
כלומר, לרוב אדם אינו מודע להחלטה שהחליט על פי מערך נתונים ברגע מסוים. אולם, כשאדם – לאחר שהחליט החלטה מסוימת – שוקל את ההחלטה ובוחן את השלכותיה, ובכך בעצם הוא מתלבט, אז הוא יכול להעיד על תהליך קבלת החלטה. תהליך זה הוא בעצם תהליך של התלבטות שלו בין החלטות שונות, ואנו אומרים שהוא מודע לתהליך זה בעיקר כי יכול לזכור את תהליך ההתלבטות עד הגיעו להחלטה שאותה הוציא לפועל.
פיזיולוגיה והחלטה
הנחה, המתבססת על ניסויים אמפיריים, היא שבכל תהליך תפיסתי מופרשים מוליכים עצביים, בהתאם לאזור שמופעל במוח. אם אדם חושב על סוגיה משפטית; פותר בעיה מתמטית; מתכנן את לוח הזמנים שלו לשבוע הקרוב; קורא כיתוב על שלט; בוחר טעם מסוים של גלידה; שמח או כועס – בכל המקרים האלה קיים תהליך חשיבה והחלטה, תהליך של שקלול משמעויות שונות שהוצמחו באמצעות גורמי הכוונה שונים, ואלה מלווים בהפרשת מוליכים עצביים לפי האזור שמופעל במוח.
עם זאת, החלוקה לאזורים שונים בקליפת המוח לפי קטגוריות שונות של הפעילות הקוגניטיבית, אינה חדה וברורה. במחקרים אלה, עדיין לא הצליחו לקבוע בוודאות את הקשר בין אזורים שונים של הניאו-קורטקס ופעילות ספציפית של אדם, כגון, כתיבה יוצרת או נגינה. חוקרים מתחום הנוירו-ביולוגיה נוהגים להסביר כי חוסר יכולת זה נובע מזרימה מאוד מהירה של פולסים חשמליים ומכמות עצומה של נוירונים בניאו-קורטקס, המקשים על מעקב אחר האזורים השונים ועל הגדרתם. לכן, אף פעם אין נקודה מוגדרת שמיוחסת לפעולה קוגניטיבית מסוימת. אולם, אין הכרח שזהו ההסבר הנכון או היחיד. למשל, אפשר להסביר כי בכל רגע נתון יש בזרם התודעה בדידים ומקבצי בדידים שונים (תמונות פרצפטואליות), מהם במרכז זרם התודעה, מהם בשוליו. אין מצב או רגע שמאופיין בפעילות קוגניטיבית מקטגוריה אחת בלבד. יתר על כן, כל תמונה פרצפטואלית היא מקבץ בדידים שקשורים לנושא משותף ולכן, אפילו בתמונה פרצפטואלית אחת כמו “ראיית שולחן” או “הבנת הטקסט שאני קורא”, יש בדידים השייכים לקטגוריות שונות: תחושתיים, חשיבתיים (לרבות מושגי זמן ומרחב), או זיכרונות הקשורים לנושא. כלומר, בכל מקרה ובכל רגע יש בתודעה בדידים מקטגוריות שונות, ולכן אין אפשרות לדבר על חלוקה חדה וברורה של אזורים בניאו-קורטקס לפי קטגוריות חשיבה או קטגוריות אחרות. יתרה מזו, אין אפילו אפשרות להגדיר את החלוקה לפי הפונקציה, למשל, אם מדובר בזיכרון (שליפת בדידים מידע העבר בזיקה לתוכן הבדידים שבתודעה), או אם מדובר ביצירת בדידים חשיבתיים ראשוניים של זמן, מרחב, תנועה, ופרספקטיבה, או שמדובר בהכוונה של הצמחת בדידים.
ובכן, אף כי ידוע שבעת קבלת החלטות אפשר לזהות פעילות חשמלית באזורים שונים בקליפת המוח, ואזורים אלה פחות או יותר מוכרים לחוקרים, עדיין אין אפשרות להגדיר את הקשר המדויק בין תהליכים תודעתיים הקשורים בקבלת החלטות ובין התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים במוח. אומנם נוכל להניח כי אזורים מסוימים מעורבים בקבלת החלטות, אולם, לא נוכל להסביר באיזה אופן הפעילות הפיזיולוגית מתקשרת להחלטה, או לאיזה שלב בתהליך קבלת ההחלטה מתקשרת אותה פעילות.
עם זאת, למרות העובדה שאין באפשרותנו לענות על שאלה זו באופן מדעי, אפשר להעלות השערות בנוגע לקשר בין הפרשת מוליכים עצביים ופעילות פיזיולוגית אחרת באזורים שונים במוח, ובין פעילות של גורמי הכוונה, או עצם השקלול בתהליך החשיבה וההחלטה. ייתכן שפעילות פיזיולוגית מסוימת שמזוהה באזורים שונים בניאו-קורטקס, אכן קשורה לפעילות מסוימת של כושר החשיבה: הסקת מסקנה, שיפוטיות, או קבלת החלטות. אך בהחלט ייתכן שתופעות אלו הן רק סממנים לתעבורה של המידע והפקודות במערכת העצבים.
לסיכום, במאמר זה נבחנה שאלת הרצון החופשי או חופש הבחירה, שהיא פילוסופית מעיקרה, ונטען כי אף שאין לצפות להסבר מדעי/לתשובה מדעית על לשאלות פילוסופיות, גילויים מדעיים עשויים לחדד את הדיון בהן.
כושר החשיבה פעיל כשהאדם ער, והוא מביא לכך שהבדידים מוצמחים סביב נושא מסוים שהאדם מכוון אליו ומתמקד בו, ולא באופן אסוציאטיבי מקרי. החושים מכוונים להצמחת בדידים תחושתיים, ובמקביל אליהם גורמי הכוונה שכליים ורגשיים מכוונים להצמחת בדידים שמתקשרים אליהם.
הרצון, במאמר זה, מוגדר כפן של כושר החשיבה שעניינו שקלול מכלול הנתונים שמוצמחים בתודעה, כדי להגיע להחלטה. הרצון בוחן ומשקלל את מכלול התכנים שבתודעה לפי מערך ההדגשים שלהם בזרם התודעה, ועל פי האינטרסים של האדם. האינטרס יכול להתייחס אל המצפון (השיקול המוסרי), אל הציפיות והתקוות של האדם, אל תשוקותיו וכיסופיו. ומה באשר להשפעות תרבותיות, הטיות מסוגים שונים, וכו’ – לא הכל רציונלי כידוע, וקשה להתעלם מהן כשעוסקים ברצון…
כשאנו טוענים כי אדם מחליט על פי מערך הנתונים שבתודעתו, אנו אומרים גם כי ההחלטה היא נגזרת של אותו מערך נתונים – מסקנה שנובעת מאותו מערך נתונים, ובכך היא נכפית על האדם. טענתי היא כי כל החלטה בפני עצמה נכפית על האדם, אולם הוא יכול לשנות את מערך הנתונים באמצעות עיבוי המידע סביב נושא מסוים – העברתו למרכז זרם התודעה והדגשתו, או הוספת מידע שלא היה בתודעתו – וכך להביא לבחינת השלכות החלטתו ולהחלטה אחרת. ההחלטה הקודמת היא מידע במערך הנתונים שבתודעה וגם לה השפעה על ההחלטה החדשה. כלומר, חופש ההחלטה בא לידי ביטוי בראייה כוללת של תהליך קבלת ההחלטות, בתור תהליך גמיש של רצף החלטות שמתקבלות ועשויות להשתנות, בהכוונת הרצון, עד לקבלת ההחלטה הסופית.
[1] ראה בספר “חלום וזיכרון”, משה מנשהוף, כתב הוצאה לאור 2016, עמודים 67-25.
[2] בספר רגש והרגשה מאת משה מנשהוף, כתב הוצאה לאור 2020 – גורמי הכוונה רגשיים מתייחסים לצמדים ההפכיים הנאה או סבל, שמחה או עצב ונקראים הַרגָשות, ואילו רְְגָשות מוגדרים שם כהיערכות תודעתית ופיזיולוגית במצבים הנתפסים כמצבים קריטיים המחייבים החלטה מהירה.
