“והדמיון הו הדמיון” לאביחי קמחי

ספר שירים חדש, השישי במספר, “מן המעט”, לאביחי קמחי, בעריכתו של ד”ר צדוק עלון, בהוצאת “עמדה”. ספריו הקודמים רשומים על דש הכריכה האחורית:

את רובם קראתי, על אחדים מהם כתבתי. שיריו יודעים למסור סיפור בקצרה, בעוצמה. ב – “מן המעט” אני שומעת קול חדש – דמיוני, חלומי, הזייתי, והדבר משמח אותי עד מאוד. השירים גם חזותיים מאוד, או שמא אני זו שהוזה סרטים אחרי חצי שנה של העדר חדשים.

לקראת השקת הספר ב-13.10.2020,

אביא כאן מבחר מהשירים המהממים האלה, בליווי תובנות אחדות.

אסטרואיד כחבטת פתיחה

כמה יפה ה”אנחנו” הזה. מי אלה? כמה רחבה קבוצת ההתייחסות? המשורר הדובר מגיש על גבי עמוד אחד תסריט מדע בדיוני שלם עם הגיון מופרע מופלא: “ריחפנו בין מקום למקום”; “הבור היה איתן וסרב להבין”

במקבץ שירים מרעננים המשורר מקיף את עצמו בנשים חושניות, מתעתעות. יש שסוערת כמו גלי הים “והייתה שם סערת חושים/ של אישה/ שידעה גבר במלוא 360/ מעלות גופה” (עמ’ 11). והנה תמונת הזיכרון של האחרת: “ואני שקוע בתמונה שבה גלשת מההר אל המעין שבעמק” (עמ’ 12). הנשים, ככוח המניע של חיים, קשורות למים, בהם שרצו היצורים הבראשיתיים, ואז עלו על פני האדמה: “מצאתי את עצמי לצד אישה/ טובלת בעירום// לפתע היא צללה/ … / נכנסתי והיא עמדה מאחורי דלפק” (עמ’ 13).

ירושלים הקפואה מגישה חיי מרתפים לוהטים פואטיים-ארוטיים. השיכרון מיין ולא מיין מהבהב חזיונות:

השכרות בין הגפנים מניבה הזיית אישה במטפחת אדומה. היא רוכבת, חומקת, נסה

אחרי תסריט אפוקליפטי, וסרטים ארוטיים באה האימה. היא מתּממת, מתגנבת ומכה:

עוצמת ההזדהות עם קורבנות הגזענות מכניסה אותו לעורו של האחר

הנה החשוד המידי: ” הדמיון הו הדמיון” הממכר, המכתיב שירים ממכרים.

כמה חשופה ונוגעת ללב המודעות לספקנות ולכתיבה, שהיא מעין לחש קסמים נגד “רוחות ושדים ומכשפות, וההשלמה עם “הרבה פרות בוסר שיש בהם שמבשילים”

אבל הנה אביחי קמחי מצא שפה אחרת, עסיסית כפרי שהבשיל במרוצת שנות הכתיבה.

“מן המעט” הוא ספר מנחם, כתינוק המרדים את עצמו במלמול מתוק. שיריו מתגברים על כובד המועקה: “וריחפנו בין מקום למקום” (עמ’ 9), הנשים המושלמות המושלות בכיפה, מבטיחות “מעין נעורים” (עמ’ 12). הספר מפיח תקווה: “אולי היא ארץ זבת חלב ודבש / ולא ארץ אוכלת בנותיה ובניה” (עמ’ 69).
ליבו של המשורר פתוח לעמיתיו: “כשלבי/ כבד מנשוא/ הוא פתוח לשירתם/ של אחרים/ ושירתי נאלמת דום” (עמ’ 64).
וכן, המשורר מודע ליסוד הסוריאליסטי הרענן של כתיבתו: ” אני כותב בתוך השפה העברית/ וממסורת של בעלי חלומות והזיות” (עמ’ 57).

קראו עוד על אביחי קמחי 

אביחי קמחי בלקסיקון הספרות העברית