סקירה על הספר “באר שחת המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית“, ידיעות, 2018, 286 עמ’.

ספרו של חיים שיין בודק את היחס לשחיתות במקורות העבריים, והוא בהחלט רלבנטי ואקטואלי בימים אלו, כשמתברר שבכירים בשלטון מתנהגים בצורה מושחתת. עם זאת, יש לציין שהקריאה בספר היא חוויה מוזרה, לפחות עבור הקורא הזה. אי אפשר לנתק את הספר מהכותב, שהוא רב, מרצה, וכותב קבוע ב”ישראל היום” הידוע בתמיכתו הנמרצת וחסרת הפשרות בראש הממשלה הנאשם בפלילים בנימין נתניהו. מאמריו של שיין בולטים באיבה מיוחדת למערכות החוק באשר הן – המשטרה והפרקליטות – ולכלי התקשורת האחרים, שאינם תומכים בבנימין נתניהו.

בקצרה המדובר ב”שופר”, איש תקשורת אשר כתיבתו מבטאת את דף המסרים של בנימין נתניהו.

איך הכותב מיישב את כתיבתו זאת עם מומחיותו כמרצה על תופעת השחיתות השלטונית?

שיין מציין שכיום זאת תופעה חובקת עולם ונמצאת בשפע גם במדינות המערב כמו מערב אירופה, ומן הסתם ארה”ב. בישראל תופעת השחיתות הולכת ומתגברת, והוא מייחס זאת לשלטון מפא”י המושחת והמשחית. הוא רואה את שיא התופעה בימי ראשי הממשלות שרון ואולמרט, מזכיר בעניין זה את אריה דרעי, ומביא דברים שנאמרו נגדו בבית המשפט. בקטע מעניין ביותר ומעורר הרהורים בספר הוא מאשים אנשים במחנה השלום שהיו מוכנים להעלים עין משחיתויות ראש הממשלה שרון ול”אתרג” אותו.

שיין כותב “התקשורת הישראלית, במקום למלא את תפקידה כמגן היושרה והאמינות מול מנגנוני השלטון, העלימה עין מחשיפת פרשיות שחיתות, בין היתר עקב העברת השליטה בכלי התקשורת לבעלי הון, שיש להם אינטרסים כלכליים שדוחקים הצידה את מחויבות התקשורת. יש חיבור אינטרסים מושחת בין התקשורת ובין שלטון” (ע’ 52).

אכן, וכך הוא גם בעיתון “ישראל היום”, שמר שיין כותב הספר הוא פובליציסט בולט בו. כל מילה שהוא כותב נכונה לגבי כלי התקשורת שהוא כותב בו, שהוא בבעלותו של מיליארדר מלאס וגאס, ופועל בשירותו של ראש הממשלה החשוד בפלילים בנימין נתניהו.

שיין סוקר את תולדות השחיתות בתולדות העם היהודי, ומסתבר שבמהלך היסטוריה של 3000 שנה הייתה הרבה כזאת. זאת למרות חוקים בתורה ובהלכה שנאבקים בנגע. שיין מראה שאפילו המלך חייב לציית לחוקים ולעמוד למשפט בפני הסנהדרין, בלי חוכמות טענות ומענות, וככל הנראה זה קרה בימי אלכסנדר ינאי.

אבל לצערנו, כפי שמפרט הספר, לאורך הדורות העם היהודי היה ידוע בשוחד שנתן לשלטונות זרים באופן קבוע ושיטתי. גם כדי להציל יהודים, כלומר מסיבות מובנות של פיקוח נפש, אבל לעיתים גם מסיבות חומריות, והיו על כך ויכוחים רבים. יהודים היו ידועים בשוחד, לא רק כזה שניתן למלכים ואצילים, אלא גם לבתי משפט ולשופטים, על מנת לנצח במשפטים שונים שלא היו קשורים דווקא לפיקוח נפש.

שיין מביא סיפור מעניין ולא סימפטי על שר חינוך רוסי שהיה ידוע כאדם ישר שבא לבקר בישיבה ידועה. עד אז נהגו לשחד את השרים ועל ידי כך להגדיל את מכסת הלומדים, אבל האיש הזה נודע כמי שאינו לוקח שוחד (!). מה עשו? הרב לבש מעיל ביום חם ובא לבקר את השר. השר שאל אותו בתמיהה למה הוא לובש מעיל ביום כזה, והרב הסביר שבחלום אימו הזהירה אותו שעומד לרדת גשם. השר צחק והרב הציע להתערב איתו על כך במאות רובלים. השר הסכים בשימחה ואכן זכה בהתערבות. הרב בא ונתן לו את הכסף, והשר נחשב מכאן ואילך בעיני היהודים  כמשוחד ופעלו בהתאם.

שיין ממשיך ומספר שתופעת השוחד נעשתה נפוצה גם בין היהודים בינם לבין עצמם, והפכה כצפוי לקללה. ידוע המקרה של הרב האחרון של העיר וילנה, שהואשם במעשי שוחד שונים, ובמשך שנים רבות ניסו לסלקו ללא הצלחה.

כששיין מגיע למדינת ישראל יש לו הרבה דברים לכתוב על פרשיות שחיתות בימי שלטון מפא״י ובימי שרון ואולמרט. אבל, למרות שהספר פורסם ב-2018, אין לו שום דבר לכתוב לגבי מה שקרה בתקופת שלטון בנימין נתניהו.

השם המפורש בנימין נתניהו מוזכר בספר רק פעם אחת קרוב לסיומו: “ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו שינתה את ‘רוח המפקד’. למערכת אכיפת החוק בישראל יש חופש פעולה מלא…אין בעל שררה שעומד בדרכם לגילוי האמת וגם בתקשורת יש היום חידוש. רוח חדשה שנותנת תקווה לתיקון דרכיה של החברה הישראלית” (עמוד 250).

לקרוא את המילים האלו באוקטובר 2020, כשאנו יודעים מה קרה לגבי נתניהו, ואיך הוא פועל להריסת מערכת אכיפת החוק, במקרה הטוב מביא להרמת גבה.

כל הענין הוא תמוה ומצער ברמה האישית. מצד אחד שיין הקדיש ללא ספק מחקר מעמיק לנושא תופעת השחיתות בהיסטוריה היהודית, ומצד שני הוא מקדיש את קריירת הפובליציסטיקה שלו לקעקע את הנלחמים בתופעה זאת. ממש אישיות מפוצלת.

ייתכן כמובן שהמדובר במחקר שנעשה לפני שנים, ורק בשנים האחרונות שיין החליט להפוך אותו לספר. אותו קטע שבו הוא מאשים את ה”שמאל” ב”איתרוג” פוליטיקאים כאילו נכתב בשנים שלפני משפטו של אהוד אולמרט, אבל הוא פורסם כשמר שיין כבר היה עסוק בפרסום מאמרים מידי שבוע בשבוע שעסקו בדיוק ב”איתרוג” שכזה. הספר בכל זאת יצא לאור ב-2018, ומן הראוי היה לעדכן אותו בהתאם, ולכתוב גם על פרשיות השחיתות של מר בנימין נתניהו, אלא שהמחבר נמנע לעשות זאת.

בקצרה, יודע לכתוב יפה, אבל במציאות פועל ההפך ממה שהוא דורש.

לאור הקריירה של המחבר כפובליציסט הנאבק במערכות אכיפת החוק, לדעתי לא רצוי לראות בספר הזה מורה דרך לנושא השחיתות, ועדיף לחפש ספרים ומחקרים אחרים בתחום.

קראו עוד

חיים שיין בויקיפדיה

דף הפייסבוק של חיים שיין

כריכת ספרו של חיים שיין ״באר שחת המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית״

2 תגובות

  1. נסים שמיה כותב בבפייסבוק:

    הוא אדם משכיל וחכם מאוד, למדתי אצלו ויש בינינו היכרות, הבעיה שלו היא שהוא מוכן לסובב את החכמה שלו 180 מעלות אם הדבר דרוש לביבי, הוא מביא את העיקרון באופן די חכם, אך ביישום, זה מה שלא ברור.
    מי שעוסק ב- “תולדות השחיתות” בשביל להסביר שזה “טבעי/ניתן לסבול/קיים מקדמת דנא” ולבקש בכך להביא לעידון שחיתות ביבי, זה דבר חמור מאוד! ואם לא מדבר על שחיתות ה”מלך” או מנסה “לנקות את שחיתות ה”מלך” זה עוד יותר חמור!
    זה בדיוק כמו שמישהו שאוהב את יגאל עמיר יכתוב ספר על “תולדות הרצח הפוליטי” כדבר שהיה קיים כל השנים ודבר רגיל, ולא ידבר על יגאל עמיר! או ינסה להתקיף את המחנה הנגדי!! או שאדם שאוהד את בני סלע יכתוב ספר על תולדות האונס במטרה לנקות את בני סלע!!

  2. Yuval Welis
    אם הוא לא התייחס לספר שיצא לפני עשור ומשהו, שהראה עליה מתמדת ברמת השחיתות בארץ משנות הששים עד התשעים, אז זה לא רציני.
    צריך לומר שהתנועה הציונית והמדינה הצעירה היו נקיות (יחסית) משחיתות כלכלית, כי היו אז דרגות גבוהות של אמון. המצב השתנה דראסטית מ-73′ והתערערות אמון הציבור בממשלה, אחרי המלחמה. מכאן הדרך היתה רק למטה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 − 8 =