לחיפה מערך של שישה מוזיאונים, הממוקמים באתרים שונים בעיר. מוזיאון העיר חיפה, העוסק במרחב האורבני ובהיסטוריית העיר, הוקם בשנת 2000 בשכונת המושבה הגרמנית, במבנה טמפלרי היסטורי מהמאה ה-19. המוזיאון מציג תערוכות קבועות ומתחלפות באולמותיו, וכן מקיים סיורים ברחבי העיר.
בימי רביעי בין השעות 17:00 – 18:30, בתפר בין אור לחושך, בעיר התחתית של חיפה, נערך סיור “בעקבות ציורי הרחוב“.
את הסיור שהייתי בו ביום רביעי 2/9/20 העבירה מהא בדר, מדריכה בכירה במחלקת החינוך של מוזאוני חיפה, בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ובפילוסופיה ותואר שני בחינוך ובמוזאולוגיה.
במרץ ובבקיאות מרשימים מהא דיברה על ההיסטוריה של הגרפיטי, שמפעולה מחתרתית, שנעשתה בחסות החשכה ע”י אמנים בשולי החברה, ונחשבה להשחתת המרחב הציבורי, קיבלה בעשור האחרון מעמד של אמנות חשובה, ממוסדת ואף מוזמנת. בשנים האחרונות עיריית חיפה מקיימת “פסטיבל קירות” שנתי. זהו פסטיבל ציורי קיר בינלאומי, המתמקד בשינוי המרחב הציבורי של השכונות החלשות, ובפרט של העיר התחתית, ומדגיש כיצד הקירות יכולים לשמש פורום פורה לדיון וחילופי תרבות.
הנה לדוגמה, כרזה משנת 2018:
הסיור מתחיל ברחבה מצפון לתחנת רכבת “מרכז השמונה”, שמדגימה את ההתפתחות מגרפיטי מחתרתי לציור קיר מוזמן: מצדה האחד מחאה נגד התעלמות מפליטים המגיעים בסירות גומי מאולתרות
וממול – ציור קיר עצום ממדים, מרשים בצבעוניותו.
זאת יצירתם של הקולקטיב החיפאי BFC – Broken Fingaz Crew, שנעשתה במסגרת פסטיבל קירות 2017. נושא העבודה הוא הרכבת החיג’אזית, שחיברה את דמשק ואל-מדינה במחוז חיג’אז בערב הסעודית, ונבנתה בשנים 1901–1908 ע”י הסולטאן התורכי עבדול חמיד השני, המביט מהקיר בחלקו השמאלי של הציור. הרכבת דוהרת בחלקו המרכזי, אך היא הופכת לרכבת של האמנים fingaz. משני צדי הרכבת יושבות הדמויות של אפרודיטה – אלת הפריון שנותנת את ברכתה לסהר הפורה.
קבוצת BFC פעילה בחיפה מתחילת שנות האלפיים, כשחבריה יצאו לגיחות ליליות של גרפיטי בלתי חוקי על קירות העיר. מאז הגרפיטי הפך לאמנות רחוב שצוברת פופולריות והכרה. גלריות ומוזיאונים ברחבי העולם מציגים יותר ויותר אמנים שהגיעו מרקע של אמנות רחוב. BFC הפך לקולקטיב הגרפיטי הישראלי המוכר בעולם, שעובד במקביל בפנים, בתוך סטודיו, ובחוץ, על הקירות, והוא הוזמן לצייר על הקירות ביפן, סין, קמבודיה, מקסיקו, ניו יורק, לונדון, ופריז. הם הציגו תערוכות יחיד בווינה, לונדון, ברלין, ואמסטרדם. בארץ עבודותיהם הוצגו בתערוכות קבוצתיות במוזיאון תל אביב ובמוזיאון חיפה לאמנות.
הסיור המשיך לאורך רחוב הנמל, וראינו שפע של ציורי גרפיטי ספונטניים, לדוגמא:
ועבודות מוזמנות. בולטת ביניהם דמות האישה ברחוב הנמל 45.
זהו ציור הרחוב הראשון של המאיירת אלין מור, שהוזמנה לפסטיבל קירות 2018. באותו פסטיבל השתתף גם קאוס – אמן רחוב חיפאי ותיק, שצייר את הקאוסטאון הממונע שלו ברחוב הנמל 41:
את הסיור חתמנו בעוד עבודה גדולה של קבוצת BFC ברחוב הנמל 10 במבנה “הקרטל”, בעל היסטוריה אומנותית. “הקרטל” הוא תוצר של שיתוף פעולה ראשון, שנוצר בשנת 2014, בין עיריית חיפה ומנהלת העיר התחתית, לבין קבוצות פעילות בעיר: מוזיקאים, אמנים, ואנשי חיי לילה שמניעים את התרבות העצמאית בחיפה, שהוזמנו להציג בחלליו.
קבוצת BFC היא הראשונה שהציגה במקום. ב-14 באוגוסט נפתחה בגלריה הפנימית התערוכה “סקס פיקניק” – העוסקת בנושאים הוותיקים ביותר בתולדות האמנות – סקס ומוות. הם ציירו גם על קיר המבנה ברוח דומה – נשים עירומות ושלדים.
אבל בימים אלה ציור אחר של BFC מכסה את הקיר הזה – חדש משנת 2020:
חברי BFC השתתפו גם בפסטיבל קירות של 2018:
אף ניתן לראות את כל תהליך היצירה בסרטון ביוטיוב, שצולם ע”י אמני BFC:
הסיור בהנחייתה של מהא – מדריכה נמרצת ודעתנית – בשעות בין ערבים הנעימות של תחילת הסתיו, במרחב הפתוח בין הקירות הצבעוניים עם תכנים שובבים, חוגג המשכיות האמנות.
הצילומים ללא קרדיט זמינים ברשת מטעם עיריית חיפה.
כתבה מרתקת!
פתחה צוהר לחיפוש עצמאי על חבורת הגרפיטיקאים.
תודה על הסיור הוירטואלי.
יישר כוח וצבע קיר!