יאן ראוכוורגר: דיוקנאות של אישה אחת ובדידות אינסופית

סקירה על התערוכה

יאן ראוכוורגר | הפרדס הגדול | בתוך התערוכה זמן דיוקן II

מוזיאון הרצליה

אוצרת: איה לוריא 29 בפבר’, 2020 – 15 באוג’, 2020

צִיּוּר שֶׁל יָאן רָאוּכְוַארְגֶר

בַּחֶדֶר הַגָּדוֹל יֶלֶד וְיַלְדָּה עֵירֻמִּים.

פְּנֵיהֶם נִבָּטוֹת בַּמַּרְאָה.

הָאֵם רְדוּמָה עַל מַרְפְּקֶיהָ עַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן.

הָאוֹר מְרַצֵּד עַל הָרִצְפָּה.

הַצַּיָּר מִתְבּוֹנֵן בָּרִפְיוֹן הַמְאֹהָב שֶׁל הָאִשָּׁה.

הִיא מִתְמַסֶּרֶת לְהִיפְּנוֹס, אֵל הַשֵּׁנָה.

עַכְשָׁו הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בָּהּ כְּחֶפְצוֹ

שיר של רות נצר לְהַבִּיט בָּהּ לְלֹא מוֹרָא, מתוך: עקבות, כרמל, 2006, עמ’ 112.

בעת הנוכחית של עידן הקורונה מוצגת למרות הכל במוזיאון הרצליה תערוכת דיוקנאות שכוללות גם תערוכת משנה של האמן יאן ראוכוורגר.

התערוכה מוצגת באולם הגדול, שהוא האולם החשוב ביותר במוזיאון, וערכו עלה מאז הקמת המוזיאון ומאז התערוכות הנפלאות שהיו בו בשנות התשעים. אפילו בזמן מגפה כדאי בהחלט לגשת גם לתערוכה הזאת, ולהסתכל בציורים הנפלאים.

ניסיונו של יאן ראוכוורגר כצייר מסוכם בתערוכה, אך מוצגות רק חלק קטן מהעבודות שלו, וכמות ציוריו יכולה למלא מוזיאונים גדולים כמו מוזיאון ישראל או מוזיאון תל אביב בקלות.

התערוכה הזאת מתמקדת בנושאים לכאורה ספציפיים מאוד. מוצגים רק הדיוקנאות של אשתו גלית, המוצגת במגוון של צורות וסיטואציות מתקופות שונות, וציורים של הילדים. הציורים מלאים בצבע ולצידם מוצגים רישומים בעט בויטרינה שעומדת במרכז האולם.

מהציורים של גלית בוקעת תחושה עמוקה ביותר של בדידות אינסופית.

האם התחושה הזאת אכן קיימת במודל או שהיא הפיתוח המיוחד של האמן עצמו? לא נדע. אבל היא שם.

בחלק מהציורים הבד חשוף, והיופי של הציורים בולט כמו יופי של נוף נפלא.

בתערוכה מוצגים גם ציורים של האמן שלא הוצגו קודם מעולם, והם מרשימים. יאן אינו מנסה לגרום לדמויות בציורים להיראות כמו דבר ספציפי מובן, אלא מצייר את רגשותיו, וחלק מהתוצאות נראות כמבולבלות. זה מה שיוצר את העניין בציורים הגדולים באמת.

נציין גם שהצבע החשוב ביותר בעבודתו הינו והיה תמיד הלבן.

אמנם…. יש שלא יסכימו שיאן ראוכוורגר הוא אמן “עכשווי”, או שמה שהוא עושה היא בכלל אמנות עכשווית, משום שציוריו נטועים עמוק בתוך המסורת של הפוסט אימפרסיוניזם הצרפתי, ממנו הוא שואב השראה לאורך כל הקריירה.

נכון להגיד שהוא סוכן של רגשות, ומעין אבן שואבת לדוגמניות שבאות אליו לאורך כל הקריירה להיות מצויירות בערום.

לאחרונה צייר למשל דיוקן של המשוררת חגית גרוסמן, שהוא מרשים ביותר בגלל האישיות המיוחדת שאותה אפשר לקלוט בציור.

ציוריו, והוא עצמו, מנהלים דיאלוג נמשך עם עולם הספרות והשירה כבר לאורך שנים רבות, ושירים אודות ציוריו מופיעים בספרים רבים.

במיוחד זכור שיר בספרה של רות נצר אודות ציור שמוצג בתערוכה, והוא הציור הטוב ביותר שצייר יאן עד כה (השיר הפותח את המאמר.)

זכורה גם התייחסותו של מרדכי גלדמן לציורים, אפילו על כריכות ספרי השירים המסכמים את עבודתו לאורך חייו. ולא נשכחים הפורטרטים של יונה וולך, נתן זך, דוד אבידן, ועוד רבים, אותם צייר על גג ביתו במפגשים של ארבע שעות עם הסופרים שעניינו אותו ביותר.

לא נשכח למשל את דיוקנאותיו של המשורר מאיר ויזלטיר, שהוצגו לא מזמן במוזיאון תל אביב, ולכן אינם מוצגים בתערוכה הנוכחית.

הדיאלוג של יאן עם המאסטרים של אמנות המערב, ביניהם אלברכט דורר ובעיקר בונר ואמיל ברנרד, ניכר בכל משיכת מכחול ובכל תזוזה של העט, וניצחונו הגדול הוא בהיותו רק צייר שאינו מתיימר לכתוב ספרי שירה, או לעשות עבודה אקדמית שתרחיק אותו מהסטודיו.

בשנים האחרונות ישנם שינויים דרמטיים באמנותו. הופיעו ציורים היפר ריאליסטיים שלו, של מעל שני מטרים. בשנים האחרונות החל לפסל, ולהציג פסלים של גוף האדם בגדלים שונים, בהשפעת משחקים ישראליים ומשחקים שצייר בילדותו.

אולי כתוצאה מכך התחזק העניין הביקורתי בו ברוסיה, כולל מצד מוסדות אמנות ממשלתיים שגם הציגו את ציוריו, וביניהם גלריית טריטיאקוב במוסקבה.

הנושא הבולט בעבודתו בתערוכה, גלית ראוכוורגר, היא גם מי שמארגנת את מקום המגורים של הצייר ביפו, שהוא סטודיו ענקי ממנו נשקף הנוף היפיפה של יפו, עליו הוא מביט בהפסקות הציור. אל הבית באים תלמידים רבים ללמוד את האימפרסיוניזם הישראלי של צייר שחושב על ומצייר את מקום מגוריו ואת השווקים של יפו.

הוא משנה את סגנונו בכל פעם מציורים יותר קלאסיים לציורים יותר עכשוויים, ועובד בין מראה הדברים לחומר הנלוש בידיו, תוך דיאלוג עם עופר ללוש שהציג גם הוא לא מזמן במוזיאון תל אביב.

כל תערוכה חדשה של ציוריו של יאן היא תענוג, שמשרה הנאה ורוגע, מעניק השראה, ומעורר רצון לחזור למוזיאון ולהתרשם מנוכחותו של צייר ייחודי. צייר שמערב עונג בעצבות, שמחה ברגש, הרהור וצבע, בחזותן היומיומית והקסומה של יצירות שרק ידיו של צייר פואטי יכולות ליצור, באמצעות הזיכרון החזותי של הצייר, וצופיו שמעורבים באותם מראות שמופיעים מולו יומיום בעת ערות ובעת שינה. 

ראו גם:

יאן ראוכוורגר בויקיפדיה

יאן ראוכוורגר: “גם צבע וגם קו צריכים לדעת לשיר” ראיון עם רפי קוצברג

צפו בסרט על התערוכה של יאן ראוכוורגר