יואב וייכסלפיש ממליץ על
הספר "כדורגל"

הסופר והקולנוען הבלגי ז'אן פיליפ טוסן, יליד 1957, מצהיר כבר בפתיחה: "הנה ספר שאיש לא יאהב, לא האינטלקטואלים, שאינם מבינים בכדורגל, ולא אוהדי הכדורגל, שיחשבו שהוא אינטלקטואלי, אבל הייתי חייב לכתוב אותו". טוסן משחזר רגעי ילדות מול הטלוויזיה, ובעיקר חוויות מטורנירי המונדיאל ("אבי מעולם לא לקח אותי לאיצטדיונים"), ולכן מתרכז בטורנירי הגביע העולמי, שם ניתן להתבונן על קהל זר בתערובת של אמפתיה והתפעלות. בעיקר הוא מתפעל מהיפנים שאירחו (יחד עם דרום קוריאה) את הטורניר של 2002, והותירו בו רושם חזק בשל נוכחות נשים באיצטדיון, כולל ילדות קטנות, "בעוד שבאירופה רוב אוהדי הכדורגל הם זכרים, אלימים, גזענים, ומבוסמים" – לטעמי, מסקנה מרחיקת לכת עבור מי שמצהיר שאינו נוהג להגיע לאיצטדיונים.
"אני מעמיד פנים שאני כותב על כדורגל, אבל אני כותב, כמו תמיד, על הזמן החולף", מוסיף טוסן. ואכן, המחשבות מובילות אותו למסקנות מעניינות על זמן, לאומיות, כוחן של המילים, משמעות הצבעים, וכו'. במונדיאל של 2006 הוא נקלע לסיטואציה מוזרה, לאחר שהצליח לרכוש כרטיס בודד לטורניר, ודווקא למשחק בין שבדיה לפרגוואי. כך נתקל באוהדים חסרי עניין, שהגיעו לאחר שעלו בהגרלה של פיפ"א, אליה נרשמו בשל היוקרה שהם מייחסים למותג (הטורניר), ולא בשל אמוציות כלפי אחת הנבחרות. בפעמים הבאות טוסן כבר העדיף להישאר בבית במקום לנסוע לאיצטדיונים, וכך העביר את מונדיאל 2010 במעקב אחרי מירוץ המכוניות היוקרתי "24 השעות של לה מאן", ובבילוי עם הפמליה של האמן ג'ף קונס. הטורניר של 2014 עבר בצל מות אביו וחיפוש אחר שלווה בביתו, כולל צפייה בסטרימינג במשחקים.
למרות ההצהרה בפתיחה, נראה שיהיו כאלה שיאהבו את הקריאה. הסופר מספק חומר למחשבה על חוויית הצפייה במשחק, על הפער בין הנוכחות באיצטדיון לשימוש באמצעי התקשורת למעקב בזמן אמת אחרי משחקים, על חיפוש עניין ומשמעות ב-22 שחקנים ושופט, שרצים אחרי כדור, ושני מאמנים שמנסים להשפיע על הנעשה מהעמדות מעבר לקווי המגרש.
"כדורגל"/ז'אן פיליפ טוסן, הוצאת לוקוס, 91 עמוד.
חגית בת-אליעזר ממליצה על
התערוכה ״מסעות״ בגלריה "הדממה"
נא להכיר: "הדממה" – גלריה לאמנות ומרכז יצירה בלב לבה של תל אביב, ברחוב לסקוב 6.
מדבריה של בעלת הגלריה, האומנית אילה צייטלין:
"הגלריה היא מרכז ללימוד ציור לכל גיל. העבודות בגלריה נועדו לעורר השראה ואסוציאציה, ולפתח את העולם הרגשי של המתבונן. הדגש בבחירת יצירות האמנות הוא על הערך שלהן לקהילה, ולא הערך הכספי שלהן בשוק האמנות. המבקר בגלריה מוזמן לקחת לעצמו רגע להתבונן ולהיות. וכמובן גם ליצור"
כל התמונות בהמשך צולמו על ידי חגית.
בימים אלה ועד ל 18.8.2020 מוצגת בגלריה "מסעות" –

תערוכת ציוריו של נחום כהן – אדריכל, שלימד ארכיטקטורה בטכניון, ותכנן ערים בארץ ובאנגליה. הוא אחראי על החידוש של יפו, תוך שמירה על המרקם החברתי הייחודי שלה. נחום כהן פרסם ספרים רבים בנושא ארכיטקטורה, ובפרט את "באוהאוז – תל אביב". ועוד בפן הספרותי: בשנת 1964 הוא יזם, ביחד עם המשורר מקסים גילן, את כתב העת האוונגרדי "קילטרטן", עם פרסומים ראשונים של יונה וולך, יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, וכן אייר ספרי שירה, והשתתף בכתבי עת ספרותיים, כמו "רחוב" בעריכת המשורר יוסי שרון, ו-"מאזנים" – בטאון אגודת הסופרים העברים.
נחום כהן הוא צייר, שהציג בתערוכות בארץ ובעולם. תערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה לפני 60 שנה בירושלים בגלריה "ספראי", ועכשיו "מסעות" – תערוכת ציורים חדשה, שמפליגה לערים בעולם, בהן טייל עם אשתו. לונדון:

בולוניה, ונציה, סופיה, טהרן:

התערוכה נותנת ביטוי אומנותי-הנדסי לצייר-אדריכל, שאוהב ערים, ובפרט את יפו, וכוללת 3 ציורים חדשים על נייר יפני ירקרק ייחודי – בצילום הבא, גבוה על הקיר מאחורי האמן עצמו, בסיור פרטי בתערוכתו.

הגלריה פתוחה לקהל לבילוי לימודי-חוויתי משולב, לפי לוח הזמנים הקיצי המפורט כאן:

הפעילות בגלריה כוללת גם שיעורים לילדים בהשתתפות הורים, בהם הקטנטנים נחשפים לצורות וצבעים, ומפתחים מוטוריקה עדינה. הורה וילד מציירים יחד, חווים, ולומדים אחד מהשני.
תודה על הייצוג הנאה. נחום כהן
מעלה חיוך וסיפוק לקרוא ביקורת מוזיאונים בעידן זה.
תודה לכהן על התרומה האמנותית-האדריכלית, ותודה לבת-אליעזר על הפצת הבשורה.
מעניין במיוחד הייצוג האמנותי של טהרן: הצבעים האופטימים והבולטים, מדגישים (לעניות דעתי) את הערגה לחיים משותפים וידידותיים בין המדינות.
יישר כוח ותרבה אמנות שכזו!