מאמר מתוך קובץ המאמרים החדש של פרופסור נורית גוברין קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ז, הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע”ט. במקור זו הרצאה ב-י”ז בטבת תשע”ח (4.1.2018) ” באוניברסיטת תל-אביב.

פרויקט בן יהודה בנימה אישית

משנה לשנה מתברר יותר ויותר התפקיד החשוב והמרכזי שממלא פרויקט בן יהודה. יותר ויותר מתברר, שכבר אי אפשר  בלעדיו. משנה לשנה גדל הצורך בו, ומתחזקת ההרגשה שהוא ממלא תפקיד חשוב וראשון במעלה בחיי הרוח, בתרבות, ובספרות. אין ערוך לחשיבותו לחוקרים, ללומדים, לקוראים, ולקהל הרחב המשכיל והמעוניין.

כל מרצה וכל מורה יודע היום, שמה שאינו נמצא במרשתת, באינטרנט, אינו קיים, או כמעט שאינו קיים, בתודעתם של הלומדים, סטודנטים ותלמידי תיכון כאחד. הולך ופוחת השימוש בספרייה, העיון בספרים והקריאה בהם נעשים יותר ויותר נדירים. מה שיש בכף היד – זה מה שיש!  

אפשר היום לסיים אוניברסיטה במדעי הרוח והחברה, מבלי לבקר בספרייה אפילו פעם אחת! אפשר לסיים מבלי לפתוח אפילו ספר נייר אחד! הכל נעזרים במה שיש באינטרנט, בוויקיפדיה, ובאתרים השונים. הדרישה של מורה מן הדור הישן לבקר בספרייה, להיעזר בספרים, נתקלת בסירוב מנומק: “היום כבר לא מקובל”, ״זוהי דרישה מיושנת״, ועוד כיוצא בזה.

כמי שמלמדת באוניברסיטה ברציפות למעלה מחמישים שנה, וממשיכה ללמד גם היום, בחוג לתקשורת, אני נמצאת במגע קבוע עם הסטודנטים שלי, וחשה את השינויים שחלים משנה לשנה, וממחזור למחזור. ההעלאה של אוצרות הרוח, התרבות, והספרות, למחשב, העתקתם והפיכתם לנגישים לכל אחד בכל מקום, היא אחת התופעות החשובות והמבורכות שקרו בעשרים השנים האחרונות.

לכן, אני רואה את פרויקט בן יהודה גם כפרויקט אישי, המותאם לצרכים שלי. הוא מסייע לי בהוראה  באוניברסיטה, ומאפשר לי לשלוח את תלמידי לקרוא יצירות ספרות שאזלו מן השוק, בדרך שבה הם רגילים, במחשב שבכף-היד, מבלי לוותר על יצירות אלה. הדרישה הלגיטימית מן העבר, לחפש ספרים אלה בספריות בארץ ובעולם, אינה מציאותית כיום, לפחות בכל הנוגע לתלמידי התואר הראשון. פרויקט אישי זה מקל עלי גם בהרצאותי הרבות בפני קהלים שונים בארץ ובעולם, ולא פחות במחקרי שלי. אם בעבר השקעתי מאמצים רבים בהשגת ספר מסויים מהדורות הקודמים, שאזל מן השוק, הרי היום, יצירות רבות הן נגישות, בלא מאמץ כלל. עדיין לא כולן, אבל בכל זאת הקלה רבה של ממש.

בינתיים, העבודה בפרויקט בן יהודה מתנהלת על ידי מתנדבים, המעתיקים כל פריט מן הנייר אל המחשב. בעבודת-נמלים, עבודת-קודש! יש לקוות, שהתוכנות לדיגיטיזציה תשתכללנה בקרוב, ואפשר יהיה לבצע העברה זו מן הנייר אל המחשב בדיוק רב, במהירות, וביעילות. צריך לקוות שתוכנות אלה תוכלנה להתגבר על בעיות שונות שעד היום לא הצליחו להתגבר עליהן. בראש ובראשונה השימוש בהן צריך להיות בחינם. לאחר מכן, עליהן לדעת להעתיק גם ניקוד, וגם לקרוא נכון טקסטים שנפגמו במרוצת השנים, בהם האותיות אינן די ברורות: ח או ה; ד או ר; ועוד הרבה.

בשלב זה אני מבקשת להוסיף הערת ביקורת. בהעתקה של הטקסטים מן העבר, חסר לי מאד ההקשר. כלומר, חסר מראה המקום המלא שממנו הועתק הטקסט: שם העיתון, מקומו, עורכו, תאריך עברי ולועזי, מספר העמודים; או אם ההעתקה היא מספר, הכרחי להוסיף: שם הספר, רצוי מן המהדורה הראשונה, ההוצאה, השנה, המקום, מספרי העמודים, וכל פרט נוסף שיוסיף להקשר. העתקה של סיפור, שיר, מסה, והגות, ללא תאריך פירסום ראשון, וללא מראה מקום, היא פגם גדול לקוראים ולחוקרים. זהו פגם שמן הראוי לתקנו בעתיד, אבל גם לעשות מאמץ ולתקן את מה שכבר הועתק.

לפני חמש שנים, בכ”ח באדר תשע”ב (22.3.2012), דיברתי בפאנל של פרויקט בן יהודה על חשיבותו של הפרויקט, לקוראים, לחוקרים, ולקהל הרחב. איני רוצה לחזור על דברי שם, שהוקלטו, וניתנים לצפייה ולהאזנה ברשת. מידת האקטואליות של דברי אז לא רק שלא פחתה, אלא התחזקה מאד. אם אז רק החלו להסתמן המגמות במעבר מספר הנייר אל הדיגיטציה, הרי כיום המהלך כמעט הושלם, בתבוסתו של הספר ובניצחונה של הדיגיטציה.

לכן יש להוציא מתוק מעז. יש לנצל את הטכנולוגיה כדי להציל את אוצרות העבר, ולשלבם מחדש במחזור החיים של התרבות והספרות העברית. זה תפקידו של פרויקט בן יהודה, וזה מה שהוא עושה.

כך, קרה, למשל, למפעל הדיגיטציה של העיתונות העברית –  “עיתונות עברית היסטורית” – הנמצא היום ברשת, ושוב אין צורך לדפדף בעיתונות-הנייר המתפוררת, הנדירה, והחסרה במלואה בספריות בארץ ובעולם.

כך קורה בהעברת אוצרות התרבות והספרות העברית מן העבר, באמצעות פרויקט בן יהודה, לרשת, והעמדתם לרשותו של כל קורא, בכל זמן, ובכל מקום בעולם, ללא תשלום. אני עדיין מקווה שהדיגיטציה לא תדחק לחלוטין את רגליו של הספר המסורתי. הספר צריך להישאר. הספר צריך להמשיך ולהתקיים. הדיגיטציה אינה צריכה לבוא במקומו. מקומה לצדו, כתוספת, כחיזוק, כהקלה, כעזרה משמעותית מן המדרגה הראשונה.

פרויקט בן יהודה יכול, בין השאר, לתת דחיפה חזקה לחידוש ההתעניינות והמחקר בספרות העבר, בספרות העברית לדורותיה, מראשיתה. זו הספרות של תקופת ההשכלה שכיום אינה נגישה, לא רק בגלל קשיי השפה הארכאית, אלא משום שהספרים הם נדירים, ואינם בהישג ידו של החוקר. זוהי ספרות שהמחקר בחוגים לספרות באוניברסיטאות הזניח וזנח, ומן הראוי לחזור אליה בדרך המלך.

זו רק דוגמה אחת מרבות לתרומתו של הפרויקט.

אסיים בנימה אישית נוספת: אישית-משפחתית. יחד עם אחותי פרופ’ חגית הלפרין, נענינו בשמחה לבקשתה של שני אבנשטיין, לכלול את כתביו של אבינו, המסאי והמבקר, ישראל כהן, בפרויקט זה. ראינו בקשה זו כהכרה בפועלו ובתרומתו לספרות ולמחשבת-הספרות, ובעיקר כאפשרות הטובה ביותר להחזירו לתודעת הקוראים. למותר להוסיף שאני רואה את חשיבותה הרבה של כלל יצירתו של אבי, ישראל כהן, בנושאים הרבים שבהם כתב, ומצטערת מאד על שאינני מודעת לאלה העוסקים בנושאים שבהם עסק. בין השאר בחשיבותן של הביוגרפיה והביקורת ובמאפייניהן; בדוגמאות של מונוגרפיות של סופרים שהציב כמודלים; בהשפעתו של יונג על הספרות העברית; בהצגתו המקורית של נושאים אנושיים כלליים כגון – התופעה של הסנוב; חכמת המחיקה; תהילה לספרייה, אם להזכיר שלושה מרבים מאד. בעיקר משמש ישראל כהן דוגמה לאיש רוח מעורב, מי שהתרבות והספרות העברית הן במרכז עולמו, אבל בד בבד הוא מגיב על כל המתרחש בעולם היהודי ובחברה הישראלית, ומביע את דעתו ללא מורא. לא פחות הוא מהווה מופת לאיש רוח, המשמש מתווך ומקשר בין “המפלגה” (מפא”י, מפלגת העבודה), לבין אנשי הרוח והתרבות בחברה הישראלית, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות. לא למותר להוסיף שחסרים לנו היום מתווכים בעלי סמכות רוחנית ואידיאולוגית כמותו.

אין צורך לומר, ששמחתי מאד לבקשה של שני אבנשטיין, לכלול גם את כתבַי בפרויקט. ולהזכירכם: מאמרי המחקרי הראשון פורסם בשבט תשכ”ז (ינואר 1967), בדיוק לפני חמישים ואחת שנים! מאז, לצערי הרב, נוכחתי לדעת לעיתים קרובות, שחוקרים העוסקים בנושאים שעליהם כתבתי בעבר, אינם מזכירים, כנדרש, את מי שקדם להם, לרבות מחקרַי. הם כותבים כאילו הם הראשונים שעסקו בנושא. התעלמות זו נעשית לעיתים מדעת, “מחקר חשבונאי”, שאינו מחקר של ממש (ועל כך איני רוצה להוסיף דבר), אבל במקרים רבים, שלא-מדעת, מבוּרות, מעצלות, מתוך שלא טרחו להגיע לספרים ולמחקרים בנושאים שהם כותבים עליהם. לכן, אני מקווה שכתבַי שיכללו בפרויקט בן יהודה, יהיו נגישים יותר לקוראים ולחוקרים, ויהיה קשה יותר להתעלם מהם.

אין לי אלא לאחל, לשָני אבנשטיין ולכל צוות המתנדבים המסורים, להמשיך ולהתמיד במלאכת קודש זו, לזכות בכל העזרה והסיוע שהם נדרשים לו, להרחיב את הפרויקט ככל האפשר, ולהביאו לידיעת הרבים, שעדיין לא נחשפו אליו. 

אתר פרוייקט בן יהודה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × שלוש =