ספר בראשית נמנה עם קומץ הספרים שעליהם אפשר לומר בוודאות ששינו את פני העולם. ספרים שהעשירו את התודעה האנושית, הן באשר לעולם הנגלה, על סבכיו ומעמקיו האנושיים ורבדיו ההיסטוריים והסיפוריים, הן באשר לעולם הנסתר, על ממדיו האלוהיים המחזוריים והנצחיים. ספר בראשית נמנה עם הספרים הבודדים שיצרו דיאלוג הולך ונמשך, בן אלפי שנים, עם דורות רבים של קוראים, שראו בו חיבור מעורר השראה ומבקש ביאור ופירוש, הן בלשונו המקורית, לשון הקודש, הן בתרגומים לרוב שפות תבל. הספר זכה למעמד שאין דומה לו בעולם המערבי משעה שהפך למסד מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות המיוסדות על ספר התנ״ך. בשל עובדות אלה היה ספר בראשית מקור השראה לאמנות הסיפור והמיתוס בכתב ובעל פה, למוזיקה ולשירה, באומר ובצליל, ולאמנות החזותית על שלל גווניה, מהעת העתיקה ועד ימינו.
מה סודו של ספר קצר זה בן חמישים הפרקים, הכתובים בלשון רבת יופי, המספרים באמנות סיפור שמעטות דומות לה, במשפטים חסכניים, אפיים, פואטיים, ותמציתיים, את הדברים החשובים ביותר על ראשית הבריאה, תחילת הזמן והמרחב, וראשית ההיסטוריה האנושית, במענה לשאלה האוניברסלית, כיצד הכול התחיל? או מנין באנו? הספר מספר בעת ובעונה אחת על הבורא הנעלם, ועל ההיסטוריה הגלויה של משפחה אחת, שהאל נגלה לבניה בחלום ובהקיץ, כורת עמם בריתות, ונותן הבטחות החורגות מגבולות הזמן והמקום. הספר פורס בראייה טלסקופית דו-כיוונית היסטוריה של כאלפיים וחמש מאות שנים.
ספר בראשית, המהווה מצע מקודש לשיח הולך ונמשך בין מחבר נעלם לקוראים משתאים, מזה אלפי שנים, מלמד בפרק הראשון את החשוב מכול. את ההיחלצות האנושית מגבולות עולם החושים בן החלוף, באמצעות סיפור חובק עולם בדבר מציאותו של בורא נצחי, נשמע, ובלתי נראה, שהנחיל לברואיו בחסדו את ממד הנצחיות המחזורית המקודשת, המבטיחה את השוויון ואת החירות הכרוכים בסיפור, בחוק, ובריטואל. סיפור זה המעניק תשקופת (פרספקטיבה) אלוהית, ומשמעות מוסרית מקודשת, לכוחות הטבע האילמים, שאינם משתתפים בגורל האדם, משעה שהוא מעגן אותם בהיסטוריה תלויה בזמן הנשמר בידי אדם, דן בחלוקת מחזורי הזמן הנראים של יום ולילה, לחלוקה נשמעת, הנודעת כשבעת ימי השבוע. אלו מורכבים, כידוע, מששת ימי החול, שבהם כפוף האדם לכורח הנסיבות, ומיום מנוחה מקודש, שבת, שבו פטור האדם, כל אדם, מנסיבות אלה, בזכות יום שוויון ושביתה, המובטח בברית נצחית לכל השותפים לסיפור של קהילת הזיכרון השובתת ממלאכתה.
מחזוריות נצחית שביעונית זו שקשרה בספר, מספר, וסיפור, בין הבריאה האלוהית לחירות האנושית, יצרה לא רק יום מנוחה קבוע לכל העמלים, שכולם שווים בו, אלא גם מסד משותף לחייה של קהילת זיכרון, החולקת סיפור משותף. ראשית הסיפור בבריאה ובסיפורי ספר בראשית, והמשכו, מזה אלפי שנים, באחרון הקוראים ובאחרונת הקוראות, הרואים עצמם ורואות עצמן בדין, כחלק מסיפור נצחי זה, המקשר בין האלוהי לאנושי, ובין העבר להווה, דרך סיפורה של ראשית משפחת האדם וראשית משפחת אברהם.
ספר בראשית, הפורס בחמישים פרקיו את קורות העולם, משבוע הבריאה שבו נוסד העולם הנגלה, העומד בסימן חסד, שוויון וחירות, נצחיות ומחזוריות, ועד ליציאת מצרים, החותמת פרק קשה של שעבוד וסבל, שאותה רואה אברהם בחלומו בברית בין הבתרים (טו, יג-יד), מגלה את עינינו על ראשיתה המיוסרת של החברה האנושית, המתחילה מאדם וחוה, הוריהם המשותפים של כל הברואים כולם, ומסתיימת בספר זה במשפחת בני יעקב, משפחה ידועת סבל, היורדת למצרים, בשל הרעב הכבד בארץ.
משפחה זו, משפחת אברהם, יצחק, ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, משפחתם של הגר וקטורה, ישמעאל ועשיו, דינה, בלהה וזִלפה, חוותה לאורך פרקי הספר, המשלבים חסד אלוהי הנגלה בחלומות התגלות ובברית, וחטא ושגגה אנושיים, הקשורים בסיפורים משפחתיים חסרי חמלה, את מנעד החוויות האנושיות. מנעד המשתרע בין אמונה ותקווה, אהבה ובגידה, ייסורי העקרות ושמחת ההולדה. ראשיתן ביציאה למסע לא נודע, בימי אברהם המאמין הגדול, שעלה לארץ המובטחת, ואחריתם במסע גדול, בירידה למצרים של נכדו, יעקב. זה היה בנעוריו בן שרימה את אביו, אח שהתנכר לאחיו התאום וגזל ממנו את הבכורה ואת הברכה, ובמנוסתו מפני אחיו שביקש להרגו, הפך לבן אחות שרימה את דודו, והפך מהאוהב הראשון במקרא לבעל מרומה, לאיש רדוף פחדים ולאלמן מיוסר שמתמודד עם תוצאות חטאיו. יעקב אבינו הפך לאב שבתו נאנסה, ושכמה מבניו פשעו בו, ולאב שכול שביכה שנים רבות את מות בנו האהוב, משעה שבניו בקנאתם בגדו באחיהם הקטן ומכרוהו. עוד הפך לאב אומלל שבניו רימוהו לאורך שנים רבות, כשידעו שאחיהם חי במצרים, והתנכרו לסבלו של אביהם השכול. בנים בוגדים, אכזריים, וחוטאים, שכולנו, כידוע, צאצאיהם.
אולם ספר בראשית איננו מתחיל את הסיפור האנושי הכאוב עם אברהם וצאצאיו, אלא פותח בסיפורה הכואב של המשפחה הראשונה, אשר עברה, אחרי הגירוש מגן עדן, מהמיתוס הנצחי, הפטור מכבלי הזמן ומכאוביו, אל ההיסטוריה, הכפופה להם באופן בלתי נמנע בעולמם של בני חלוף. בסיפור נודע זה, החושף את הייסורים שבתשתית המצב האנושי, שראשיתו תמיד בתא משפחתי הטומן את כל האפשרויות, ההורים הראשונים הופכים להורים שכולים עם מותו הנורא של בנם הנרצח, הבל, ולהוריו אחוזי הזוועה של בנם הרוצח, קין.
ההורים השכולים הראשונים, שחוו את תוצאותיה המרות של הקנאה והשנאה משעה שנכשלו בהנחלת אחוות אחים, ובהגנה על ילדיהם איש מפני רעהו, מלמדים את צאצאיהם, שמהם משתלשלת משפחת האדם, שיעור רב חשיבות – מסיפורם עולה שהכאב הנורא איננו סוף פסוק, אלא להפך: גם מעומק הכישלון, המשבר, האסון, והחורבן, שאין להם שיעור, שהם נחלתו הבלתי נמנעת של גזע האדם, הם מתגברים על הזוועה שבמות ילדים, וממשיכים בכאב ובנחישות בבניין העולם ובבניין משפחת האדם, בכוחות החיים שאין להם שיעור.
מבין עשרת הדורות הראשונים המתוארים בחמשת הפרקים הראשונים של ספר בראשית, דומה שרק שניים ראויים לציון מיוחד. האחד הוא חנוך בן ירד, השביעי בדורות האדם, שעליו נאמר משפט שלא נאמר על אדם מלבדו: וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים (ה, כד), ובשלו הפך במסורת היהודית בעת העתיקה לאדם שפתח את המסורת המיסטית של עלייה לשמים. השני הוא נוח בן למך, שבדורו חל המבול החותם את הפרה-היסטוריה, בכך שהוא מלמד את לוח השנה המחזורי של תריסר החודשים וארבע העונות העולה מסיפור המבול, שעליו נכרתה הברית (פרקים ו-ח).
שתי דמויות אלה, שחייהן חרגו מחיי בני זמנם ומקומם, היו בסיס למסורות עשירות ומגוונות, מיתיות, מיסטיות, הלכתיות, ואגדיות, לאורך אלפי שנים. העולם מתחיל מחדש אחרי המבול עם שלושת בני נח, שם, חם, ויפת, הנפרדים לשלוש היבשות שנודעו לבני העולם העתיק – אסיה, אפריקה ואירופה. אולם, גורלם איננו שווה, בשל הסיפור שנכרך בהם בפרק ט. בני חם החוטא, קוללו כידוע בידי נח אביו, שבנו חם פגע בו, וצאצאיו, הכנענים, בני נכדו כנען, הפכו לחוטאים מקוללים, לעבדי עולם לבני שם ולבני יפת (ט, כה-כז), ולאויביהם של בני ישראל בעולם המקרא. בני שם, יושבי אסיה והמזרח התיכון, נתפסו כמבורכים “וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי שֵׁם” (ט, כו), ומהם, כביכול מבלי משים, אך למעשה מתוך כוונת מכוון מרחיקת לכת, השתלשלה משפחת אברהם בן תרח מאור כשדים (פרק יא).
שאר פרקי ספר בראשית מתמקדים בגורלה המורכב של משפחה אחת, מבני בניו של שם בן נח, שאבותיה, בניה, נכדיה, וצאצאיהם, מתוארים לאורך שלושים ושמונת פרקי הספר הנותרים. הם מתוארים כמשפחה יחידת סגולה, שרבים בה הנודדים בעלי החלומות. שעם בניה הנבחרים, המאמינים מאז ומעולם שהעולם נברא בספר מספר וסיפור, אלוהים כורת ברית נצחית בחלום ובהקיץ. ברית הקושרת בסיפור היסטורי ידוע מראש, הנפרס על פני אופקים רחבים, בין העבר הרחוק, המתחיל בשבוע הבריאה ובקדושת השבת, לעתיד הרחוק הכולל את מעמד הברית בהר סיני.
את עיקר סיפורה של משפחה זו אפשר לתמצת בשני משפטים של הסופר חיים באר: “כרוב מפעלותיהם של בני האדם מקופלת אף ראשיתו של סיפור זה בחלום” (נוצות, 1979, עמוד 1).
“העולה מכל דברינו עד כה הוא, שהעילה האחת והיחידה אשר ממנה הלך והשתלשל מסעו של גיבור ספרנו, ונתכנו כל עלילותיו, כעילת כל המסעות שיצא אליהם האדם מאז ומעולם, הוא הקול הנעלם הדובר אליו בחלום חזיון לילה בתנומות עלי משכב, ואומר לו לקום וללכת מן המוכר והמוגן והצפוי, אל ארץ לא נודעת שיראוהו לו ביום מן הימים”.
(חיים באר, אל מקום שהרוח הולך, עמוד 56)
