אהבה מהילדות -קריאה בספר לילדים 'הילדה מהחלומות שלי'

רשימתה של חגית בת-אליעזר על הספר 'הילדה מהחלומות שלי' מאת אהרון עזרא

אהרון עזרא הוא מחזאי משורר ועד לאחרונה בעל חנות ספרים ידועה ברחוב אלנבי בתל אביב, שלמרבית הצער נסגרה. ככותב, הוא מוכר היטב ליודעי דבר בתחומי הדרמה. ב-1995 פירסם קובץ שירים בשם ננה בהוצאת ירון גולן. ב-2005 פרסם מחזה בשם ארטון בהוצאת אור עם, והמחזה הועלה על הבמה.

אלי אשד

לפניכם רשימה של חגית בת-אליעזר על ספרו החדש:

הילדה מהחלומות שלי: ט"ו שירי אהבה. איורים: אלינור הרפז, בהוצאת כתב, 2018.

ספרים לילדים נקנים בידי המבוגרים – הורים, סבים, דודים – שקוראים בקול לילדים. באופן מסורתי ילדים הם צרכני חרוזים ומקצבים, על כן ספרי ילדים רבים הם בצורת שירים. הקריאה בקול מבליטה את האיכויות המוזיקליות של היצירה השירית.

כתיבת הספרים לילדים מציבה אתגר של עיצוב דמויות הילדים, גיבורי הספרים. איך יודעים המבוגרים מה מתחולל בנפשם של הילדים, אשר כושר הביטוי העצמי שלהם אינו מפותח דיו, ואישיותם נמצאת בתהליך השתנות מהיר? הילד שבתוך המבוגר, אם קיים, הוא חמקמק, בגלל הזמן המרחיק את האדם מהילדות הנוסטלגית. הספר גם צריך לעמוד בדרישות של כל הגילים. הילדים ישירים בביקורת שלהם, הם הרי אלה שאומרים שהמלך הוא עירום.

הספרים לילדים בדרך כלל מאוירים. הם למעשה דואט של המחבר והמאייר ומצריכים תיאום בין השניים, איזון עדין. למחבר ספר לילדים אורבות עוד סכנות, כגון ירידה למשלב מתיילד או נקיטת עמדה דידקטית מדי. האילוצים הרבים, ובפרט אלה שציינתי כאן, מגבירים את השמחה שבקריאת ספר לילדים טוב.

כזה הוא ספרו של אהרון עזרא הילדה מהחלומות שלי, בהוצאת 'כתב'. כותרת המשנה, 'ט"ו שירי אהבה', מתכתבת עם יום האהבה ט"ו בא(ה)ב(ה). נושאי השירים – אהבה בין ילדים קטנים בטרם גיל ההתבגרות, הלומדים יחד בגן ובבית ספר יסודי – אינו שגרתי ואף נועז.

מבחר השירים מאוד מוצלח: 15 שירי הספר מאירים את מגוון פניה של האהבה. יש כאן: הדדיות, קנאה ואהבה נכזבת; חלומות, מציאות, ותפקיד בהצגה; מחשבות על העתיד, הצצה בנשיקה בין ההורים, רגשות כלפי המורה.

בשיר הראשון – 'מכתב אישי לרון' תלמידת בית ספר מביעה אהבה לא מינית, כמו בין אחים, לילד "הכי והכי": "ואם תרצה, אולי אסכים / שנלך יד ביד, כמו אחים…".

השיר האחרון בספר – "לא יפה, בשמת" – כתוב מפי הילד בשם אהרון, ואני מניחה שזהו בן דמותו של אהרון עזרא, המחבר. בשיר, הילד מתוודה שהוא היה נמוך וחלש עם אוזניים לא יפות, ובגללן קיבל כינוי מעליב 'עכברון' בפי ילדה מקובלת שנמצאת במרכז, ולה הוא קורא בלב 'נסיכה'. הפתיחות הזאת מרשימה ונוגעת. זיכרון הילדות הצורב שמור בהווייתו של המחבר לאורך שנים רבות: האיש כבר אינו צעיר – הוא מקדיש את הספר ל:"אַחְיָנִיּוֹתַי וְאַחְיָנַי / בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם" – דורות של אוהבים ואוהבות. המחבר מתגבר על עלבון הכינוי 'עכברון' ומגיב על ההתגרות של הילדה באיפוק ואף ברוחב לב בבית האחרון של השיר:

המחבר אף ממנף את הכינוי 'עכברון' לסימן ההיכר של ספרו: ציור של עכברון נמצא בכל שיר בספר, ובשיר 'הקשת עדה' – השיר השמח של אהבה הדדית "לְעוֹלָמִים…", מופיעים שני עכברונים, המחקים את הצהרת האהבה של הילדים:

השירים שומרים על מידה רבה של חריזה ומשקל. בשיר 'הקשת עדה' החרוז המקורי "לחישה רועֵדָה – הקשת עֵדָה" תפס לי את העין ואת האוזן.

אחרי שפגשתי את אהרון המחבר בשיר האחרון, אני חוזרת לשיר הראשון וקוראת את רוני-רון, המחוזר, האהוב כאהרון הרווה נחת מזיכרונות ילדותו.

גם לילדים קשה באהבה. למשל, כשיערה לא באה ליום ההולדת של אור, הוא היה עצוב, כי רצה שתבוא "יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר!" ויש גם קנאה, כמו בשיר 'קינאתי בטל', כי קיימים הבנים המוצלחים, היפים, כמו עמי מהשיר 'הדר ועמי היָפֶה', שאותם הבנות מעדיפות, איתם מתלחשות, ולא עם הבן המופנם, אשר "מהשולחן האחורי כותב לך שירים…"

האווירה הכללית בספר היא של שוויוניות גמישה בין הבנים לבנות, ואפילו ילד אחד, בשיר 'כשנהיה גדולים', חושב על נישואין לבת כיתתו כייעודו בחיים. לעומתו, בשיר 'חֲבָל' הבן לא מסתפק בבת אחת, אלא רואה יופי בהרבה בנות סביבו, ומצר על כך שלא יכול ליהנות מכולן:

יש משהו בוגר ואפילו אדנותי-גרוטסקי בהרכבת ילדה מושלמת מהחלקים היפים, ואכן הילדים גדלים ולומדים מהמבוגרים: מציצים בנשיקה בין ההורים בשיר 'זה יפה!', ואף מפתחים רגשות כלפי מורה בשיר 'מורה לזמרה'.

מקום מרכזי שמור לחלום ולדמיון. שם הספר לקוח משם השיר 'שירלי, הילדה מהחלומות שלי', אשר מעטר את הכריכה האחורית:

אהבתי את השילוב בין השירים לאיוריה של אלינור הרפז.

מלבד העכברונים השובבים, המציצים מאחורי כתף, ניתן ביטוי מובהק לגיוון האתני הישראלי כל כך. הינה ילדים מכל הצבעים בתמונה משותפת אחת:

אשרי הילדים שאוהבים כך, ואשרי המבוגרים שזוכרים וכותבים ברגישות כזאת.

קיראו גם

צילך המתארך -שירים מאת אהרון עזרא