קלפי הטארוט והקשר לתורת הקבלה – בצלאל אריאלי

מסורת קלפי הטארוט בקצרה

בזמנינו רוב האנשים כבר יודעים מה הם קלפי טארוט, אבל ההיסטוריה האמיתית שלהם מעורפלת ולא ברורה.

החפיסה הראשונה של מה שמכונה היום 'קלפי טארוט', המכילה אותו מספר של קלפים באותו סדר הידוע היום, הייתה חפיסת 'טארוט ויסקונטי־ספורצה' שמקורה באיטליה הצפונית מאמצע המאה החמש־עשרה, בתקופת הרנסאנס. ויש להניח שהיא לא הייתה ראשונה מסוגה. אבל היא הקדומה ביותר ששרדה.

טארוט ויסקונטי־ספורצה מהמאה ה־15

מאז, התפתחה מסורת הטארוט, והופיעו עוד כמה גרסאות של טארוט שנחשבות בזמנינו כדוגמה קלאסית. ביניהם החשובות והמפורסמות ביותר הם 'טארוט מרסיי', 'טארוט של ארתור וייט' ו'טארוט תחות' של אליסטר קראולי.

חשוב לציין שחכמי תורת הנסתר (אוקולטיזם) באירופה קישרו את קלפי טארוט עם הקבלה היהודית. מספר הקלפים בארקנה הגדולה מונה כ"ב קלפים המקבילים לכ"ב אותיות העברית. המורה המפורסם לתורת הנסתר אליפז לוי הדגיש את הקשר בין הקלפים לאותיות העברית בספרו 'תורה וטקס של המאגיה הגבוהה'.

יש לפחות שני נוסחים מרכזיים לעשיית הקבלה בין הארקנה הגדולה לאותיות, והם בדרך כלל מכונים 'הצרפתי' ו'האנגלי'. הנוסח האנגלי מדויק יותר, כי סמליות כל קלף משקפת בו היטב את טבע האות המקבילה על פי ספר יצירה. הרי בספר יצירה, הנחשב למקור הראשון לקבלה ששרד מן העת העתיקה, כל האותיות העבריות מיוחסות ליסודות, לכוכבי לכת ולמזלות. ישנן שלוש אותיות־אמות (א', מ', ש'), שבע אותיות כפולות (ב', ג', ד', כ', פ', ר', ת') ושתים־עשרה אותיות פשוטות (ה', ו', ז', ח', ט', י', ל', נ', ס', ע', צ', ק'). האמות מיוחסות לשלושת היסודות אוויר, מים, אש (היסוד הרביעי, אדמה, לא מובא בספר יצירה), שבע כפולות הידועות מן העת העתיקה, מיוחסות לשבעה כוכבי לכת, אותיות הפשוטות הן כנגד שנים־עשר מזלות על פי סדרם.

בנוסח האנגלי של הטארוט הקלפים משקפים את טבע היסודות, כוכבי הלכת והמזלות לפי היחס של האותיות המובא בספר יצירה. כמובן, הנוסח הזה מכונה כך הואיל והתפתח באנגליה, ובמיוחד המקור הידוע לשיטה הזו הוא אחד ממסדרי הסוד החשובים ביותר במסורת, הנקרא 'השחר המוזהב' (Golden Dawn).

בזמננו, ובמיוחד בארץ ישראל, הקלפים הנמצאים בשימוש בעיקר מסודרים על פי הנוסח האנגלי. לעומת זאת, הנוסח הצרפתי ידוע הרבה פחות. אליו שייכת חפיסת טארוט של מרסיי, ובאחרונה הוא התפרסם יותר בארץ בזכות עבודתו החשובה של פרופ' יואב בן-דוב עליו השלום.

(על יואב בן דב, מגדולי המומחים לקלפי הטארוט, ועל קלפי הטארוט שלו ראו בפירוט בריאיון שפורסם לפני מותו ב'יקום תרבות')

נחזור לעניין הקשר בין חכמת הקבלה למסורת הטארוט. מלבד הארקנה הגדולה, המכילה כ"ב הקלפים, מוכרת גם הארקנה הקטנה ובה עוד נ"ו קלפים. הם נחלקים לשתי קבוצות: הראשונה והגדולה יותר כוללת קלפים ממוספרים, מאחד עד עשרה, של ארבע סדרות. זה יכול להזכיר לקורא קלפי משחק רגילים שגם בהם יש ארבע סדרות עם עשרה קלפים בכל אחת מהן (וגם קלפי החצר שידובר עליהם בהמשך). ובאמת, הרבה חוקרים מחזקים בדעה שקלפי המשחק המודרניים נוצרו כתוצאה של פישוט מסוים שחל בקלפי טארוט.

ארבע סדרות בטארוט הן המטות, הגביעים, החרבות והמטבעות. חכמי הנסתר מציינים שעשרה קלפים בכל אחת מארבע הסדרות מקבילים לעשר ספירות בארבעה עולמות הידועות בקבלה בשמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה (דהיינו עולם האלוהות, עולם המושכלות, עולם המורגשות, ועולם הטבע הגשמי). המושג 'עשר ספירות' הוא מן הידועים ביותר בקבלה ומקורו גם בספר יצירה. אם ננסה להגדירו בקצרה, הספירות הן עשרה שלבים שבהם התקדם רצון האל בבריאת העולם, וגם עשרה תוארים ומידות שמתואר בהם האל בעצמו (כמובן, המושג 'ספירות' הוא עמוק הרבה יותר, ולא באנו אלא לתת איזה ניצוץ של הבנה כדי להמשיך את דיוננו לגבי טארוט).

הקבוצה השנייה בארקנה הקטנה כוללת שישה־עשר 'קלפי החצר' (אשר שנים־עשר מהם נמצאים גם בחפיסת קלפי משחק). גם הם מסודרים על פי ארבע סדרות הנ"ל, ובכל אחת יש את קלפי המלך, המלכה, האביר והנער. כאן מונח עוד הבדל בין הנוסחאות, כי בנוסח של 'השחר המוזהב' (ואחריו גם ב'טארוט תחות' של קראולי) במקום אביר ונער מוצאים אנו נסיך ונסיכה, וטעם השינוי הזה יתבאר להלן.

ארבע דמויות הללו על פי קבלה מקבילות לארבעת הפרצופים שבכל אחד מן העולמות הנ"ל. הפרצופים נקראים 'אבא', 'אימא', 'זעיר אנפין' ו'נוקבא'. מקור השמות האלו נמצא בחלקים המרכזיים של ספר הזוהר, כגון אדרא רבא ואדרא זוטא. למעשה, חכמי הקבלה מבחינים בדרך כלל בחמישה או בשישה פרצופים, שהם הארבעה הנזכרים, ועוד 'אריך אנפין' ו'עתיק יומין'. השניים האחרונים הם למעשה הראשונים, הם נעלמים יותר ולא שייכים לשום אות בשם האל י-ה-ו-ה. הארבעה שבאים אחריהם מקבילים כל אחד לאות מיוחדת בשם הבורא:

פרצוף אבא הוא אות י' שבשם (וגם מקביל לספירת חכמה),

פרצוף אימא היא אות ה' ראשונה (וגם מקביל לספירת בינה),

פרצוף זעיר אנפין הוא אות ו' (וספירת תפארת),

פרצוף נוקבא היא אות ה' אחרונה שבשם (וספירת מלכות).

ייתכן שמחברי טארוט בעשיית קלפי החצר התכוונו לאותיות השם, והואיל ואין בשם הזה אות המקבילה לפרצופים העליונים (עתיק יומין ואריך אנפין), לא נמצאו קלפי החצר כנגדם (ובספירות שני פרצופים הללו ביחד מקבילים לכתר, הספירה העליונה).

עכשיו יובן למה התחלפו בנוסח האנגלי אביר ונער לנסיך ונסיכה. מקובלים מציינים שבין אותיות השם יש שני זכרים ושתי נקבות. אותיות י' ו' הדקות וממושכות ממעלה למטה, נחשבות לזכריות (בדומה לאיבר זכרי שעושה חדירה). ואותיות ה' ה' הרחבות ויש להן המשכה גם מימין לשמאל, נחשבות לנקביות (בדומה לרחם האישה המקבל לתוכו זרע). ממילא גם בפרצופים מצאנו שני זכרים ('אבא' ו'זעיר אנפין' הנקרא גם 'בן') ושתי נקבות ('אימא' ו'נוקבא' הנקראת גם 'בת'). אם כן, גם בקלפי החצר היינו מצפים למצוא איזון בין היסוד הזכרי לזה הנקבי. לפיכך קלף החצר האחרון אמור בוודאי לסמל נקבה, וגם מן הצד הזה הנוסח האנגלי המציג נסיכה במקום נער, יש להחשיב כמדויק יותר מבחינה קבלית.

יוצא לנו מזה, שמערכת טארוט עשויה ממש כהשתקפות מלאה של מבנה הקבלה, והיא כוללת את מושגי היסוד הקבליים בצורה סמלית ומעניקה להם ציור ויזואלי. על הקשר הזה בין טארוט לקבלה דיברו הרבה מחכמי הנסתר המערביים, החל מאליפז לוי הנזכר ואחריו פפוס, סטניסלס דה־גואיטה, אוסוולד וירט, ויליאם ואסטקוט, סמואל מתרס, ישראל רגרדי, אליסטר קראולי ועוד.

למתעניין בנושא אפשר להמליץ על הספר 'טארוט קבלי' (The Qabalistic Tarot) של רוברט ואנג, שבו ניסה המחבר לתת תמונה מקיפה של משמעות כל קלף דרך ספר יצירה, אותיות העברית, צינורות באילן הספירות, ל"ב נתיבות חכמה וכו'.

קראו על:

תורת קלפי הטארוט על פי יואב בן דוב