אשר ברש הוא מגדולי הסופרים העבריים במאה העשרים, ובמיוחד בתחום הסיפור הקצר והסיפור הקצר ההיסטורי. “יקום תרבות” קיבל את הזכויות לפרסום יצירותיו במקור ובתרגום מ”מכון גנזים“, לשימור כתבי יד של סופרים – שאותו ייסד ברש – ועד כה פרסמנו כמה סיפורים משלו:

“אקמק”: סיפור על הימים האחרונים של השלטון העותומאני בארץ ישראל.

“במרבורג”: סיפור מזעזע על היהודי האחרון בעיר מרבורג בזמן השואה.(שאותו פרסמנו גם בתרגום לאנגלית).

“שעורה“: סיפור על ילד שמגלה תגלית מזעזעת בחג הפסח (שאותו פרסמנו גם בירסה המקורית שלו, כסיפור לילדים).

נוסף על אלו, פרסמנו גם את “מסע עצוב אל קצה הרחוב” מאת רן יגיל, סיפור ביוגרפי על יומו האחרון של אשר ברש ועל היחסים המסובכים בינו ובין ש”י עגנון.

נמשיך לפרסם סיפורים נוספים פרי עטו של אשר ברש.

וכעת, הנה לפניכם ניתוח גרפולוגי שערכה מיכל דורון לכתב היד של לכתב היד של אשר ברש. מדובר בכתב היד של הסיפור ההיסטורי המרשים “מול שער השמיים”, שאותו נפרסם בהמשך במקור ובתרגום לאנגלית.

אשר ברש – ניתוח גרפולוגי

מאת מיכל דורון

אשר ברש הוא האיש שהעלה לראשונה את הצורך והרעיון להקים את “מכון גנזים” בוועידת סופרים. הוא היה היו”ר הראשון של המכון – הקרוי היום על שמו.

ללא ספק היה זה אדם מרחיק ראות ביותר.

העמוד הראשון של הסיפור ההיסטורי מול שער שמיים ” בכתב ידו של אשר ברש. באדיבות מכון “גנזים”.

כתב היד של אשר ברש במבט ראשון ממעוף הציפור נראה מסודר ומאורגן, וככל שמתקדמים פנימה אל המיקרו – “האני”, מבחינים בתנועה פנימית מהירה ועדינה, ועם זאת בתיקונים רבים המעידים על בלימה של תנועה זו.

.כתב היד מעיד על יכולת קליטה מהירה, ענייניות. האותיות המינימליסטיות מעידות על בררנות. העדינות בכתב, עם משיכות המכחול האסתטיות, יודעות לספר על אדם רגיש, אינטלקטואל המתעניין במגוון נושאים. כתב ידו הקטן מעיד כי מדובר בתיאוריטיקן, העיצוב המיוחד של האותיות מעיד על חדשנות  ועל תפיסה מקורית. הכתב מפורד, הרווחים בין המילים די גדולים, וניכר הקצב בכתב – כל אלה עם התיקונים בכתב מעידים על כך כי חשוב לכותב לבחון את עצמו ולשפר את הבעתו ואת פעילותו.

התיקונים והחזרות על קווים עומדים כאמור בסתירה לקו הקליל של הכתב. ניכרים בכתב היד שני כיוונים של  תנועות – מהירות פנימית ומהירות חיצונית: אפשר להמשיל זאת למניע פנימי של אורגניזם ולמניע חיצוני. לעתים לאדם יכולה להיות תפיסה מהירה ולהט רב, אך חייו הם תולדה של ריסון עצמי כתוצאה מתגובות הסביבה, חינוך, משמעת וכדומה. במקרה של ברש ניכרות תנועה פנימית עדינה ומהירה ואינטואיטיבית לצד ותנועה חיצונית מרוסנת יותר ורציונלית.

ניכרות בחשיבתו הברקות, אך נראה שלא תמיד הוא מעז לתת דרור לרעיונותיו אלו, והוא חש צורך לבסס את המעוף ואת ההברקות בניתוח הגיוני ושיטתי, ולבסס את ההנחות על לוגיקה של סיבה ותוצאה כדי להימנע מתחושת תלישות ומתוך צורך להרגיש מוגן.

גירסת כתב היד לנאום של אשר ברש בועידת סופרים שבה היציע לראשונה את הקמת מכון “גנזים”.באדיבות מכון “גנזים” .

שתי מגמות אלו – היצירתיות והחדשנות לצד הביקורתיות והביסוס השיטתי ניכרות מאוד בכתב היד ומאפיינות את אישיותו של ברש. אינטואיציה – מטיבה סותרת היגיון. ברש מנסה ליצור את השלמות ולתפוס את התבונה הטהורה, ופעמים רבות מרסן את האינטואיציה.

העדינות של הכתב מסמלת רגישות רבה, חוסר רצון לרוב ולהיכנס לעימותים עם הסביבה ורצון לאווירה הרמונית ואסתטית.

ניכרים בין האותיות קישורים מהירים ומקוריים, אשר נעצרים בניתוח הגיוני ואנליטי – בתיקונים ובחזרה על קווים ובהאטת התנועה.

ניכר כי לברש צורך לבסס את תפיסת עולמו על אמיתות ועל וניתוחים אנליטיים. כתב היד המהיר השואף לרוץ קדימה, מאט את התנועה על ידי ביקורת ההיגיון.

גירסת כתב היד של הסיפור ההיסטורי “עד היסוד ” מאת אשר ברש.באדיבות מכון “גנזים”.

חינוך פנימי זה מחד אפשר לו להגיע לשיטתיות, אך ניכר גם חשש מסיכונים ואי-אפשר להתעלם מביקורת עצמית נוקבת. ניכר כי הסופר אינו שבע רצון באופן מתמיד ושואף לשלמות ספרותית שיטתית ואסתטית.

הערה: כתב ידו של אשר ברש דומה להפליא לכתב ידו של משה  שמיר (שניתוח גרפולוגי שלו הופיע גם הוא כאן, ב”יקום תרבות”). שניהם היו בעלי תפיסה אינטואיטיבית – עם הברקות, וניחנו ביכולת חדשנית. עם זאת משה שמיר לא התעכב על הפרטים וכתב ידו משוחרר יותר, ואילו אשר ברש חינך את עצמו לחשיבה אנליטית, ביקורתית ומחקרית. כשמתבוננים בדרמה המתחוללת במאבק פנימי זה בין חלקי האישיות של ברש, ניתן רק להודות על החינוך העצמי לצד החדשנות. יש להניח ששתי מגמות אלו באישיותו הן אבני היסוד שהניח  למכון “גנזים” ויש בהן משום אוצר גנוז לכתבי יד של יוצרים רבים.

ראו עוד על אשר ברש :

“להבין את אשר ברש” מאת פרופסור נורית גוברין

“לחזור אל אשר ברש” מאת “דר עופרה מצוב -כהן

אלי אשד על “שיח העידנים של אשר ברש “