מגזין “יקום תרבות” השיג לאחרונה את הזכויות לפרסם מחדש ברשת את מיטב סיפוריו, במקור ובתרגום לאנגלית, של אחד מגדולי הסופרים העבריים, אשר ברש.

לפיכך פרסמנו את סיפורו הקלאסי של ברש, “אקמק”, על הימים האחרונים של השלטון העותמאני בארץ ישראל לפני מאה שנה בדיוק, ובקרוב נפרסם גם סיפור היסטוורי מאת רן יגיל, על חייו של אשר ברש ועל מערכת היחסים הקשה שלו עם סופר אחר, ש”י עגנון.

מובן שבהמשך נפרסם סיפורים קלאסיים נוספים של אשר ברש, בעברית ובתרגום לאנגלית, כמו “במרבורג”, “יהודי מצרה נחלץ” ואחרים.

וכעת הנה סקירה על ספר חדש שהופיע בימים אלה על יצירתו של אשר ברש מאת חוקרת הספרות העברית ד”ר עופרה מצוב -כהן.

אלי אשד

קריאת החיים – עיון ביצירתו של אשר ברש

מאת ד”ר עופרה מצוב-כהן


הספר קריאת החיים, עיון ביצירתו של אשר ברש (ספטמבר 2017, הוצאת אוניברסיטת אריאל) עוסק במספר יצירות של הסופר ברש שנכתבו בעשורים הראשונים של המאה ה-20. ברש נולד בי”ג באדר ב’, התרמ”ט, 16 במרס 1889 ונפטר בי”א בסיוון, תשי”ב, 4 ביוני 1952.

Image result for asher barash

אשר ברש

ממבט כללי על סופרי תקופת התחייה בהיבט האישי, ככותבים וכיוצרים, ובהיבט הציבורי-הכללי, כמי שתרמו לביסוס חיי התרבות והרוח ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן עם הקמתה של המדינה, נראה היה לי שברש מעולם לא קיבל את מלוא תשומת הלב הראוייה לו. זאת בניגוד לסופרים אחרים  אחרים שזכו להרבה יותר תשומת לב, כמו ש”י עגנון.

לצד כתיבתו הענפה – פרוזה, סיפורים ונובלות, שירים לילדים, רשימות וטורי דעה, עסק ברש גם בפעילות תרבותית ענפה, החל מתרגום לעברית יצירות קלאסיות מתרבות עולם, עריכת כתב עת ספרותי, עבודתו בהוראה ובחינוך ועד לרעיון שהגה להקים מכון ‘גנזים’.

אישוש לכך שנחוץ להתייחס לכתיבתו של ברש מצאתי למשל במחקריהם של נורית גוברין ושל אורציון ברתנא. גם חוקרים אחרים כמו שלום קרמר, נפתלי טוקר, שמואל ורסס התייחסו לקורפוס יצירותיו והדגישו בעיקר את כתיבתו של ברש על שני עולמות יהודיים: זה שבגולה, הגליצאי, וזה המתחדש בארץ-ישראל. בשניהם עומד האדם במרכז, כשהמחבר המובלע מלווה את דמויותיו, לעיתים באהדה, באהבה ולעיתים אינו מביע עמדה ומשתדל לתאר עובדות ולהניח לקורא לגבש עמדה ביחס לסיפור המעשה ולנפשות הפועלות בו.

Image result for asher barash

טענתי המרכזית היא שברש הוא סופר חשוב לזמננו. רצוי להכיר את יצירותיו, לקרוא בהן להנאה ולהשכלה כללית ואף ללמוד אותן כחלק מתוכניות הלימודים בספרות, כפי שנעשה כך בעבר הרחוק (שנות החמישים והשישים). הן יצירותיו שמתרחשות בגולה והן אלו שמתרחשות בארץ ישראל, סיפורים כמו “אקמק“, על קריסת השלטון העותומאני בעיר חיפה, סיפור שיפה לכל עת, לצערנו, פותחות צוהר למרחבים שהקורא המודרני יכול להתוודע אליהם לעומק ובמידה משכנעת, אותנטית, כמעט אך ורק  באמצעות קריאה בספרות היפה.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

אשר ברש עם ש”י עגנון.  שניהם בני אותו גיל ומאותו אזור, האחד זכה לפרסום עולמי – והשני נשכח

ברש זכה אמנם להערכה על כתיבתו וזכה גם בפרסים על כתיבתו, אך לא זכה להערצה, אולי עיוורת, של הקהל הרחב כדוגמת בן תקופתו  ובן מקומו, מגליציה גם הוא, שמואל יוסף עגנון. זה האחרון, כל הדיוט יודע, זכה לתהילת עולם, בראש ובראשונה הודות לזכייתו בפרס נובל לספרות.עגנון זכה להערכתם העמוקה של חוקרי ספרות וגם לכך שיוצרים צעירים מזוהים לעיתים בסגנון הכתיבה שלהם לזה העגנוניסטי. ההשוואה זו מעלה בהכרח את הסוגיה במה נופלת כתיבתו של ברש מזו של עגנון, ואם הצלחתו של עגנון והצלחת יחסי הציבור שלוותה ליצירותיו האפילו על ברש וכך נדחקו יצירותיו לשוליים.

אשר ברש

נדמה לי שהתיקון למצב הזה יכול לבוא כיום, מן אפליה מתקנת לסופרים הנדחקים לשוליים. במרחב שבו השוליים אינם, יצירות שונות יכולות לקבל תשומת לב. יותר מכך, קריאות שונות של טקסטים מקודמות בברכה. לפיכך, בחרתי בספר לעיין במספר יצירות מהיבטים שהמחקר הספרותי וסוציולוגי עוסק בהם בעניין: הפרק על מגדר ונשיות בוחן את נושא העוצמה הנשית של האישה הדתית בקהילתה, מנסה לבחון כיצד מעוצבת דמותה של האישה הנשואה אל מול האישה הצעירה הרווקה, מהו מקומה של האלמנה ושל האישה החריגה-הנכה וכיצד מעצבת האישה בארץ ישראל?

אסתפק בהצגת הנחת העבודה כי ברש ראה בכל דמות סובייקט שהוא עולם ומלואו וניסה לייחדה מאחרות שתיאר.

חלק אחר בספרי דן בזיקות שבין סגנון ומשמעות ובין הומור למשמעות. גם פרק זה חיזק את המסקנה שהלכה והעמיקה, שברש ביקש להביא את החיים לעולם הבדיון ואת הבדיון לקרב לעולם החיים, לממשות.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

פרק נוסף בספרי דן בעולם הילדות משני היבטים: האחד, בחירותיו של ברש בז’נארים שונים בכתיבתו לילדים על פי סיפורים שיצאו לאור בעיתוני ילדים. השני, כתיבתו על עולם הילדות מתוך נקודת מבטו הרטרוספקטיבית של הגיבור הילד.למשל בסיפורו המקסים “השעורה”- סיפור שובה לב ויפהפה (הערת העורך: “השעורה” יתפרסם בהמשך ב”יקום תרבות”, א”א).

הפרק האחרון בספרי ‘קריאת החיים’ מתייחס לסיפורי ארץ-ישראל של ברש ומנסה לבדוק את עיצוב הלבנטיניות הבולט בהם. ברש ידע את מעלתה של ההתבוננות, והודות לה נראה שסיפורים אלו מיטיבים לתאר דמויות וטיפוסים שהם רלבנטיים לשיח המתקיים כיום בסוגיות חברתיות במרחב הים תיכוני.

לספר נלווה נספח מקיף של מוטיבים ליצירות שעסקתי בהן, שנראה היה לי כי נחוץ להציגו מכמה טעמים: הפרק משקף את התמטיקה המגוונת ואת הזיקות הפנימיות בכלל יצירותיו של ברש, הוא עשוי לשמש למחקר משווה בין יצירתו של ברש ליוצרים בני תקופתו, בין  יצירתו של ברש ליוצרים בני תקופתנו.

לסיום, קראתי לספר ‘קריאת החיים’ כשמו של פרק כט בנובלה ‘גננים’ שבו מחליטה מירה הגיבורה ללכת אחר צו לבה, להתגרש מבעלה, להשאיר את בתה הפעוטה ברשותו ולעזוב את ארץ-ישראל עם אהוב לבה, לואי. נדמה לי שהפרטים הללו על החלטתה של הגיבורה משקפים על קצה המזלג את כישרונו של ברש לנסות לקרוא את הסובייקט ולתהות על המרחב האישי שלו ואלו יותר מכל מדגימים את הרלוונטיות של ברש ואת חשיבותו כסופר גם במאה ה-21.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

ראו גם:

דף הפייסבוק של ד”ר עפרה מצוב-כהן

קריאת החיים: עיון ביצירתו של אשר ברש

“אקמק” – סיפור קלאסי מאת אשר ברש ב”יקום תרבות”

אשר ברש בוויקיפדיה

אלי אשד על “שיח העתים של אשר ברש”

פרופסור נורית גוברין – להבין את אשר ברש

חזון האינטרנט של אשר ברש

בלוג מכןן “גנזים” על שם אשר ברש

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה + אחד =