שדרות החלופית – קטע מתוך ספרו של שמעון אדף, “קום קרא” (“כנרת-זמורה-דביר”, סדרת “רוח צד” בעריכת פרופסור יגאל שוורץ)
לרגל זכייתו של שמעון אדף בפרס תדהר מטעם “יקום תרבות” על סדרת “אליש בן זקן” שלו, לפניכם קטע מספרו “קום קרא”, החלק השלישי בטרילוגיית “אליש בן-זקן”.
הקטע לקוח מתוך תת סיפור שבו תהל ואושרי, האחיינים של אליש, עוברים בילדותם לשדרות חלופית, שבה הם מוצאים בלי ידיעתם חלק מהפתרון לתעלומה שאותה הם חוזרים לחקור בבגרותם.
לסיפור אנו מצרפים איורים שמתפרסמים כאן לראשונה. אלו צויירו בידי האמנית והקומיקסאית בתיה קולטון עבור טקס פרס ספיר שבו היה “קום קרא” מועמד ברשימה הקצרה.
עברנו רק איזה מאה מטרים, וההר נקטע בכיכר מרוצפת. שוב ניסינו לתפוס מה קורה. הלכנו אחורה, היינו קרובים לפסגה, והעיר משתרעת למרגלות ההר. כמה צעדים קדימה, וההר רחוק, מכוסה בעננות וערפל. הכיכר היתה מחומשת. חבורה של יצורים, עם חטים כמו של פיל, שהתארכו מתוך הפה ופנים מכוסים פרווה, עברה לידנו ולא הקדישה לנו אפילו חצי מבט. הם קשקשו באיזו שפה שנשמעה כמו רשיפות של חתולים ויללות.
חמש רחובות הצטלבו בכיכר. באמצע היה גן מגודר, עם פסל של סולם עקום שניצב באלכסון, חצי ממנו לאורך היה עשוי אבן, והחצי השני, זכוכית מזוגזגת בעורקים וורידים של מתכת, כמו הקירות של המערה. שני החצאים כמו התפתלו אחד סביב השני, והשלבים שלהם התחברו והחזיקו אחד את השני, בבסיס. בחלק העליון החיבור הלך ונחלש עד שהסולם נפרם כמו ריצ׳רץ׳. מילה כזאת דוחה, ריצ׳רץ׳, שימות מי שהמציא אותה.
בכיכר עברו שני סוסים חתוכים, כלומר מקוצרים. נגיד שהיית לוקחת סוס, מורידה לו את הבטן ומצמידה את התחת והזנב לקדימה. הם שרקקו אחד לשני. נראו מאוהבים. התגלגלו שם עגורים. רגל אחת היתה במקום ורגל שנייה צמחה במקום מקור, הם עמדו על רגל אחת, העבירו את המשקל קדימה, ונשענו על הרגל השנייה.
ועדר של שפנים עם פרצופים מעוכים, משוטחים כמו נייר, גרגרו אחד לשני על העצים. מין עצים רזים וגבוהים, עם גזעים מזהב, ולהבות קטנות במקום עלים. הם לא נשרפו, השפנים. להיפך, הלהבה עטפה אותם, הם גרגרו מתוך הנאה, אם אני לא טועה.
(“קום קרא”, עמ’ 508-507)
ראו גם:
אלי אשד בסקירה על יצירתו הבלשית של שמעון אדף
שפת הביניים של שמעון אדף: אלי אשד סוקר את יצירתו הפנטסטית של שמעון אדף
