“אם אתם מעוניינים בחזון לעתיד, דמיינו משקפי גוגל בגיבוי וושינגטון מונחים על פנים אנושיים חתומים –לנצח”.
ג’וליאן אסאנג’
מאת אלי אשד
את החלק הראשון של המאמר על ההיסטוריה של אתר “ויקיליקס” ראו כאן
ג’וליאן אסאנג’, מייסד “ויקיליקס” פרסם ב-2014 מעין “מניפסט אידיאולוגי” בשם “כשגוגל פגשה את ויקיליקס”, המבוסס על שיחה שקיים עם כמה מראשי חברת “גוגל”, ובהם אריק שמידט, מנכ”ל החברה, וג’ארד כהן, ראש מחלקת הרעיונות שלה. במניפסט אסאנג’ שם דגש על הניגודים הרעיוניים שקיימים בין “ויקיליקס”, אתר השם דגש על חופש הדיבור, חופש הידיעה וחופש החשיפה והמאבק בצנזורה, לבין חברת “גוגל”, שהיא לדעתו מקבילה מודרנית של “האח הגדול” של אורוול – כלי גדול ומסוכן המצוי בידי גורמים ממשלתיים השואפים להגביל את חירויות האזרח ולדעת עליו כמה שיותר.
מובן שאנשי חברת “גוגל” רואים זאת בצורה שונה מאוד. הם פרסמו ב-2013 מניפסט אידאולוגי משלהם בשם “The new digital age: reshaping the future of people, nations and business”, שבו הסבירו כיצד “גוגל” מגדילה את החופש של כל אזרח.
לדעת אסאנג’ המדובר במסמך של “האח הגדול”, דהיינו של גורם המקורב למסדרונות הכוח והאליטות בוושינגטון (שאליהם הילארי קלינטון קשורה בטבורה), השואף להרחיב את ההשפעה של וושינגטון ושל מדיניות החוץ שלה ברחבי העולם, ושיש להתייחס אליו בחשדנות עמוקה.
הוויכוח הזה הולך ומתלהט והוא הופך כיום למרכזי בתחום חופש הדיבור באינטרנט, במיוחד לאחר הגילויים כי ארה”ב עקבה אחרי אזרחיה באינטרנט גם דרך חברות גדולות כמו “גוגל”.
לדעת ג׳וליאן אסאנג’, ראש “ויקיליקס”, חברת גוגל שהפכה לסמל של מהפכת האינטרנט העולמית היא קנוניה המאיימת על החופש האנושי.
ג׳וליאן אסאנג’ ראה בספר שכתבו אנשי “גוגל” התקפה עליו ועל האידאולוגיה שלו, וכגורם לחשש ש”גוגל” היא בעצם נציגה של “האח הגדול”.
ואפשר לסכם אותם במילים שמופיעות על הכריכה האחורית של ספרו של אסאנג’, “כשגוגל פגשה את ויקיליקס: מאחורי הדימוי של גוגל כענק ידידותי של הטכנולוגיה הגלובאלית, איש אינו רוצה להכיר בכך שגוגל הפכה לגדולה ורעה. אבל זה מה שקרה. בתקופת כהונתו של אריק שמידט כמנכ”ל, השתלבה גוגל במסדרונות הכוח המפוקפקים ביותר של ארצות הברית, בעודה מתרחבת לכדי מגה תאגיד פולשני מבחינה גיאוגרפית. גוגל עוקבת אחריכם.“
אריק שמידט, מבכירי חברת “גוגל”
ההתקפה הזאת הייתה מכוונת למעשה נגד הספר הספציפי שאותו פרסם אריק שמידט יחד עם ג’ארד כהן, The new digital age: reshaping the future of people, nations and business ב-2013, ובו ביטאו השניים מה שאפשר לראות כאידאולוגיה רשמית של חברת “גוגל” לגבי הדרך שבה צריך להיות עתיד העולם.
במסגרת התחקיר לספר, שמידט ועוזרים, ובהם שותפו בכתיבת הספר ג’ארד כהן, ראיינו את אסאנג’ בראיון מקיף ביותר, שבו ביטא את דעותיו לגבי מקומה ותפקידה של “ויקיליקס” בעולם. ציטוטים מהראיון מופיעים בספר. סביר להניח שכאן היה העניין מסתיים, אילולא היו בספר התקפות ממי שאסאנג’ ראה, ובצדק, כנציגיה הרשמיים של “גוגל” נגד “ויקיליקס”.
אסאנג’ מצטט מהספר בזעם משפטים כמו “מצער שאנשים כמו אסאנג’ וארגונים כגון ויקיליקס יצליחו לנצל אחדים מן השינויים בעשור הבא“. הם טוענים בהסתמך על הפנטגון, שמידע שאותו חשפה “ויקיליקס” סיכן חיי אדם. ובהערת שוליים נטען שפלטפורמות כמו “ויקיליקס” מאפשרות או מעודדות ריגול.[1]
אסאנג’ מתייחס בחומרה רבה להאשמות אלו. הוא התלונן ששמידט לא הציג שום ראיה להאשמה זאת, או לכך ש”ויקיליקס” סיכנה חיי אדם. הוא ציין שהאשמה בריגול אינה דבר של מה בכך. האיש שהדליף מסמכים רבים ל”ויקיליקס”, החייל צ’לסי מנינג, מרצה כעת עונש של 35 שנה בהאשמות ריגול שונות. אסאנג’ מציין שלמרות חיפוש יסודי ביותר בעדות בבית המשפט, הודיע נציג של הצבא האמריקני שלא נמצאה ראיה לכל נזק גופני שנגרם למישהו על ידי הדלפות “ויקיליקס” [2]. כידוע גם אסאנג’ עצמו כלוא כיום בשגרירות אקוואדור במאסר שעלול להימשך שנים בגלל ההאשמות שהמוטיב העיקרי מאחוריהן הוא שאסאנג’ עוסק בריגול נגד המעצמות.
שמידט וכהן קובעים לדעת אסאנג’, שפעילות פוליטית ישירה באינטרנט כמו זו של “ויקיליקס” ממוקמת על הרצף הטרוריסטי, אם כי הם מציינים ש”ויקיליקס” כשלעצמו אינו ארגון טרוריסטי.
אסאנג’ המשיך וטען ששמידט עיוות את הדברים שהוא מסר לו בראיון, ומשום כך פרסם בספר את הנוסח המלא והמדויק של הראיון, בתוספת הקדמה שבה תקף את “גוגל” כחברה וכאידיאולוגיה. האדאולוגיה שהוא תוקף נוסחה לדעתו בעיקר בידי שמידט ושותפו כהן בספר הנזכר. משום מה אסאנג’ אינו מתייחס הרבה לשני מייסדי “גוגל” המקוריים לארי פייג’ וסרגי ברין, ולדעתי אין זה מקרי. לשניים האלו יש שם טוב מאוד בקהיליית האינטרנט כאנשי חזון, ואותם הרבה יותר קשה ל”מתג” כנציגי מחלקת החוץ של ארה”ב בהשוואה לשמידט ולכהן.
ג’ארד כהן
בספר תקף אסאנג’ בראש ובראשונה את ג’ארד כהן, בכיר בחברת “גוגל” ומנהל מחלקת “גוגל רעיונות”, וגילה שהוא היה בעברו בכיר במחלקת המדינה האמריקנית, ולדעתו הוא שופר של האינטרסים העסקיים והפוליטיים שעומדים מאחורי מחלקה זאת. הוא מציין שכהן ושמידט חיברו מאמר חשוב עבור כתב העת “פוריין אפיירס”, שבו שיבחו את הפוטנציאל של טכנולוגיות עמק הסיליקון ככלי עזר למדיניות החוץ של ארה”ב.
“פוריין אפיירס” הוא כתב עת של אירגון בשם “המועצה ליחסי חוץ”. מן הסתם לא נעלם מעיניו של אסאנג’, אם כי הוא רק רומז לכך, ש”המועצה ליחסי חוץ” תופסת מקום מרכזי בתיאוריות קונספירציה שונות ברשת, שלפיהן היא שעומדת מאחורי מדיניות החוץ של ארה”ב מזה עשרות שנים וללא קשר לזהות הנשיא המכהן.
הוא מצטט קטע מהספר שבו השניים מציעים באמצעות הטכנולוגיות האלו “לממש את החובה של המעצמות להגן על אזרחים ברחבי העולם”.
אסאנג’ כמובן מתנגד לכך נמרצות. את משלחת האנשים שבאו לראיין אותו מטעם “גוגל” הוא מתאר כ”רבע גוגל ושלושה רבעים מדיניות חוץ אמריקנית ממוסדת” [5]. אחד מהם, סקוט מלקומסון שהוצג כעורך הספר, הוא חבר ותיק ב״מועצה ליחסי חוץ״. בעת כתיבת הספר מציין אסאנג’, כי הוא מנהל אגף התקשורת בקבוצה למשברים בינלאומיים.
לדעתו מדיניות החוץ האמריקנית השתלטה למעשה על חברת “גוגל”. הוא כותב: “הבנתי שאריק שמידט לא היה שליח מטעמה של גוגל בלבד…היו לו חברים שמיקמו אותו קרוב מאוד לוושינגטון הבירה, וכן יחסים מתועדים היטב עם הנשיא אובמה”. [6]
הוא מספר שבפברואר 2012 הגיעו לידי “ויקיליקס” תיקים רבים של ריגול עולמי. הם החלו לחפש שם אחרי מידע מודיעיני על ג’ארד כהן, ועל פי האימיילים, הוא זכה לכינוי “מנהל החלפת השלטון” של “גוגל”, וניסה להטביע את חותמו על כמה אירועים היסטוריים במזרח התיכון בעת האביב הערבי [7]. הבעיה, על פי המסמכים שאסאנג’ מביא כמרשיעים, שכהן מתואר שם כמי שיש לו תפקיד בהתססת המרידות, דבר שבעצם אסאנג’ לא התנגד לו כלל, נהפוך הוא. הוא היה גאה בתפקיד ש”ויקיליקס” מילאה בפריצתן.
בהתקפה שלו על “גוגל”, אסאנג’ מתעלם מכך שלשני הגורמים היה דווקא אינטרס שהמרידות יצליחו.
אסאנג’ מספר שחקרו את תפקידיו של כהן במחלקת המדינה האמריקנית, ונמצא כי הוא גורם פעיל שבין השאר ניסה להקים בלבנון יריב אינטלקטואלי ודתי לחיזבאללה ,ובלונדון הציע למפיקי סרטים מהודו להחדיר תכנים נגד קיצוניות בסרטיהם. הוא מוצא קשרים רבים שלו עם ארגונים הקשורים לאליטות שונות בוושינגטון ומתאר אותן בפירוט.
הוא מראה ש”גוגל רעיונות” מנהלת כנסים, שבהם רוב המשתתפים הם פקידי ממשל, אילי הון מתחומי התקשורת, אנשי הון כלכלי ו”עופות דורסים מתחומי ההיטק ומדיניות החוץ, אילי תעשיות צבאיות ואנשי צבא הקבע” [8], ורק פה ושם קיימים ביניהם גם כמה אנשי אינטרנט ובלוגרים, כמעין כיסוי עלה תאנה.
אסאנג’ חשב בתחילה ששמידט הוא אדם חסר תושייה פוליטית, שמנוצל בידי אנשים האמונים על מדיניות החוץ האמריקנית שהוא עצמו אסף, אנשים כמו כהן, והם למעשה מנהלים אותו ואת “גוגל” מאחורי הקלעים.
הוא הגיע למסקנה שהוא טעה. שמידט היה כל הזמן חלק מ”החבורה הזאת”. לאחר חקירה נוספת הוא הגיע למסקנה ששמידט היה עמוק בממסד הוושינגטוני, עוד שנים לפני שהגיע ל”גוגל”. הוא מציין שהוא חבר בהנהלה של המועצה ליחסי חוץ. הוא מציין שאם היה שמידט תמים מבחינה פוליטית כפי שחשב תחילה, לא היה מבקר כמה שנים ברציפות בוועידת בילדרברג ובפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.
ועידת בילדרברג היא מפגש שנתי של קובעי מדיניות שונים מרחבי העולם. מן הסתם גם כאן לא נעלם מעיני אסאנג’, שוועידה זאת עומדת במרכז תיאוריות קונספירציה שונות הרצות ברשת לגבי מי באמת מנהל את “הסדר העולמי החדש”, אבל הוא אינו מתייחס לכך ישירות בספרו. הוא משער שמי מבין – יבין.
לדעתי, אסאנג’ ממשיך לחשוב, אם כי אינו אומר זאת במפורש, שמייסדי החברה פייג’ וברין היו ונשארו אנשים תמימים באופן יחסי המנוצלים בידי שמידט וכהן.
לדעתו של אסאנג’, אם כך, יש לחשוד בתדמית של “גוגל” כמייצגת חברה אוטופית ואת העתיד. לדעתו, “גוגל” מייצגת את האינטרסים של “הרעים” מבחינתו, של שכבות אינטרסים ימניים בוושינגטון. בזמנו של שמידט כמנכ”ל, השתלבה “גוגל” במסדרונות הכוח המפוקפקים ביותר של ארה”ב. הוא מזכיר ש”גוגל” מאז ומתמיד הרגישה נוח עם הקרבה הזאת, גם בימי מייסדי החברה לארי פייג’ וסרגי ברין, שהמקור הראשון שעליו התבססה חברתם מומן בחלקו על ידי סוכנות של מחלקת ההגנה האמריקנית. ובזמן שהיא טיפחה לעצמה תדמית של ענק ידידותי, דאגה גם לטפח מערכת יחסים קרובה עם קהיליית המודיעין של ארה”ב.
הוא מזכיר מקרים רבים של קשרים של “גוגל” עם סוכנויות ביון, ומציין שב-2010, לאחר שממשלת סין הואשמה בפריצה ל”גוגל”, היא כוננה יחסי שיתוף עם הסוכנות לביטחון לאומי – דהיינו, דרך “גוגל” הסוכנות חודרת למידע חסוי על אזרחי ארה”ב ועל אזרחים שונים בעולם.
הוא מציין שבשנת 2012 הגיעה “גוגל” לרשימת הארגונים המייחדים תקציב מרבי לשתדלנות בוושינגטון.
כלומר, מבחינתו “גוגל” היא כיום לא יותר מכלי של הממשל האמריקאי לריגול אחרי תושבי ארה”ב והעולם, כלי שאותו היא מסתירה ומחביאה. לטענתו האידאולוגיה של “גוגל” שואפת לכאורה להביא עתיד אוטופי לעולם, אבל במציאות היא רוצה להביא את האינטרסים של ארה”ב ביתר עומק לכל פינה בעולם. אסאנג’ רואה בכך סכנה לחופש האזרחים.
הוא מסכם את מתקפתו האידאולוגית על “גוגל” במילים המשמעותיות, המתבססות על משפט הלקוח מספרו של ג’ורג’ אורוול, 1984:
“אם אתם מעוניינים בחזון לעתיד, דמיינו משקפי גוגל בגיבוי וושינגטון מונחים על פנים אנושיים חתומים – לנצח”.[10]
מבחינתו של אסאנג’, החזון האוטופי של מייסדי “גוגל” ושל שמידט הפך לחזון דיסטופי המאיים על חרותם של תושבי העולם כולו.
מדוע משוכנע ג’וליאן אסאנג’ ש”גוגל” היא המקבילה המודרנית של “האח הגדול” המייצג אצל ג’ורג אורוול משטר טוטליטרי העוקב אחרי כל פרט בחיי אזרחיו?
התשובה היא שלאסאנג׳ מצעירותו יש חשדנות גדולה הן כלפי גורמי ממשל והן כלפי תאגידים בינלאומיים גדולים. הוא רואה בהם כמי שמסכנים את החופש ופוגעים בזכויות של האזרחים, ולמעשה למאבק בהם הוא מקדיש את חייו.
תפיסת העולם של אסאנג’ מבוססת על ההנחה שהעולם מורכב מקנוניות של גורמים גדולים ועשירים, שמפעילים את השפעתם על ממשל ארה”ב ומעצמות המערב (ועל מדינות העולם השני והשלישי), ומצד שני מופעלים בידי גורמי ממשלה בשיתוף פעולה של אינטרסים.
אסאנג’, שמודע היטב למעמדה של “גוגל” כאחת החברות הגדולות והמשפיעות היום בעולם, רואה בה כלי של אינטרסים של הממשל האמריקני לעקוב ולרגל אחרי אזרחי ותושבי העולם. הממשל עושה זאת באמצעות נציגים חשובים של גורמים משפיעים בממשל שהושתלו ב”גוגל” והפכו לקובעי המדיניות שלה, כמו ג’ארד כהן ואריק שמידט. אלו, לדעתו של אסאנג’, מנהלים ב”גוגל” את מדיניות הממשל שהפכה את “גוגל” לכלי שרת שלו, ולמעשה ל”אח הגדול” שעוקב אחרי כל מה שהמשתמשים ב”גוגל” עושים, ואחרי כל פרט מידע שאפשר להשיג עליהם לצורכי “גוגל” והממשל.
את צמד מייסדי “גוגל” אסאנג’ מזכיר הרבה פחות, אולם נראה שהוא אינו סומך גם עליהם, ומזכיר שהמימון לפרויקט הראשוני של “גוגל” ניתן בידי גורמי ממשל, וכך לדעתו הם היו “מחוברים” מלכתחילה לממשל האמריקני ושירתו אותו.
לדעת אסאנג’ אם כך, “גוגל” והאידאולוגיה שלה, כפי שנוסחה בידי אנשים כמו שמידט וכהן, אינם מייצגים תקווה לעתיד טוב למין האנושי. נהפוך הוא, הם מהווים סכנה לעתידו, שכן “גוגל” עלולה לשעבד את כל המשתמשים בה, ומדובר ברוב אזרחי העולם, בשעבוד חמור לא פחות מזה שמתואר בספרו של אורוול “1984”.
ואולי על רקע זה אפשר להבין (גם) את מאבקו הנרחב של אסאנג’ במועמדת לנשיאות הילארי קלינטון, שנראית בעיניו כשליחת כוחות אופל גדולים כמו “גוגל”.
ביבליוגרפיה:
, קן אולטה גוגל : סוף העולם שהכרנו / ספרי עליית הגג, 2011.
ג’וליאן אסאנג’ כשגוגל פגשה את ויקיליקס / דיונון, 2014
מרסל רוזנבך והולגאר שטארק , ויקיליקס, אויב המדינה: כיצד חבורה של פעילים ברשת מתגרה במעצמות החזקות ביותר בעולם / כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
אריק שמיט , וג’ונתן רוזנברג ; גוגל – כך זה עובד. מאנגלית: עופר קובר / מטר, 2015.
Assange Julian Cypherpunks: Freedom and the Future of the internet 2012 OR Books
, Charlie Beckett with James Ball. Wikileaks: news in the networked era Cambridge, UK ; Malden, MA: Polity Press, 2012./
Beyond WikiLeaks : implications for the future of communications, journalism and society / / edited by Benedetta Brevini, Arne Hintz, and, Patrick McCurdy’ New York: Palgrave Macmillan, 2013.
Domscheit-Berg, Daniel Inside WikiLeaks: my time with Julian Assange at the world’s most dangerous website / London : Jonathan Cape, 2011.
, Evgeny Morozov The net delusion: the dark side of Internet freedom / New York, NY: PublicAffairs, 2011
Eric, Schmidt, and Jared Cohen. The new digital age : reshaping the future of people, nations and business / London : John Murray, 2013.
[1] Schemidt p.163
[2] כשגוגל פגשה את ויקיליקס עמ’ 178
[5] אסאנג’, עמ’ 24
[6] אסאנג’, עמ’ 27.
[7] שם, עמ’ 29.
[8] שם, עמ’ 36.
[10] אסאנג’, עמ’ 40