העבודה שלפניכם היא כרזה פסיכדלית אנטי מלחמתית, שיצרו אשר עין דור (דיקשטיין) ודן גלעד בשנת 1971. כעת היא מועמדת למכירה בבית המכירות הפומביות “קדם“. הכרזה משלבת סמלים מהמציאות הישראלית בסמלים מהתרבות הפסיכדלית ותרבות האימה. בכרזה, המודפסת בצבעי זהב, ורוד וירוק, נראים בניין הכנסת, מנורת שבעת הקנים, הכותל המערבי, כיפת הסלע ומגדל דוד, כשמסביב מפלצות. העשן המסתלסל מעלה ממנורת שבעת הקנים, שעליה כתוב “אנו רוצים חופש” ו”לא רוצים למות” הופך לנחש ארסי זהוב. עוד בכרזה − המפטי דמפטי מ”עליסה בארץ הפלאות” יושב על דגל ישראל שהמגן דוד נעוץ אליו במסמרים, “חיילים” ממשחק שח-מט המוצבים ברחבת הכותל ועל אבניו, קוביות משחק הבוקעות מחומת העיר העתיקה, ועוד. בתחתית הכרזה מצבות שעליהן חרוטות המילים “למה? בעברית ובאנגלית.

מאת אלי אשד

לראשונה בישראל מוקדשת מכירה פומבית לתרבות הישראלית של שנות השישים, השבעים והשמונים, אף כי בעולם פורח המסחר בפריטי אספנות מהעשורים האלה כבר שנים לא מעטות.

בארץ מתנהל המסחר בפריטי האספנות האלה בשווקים, בפורומים וקבוצות אינטרנטיות ובאיביי. המכירה מכסה מגוון רחב של תחומים, ומוצעים בה פריטים יקרים ונדירים כמו הגיטרה של מאיר אריאל וכתבי יד שלו, ופרס כינור דוד שקיבל זוהר לוי עבור “אחרית הימים” ב-1972.

המכירה אינטרנטית, ותתבצע באתר של “קדם” וכן בשני אתרי מכירות פומביות בינלאומיים (Invaluable ו-LiveAuctioneers), ביום רביעי בשבוע הבא, 22.6.16, ותחל בשעה 19:00. כבר עכשיו, ועד לזמן המכירה, ניתן להגיש הצעות מוקדמות על הפריטים באתר של “קדם”.

השבוע מתקיימת תצוגה מוקדמת בירושלים, במשרדי “קדם” שברחוב המלך ג’ורג’ 58, בימים ד’, ה’ בין השעות שתים עשר בצהריים עד שמונה בערב, ובשבוע הבא, בימים ב’, ג’ תתקיים תצוגה בתל אביב, במוזיאון נחום גוטמן שבנווה צדק, בין השעות עשר בבוקר עד עשר בלילה.

בין המוצגים הללו יש כרזות וגליונות קומיקס  של הקומיקסאי הישראלי הבולט ביותר בשנות השישים  אשר דיקשטיין, שלו מוקדשת רשימה זאת.

הקומיקסאי הפורה של שנות השישים


אשר דיקשטיין הצעיר .בכתבה מ”העולם הזה”מספר 1839 תאריך 29.11.1972

אשר דיקשטיין (עין דור) הוא אחד מחלוצי הקומיקס העברי ואחד מחשובי יוצריו. ערך את המגזינים “במבי” ו”בוקי”, אייר סדרות קומיקס שכתב בעצמו, אייר ספרים רבים בסדרת “חסמבה”, יצר קומיקס לעיתון הילדים “אצבעוני”, ואייר עטיפות לספרי כיס בסדרות “פטריק קים”, “ביל קארטר” ו“רינגו”, ועוד.

דיקשטיין חזר בתשובה וחי בצפת בקהילת חב”ד שם.

בשנות השישים ובראשית שנות השבעים היו מעט מאוד אנשים בישראל שציירו קומיקס. אפשר היה לספור אותם על אצבעות יד אחת ואף פחות מכך. מבין כולם אשר דיקשטיין (או אשר עין-דור כפי שנקרא אז) היה הבולט, החשוב והפורה ביותר בתרומתו לעולם הקומיקס.

עטיפת מערבון מאת אשר דיקשטיין

אלא שדיקשטיין היה לא רק קומיקסאי. הוא היה גם (ומבחינת פרנסתו, בעיקר) גרפיקאי ומאייר. וככזה, היה האחראי לעטיפות רבות מספרי הכיס שהופיעו אז בישראל בהוצאת “רמדור” (שהוציאה סדרות ידועות כמו “פטריק קים – איש הקראטה”, “רינגו”, “ביל קרטר” ו”מצ’יסטה” על עלילות גיבור רומאי קדמון וגם חוברות טרזן)  וע. נרקיס (מוציא לאור גם הוא של חוברות “טרזן”, ומערבונים בסדרות כמו “בוק ג’ונס” ו”הסטלגים” הידועים, ובהם סיפורי סקס וסדיזם ממלחמת העולם השנייה).

כמה עטיפות חוברות “טרזן” בהוצאת “רמדור”, המאוירות בידי אשר דיקשטיין

גיליון “להיטון” מספר 1. המעצב: אשר עין-דור דיקשטיין

כמעט בעת ובעונה אחת עבד דיקשטיין עבור מיכאל שיר, לעיתון הילדים “אצבעוני” וגם אייר את העטיפות הראשונות של מגזין הבידור “להיטון”. הוא אייר פוסטרים שזכו להצלחה, אבל בשיא הצלחתו נעלם מהשטח וחזר בתשובה לאחר משבר אישי קשה ביותר. כך אבד דיקשטיין לעולם הקומיקס הישראלי, לפחות זה החילוני.

הכול התחיל באנננס, אגס וכלונס

אשר דיקשטיין נולד ב-1943 בתל אביב והיה  תלמיד בית הספר “תחכמוני” ותיכון דתי . הוא התחיל לצייר כבר בכיתה א’, אם כי הסביבה הדתית לא עודדה אז פנייה לאמנות, והקומיקס אז לא היה פופולארי שם במיוחד.

אהבתו לסיפורים מצוירים החלה בשנות החמישים, כאשר נתקל בעלילות אנננס, אגס וכלונס, גיבורי  סיפורי הקומיקס של יעקב אשמן ב”הארץ שלנו”. אלו הותירו עליו רושם חזק. מאוחר יותר נתקל בקומיקסים ובאיורים מארצות הברית, וגם אלו השאירו עליו חותם בל יימחה, שניכר מאז ביצירתו. בבגרותו החל לעבוד במשרדי פרסום, ושם למד לצייר בעצמו, תוך כדי עבודה מעשית וגם בעזרת ספרי לימוד.

עטיפת “חסמבה” שצייר אשר דיקשטיין

במהלך שנות השישים הפך אשר דיקשטיין למעצב הבולט ביותר של עטיפות ספרי כיס בישראל, ושמו הופיע על רבות מהן. רובן נלקחו מעטיפות של ספרים בחו”ל, אולם היו לא מעטות שנשאו את סגנונו הייחודי ונשאו את החתימה “אשר” בצד. בשנות השבעים אייר כמה ספרים בסדרות ספרי ילדים ידועות כמו “קופיקו” ו”חסמבה” מאת יגאל מוסינזון, ואת סדרת ספרי “קונדסי הבלש” מאת תמר בורנשטיין לזר.

כמו כן, אייר את ספרי סדרת “קרל מאי”, על אודות עלילותיו של המרשל שיפינג, שאותם כתב סופר ישראלי בשם מירון אוריאל בשם העט “ארצ’י ברמן”.

(דיקשטיין, שהיה חובב של קרל מאי, המשיך וכתב ואייר בעצמו סיפור קומיקס על גיבוריו של קרל מאי וינטו ויד הנפץ, אך זה לא הושלם. ראו אותו כאן).

לצד זה עסק ב”אמנות גבוהה”. הוא הציג את ציוריו בכמה תערוכות. אלה הזכירו בסגנונם את סלבדור דאלי בתקופתו “הפסיכודאלית” ביותר.

המסע אל הטירוף - תערוכת ציורים של אשר עין-דור

אשר דיקשטיין, האמן הדתי הצנוע לשעבר, הפך בתקופה זאת של שנות השישים וראשית שנות השבעים לאושייה של עולם הבוהמה, ונודע באורח חייו הבוהמייני (שימוש בסמים וקשר עם נשים רבות). רשימות עליו פורסמו במדור הרכילות של “העולם הזה”.

דיקשטיין יצר פוסטרים פסיכדליים רבים, וביניהם בלט פוסטר (שהתבסס על עטיפת ספר מסדרת האימה הגרמנית סדרת “האימים ” בשם  “יצורי הדוקטור השטני”) שבו מופיע פרצוף שחציו הראשון − פרצופו שלו, וחציו השני − פרצוף של שד. מן הסתם לתמונה זאת היו משמעויות פסיכולוגיות רבות.

קומיקסאי דרמטי, גרנדיוזי ו”נקי”

עטיפת “הארץ שלנו”, ובה הציור “חללית הזמן” מאת אשר דיקשטיין

לעולם הקומיקס פרץ דיקשטיין ב-1964, עם הסיפור המדעי הבדיוני “חללית הזמן”. בסיפור עלילות שני ילדים המצטרפים למשלחת מדעית שיוצאת אל העבר הרחוק של ימי הדינוזאורים, ופוגשים לבסוף בחייזר בן שני ראשים.

את הסיפור הזה  שלח דיקשטיין לעורך “הארץ שלנו”, יעקב אשמן, האיש שסיפוריו הרשימו אותו כל כך בילדותו. אשמן התרשם מאוד מהסיפור, שצויר בסגנון שכמוהו שום סיפור קומיקס עברי לא צויר עד אז. היה זה סגנון דרמטי וגרנדיוזי, שהושפע מאוד מסיפורי “פלאש גורדון” ומסיפורי מדע בדיוני אחרים שפורסמו בחו”ל. סגנונו של דיקשטיין הצטיין ב”ניקיון” שלו, והעיד על השפעה בולטת של אמני קומיקס אמריקניים כמו אלקס ריימונד, מילטון  קאניף ובורן הוגארט, אמן סיפורי טרזן.

את הסיפור “חללית הזמן” אפשר למצוא ב”יקום תרבות”, כאן.

דיקשטיין ידע לצייר נשים יפות וסקסיות, לצד מפלצות מבעיתות וחייזרים מוזרים. והוא הביא את קומיקס ההרפתקאות בעברית לשלב חדש.  אשמן לא רק פרסם את הסיפור, אלא גם נתן לדיקשטיין כבוד נדיר ביותר בתולדות “הארץ שלנו”, שכמוהו ניתן אולי רק לסיפור קומיקס נוסף אחד או שניים.  עטיפת החוברת הייתה מוקדשת כולה ל”חללית הזמן”, ואשמן אף הקדיש את מאמר העורך שלו בגליון לדיקשטיין, הצייר הצעיר והמוכשר.

מכאן ואילך ובמשך כמה שנים שירת דיקשטיין, שנקרא גם אשר עין-דור, כצייר הקומיקס הקבוע של “הארץ שלנו”, והצטרף אל כותב הסיפורים הקבוע שם, פנחס שדה. בין סיפוריו שם בלטו סיפורי הסוכן החשאי הישראלי דן גולן, שהיה מעין חיקוי מודע מאוד של ג’ימס בונד, שבתקופה זאת היה בשיא הפופולאריות שלו. הסיפור הראשון בסדרה, שנכתב בידי פנחס שדה – כאמור, כותב הקומיקס הקבוע של “הארץ שלנו” (בשם הבדוי “יריב אמציה”) − לקח את דן גולן לקהיר, כדי להיאבק שם במדען טילים נאצי. סיפור המשך היה כנראה כולו יצירתו של דיקשטיין עצמו, ועוסק במבצע תת מימי של גולן המזכיר את זה שבסרט “כדור הרעם” של ג’ימס בונד. בסיפור השלישי והמסיים על עלילות דן גולן, שהכיל עמוד אחד, היה מעין פרודיה עצמית חסרת תקדים בקומיקס העברי. בסיפור הפגיש האמן את דן גולן עם מקור ההשראה שלו ג’ימס בונד בכיכר דיזינגוף, ומגלה שהנ”ל אינו אלא חבר להקת הביטלס רינגו סטאר.

נראה שהמרשים בסיפורי הקומיקס של דיקשטיין מבחינה ויזואלית היה “מסתרי היבשת האבודה”, שהופיע ב”דבר לילדים” ב-1965. בסיפור זה, שהתבסס על סיפור של ארתור קונן דויל, מסופר על שני  ילדים המצטרפים למשלחת למחקר תת ימי שמגלה במצולות הים את שרידי יבשת אטלנטיס. המשלחת עוזרת לאטלנטים במלחמתם נגד תושביה המפלצתיים של עיר אויבת ומרושעת. לבסוף חוזרת המשלחת ליבשה עם מלכת העיר, שמתאהבת במדען ישראלי. סיפור זה היה אחד מסיפורי הקומיקס הבודדים מאוד שפורסמו בשנות השישים בצבעים, וייתכן שהיה שיא יצירתו הקומיקסאית. כמו בחללית הזמן, גם כאן ניכרת השפעה ברורה מאוד של סיפורי הקומיקס מחו”ל, ובראשם סיפורי פלאש גורדון.

את “מסתרי היבשת האבודה” אפשר למצוא ב”יקום תרבות” כאן.

מקומיקסים לילדים צעירים ועד קומיקסים ארוטיים

באותה עת ניסה דיקשטין את כוחו בלקיחת הקומיקס העברי אל השלב הבא −  יצירת מגזיני קומיקס מקוריים ומתורגמים ראשונים.

הוא יצר את המגזין “הרפתקאות לנוער”, שהיה מורכב כולו מסיפוריו: סיפור פירטים, סיפור מדע בדיוני  סיפור מערבון על גיבוריו של קרל מאי וינטו ויד הנפץ, וסיפור על טרזן איש הג’ונגל, גיבור שהיה חביב עליו. אך למרבה הצער, המגזין לא החזיק מעמד מעבר לשלושה גיליונות.

את סיפורו של דיקשטיין “טרזן במרתף האימים”, אפשר למצוא כאן.

מגזין  נוסף שאותו יצר דיקשטיין כמעט באותו זמן, היה המגזין “במבי”, לילדים רכים בשנים. המגזין החזיק מעמד ארבעה גיליונות, ובו פורסמו סיפורי קומיקס המבוססים על סיפורי ילדים קלאסיים , על דוקטור דוליטל, שלגיה ושבעת הגמדים הברווזון המכוער וכיפה אדומה, נוסף על משלים מוכרים.

גליונות מגזין זה מועמדים גם הם למכירה בידי “קדם”

שני המגזינים הללו פורסמו בהוצאת “רמדור”, שדיקשטיין היה העורך הגרפי שלה, ושעבור ספרי הכיס שלה צייר, כאמור, עטיפות רבות.

להצלחה רבה יותר זכה פרויקט אחר שבו היה דיקשטיין מעורב, מגזין הקומיקס “בוקי”. היה זה מגזין שבועי שראה אור מ-1967 עד 1971, ופרסם 170 גיליונות של סיפורי קומיקס. דיקשטיין היה העורך והמתרגם של הסיפורים, ומדי פעם פרסם גם כמה מסיפוריו המקוריים. אך לאחר חמש שנות קיום קרס לבסוף המגזין, ועמו דומה היה ששוק הקומיקס העברי יעלם לתמיד.

מאמר מקיף  על אינדקס של המגזין “בוקי” אפשר למצוא כאן.

                                                       אשר עין דור

דיקשטיין המשיך ליצור . הוא היה הגרפיקאי של יוצרים כמו המשורר דוד אבידן תחת השם “אשר עין דור”.

הוא יצר עבור המגזין האירוטי “בול”, שם יצר עם גד בר אל סיפור בשם “עלילות ש.ב. 7 ומלחמתה בטיטנים!”. היה זה סיפורה של סוכנת הנשלחת לפעול נגד מחתרת נאצית בהמבורג, סיפור ארוטי למדי יחסית לאותה תקופה, שאף כלל אלמנטים של סאדו מאזו שהזכירו את סיפורי ה”סטלגים” שדיקשטיין עיצב, כאמור, את עטיפותיהם.

 

באותה תקופה החל דיקשטיין לעבוד עבור מגזין הילדים “אצבעוני” של מיכאל שיר, וצייר עבורם סיפור אחד על  הדולפין פליפר ואת סיפורי הכלבה לאסי. כמו כן אייר סיפורים מחורזים של מיכאל שיר לפי יצירות ידועות שונות, כגון ספר הג’ונגל מאת קיפלינג.

קראו סיפור “פליפר  הדולפין ושודדי הזהב” שאייר אשר דיקשטיין 

תדפיס פסיכודאלי של אשר דיקשטיין.

בחייו האישיים ידע דיקשטיין בתקופה זאת משברים חמורים, שהובילו לניסיון  התאבדות. לבסוף, לאחר חשבון נפש, החליט לעזוב את עולם החילוניות והפך לחוזר בתשובה ולחסיד חב”ד.

עבור חסידי חב”ד הפך לעורך הגרפי ולצייר של מגזין חסידי חב”ד בשם “במחנה” (לא מדובר בעיתון הצבאי הנושא את אותו שם), והפך לאמן הראשון של “טנקי המצוות” של חסידי חב”ד. ב-2004 ניסה לחזור לעולם הקומיקס עם “סיפורי קודש”, יצירת קומיקס שנועדה לקהילה החרדית. ביצירה זאת הופיע לראשונה מזה שנים רבות סיפור של אשר דיקשטיין על ילד שעוזר לאביו.

למרבה הצער, לא זכה הפרויקט הזה להצלחה, אם כי הקומיקס החרדי דווקא זוכה להצלחה גדלה והולכת. דיקשטיין חי כיום בצפת ומידי פעם ממשיך לצייר. למרות שתיקתו הכמעט מוחלטת בעשורים האחרונים, אין ספק שבשנות השישים היה אשר דיקשטיין דמות מרכזית בעולם הקומיקס הישראלי והצעיד אותו כמה צעדים גדולים קדימה.

לא ניתן אלא להצטער על המשבר בחייו האישיים של דיקשטיין. עולם הקומיקס איבד יוצר חשוב שיכול היה להפוך לדמות האב של עולם הקומיקס הישראלי כיום.

נספח:

רשימת קומיקסים שאותם צייר אשר דיקשטיין

  1. “מסע במרחבי הזמן”. כתב וצייר: אשר דיקשטיין

“הארץ שלנו”, 26.5.1964.

“בוקי”, גיליונות 42-43

פורסם שוב ב”יקום תרבות” באפריל 2014

צמד נערים נוסעים עם חבורת מדענים במכונת זמן לתקופת הדינוזאורים, ופוגשים בחייזר בעל שני ראשים. סיפור זה הופיע קודם לכן בהמשכים במגזין “הארץ שלנו”, כרך יד, חוב’ 37-50, 1964.

“מסתרי היבשת האבודה”, “דבר לילדים”, כרך ל”ה, בשנת 1965, בגליונות 34 עד 49.

פורסם שוב ב”יקום תרבות”, ינואר 2015

“תעלומת העין המזמזמת ובול שלושת הכתרים”, צייר: אשר דיקשטיין. כרך טו, 1965 חוב’ 1-30.

פורסם שוב ב”יקום תרבות” במאי 2016.

ילדים נאבקים בכנופיית פושעים, ומגלים לבסוף אוצר שהוסתר בדרך מחוכמת

2. “דן גולן בקהיר”. צייר: אשר דיקשטיין . כרך טו 1965 חוברות 31-46 ב-16 חלקים.

פורסם שוב בבלוג “המולטוי יקום של אלי אשד”  

עלילות סוכן חשאי ישראלי דמוי ג’ימס בונד שיוצא נגד מדען נאצי בקהיר.

3. “מבצע תת מימי”.

דיקשטיין לבדו כתב את סיפור ההמשך לסיפור זה, “מבצע מימי של דן גולן” בחוברות 47-54 של “הארץ שלנו” כרך טו.

פורסם בבלוג “המולטי יקום של אלי אשד 

4. סיפור פרודי בן עמוד אחד שצייר דיקשטיין, המפגיש בין דן גולן וג’ימס בונד המתלונן על הדמיון הרב ביניהם.

5. “תעלומת הכתר היפני”. צייר: אשר דיקשטיין. כרך טז, 1966. חוברות 1-30.

סיפור הומוריסטי על מאבקם של נערים בחבורת פושעים יפנית.

6. “אחד נגד כולם”. צייר: אשר דיקשטיין. כרך טז, חוברות 1-31 (בו זמנית עם הסיפור הקודם). עיבוד של “מיכאל קולהאס”, סיפור קלאסי מאת הסופר הגרמני קלייסט, על אדם שבמאבקו העיוור למען הצדק מביא להרג ולחורבן חסר טעם.

7. “מסתרי העכביש הכחול”. צייר: אשר דיקשטיין. כרך י”ז, 1967. חוברות 1-33.

נער והמורה שלו למתמטיקה, הניחן בחוש בלשי, נאבקים בפושע ערמומי ומתוחכם ביותר בעל המצאות כמו מכונית מעופפת. זהו אחד מסיפורי הקומיקס הטובים ביותר של פנחס שדה.

פורסם שוב ב”יקום תרבות ” בפברואר 2017.

סיפורים ב”בוקי”

מבצע תת מימי: רן שרון. כתב וצייר: אשר דיקשטיין. 38-39.

“רות ובועז”. כתבה: ארנונה (גדות?) צייר: אשר דיקשטיין.  בוקי גליונות 46-47.

סיפור על פי מגילת רות התנ”כית.

פורסם שוב ב”יקום תרבות “

סיפורים ב”הרפתקאות לנוער” 

טרזן במרתף האימים: סיפור מאת אשר דיקשטיין

המערב הפרוע :סיפור על גיבורי קרל מאי.

אצבעוני :

 פליפר הדולפין ושודדי הזהב 

אייר את הסמלים ואת התמונות הראשונות של הטנקים של חסידי חב”ד.

צייר את “במחנה”, עיתון חסידי חב”ד 1983-1984.

סיפורי קודש בהוצאה פרטית, 2004, 16 עמודים

אשר דיקשטיין היום. צילום: אביהו שפירא

ראו גם:

gara picture by dickstein

הגאון מווילנה, גרסת פנחס שדה ואשר דיקשטיין

 

אשר דיקשטיין בויקיפדיה

אשר דיקשטיין – צייר הגרפיטי הראשון?

ליצירת קשר עם  אשתו של אשר דיקשטיין:

esthermalkadi770@gmail.com

טלפון: 0777577069

7 תגובות

  1. הי אלי,
    אחלה סקירה.
    אשר אכן אישיות ססגוניות ומיוחדת. זכורים לי מפגשי ילדות עימו, אצלנו במערכת העיתון, בסטודיו שלו ביפו העתיקה
    ועוד.
    וכמובן הזכיר לי את היום שבאת אלינו למערכת לפשפש בגיליונות ישנים.

  2. תודה רבה על הכתבה המעניינת
    התמונה בסוף היא אמנם של אומן קומיקס חסיד חב״ד שגר בצפת אבל השם שלו הוא דרור כהן

    • לא נכון, במקרה אשר דיקשטיין הוא אבי היקר.
      וזה אכן הוא ולא אחר בתמונה- שצולמה ללא ידיעתו.

  3. עוד רשימה שלי על אשר עין-דור דיקשטיין יש בבלוג האישי שלי :
    https://www.no-666.com/2016/06/24/%D7%90%D7%A9%D7%A8-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%98-%D7%91/
    כולל סריקות של שתי כתבות שהופיעו עליו ב”העולם הזה” בשנים 1972-1973 ,קרוב מאוד לסוף התקופה “החילונית ” בחייו.הכתבות מסבירות אולי מה גרם לו לחזור בתשובה.

  4. “מסתרי העכביש הכחול” קומיקס בלשים קלאסי מאת “אמציה” (פנחס שדה) ואשר דיקשטיין.מתפרסם ב”יקום תרבות”

    סיפור ראה אור לפני חמישים שנה בדיוק, בשנת 1967 ב”הארץ שלנו” כרך י”ז,. חוברות 33-1 – ב-33 חלקים. אנו מפרסמים אותו בשנית לרגל יום פטירתו של שדה, החל ב-29 בינואר (1994).

    זהו סיפור על נער והמורה שלו למתמטיקה המכונה “כפתורי”, הניחן בחוש בלשי מדהים, מעין מקבילה ישראלית מקומי של שרלוק הולמס – הנאבקים בפושע ערמומי ומתוחכם ביותר המכונה “‘העכביש הכחול”, וזאת – על המצאות מדהימות כמו מכונית מעופפת. הסיבה לכינוי “העכביש הכחול” טמונה בטבעת בצורת עכביש כחול המצוידת בזרקור רב עוצמה, שבאמצעותו הוא מסנוור את העוקבים אחריו בלילות האפלים שבהם הוא מבצע את פשעיו.

    בסיפור זה יוצא המורה בחברת אחד מתלמידיו למסע ציד נגד הפושע הבינלאומי המסוכן.

    זהו ללא ספק אחד מסיפורי הקומיקס הטובים ביותר של פנחס שדה. ושל דקשטיין.
    ראו אותו כאן:
    https://www.yekum.org/2017/02/%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%94%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

10 − חמש =