השקת "מחדש" − מאת נוית בראל, ברוח הנדיבות

נוית בראל – משוררת, חוקרת ספרות, עורכת ספרי המקור של הוצאת "ידיעות ספרים" מתחדשת בספר שירים שלישי, "מחדש", שיצא לאור בדצמבר 2015 בהוצאת "עם עובד" בעריכתה של ניצה דרורי-פרמן. לפי דבריה של נוית, זו הפעם הראשונה שהיא עורכת השקה לספר שירה שלה ובהצעה נדיבה ביקשה מחבריה המשוררים שבאו לחגוג איתה לקרוא − נוסף על שיר מ"מחדש" − גם שיר מפרי עטם המתכתב עם השיר מהספר.

נוית בראל. צילום: דניאל צ'צ'י'ק

המשורר ארז ביטון – חתן פרס ישראל, היה ראשון המברכים. הוא קרא את השיר:

לארז ביטון קשר אישי לעיר – הוא התגורר בה שבע שנים. "ספר שירה הוא תימהון, תדהמה – מחד-פעמיות של כל שורה ושורה" -אמירתו העוצמתית ריחפה כל הערב באולם בית ביאליק, המארח את ההשקה עם יקיר בן-משה כעורך אירועי הספרות.

אגי משעול אמרה ששירי הספר בעלי יופי וכוח ולהם "מבט מלח" לאחור ו"מחדש" – קדימה, כאחד.

"בשיר הכן הזה", אמרה אגי בזהירות, כשוקלת כל מילה, "הזרה כפולה: של מי שנולדה בעל כורחה לתוך משפחת השכול, בנוסף להזרה לטקסטים על יום זיכרון, האופיינית למשורר."

אגי קראה את שירה "מה אנחנו עושים", מתוכו התבלטה השורה " אֲנַחְנוּ שוֹתִים אַהֲבָה / כְּמוֹ גָמָל". לשמחתי הרבה השיר פורסם באתר של העיתון "הארץ" ב- 13.09.2015

מה אנחנו עושים

אֲנַחְנוּ חַיִּים בְּהוֹוֶה הֶרְמֶטִי –
עַל רַגְלֵי מַזְלֵג שֶל תַּרְנְגֹלֶת

וְהַדֶּרֶךְ שֶלֹּא נִבְחֲרָה
מַמְשִיכָה לִחְיוֹת בָּנוּ
בְּלִי שֶנֵדַע לְעוֹלָם
אֶת סוֹפָהּ

הַכֶּתֶם הָרָטוּב עַל הַסָּדִין
הוּא מוֹתָם הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
שֶל יְלָדֵינוּ

וְלִפְנֵי הַֹשֵינָה יֵֹש לָנוּ
רַק כִּבְשָֹה אַחַת
לִסְפּוֹר.

אֲנַחְנוּ מִתְעוֹרְרִים כָּל אֶחָד בַּגּוּף
שֶל עַצְמוֹ

רְגִיֹשִים מְאֹד לְצוּרוֹת הָאֲוִיר
שֶבֵּין הַחֲפָצִים
וּלְקַרְנֵי הָרֶנְטְגֶן שֶל הַֹשֶמֶש
בַּעֲלֵי הַצַּפְצָפָה

אֲנַחְנוּ שוֹתִים אַהֲבָה
כְּמוֹ גָמָל

עוֹשִֹים אֶת מֵיטַב יְכוֹלְתֵנוֹ
לְהִתְרָחֵֹש

לִפְנֵי שְיַטִּיל הַסּוֹף
אֶת קֻבִּיוֹת הַקֶּרַח שֶלּוֹ
לְתוֹךְ הַלֵּב

זֶה מָה שֶאֲנַחְנוּ
עוֹשִֹים.

הילה להב – "אחותי המשוררת" – כדבריה של נוית בראל, שקראה את כתב היד וניהלה איתה דיאלוג חברי על השירים, קראה את השיר:

וכן את השיר שלה שמצטייץ עם "ציפורים קטנות עם קולות גבוהים" מהמחזור "אפשר להניח לציפורים" מתוך הספר "יחידה", הקיבוץ המאוחד, 2011.

אפשר להניח

אֶפְשָׁר לְהָנִיחַ לָהֶן עַכְשָׁו

לַצִּפּוֹרִים. אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים

שֶׁאֲנִי  אֲסוּרָה בַּגַּפַּיִם הַמְּקֻרְקָעִים הַלָּלוּ

וַאֲנִי צְרִיכָה לִשְׁתֵּי צִפּוֹרִים לְפָחוֹת

שֶׁתְּדַבֵּרְנָה בְּטוֹבָתִי, הָאַחַת סוֹפְּרָן קוֹלוֹרָטוּרָה

שָׁרָה מֵעֵבֶר לַהַכָּרָה וְהַשְּׁנִיָּה בַּעֲצָמוֹת

חֲלוּלוֹת קַלּוֹת עַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֶרֶת בְּלֵב שָׁלֵם

שֶׁלֹּא חֲשׁוּבָה הַיְּכֹלֶת, אֲנִי שֶׁרָצִיתִי

עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁתִּיק אֶת הַצִּפּוֹר

אָסוּר לְהָנִיחַ לָהּ שֶׁתּוֹסִיף לִרְצוֹת

בעיניו של רוני סומק – משורר וצייר –  תמונת "Sweet Dreams" על העטיפה תואמת את החלומות השוכנים בספר, אך הוא היה מעצב את העטיפה על גבי דף משובץ, כי נוית עושה חשבון נפש אמיץ, כשהשיר "לאמא", משמש כמעין "קופסה שחורה של הספר", כדבריו.

רוני סומק קרא את שירו הפונה לאמו, המתכתב עם שירה של נוית − שיר חדש, אפילו לא גמור, ממנו קלטתי בשמיעה את השורה "שלכת הגוף היא הקשה בשלכות".

עמיחי חסון – משורר ירושלמי צעיר, שפרסם את ספרו הראשון בשנת 2015 בהוצאת "אבן חושן", סיפר שראה את נוית כותבת במחברת את השורות הראשונות של השיר:

עמיחי קרא את השיר הירושלמי מספרו "מדבר עם הבית":

שלומי חתוכה מכיר את נוית מלימודי הספרות באוניברסיטה.
כמו שלקולנוען דרוש כושר − שהוא תכונה גופנית, כדי לשאת את הציוד הכבד ולעבור את שעות הצילום הרבות, כך מוטב שלמשורר יהיה אומץ ולנוית – יש, כדי לכתוב את השיר:

שלומי קרא מתוך ספר ביכוריו "מזרח ירח"

התעוררות

אִם הָיִיתִי יָכוֹל הָיִיתִי מַניחַ

אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן

וּבוֹרֵר אוֹתָם אֶחָד אֶחָד –

מְחַפֵּשׂ בֵּינֵיהֶם אֶת זֶה הַמַּר,

הַמְּקֻלְקָל.

אֵינִי מִתְכַּחֵשׁ לַשְּׁאָר

אוֹ לַהֲנָאָה בְּטַעֲמָם

אֲבָל רַק לוֹ

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לוֹמַר.

דנה מרקוביץ – אשקלונית גם כן – פרסמה בשנת 2015 את ספר הביכורים "חיי הטבסקו" בהוצאת אבן חושן. היא קראה את השיר האחרון בספרה של נוית:

משפטי השיר הקצרים, החותכים מוסרים הוראות לחיים אחראיים ומתוך אותה המחויבות נכתב שירה של דנה :

שמעון אדף – מוזיקאי, משורר, סופר – גדל בדרום הארץ − בשדרות, לא באשקלון, אך למד יחד עם נוית בראל באותו בית ספר תיכון, כמה כיתות מעליה. גם הוא קרא את שיר הנושא "בדרך לאשקלון" ולאחר מכן שיר מספר שיריו השלישי "אביבה-לא" משנת 2009, שעליו זכה בפרס יהודה עמיחי. בתנופה וברגש גדול קרא אדף את השיר הארוך שמספרו "מ":

נוית אוהבת מאוד את השיר "מורך" של טל ניצן, ולכן טל החליטה לקרוא אותו בהשקה. השיר "ואם אהבה" של נוית מתכתב איתו:

והנה  מתוך "לשכוח ראשונה" מאת טל ניצן:

המוזיקאי אבי בללי – סולן להקת "נקמת הטרקטור", מלחין למחול, תיאטרון, קולנוע  – העניק את הליווי המוזיקלי לאירוע. הוא שר את "מסכים שטוחים" –  הפזמון האהוב ביותר על נוית בכל תולדות הרוק הישראלי. במסגרת ההכנות לערב, התאמנו נוית ואבי על קריאת השיר "בדרך לאשקלון" בליווי נגינת גיטרה, אך כיוון שהשיר נקרא פעמיים ולפי אמרתה ההומוריסטית של נוית "הקהל כבר ידע אותו בעל פה", נוית קראה את השיר "לירושלים" בצורה המותאמת לנגינת הגיטרה של אבי בללי.

את הערב הנחה עודד מנדה-לוי – ד"ר לספרות, שפרסם את ספר שיריו הראשון "מליון פחות אחת" בהוצאת "אבן חושן" בשנת 2015.

המנחה, עודד מנדה-לוי. צילום: נטע אלונים

עודד סיפר שהנחה לפני מספר שנים כאן בבית ביאליק ערב לכבוד צאתו לאור של "רומן וינאי" מאת דוד פוגל ובהקשר הזה, קרא שיר של נוית בראל, שמתכתב עם הסופר-משורר מתחילת המאה העשרים:

"עודד הנבון והמקסים, שהיה מורה בלתי נשכח שלי בראשית ימיי באוניברסיטה, שנשאר תמיד חבר שלי, הנחה את הערב באהבה, באחווה, בשלום וברעות" – כתבה נוית בראל בדף הפייסבוק שלה לאחר ההשקה.

באותו הפוסט נוית הודתה בהרחבה ובאופן אישי לכל אחד ואחד שתרם להצלחת הערב.

וברוח הנדיבה והמקורית הזאת, נוית עלתה על הבמה בסיום ההשקה והביעה תודה אישית לכל משורר שהשתתף באירוע וסיפרה על מהות ההיכרות ביניהם.

נוית בראל הודתה לשָׁנִי, בן זוגה, בדברי השיר של רחל המשוררת:

"בוקר וערב לך ועליך, לך ועליך שרו שיריי. סער ודמי, צהל ובכי, פצע וצורי, נחת ודוויי."

נוית בראל עם אבי בללי