דיאלוג חוצה דורות מאת איתי עמוס, מתוך האנתולוגיה “סיפורים עם חוש הומור: לקט סיפורים משעשעים לימים רציניים” (עורכים: ורד זינגר ויואב איתמר, הוצאת “ילדי הקומדיה” דרך מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2015, 50 עמ’)
השקת הספר תיערך ב-31.3, יום לפני אחד באפריל, בשעה 19:30 בפאב “דאנסינג קאמל”, ברחוב התעשייה בתל אביב. במקום יתקיים בזאר ספרים. המעוניין למכור מספריו (ללא עמלה) יפנה בדוא”ל – childrencomedy@gmail.com. נוסף על הבזאר יופיעו בקטעי סטנד-אפ בוב זאבי ותומר אליאס
פער בין דורי − הדור הבא \ איתי עמוס
דני: “אימא, החלטתי שאני לא הולך לאוניברסיטה. זה נראה לי חסר אחריות להיות עול כלכלי עליכם ואני הולך לעבוד ולחסוך עד שאוכל להקים עסק קטן ולפרנס את עצמי בכבוד”.
אימא: “אבא, בוא תשמע מה עובר לבן החכם שלך בראש”.
(אבא נכנס)
אבא: “מה יש, דני?”
דני: “אני לא הולך ללימודים, אני רוצה לבנות את עצמי מלמטה בזכות עצמי”.
אבא: “שוב התחלת עם השטויות האלה?”
אימא: “אני אמרתי לך שהוא מסתובב בחברה לא טובה”.
אבא: “תני לי, מלכה. דני, חשבתי שכבר החלטנו ביחד שאתה הולך ללמוד קולנוע ופילוסופיה, לגור בפינסקר עם זמרת והומו, לכתוב ל’טיים אאוט’ ביקורת אוכל אירונית, ובסיום התואר לטוס לברלין לשנתיים כדי שכשתחזור תוכל להגיד שלישראלים אין סטייל!”
דני: “אתם החלטתם את זה! אני בכלל רציתי ללמוד ייעוץ עסקי!”
אימא: “אימא שלי לא ברחה מאושוויץ בשביל שהנכד שלה ילמד משהו שימושי!”
אבא: “די, די מלכה. הנה, אימא שלך בוכה, אתה שמח?”
דני: “וביטלתי את המנוי ל’אוזן'”.
אבא: “שמעתי מספיק”.
אימא (ממררת בבכי): “ומה השכנים יאמרו? איך אני אסתכל להם בעיניים? למה אתה לא יכול להיות כמו הבן של הגולדשטיינים שנסע למקסיקו והתאבד?”
דני: “אני לא רוצה להיות כמו כולם!”
אבא: “אנחנו הכנו לך חיים על מגש של כסף, דני. אתה תלמד עשר שנים מקצוע תיאורטי לגמרי, תכיר בת זוג, תעברו לדירה בפתח תקווה בזמן שאתם עובדים במשהו שאתם שונאים ובגיל ארבעים תוכלו סופסוף לדעת מה אתם לא רוצים לעשות בחיים. אתה מוכן פשוט לזרוק את כל זה לפח?”
דני: “ביטחון זה לסאחים, אבא”.
אימא (עדיין בוכה): “מה, מה זה סאחים?”
אבא: “זה בטח איזה משהו שהוא למד במוסך”.
דני: “סאחים זה אנשים שהולכים על בטוח. מה אתם חושבים, שזה לא קל בשבילי פשוט ללכת לבלות עשור על הדשא של ‘מקסיקו’ ואז עוד עשור בלהתלונן באינטרנט?”
אימא: “האנשים האלה קדושים! בלעדיהם לא היה לך מה לקרוא בפיד של הפייסבוק, דני!”
דני: “די, נמאס לי מכל הקונפורמיזם של הדור הישן שלכם, אני הולך להרוויח המון כסף ולא אכפת לי כמה אנשים יסתכלו עלי מוזר. אולי בהתחלה לא יקבלו אותי, אבל עם הזמן אנשים יתחילו לראות את האומץ של אנשים כמוני, שעושים מה שאף אחד מסביבם לא העז – לזרוק את החלומות שלהם לפח”.
אבא: “אם אתה הולך לזרוק את החלומות שלך לפח אתה יכול להרוג אותי עכשיו וזהו”.
דני: “אבא, די עם המלודרמטיות”.
אבא: “אתה לא תגיד לי להפסיק עם המלודרמטיות אחרי שעשרים שנה נלחמתי להחזיר את הלגיטימיות למלודרמה דרך אימוץ מפוכח של המוסכמות של הוליווד הקלאסית!” (סוטר לו בפנים)
דני: “אני עוזב, אבא. אימא, אני אשלח לך כסף כשאוכל”.
אימא: “עדיף שתתקע לי סכין בלב מאשר שתצליח לפרנס את עצמך. בוא, תתקע לי סכין עכשיו ותגמור את העבודה”.
דני: “להתראות”.
אבא: “לפחות תקפיד ללכת כל שבוע ללשכת האבטלה בשביל סבתא? אתה יודע כמה זה חשוב לה. אנחנו לא נספר לה שאתה עובד”.
דני: “אני אשתדל לעבוד הכי קשה שאני יכול ואם אני אזדקק לעזרה כלכלית אני אנסה לבחון את כל האופציות לפני שאפנה לעזרה ממשלתית”.
אבא: “איפה טעינו?”
אימא: “דני, תסתכל לי בעיניים ותבטיח לי דבר אחד”.
דני: “נו?”
אימא: “אל תשכח מאיפה באת. תזכור את הערכים שגידלנו אותך עליהם: אם אתה רואה מישהו שטעה בעובדת טריוויה, תתקן אותו בבוז. אם אתה לא יודע משהו, תעמיד פנים שהוא לא חשוב. אם מישהו מביע דעה פוליטית שונה משלך, תנסה להגחיך אותו ולהדגיש כמה שיותר את הטעויות הלוגיות שלו. אם בא לך להביע רגשות, תדבר עליהם בצורה אירונית, והכי חשוב, אל תהיה חכם”.
אימא ואבא (ביחד): “תהיה צודק”.
דני: “טוב, אימא”.
אבא: “אתה לא תנפנף את אימא שלך ככה!”
דני: “אתה צודק, אבא”.
אימא: “הדור של אבא שלך לא עבר משבר גבריות בשביל שאתה עכשיו תתחיל לכבד את הסמכות שלו, דני!”
דני: “או-קיי, אימא. אבא, תזדיין”.
אבא: “אמרתי לך שהוא ילד טוב, הוא רק צריך למצוא את עצמו”.
דני: “כבר מצאתי”.
אבא: “הו, מה לא הייתי נותן להיות צעיר שוב. אדיו, דניאל. ילדי המתוק, אדיו”.
דני: “זה בסדר, נראה לי שאני אשאר. אני חושב שזעם נעורים ומרדנות בהורים זה משהו שצריך להיות כבר מאחורי איש שסיים את גיל ההתבגרות”.
אבא: “הנה הוא מתחיל שוב”.
אימא: “על גופתי המתה אתה לא תמרוד בנו”.
אבא: “די מלכה, די”.
(אימא ממררת בבכי, אבא מחבק אותה ומנענע את ראשו בייאוש)
בשתי מילים : מוטרף ומבריק