התמונה המפורסמת הזאת של הצייר ויקטור וסנצוב מבוססת על עלילת המעשייה הרוסית "האחות אליונושקה והאח איבַנוּשְׁקָה". הצייר התחיל לעבוד על התמונה בשנת 1880 וסיים אותה בשנת 1881, במוסקבה. הצייר עצמו העיד על התמונה: "נדמה ש'אליונושקה' חיה זמן רב בראשי ובלבי, אבל את דמותה הממשית ראיתי בכפר אַכְטירְקָה (כפר במחוז מוסקבה), כשפגשתי נערה ללא כיסוי ראש שטלטלה את דמיוני. כל כך הרבה תוגה, בדידות וגעגוע כוסס, רוסי בטהרתו, היו בעיניה… רוח רוסית מיוחדת אפפה אותה".
והנה המעשיה שעליה מבוססת התמונה:
האחות אליונושקה והאח איבנושקה"
מעשיה רוסית קדומה.
תירגמה דינה מרקון
היֹה היו זקן וזקנה, והיתה להם בת – אליונושקה ובן – איבנושקה. הזקן והזקנה מתו. אליושקה ואיבנושקה נשארו גלמודים בעולם. הלכה אליונושקה לעבודה ולקחה את אחיה איתה. הולכים הם בדרך רחוקה, בשדה רחב, ונתקף איבנושקה צימאון.
"אליונושקה אחותי, לשתות אני רוצה!"
"חכה, אחי, עד שנגיע אל הבאר."
הלכו והלכו להם, השמש גבוהה, הבאר רחוקה, החום מייסר, הזיעה מבצבצת. עומדת לה פרסת פרה מלאה במים.
"אליונושקה אחותי, אלגום מתוך הפרסה!"
"אל תשתה, אחי, פן תהפוך לעגל!"
שמע האח בקולה והם המשיכו ללכת. השמש גבוהה, הבאר רחוקה, החום מייסר, הזיעה מבצבצת. עומדת לה פרסת סוס מלאה במים.
"אליונושקה אחותי, אשתה לרוויה מתוך הפרסה!"
"אל תשתה, אחי, פן תהפוך לסיח!"
נאנח איבנושקה, והם המשיכו ללכת. הולכים והולכים להם, השמש גבוהה, הבאר רחוקה, החום מייסר, הזיעה מבצבצת. עומדת לה פרסת עז מלאה במים.
איבנושקה אומר: "אליונושקה אחותי, אין לי כוח לשאת עוד: ארווה את צימאוני מתוך הפרסה!"
"אל תשתה, אחי, פן תהפוך לגדי!"
לא שמע איבנושקה בקולה והרווה צימאונו מתוך הפרסה של עז. שתה לרוויה ונהפך לגדי…
קוראת אליונושקה לאחיה, ובמקומו רץ אחריה גדי לבן.
נשטפה אליונושקה דמעות, התיישבה על ערמת תבן והיא בוכה, והגדי מקפץ סביבה.
באותה שעה עבר שם סוחר.
"מדוע בוכה את, נערה יפה?"
סיפרה לו אליונושקה על אסונה. ואז הסוחר אומר לה:
"הינשאי לי. אלבישך זהב וכסף, והגדי יחיה איתנו."
אליונושקה חשבה, חשבה ונישאה לסוחר.
החלו הם לחיות יחדיו, והגדי חי עמם, אוכל ושותה מספל אחד עם אליונושקה.
פעם אחת הסוחר לא היה בבית. לפתע פתאום הופיעה מכשפה, יש מנין: נעמדה תחת חלונה של אליונושקה והחלה לקרוא לה במילים טובות ונעימות להתרחץ בנהר.
הביאה המכשפה את אליונושקה אל הנהר. התנפלה עליה, קשרה אבן לצווארה של אליונושקה והשליכה אותה לתוך המים.
ובעצמה לבשה את דמותה של אליונושקה, עטתה עליה את שמלתה ובאה אל חדריה. איש לא זיהה את המכשפה. הסוחר שב – וגם הוא לא הכירהּ.
רק הגדי לבדו ידע הכול. השפיל הוא את ראשו, אינו שותה, אינו אוכל. בבוקר ובערב מהלך הוא על הגדה, על קו המים וקורא:
"שחי נא וצאי נא אל הגדה…"
שמעה על כך המכשפה והחלה לבקש מבעלה: שחט את הגדי, שחט אותו. הסוחר חס על הגדי, מפני שהתרגל אליו. והמכשפה נטפלת אליו ומפצירה כל כך – אין מה לעשות, הסכים הסוחר:
"טוב, שחטי אותו…"
ציוותה המכשפה להבעיר מדורות גבוהות, לחמם קדרות מברזל יציקה, לחדד סכיני פלדה.
גילה הגדי שלא זמן רב עוד נותר לו לחיות, ואמר לאביו המאמץ:
"לפני מותי תן לי לרוץ אל הנהר, לשתות מים, לשטוף את המעיים."
"טוב, לך."
רץ הגדי אל הנהר, עמד על הגדה והחל לקרוא בקול שכולו תחינה ובקשת רחמים:
אליונושקה, אחותי!
שחי נא וצאי נא אל הגדה!
מדורות גבוהות בוערות,
קדרות מברזל יציקה מבעבעות,
סכיני פלדה מחודדות.
רוצים אותי לשחוט!
ואליונושקה עונה לו מתוך הנהר:
אַח, אחי איבנושקה!
אבן כבדה אל הקרקעית אותי מושכת,
עשב משיי קשר את רגליי,
חולות צהובים כיסו את שדיי.
והמכשפה מחפשת אחר הגדי, אינה מוצאת אותו ושולחת משרת:
"לך ומצא את הגדי, הבא אותו אלי."
הלך המשרת אל הנהר והנה הוא רואה: על הגדה מתרוצץ הגדי וקורא בקול תלונה גדול:
אליונושקה, אחותי!
שחי נא וצאי נא אל הגדה!
מדורות גבוהות בוערות,
קדרות מברזל יציקה מבעבעות,
סכיני פלדה מחודדות.
רוצים אותי לשחוט!
ומן הנהר עונים לו:
"אח, אחי איבנושקה!
אבן כבדה אל הקרקעית אותי מושכת,
עשב משיי קשר את רגליי,
חולות צהובים כיסו את שדיי."
רץ המשרת הביתה וסיפר לסוחר על הדברים ששמע על גדת הנהר. קיבצו הם אנשים, הלכו אל הנהר, השקיעו מכמורת משי במים והוציאו את אליונושקה אל הגדה. הסירו את האבן מצווארה, טבלו את גופה במי מעיין זכים, הלבישו אותה בשמלת חג. אליונושקה קמה לתחייה ונעשתה יפה עוד יותר מבעבר. והגדי מרוב שמחה התגלגל שלוש פעמים באוויר ולבש את דמותו של האח איבנושקה.
את המכשפה קשרו לזנבו של סוס ושחררו בשדה שאין רואים את סופו.
ראו גם :
אני מטיל ספק שזוהי אגדה עממית רוסית.זה עושה רושם שמישהו בחוגים הספרותיים ברוסיה בראשית המאה ה-19 יצר את האגדה הזאת שיש בה אלמנטים מיניים מפורשים ביותר.
כדאי להוסיף שהתמונה המצורפת לסיפור מביאה כפילה של דודתי ציפורה פרימור בצעירותה. ציפי נתקלה בעותק של התמונה לפני כך וכך עשרות שנים ,נדהמה מהדמיון אליה,והיא תלויה עד היום בדירתה. היא לא ידעה על הקשר לאגדה שהובאה למעלה ועל כך שהצייר וסנצוב צייר אותה בדמותה של נערה שנתקל בה בכפר בסוף המאה ה-19. הנערה אמורה להיות כפרית רוסיה.אולם אני תמה האם ייתכן שוסנצוב שגה ושהייתה זאת נערה יהודית כפרית . ואם כך ייתכן שיש איזה שהוא קשר משפחתי והדמיון החיצוני בין השתיים עבר בגנים.
[…] "האחרות אליונושקה והאח איבנושקה" – מעשייה רוסית בתרגום דינה מרקון פורסמה באתר "יקום תרבות" […]