מה היה קורה אילו חבורת החסמבה המפורסמת יצאה ללכוד את הפושע הנאצי טינטין גיבור קומיקס מפורסם באירופה שדמותו אכן מבוססת ישירות על הפושע הנאצי ליאון דגרל ? אמנית ישראלית יצרה מיצג שלם המבוסס על אפשרות מדהימה זאת .
בשנות השישים אירע אירוע מדהים הסופר יגאל מוסינזון יוצר סדרת סיפורי הילדים חסמבה על חבורת ילדים הרפתקניים יצא עם כמה מכרים לבצע פעולה הרפתקנית משל עצמו :לחטוף את הפושע הנאצי הבלגי ליאון דגראל ממקום מושבו בספרד ולהביאו לשבי הישראלי כדי לברר מפיו היכן מסתתר הפושע הנאצי מרטין בורמן שאנשים האמינו אז שהוא עדיין בחיים ומסתתר אי שם בג'ונגלים של דרום אמריקה.( מאז התברר בוודאות שבורמן מת בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה ).
מה שהיה פחות ידוע הוא שדגרל היה גם דמות המודל לגיבור הקומיקס הבלגי המפורסם טינטין עיתונאי הרפתקן כפי שהיה דגרל ידידיו הטוב של הצייר הרז'ה בצעירותו.
. המבצע הסתיים בכישלון בגלל שגיאות אלמנטריות של צוות החוטפים. כך, למשל, הם חשפו את תוכנית הפעולה שלהם בשיחה סתמית עם יהודי, והלה מיהר לדווח על כך לשלטונות הספרדיים (ירון זהבי מפקד חסמבה שדמותו התבססה במידה רבה על זאת של מוסינזון עצמו לא היה נכשל בשגיאות אלמנטריות כאלו וגם לא סביר להניח טינטין ).
באי-הכוח של השלטונות מיהרו ללכוד את מוסינזון ואת אלדובי. במהלך החקירה נשאל מוסינזון את מי הוא מכיר בספרד. הוא ענה שהוא מכיר את הסַפָּר; כשנשאל מאין הספּר הזה, ענה 'מסביליה' וחטף כמה סטירות מצלצלות.
לבסוף שוחרר מוסינזון בעזרת התערבותם של אישים בדרגים הגבוהים ביותר של ממשלת ישראל (יש אומרים שבן גוריון עצמו הוא שהתערב למענו אצל פרנקו). דגרל, לעומת זאת, נשאר חופשי בספרד.ומן הסתם קרא לא מעט ספרי טינטין הגיבור שהתבסס על דמותו שלו .
מוסינזון חזר לישראל והחליט לנטוש מעתה את חיי ההרפתקאות האמיתיים ולהתרכז בסיפורי ההרפתקאות הבדיוניים של חסמבה. יגאל מוסינזון מת ב1994. דגרל האיש שאותו ניסה לחטוף מת חודש לפניו . לאחר מותו של דגרל פורסם ספרו האחרון Tintin mon copain שבו עסק בזהות בינו ובין טינטין .
כתבה על הפרשה של כותב שורות אלו עוררה עניין אצל האמנית אדוה ליטביץ והיא יצרה על פיה מיצג בתערוכה של המרכז האקדמי ויצו בחיפה:" מיצג :חסמבה נגד טינטין "שבה היא מתארת כיצד חבורת חסמבה שאותה יצר יגאל מוסינזון יוצאת ללכוד את טינטין פושע המלחמה שהוא בן דמותו של פושע המלחמה האמיתי ליאון דגרל.
והינה מה שהיא כותבת בקטלוג תערוכה :
״בשלהי שנות החמישים ובתחילת שנות השישים, רדיפת הנאצים הייתה בשיאה ונעשו פעולות אינטנסיביות בניסיון ללכוד ולהביא לדין פושעי מלחמה. הידועה מבינהן היא לכידתו של אדולף אייכמן בשנת 1960.
באותה שנה נכשל ניסיון הלכידה של לאון דגרל, מקים המפלגה הפאשיסטית בבלגיה וממנהיגי הנאציזם באירופה. יגאל מוסינזון היא בין חברי חוליית הלכידה.
סיפורי הרדיפה הקשים והמורכבים, תורגמו, באופן פרדוקסלי, לסיפורי הרפתקאות לילדים, בהם נשזרו
תכנים גזעניים ואלימים, כדוגמת עלילות חסמב"ה. סדרת ספרי הקומיקס הידועה של הרז'ה, "טינטין", המבוססת על דמותו של לאון דגרל, הכילה אף היא תכנים גזעניים ואנטישמים.
המפגש שנוצר בין הרז'ה, דגרל ומוסינזון, הוא למעשה מפגש בלתי נמנע בין הציונות לנאציזם, המצביע יותר מכל, על קלות היפוך התפקידים בין קורבן למקרבן ודן באופן שבו התעוררות לאומית טומנת בחובה
האדרה של הלאום, לצד שנאה והדרה של האחר והשונה.
בשש סצנות אני מבקשת "לשחזר" את אירועי ניסיון החטיפה של לאון דגרל, בדמותו של טינטין, ע"י יגאל מוסינזון בדמותם של חוליית חברי חסמב"ה. התרחשות האירועים נשענת על חטיפתו של אדולף אייכמן.
כמו ההכלאה הסיפורית, בין המציאות והדמיון, כך גם הקונצפט העיצובי עושה שימוש באלמנטים מקוריים- מהטבע או מהעולם המסחרי לצד אלמנטים שנבנו כמיניאטורות, חסרות פרופורציה ומסוגננות.
סיגנון האביזרים נשען על הפרטים המקוריים ממבצע לכידת אייכמן (דרכונים, כרטיסי טיסה, מצלמה, מפה, מספר רכב התפיסה…).
הטכניקה לקוחה מתוך עולם הילדים, בשפה נאיבית לכאורה- בובות על בסיס עץ, חסרות מבע, המדגישה את רעיון "היד המכוונת" ואת חוסר האינדיבידואליות של הפרט כחלק ממערך.
כמו התוכן הסמוי בסדרות המקור "חסמב"ה" ו"טינטין" שפת "השחזור" יוצרת את הפער בין התוכן והנראות.״
אלי : איך נוצר הרעיון לפרוייקט חסמבה נגד טינטין?
ליטביץ:בשנים האחרונות אחי ואחותי עברו להתגורר בברלין. המעבר שלהם קירב אותי ללמוד על התקופה הנאצית.
במקביל התעוררו אצלי שאלות על החברה הישראלית היום, על הכיבוש/ התישבות… ימין-שמאל, פאשיזם.. על החינוך הציוני שגדלתי עליו.
לפני שנה וחצי נתקלתי במאמר שלך- ״האם טינטין הוא גזען ופאשיסט״ ובו כתבת שטינטין מבוסס על דמותו של לאון דגרל- קצין נאצי שברח לספרד אחרי מלחמת העולם השניה ושבשנות ה-60, יגאל מוסינזון ניסה ללכוד אותו.
זו הייתה נקודת מפגש ראשונה שחיברה לי נקודות בין הנאציזם לציונות- יצר הנקמה והמרדף בין הקורבן שהופך למקרבן (נאציזם- ציונות במקרה הזה, עם התבוננות על החברה הישראלית שלנו היום- מיהו הקורבן ומיהו המקרבן).
נקודה משמעותיות יותר בעיני הייתה העובדה שגם טינטין וגם חסמב״ה הם סדרות ספרותיות שיועדו לילדים ולנוער.
מצאתי שגם בסדרת טינטין וגם בסדרת חסמב״ה ישנם תכנים לא ראויים לילדים ולנוער. לא רק שטינטין הוא גזען ופאשיסט אלא גם בחסמב״ה מציג מוסינזון את האויבים הערבים כמרושעים, זוממי מזימות ומכוערים.
לאחר מלחמת העולם השניה ונפילת הנאציזם, קמה לה מדינה ישראל. האם כדי לחנך את הנוער העברי החדש, היה צורך בהשמצה של לאום אחר, כפי שעשה הנאציזם בעלייתו בגרמניה?
האם ההתלכדות הלאומית לא יכלה להתעורר בצורה טהורה מבלתי לפגוע תרבותית בעם אחר או לחנך את הדור החדש בצורה טהורה?
-אלו שתי נקודות שעלו בי עם קריאת המאמר- והרעיון שרציתי לבטא:
קלות היפוך התפקידים בין קורבן למקרבן והתלכדות לאומית סביב האדרה של הלאום שלך על חשבון לאום אחר.
אלי : היו לך תוכניות שונות לביצוע הפרוייקט מזאת שיצאה לפועל ?
ליטביץ: היו לי הרבה תוכניות לביצוע הפרויקט שהשתנו במהלך העבודה.
כשהתחלתי לעבוד, אחרי מחקר מעמיק סביב פעולות המוסד וסביב שנות רדיפת הנאצים- התיישבתי לכתוב תסריט, שבסופו של דבר-
רובו מתכתב עם לכידת אדולף אייכמן. (בשלבים קודמים היו לו תוספות מניסיון החיסול של חלאד משעל ומסיפור ואנונו).
הפרויקט משך אותי להשתמש בבובות כמטאפורה ל״יד המכוונת״.
תחילה רציתי לעבוד בטכניקה של תיאטרון בובות מצולם לסרט.
ידעתי שיש לי דד- ליין של ארבע- חמישה חודשים והבנתי שהפרויקט הזה חייב להיבנות בשלבים. הסרט יצולם בהמשך…
היעד הראשון- תערוכה הגמר של הלימודים שלי- במחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו.
התחלתי לבנות את הבובות. בחרתי ליצור את חוליית חברי חסמב״ה שתיהיה מורכבת משבע דמויות (פחות או יותר כמו חוליית הלכידה של אייכמן), כאשר חוליית חסמב״ה מורכבת מהדמויות הסטריאוטיפיות ביותר- תמר היפה, מנשה התימני, אהוד השמן, עוזי הרזה ועוד דמויות שהזכירו לי את הדמויות מלכידת אייכמן- ירון זהבי כמובן, שולמית החובשת ומשה ירחמיאל.בנוסף, בניתי את טינטין ואת הכלב שלו- שלגי.
בסוף אפריל (כשלפני עוד חודשיים עבודה עד התערוכה) היו לי 9 דמויות… וחשבתי ליצור קומיקס מצולם מבובות. מעין סטורי בורד לסרט, שיוכל להתאים לתערוכה…
בתחילת מאי התקיים בויצו מרתון במחלקה לתקשורת חזותית. סופ״ש של עבודה במכללה, עם המרצים וראש המחלקה.
הקמתי סטודיו קטן והתחלתי לצלם את הקומיקס. במהלך המרתון, נכנס אלי לחדר ראש המחלקה- jewboy– ירון שין ודיברנו על הפרויקט..
מהשיחה הזו הפרויקט קיבל תפנית נוספת. הבנתי שהרבה יותר מעניין יהיה לשכפל את הבובות וליצור כמה סטים קפואים. כך התסריט הצטמצם לשש סצנות, שחמש מהן מתכתבות עם חטיפת אייכמן ואחת בהשראת לכידת ואנונו.
שיכפלתי את הבובות- חלקן בניתי 3 פעמים וחלקן פעמיים. כרגע יש לי 27 בובות.
יצרתי 6 סטים ממוספרים, המספרים את השתלשלות האירועים-
1. תכנון מבצע: המערה החשמלית של חסמב״ה- בה חולית חסמב״ה מתכוננת למבצע.
2. מעקב: שולמית החובשת ומשה ירחמיאל עוקבים אחרי טינטין, ליד הבית שלו.
3. דיווח: בר. שולמית החובשת ומשה ירחמיאל מדווחים לירון זהבי המפקד על המעקב. על הסט נמצאת גם תמר היפה שנשלחת לפתות את טינטין.
4. פיתוי: תמר היפה מפתה את טינטין וקובעת איתו דייט.
5. תפיסה: ירון זהבי, אוהד השמן, מנשה התימני ועוזי הרזה תופסים את טינטין.
6. משפט: בתוך תא זכוכית- טינטין, מנשה התימני ועוזי הרזה.
וכך זה הוצג בתערוכת גמר. השלב הבא הוא לצלם את זה לסרט אנימציה קצר."
אנו מחכים בעניין רב.
וראו גם :
טינטין לא גזען ובודאי לא פשיסט. נכון שטענו שבחלק מהספרים, למשל הכוכב המסתורי, יש דמויות שמזכירות יהודים והן רעות. אבל לעומת זאת בספרים אחרים, למשל השרביט של המלך אוטוקאר, יש דמויות פשיסטיות רעות. באופן כללי כשקוראים את כל הספרים אין ספק שהרז׳ה בהחלט לא גזען ודווקא מתנגד לפשיזם. הספר הראשון, טינטין בקונגו, אכן מציג שחורים בצורה סטראוטיפית, אבל הספר הזה לא הודפס שוב ולמעשה הוצא מהקאנון של טינטין. הרז׳ה עצמו התבייש בו, ויש לזכור שכתב אותו ממש בהתחלת הקרירה שלו.
פרוייקט "חסמבה נגד טינטין " של אדוה ליטביץ מוצג בפסטיבל תיאטרון וסרטי הבובות של חולון עד יום חמישי http://www.puppetcenter.co.il/article.php?id=512