לחשוף את “האני ” ביקורת על” רנסאנס”:
מופע מחול
מאת אבי גולדברג
יוצרים:מאיה לוי חנן אננדו מרס,הופעת מחול בבית עמותת הכוריאוגרפים נמל יפו.
לעיתים נדירות מצליחה יצירת אמנות לצאת מגדר אירוע בידורי אסתטי ולממש את ייעוד האמנות בעולם המעשי : לפרוץ דרך, להוות Avant- garde,לחשוף את המוסכמות והקיבעונות חברתיים .הופעת המחול הנועזת רנסאנס עושה זאת בהצלחה מרובה.
העמדה ,תאורה ,מוזיקה וכמובן כוריאוגרפיה מנכיחים את הצופים עם המוסכמות בהן אנו כבולים ללא משים,ושולפת את התת מודע של הצופה אל קדמת ההכרה, כמו בתהליך טיפולי מוצלח.
ננסי ארמסטרונג חוקרת הספרות והתרבות המודרנית ,המצטרפת לתיאוריות המסבירות את ממסדי הכוח החברתיים של מישל פוקו, מסכמת באחד ממאמריה את ההוויה המודרנית לעומתה,לדעתי , מציבה להקת המחול הוויה אלטרנטיבית של פוליטיקת קיום יחסי אני –גוף ,מנוגדת ממה שהממסד החברתי הצליח להפנים בעזרת מערכת של “טכניקות זעירות של חברות”,כדבריה, שבראשן מערכות החינוך ,כבר מאמצע המאה התשעה עשר.
אלה מאיתנו ,כותבת ארמסטרונג,שגדלו בחברה ממוסדת,נושאים עימם בהכרח קול נוסף בראשנו.מדובר ברגישות לא רצונית לכל הפרעה פעוטה ,מלה גסה ,פריט לבוש שאינו רכוס כדבעי ,זנב מזון הנשרך ממזלגו של האוכל מולך ,וגרוע יותר איבוד שליטה אל מול פעילות גופנית מסוג שאיננו מורגלים אליה, נוכחות של הקול הזה בראשנו ,במשך מאתיים שנה [של הפנמת קודים חברתיים בחברה בורגנית קפיטליסטית ] חזק יותר מאשר הפחד משלטון החוק ,המשטרה,או צבא. באשר לצורות הלא רשמיות של קול זה שהוא נציג של כוח הכפייה החברתית, יש תוצאות נוראיות מאשר לדפוסי הכוח הגלויים ,הוא גורם לנו לחשוש מעצמנו ,הוא מניח כי אנו מעלים צורות חשיבה הרסניות המסוכנות לטובת הכלל ,האמונה באני שהוא חתרני ביסודו כלומר שעלינו לרסן את האני כל הזמן ,גורם לנו להתבונן כל העת במראות ,בשעונים,במשקל,לעבור בדיקות רפואיות,ו”לספק,” את אותו קול פנימי בפרקטיקת שונות . אנו מפנימים מצב המבוסס על ניגוד שבין האני לאינטרסים של כוח הביות שהוכתב לנו . אנו מצדיקים את התנהגותנו ואת תוצאות הפעלת כוח המוסכמות ,כאילו הוא אכן לטובתנו ומשמש אותנו.
כנגד אותו קול פנימי שבראשנו יצאה להקת מחול קטנה ומוכשרת ,בעדינות אין סוף ובמחוות גוף נדירות הצליחה לפצח ,ולו לרגע את הכוח שהשתיל בנו את הקול הפנימי השגוי, כמו במהלך תהליך היפנוטי מצליחות מחוות הגוף האציליות לחשוף את האני “כשהוא לעצמו” ולתת רגע נדיר של אמת בינינו לגופנו.
אבי גולדברג מאי 2014
