לקראת שינויים במפה הפוליטית 

                                          חיים מזר

אם בוחנים את יחסי הכוחות של המפלגות לאחר היוודע תוצאות הבחירות, מתברר שנוצרה סיטואציה מעניינת. מפלגתו של נתניהו “הליכוד ביתנו” קיבלה 31 מנדטים, הרבה פחות ממה שקיוו (לפחות 40 מנדטים). נפתלי בנט שהקים מפלגה חדשה על בסיס מה שנשאר מהמפד”ל קיבל 12 מנדטים, יאיר לפיד הקים מפלגה חדשה “יש עתיד” וקיבל 19 מנדטים, קדימה התפרקה לשניים, ציפי לבני בראשות מפלגת “התנועה” שהקימה קיבלה 7 מנדטים ומה שנשאר מקדימה 2 מנדטים. מפלגת העבודה קיבלה 15 מנדטים  וש”ס קיבלה 11 מנדטים. שתי המפלגות הגדולות לאחר הליכוד, “יש עתיד” ו”הבית הלאומי”, ביחד יש להן 31 מנדטים, כוח אלקטורלי זהה לזה של  הליכוד. על פניו נתניהו יכול היה לחבור למפלגת העבודה ולש”ס ולהקים בסיס לקראת הקמת קואליציה אך זה לא עלה בידו. השילוב בין יאיר לפיד לנפתלי בנט על הנייר, יכול היה תיאורטית ללכת גם כן לכיוון זה. זה לא יכול היה לקרות בשל הפער האידיאלוגי  שבין יאיר לפיד לש”ס. נפתלי בנט קרוב לוודאי היה מעונין לקבל לידיו את ההובלה של הציבור הדתי והמסורתי. הוא לא היה מעונין במתחרים.

למרות השוני הרעיוני בנושאים דתיים, לפיד ובנט יכולים למצוא מכנה משותף בנושאי משק, כלכלה  וחברה. שניהם באו עם הבטחה. שיתוף הפעולה ביניהם יצר משהו חדש לחלוטין. עוצמתם האלקטורלית יצרה תחרות סמויה  בינם לבין הליכוד, מי יהיה המוביל הפוליטי בכנסת. לאחר משא ומתן לא קל הם הצטרפו לליכוד כדי להקים קואליציה. לאחר שנים רבות ש”ס והמפלגות החרדיות אינן בקואליציה.

בבחירות הקודמות לליכוד יחד עם ליברמן היו 45 מנדטים. כוח מספיק גדול כדי להוביל קואליציה. האיחוד ביניהם לקראת בחירות 2013 לא הניב את התוצאות המקוות. מבחינתו של נתניהו היה זה למעשה כישלון. כמו בבחירות הקודמות כך גם עכשיו נתניהו שאף לצרף כמה שיותר מפלגות לקואליציה אליה חתר. כל זאת כדי לשמור על יציבות פוליטית. אם יקרה משבר כל שהוא ואחת המפלגות תרצה לפרוש ואכן תעשה זאת, עדיין תהיה בידו קואליציה יציבה. זאת היתה אמורה להיות עבורו תעודת ביטוח פוליטית. תוצאות הבחירות הביאו לכך שהכוח הפוליטי שלו נחלש. עמדת המיקוח שלו ביחס לשאר המפלגות נחלשה וכוחן של אלה עלה. למרות שהיסס רבות ביחס ליאיר לפיד ולנפתלי בנט, נתניה ובעצם חבר אליהם. מה שתרם לכך לא מעט הוא העמדה הבלתי מתפשרת של שלי יחימוביץ לא להצטרף לקואליציה בראשותו של נתניהו.

והיה ואחת משתי המפלגות אלה ,”יש עתיד” או “הבית הלאומי” תפרוש, נתניהו יצטרך למלא את השורות. האופציה הרצויה מבחינתו היא ש”ס. והמפלגות החרדיות. עבור ש”ס כניסתו של אריה דרעי לחיים הפוליטיים במסגרתה, אמורה היתה להגדיל את כוחה ל-15 מנדטים. לכך קיוו. זה לא קרה. מבחינתה של ש”ס זה היה הפסד. פרישה של  יאיר לפיד או של נפתלי בנט  תעלה את הכוח הפוליטי של ש”ס שתגבה זאת בדרישות רבות.  כדי להצטרף לקואליציה. פרישה של אחת המפלגות אותן הזכרנו לא תתקבל בעין יפה בציבור. גם ליאיר לפיד וגם לנפתלי בנט ברור שאם כך אכן יעשו ולו רק מעצם המחשבה  שש”ס תצטרף לממשלה. רוב הציבור לא רוצה לראות את ש”ס בתפקידים ממלכתיים מתוך ידיעה להיכן ילך חלק מהתקציב הממלכתי. על מנת להבטיח את קהל המצביעים שלהם יאיר לפיד ונפתלי בנט יעשו את מירב המאמצים לא לפרוש מהקואליציה.

בבחירות הקודמות נתניהו מסר לשותפות קואליציות תיקים מיניסטריאליים כדי לשמר את הקואליציה. זה בא על חשבונם של חברי הכנסת של הליכוד. הם לא זכו לתפקידים אליהם ייחלו. על מנת לרצות אותם הומצאו משרדים  ממשלתיים שאין בהם צורך. לחברי כנסת לא היה קל עם זה. מחוסר ברירה הם נאלצו להמציא תירוצים בדבר חיוניותם של תפקידים אלה. נתניהו נקט במהלך זה גם אחרי בחירות 2013.  התוצאה היא שאין למפלגה דור המשך שיקבל על עצמו בבוא היום  את מוסרות המפלגה ומוסרות השלטון. מפלגה שאין לה דור המשך, סופה שתעלם. סביר להניח שבני דור ההמשך הפוטנציאליים יסיקו מסקנות ולא יאפשרו לנתניהו להציג מועמדות לקראת הבחירות הבאות. בכך יבטיחו את  עתידם הפוליטי ויהיו מי שיחליטו שהגיעה העת ויציגו את מועמדותם לתפקיד ראש הממשלה. כדי להבטיח זאת  כל אחד מהם יצטרך להכין תוכנית עבודה מסודרת ושיטתית.

אפשרות נוספת היא שחברי כנסת אלה מרצונם החופשי יפרשו מהליכוד ויובילו את המפלגה לקראת התפוררות. הם יחברו  למי מבין חברי הכנסת של יאיר לפיד ו/או נפתלי בנט על מנת להקים מערכת פוליטית חדשה לחלוטין. באשר לש”ס כאשר הרב יוסף לא יהיה ואין לשכוח את גילו,  המפלגה תתפורר. הרב יוסף הוא הנכס האלקטורלי והרוחני היחידי שלה. לא יהיה מי שיבוא  במקומו. למצביעי  ש”ס לא יהיה עבור מי להצביע. האפשרות היחידה שתעמוד מבחינתם היא לחזור לליכוד או למפלגת ימין חדשה שתקום עם התפוררותו של הליכוד. במקרה זה ועל רקע כל מה שנאמר קודם לכן ייווצר גוף חדש בעל אוריינטציה ימנית.

איך יראה השמאל קשה לדעת. מרצ אמנם הכפילה את כוחה, אך אין היא מפלגה בעלת כוח השפעה להובלת מהלכים פוליטיים. במפלגת העבודה כמיטב  המסורת שקיימת בא זה למעלה מ-10 שנים יתפתחו עימותים פוליטיים על בסיס האכזבה מכך ששלי יחימוביץ לא רק שלא הביאה ליצירת כוח פוליטי שיעבור את המחסום של 20 מנדטים, אלא גם שללה כל אפשרות של הצטרפות לקואליציה בראשותו של נתניהו. בכך חסמה את דרכם של אלה משורות המפלגה שרצו לחזור לממשלה. מצבה של המפלגה לא יהיה מזהיר אם לנקוט בלשון המעטה.

במבט לאחור גם מפלגת העבודה וגם הליכוד סיימו את תפקידם ההיסטורי. אפשר לומר בביטחון שעומדים לצמוח כוחות פוליטיים חדשים ואלה יבואו מבין חברי הכנסת הצעירים שגילם בין 40-50. באשר למבנה הפוליטי שייווצר, המדינה נמצאת בתקופת מעבר. יש לקוות שזה יהיה לטובה.

 

תגובה אחת

  1. על פניו לכאורה ייתכן שיאיר לפיד שבחר לעצמו ובמודע את התפקיד הקשה ביותר האפשרי ,שר האוצר ,ובתקופה קשה למשק ” שרף” את עצמו בכך לבחירות הבאות ועימו גם את מפלגתו.
    מצד שני אם לפיד יצליח בתום תקופת כהונתו להשאיר את
    המשק במצב סביר הדבר יהפוך אותו לכשיר וראוי ללא כל ספק לתפקיד ראש הממשלה בעיני הציבור ,דווקא משום ששירת בהצלחה יחסית או יותר בתפקיד קשה וכפוי טובה כל כך.
    אם במקום זה היה משרת למשל בתפקיד שר החוץ ,תפקיד קל יותר שהוא גם ללא ספק מתאים יותר לכישוריו, זה עדיין לא היה מכשיר אותו לתפקיד ראש הממשלה בעיני אף אחד.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע עשרה − שתיים =