תיק עם בחורה – זה מה שאני רואה.
מה היא מחביאה שם אני חושבת לעצמי, צ'לו?
היא מתקדמת בחדווה בצעדי ריקוד, מביטה לכל הכיוונים, פותחת צעד, מזדרזת ומעיפה את המגש מידו של המלצר אל תוך חיקו של גבר מבוגר.
חולצתו הצחורה הופכת מנומרת, על העניבה נוזלת קצפת והמכנסיים מתכסים במגוון פירות העונה.
המלצר קופא על מקומו.
הגבר מרים ידיים וזועק ללא קול.
הבחורה רוקעת בכעס ברגלה.
היא מניחה את התיק הענק על הכסא, פותחת אותו, שולפת מטאטא קטן ויעה קטן ומתחילה לגרוף את הצבעים העליזים מעל המכנסיים השחורים.
היא עובדת בזריזות, ביעילות ובשיא הרצינות.
הגברים לוטשים עיניים ואינם מנידים עפעף.
הגברת הטווסית מקרבת את ראשה אל פניו של הגבר ואומרת בשפת אולפן במבטא אמריקאי כבד "אל דאגה, מיד תהיה צח ומצוחצח". מייד היא מתרגמת לעצמה
","fresh as ever שמה את ידה על ליבה ומוסיפה אני באמת מצטעRת ואז היא מרימה מבט מנצח אל המלצר ובגאווה מכריזה: "גמRנו פיRות, עכשיו פיRוRות ".
האמריקאית העליזה, מזדקפת ומתוך התיק שולפת שואב אבק גמדי.
היא מתמקדת בעניבה ובקצפת, אחר כך גורפת ואוספת מן המכנסיים שיירים וגרגרים, לוקחת צעד לאחור, בוחנת את התוצאות, מתעלמת ממבטי הבלהות, מקרבת את אפה אל אפו של הגבר ואומרת בביטחון "אל דאגה, מיד תהיה צח ומצוחצח – really".
הגברת שוב חופרת בתיק, מכניסה כמעט את כל גופה פנימה, משמיעה מלמולים בלתי ברורים, מזדקפת ומרימה בגאווה שלוש שפופרות ומיד מדקלמת כאילו הפכה ג. יפית עצמה: "אחד מוחקת כתם אופייני, שני מנקה כתם בוגדני ואם חייבים יש שפופRת נגד כתם הRסני" ולפתע כאילו העבירו תחנה, היא משנה את הטון ומכריזה בסגנון ורדה רזיאל "הכתמים ממש דומים לגבRים באRץ ישRאל".
המלצר לוקח את ההערה באופן אישי, מסתובב וחוזר למטבח.
הגבר המבוגר מותח חיוך רחב, מתרווח לאחור ואומר "טפלי בי, אני רוצה להיות צח ומצוחצח".
הבחורה הצבעונית חוזרת ומתמקמת בתוך התיק, מחפשת מפשפשת ולבסוף שולפת בקבוקים ננסיים ומברשות זעירות.
היא טופחת, מצחצחת, והגבר מצחקק.
היא מרססת, מקרצפת והגבר מתלהב.
היא מזליפה, ממרקת, מטפטפת, מנערת והגבר מתמוגג.
אחרי שעה קלה היא מסיימת.
"גמוR בייבי" היא צוהלת.
"ברור בייבי" הוא קורן.
האמריקאית הידידותית מארגנת את כל כלי המשחית, לוקחת את התיק ביד ימין, את הגבר ביד שמאל ומספיקה להפוך מאפרה בדרך אל היציאה.
הסיפור פורסם באנגלית בשם Soup Bubbles במגזין הספרות The Dying Goose
http://thedyinggoose.com/magazine/the-dying-goose-volume-1-issue-1/
נהנתי מאוד לקרוא את הסיפור.
אהבתי במיוחד: "מזדקפת ומרימה בגאווה שלוש שפופרות ומיד מדקלמת כאילו הפכה ג. יפית עצמה: "אחד מוחקת כתם אופייני, שני מנקה כתם בוגדני ואם חייבים יש שפופRת נגד כתם הRסני" ולפתע כאילו העבירו תחנה, היא משנה את הטון ומכריזה בסגנון ורדה רזיאל "הכתמים ממש דומים לגבRים באRץ ישRאל"."
נזכיר שדורית קידר המוכשרת פירסמה בעבר ספר עיון על השדה לילית "לילית -שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית".
ראיון עימה על הספר פורסם ב"יקום תרבות ":
"מיהי ומהי לילית "
https://www.yekum.org/2013/03/%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%A6%D7%95%D7%99/
אני שומע דיווחים שבקרוב דורית תפרסם רומן היסטורי על מכשפה יהודיה במאה החמישית לספירה. כאשר הוא יתפרסם נעסוק בכך ב"יקום תרבות ".
[…] קצרים של קידר פורסמו באתרי אינטרנט בארץ […]