מיהי ומהי לילית ?-ראיון עם דורית רוזנצוייג-קידר

דורית רוזנצוייג – קידר היא לילילוגית , חוקרת של הדמות של השדה לילית שנוצרה במיתולוגיה השומרית  ואת גילגוליה לאורך הדורות במסורת היהודית שהפכה אותה מאלה סקסית אכזרית  לשדה סקסית ומרושעת. היא פירסמה על כך ספר בשם מיוחד במינו  " לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית"" ובעל עטיפה מדהיוחדת במינה עבור ספר מחקרי אקדמאי של אישה דמוית לילית  שמראה שהיא בכלל לא חסרת הומור.אבל התזה שלה מטרידה.היא טוענת שלילית סובלת מהפרעה נפשית ספציפית וכל אישה שתחווה הפרעה כזאת ויהיו לה כוחות כישוף תיהפך גם היא ללילית.

.עוד על לילית ראו :

סיפורי לילית מאת אלי אשד במגזין "יקום תרבות ". שהוא בגדר חלק מבוא והקדמה  לכתבה זאת .

דורית רוזנצוייג – קידר היא לילילוגית , חוקרת של הדמות של השדה לילית שנוצתה במיתולוגיה השומרית ואת גילגוליה לאורך הדורות במסורת היהודית שהפכה אותה מאלה סקסית אכזרית  לשדה סקסית ומרושעת. היא פירסמה על כך ספר בשם מיוחד במינו  " לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית"" ובעל עטיפה מיוחדת במינה עבור ספר מחקרי אקדמאי של אישה דמוית לילית  שמראה שהיא בכלל לא חסרת הומור.

ובימים אלו היא עמלה על עריכת רומן היסטורי שבמרכזו עומדת דמות היסטורית מכשפה יהודיה מה מאות הראשונה לספירה.

ואגב אורחה נציין שיש נקודות דמיון בינה ובין דמות ספרותית ידועה.

.ב-1998 פירסמה הסופרת נעמי גל רומן  ספרותי בשם "לילית "  שבמרכזו עמדה  פרופ' לילית אפפל-ויתקין", פסיכולוגית שעסקה בהפרעות אכילה ויותר מכל חוקרת חקרה את השדה הקדומה  לילית ( כן בראש ובראשונה בגלל השם וגם בגלל הדמיון באופי )  וכתבה מספר מחקרים בנושא.הספר  תיאר את ילדותה  ואת אישיותה של החוקרת אישה סופר פמיניסטית נמרצת,שבין השאר עוסקת בטיפול בנשים שחוו חוויות קשות של התקפות מצד גברים ,  דרך נקודת המבט של בתה המתארת אותה בעת ה"שבעה".  .  בסיום הספר התגלה לבסוף שלילית אפפל הפכה למה שהייתה  בגלל השם ,לאחר שניסתה להתאבד בנערותה סיפרה לה הרופאה על השדה שנראת כמוה  היא החלה לחקור את הנושא ופגשה את מי שיהפוך לבן זוגה שכינה את עצמו "סמאל " כשם בן זוגה של לילית במיתוסים ,  ומני אז הפכה לחוקרת של לילית ,ולדעת בתה בספר התגלמות מודרנית של לילית באופייה התאוותני מצד אחד והנחוש מצד שני..

15 שנים מאוחר יותר כמדומה שהספר התגשם במציאות . בדמותה של חוקרת לילית  האמיתית מאוד דורית רוזנצוויג-קדר שבמבט ראשון לפחות נראית כהעתק של גיבורת אותו הספר. לכאורה דוגמה לכך שהמציאות יכולה לחקות את הבדיון.

הספר " לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית::1000 שנים ראשונות של לילית היהודית " שיצא לאור ב-2010 עם עטיפה מיוחדת במינה של לולה קידר. אינו ספר מחקר רגיל כלל וכלל.וספק רב אם אנשי האקדמיה היתלהבו ממנו. יובל הררי המומחה בכישוף אולי יזרוק כמה הערות חביבות לפני שיעבור הלאה אבל בכך  זה יסתכם .כנ"ל לגבי מאיר בר אילן חוקר כישוף אקדמאי  גם הוא. וזאת משום שבספר ישנה אג'נדה סופר פמיניסטית  ברורה מאוד שספק אם תהיה מקובלת עליהם להוציא אולי כנושא לעוד מחקר.

הספר  נותן תיאור של שני נושאים :האחד הוא תיאור של  יחסם של הרבנים לאורך הדורות ולנושא האישה ולנושא הכישוף.יחס שלילי ביותר בדרך כלל כפי שמראה קידר,אם כי לרבנים מעולם לא היו בעיות לעסוק בכישוף בעצמם,רק  שאז פעילויותיהם הוגדדרו כניסים.

.הנושא השני המרכזי הוא תיאור "התפתחות " דמותה של לילית מאלה שומרית –בבלית לשדה יהודית במשך אלף שנה ויותר . רוזנצוייג- קידר  מראה שלילית חוותה "דבולוציה " ירידה  ממעמדה הרם כאלה למעמד של שדה שנואה ומתואבת. ועם זאת מעולם לא היו מסוגלים לשכוח אותה ,והיא המשיכה להקסים את הדמיון כפי ששום שד אחר ושום יצור על טבעי אחר. לא עשה על הדמיון היהודי.לילית שלה היא אנרכיסטית ,פמיניסטית אימפולסיבית ואסרטיבית . היא נותנת לשדה ניתוח פסיכולוגי :"היא אימפולסיבית בעלת התקפי כעת ,חרדה ורגזנות .היא זורעת הרס ביחסיה בשל תנודתיות רגשית שאינה ניתנת לניבוי ואי עקביות קוגניטיבית.לילית לדעתה מפתחת יחסים כאוטיים וסובלת מהיעדר זהות מינית ברורה. דהיינו היא דו מינית.

למרות הטון האקדמאי  של הספר , יש בו הומור וברור שאהדתה של המחברת נתונה ללילית יותר מאשר לממסד הרבני שתקף אותה לאורך הדורות.

הייתכן שרוזנצוייג-קידר ,מזדהה בצורה מסויימת עם הדמות של לילית?היא בכל אופן יותר סימפטית כלפיה מאשר כל כותב גבר שהתייחס אליה עד כה.

והנה ראיון עם דרוית רוזנצוייג קידר

דורית קידר

אלי :איך היגעת לנושא של לילית השדה ביהדות ?

(דורית: מזה 4000 שנה אנשים מכל דת גזע, מין או עשירון אוהבים לשנוא את השדה לילית ולכן התאהבתי בה, והחלטתי לכתוב את החלק הנעדר מהביוגרפיה שלה בספר ששמו ההגיוני הוא: "לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית".את "לימודי הדתות" שלי באוניברסיטת תל אביב ביליתי במציאת שדים ורוחות במיטב הדתות בכל היבשות. בסופו של דבר חזרתי אל המקורות בחיפוש אחר שדים ורוחות מאג'יקאנים ונשים כשפניות – כולם כשרים למהדרין. מאז ומעולם התעניינתי בדמותו של האחר המוצב בשוליים בעיקר מבחינת הפולקלור והדת. בשבילי לילית מגלמת את דמות האחר. היא מוצבת בשוליים כתמרור ובכך היא מגדירה את ערכי החברה היהודית ואת גבולותיה במילניום הראשון.

לילית בקערה קדומה מהאלף הראשון לספירה.

אלי :מה היו הממצאים שלך במחקר שלך עליה?מה חידשת בנושא?

דורות :תילי תלים של מילים נכתבו על השדה לילית שהופעתה הראשונות התרחשה באלף השלישי לפני הספירה באפוס של גלגמש. מכאן יש קפיצה אל ימי הביניים (המאה ה -8) שם הרקיעה הפופולריות של לילית שחקים. בן סירא שיווק אותה כרעייתו הראשונה של אדם ראשון, אותו היא זנחה בשל חוסר התאמה. לילית הייתה אישה בשר ודם להרף עין ומיד חזרה למצבה החלוצי השדי ולאמו של גזע השדים כולו.ומה קרה בין לבין????

כאן אני נכנסת לתמונה. יש אנשים המחפשים את החוליה החסרה כדי ללמוד על האבולוציה של המין האנושי. אני לעומת זאת מתעסקת במציאת החוליה החסרה של מיני שדים ורוחות ובעיקר באותו פרק חסר מתוך הביוגרפיה של השדה היהודית לילית.

אז איך עושים זאת? דבר ראשון לא מחפשים מתחת לפנס.

ההיסטוריה החברתית לרוב כתובה על ידי העילית המתרכזת בעצמה וכתובה מתוך הפרספקטיבה הצרה שלה. אדם הרוצה להכיר את שאר החברים בקהילה, צריך למצוא כלים אחרים ולנקוט בדרכים יצירתיות. אין ספק שחיפוש מעשי מאגיה, שדים ורוחות בתוך התלמוד לא יישא פרי. לילית, למרות הדומיננטיות שלה בחיי האנשים של המילניום הראשון, מופיעה בתלמוד אך ורק 13 פעמים. נראה שהיה לה תפקיד נכבד אולם היא הועלמה כסוג של צנזורה עצמית מחשש לקרבה יתרה לעבודה זרה או אי ההתאמה לקונספציה התלמודית של אותה עת.  אם כך, לא נותר אלא לשוטט בין רמזים הטמונים בין השיטין ולאתר הפסקות וקטיעות בזרימת הטקס. עוד ניתן ללמוד על לילית השדה היהודית מתוך ספרים חיצוניים החושפים תורה דמונולוגית יהודית בחיתוליה. אבל המקור המפתיע ביותר אותו היה תענוג לחקור הן קערות ההשבעה. קערות אלו הן סוג של קמיע אישי המשקף את התרבות הפופולרית של תקופת המאה החמישית. הקוסמוס הלא פורמלי הבא לידי ביטוי בקערות, כולל קשת רחבה של מהויות על טבעיות כמלאכים, המוני רוחות ושדים, אלים אלות וכמובן לילית ולילין. טקסט ההשבעה הכתוב בתוך הקערה כספירלה מספר את סיפורה של קהילה שהייתה מושפעת מערב רב של מסורות. קערות ההשבעה מילאו חלל אִתו הדת המסורתית לא הצליחה להתמודד.

ככל שלמדתי יותר על קערות ההשבעה הבנתי שיש כאן אוצר השופך אור על אספקט ייחודי של מאגיה בדת היהודית. עם כל קריאה של קערה נוספת, הלכה והתבהרה בעיני תמונת חייו של האדם הפשוט שלא השתייך לרבנים, תלמידי החכמים ו/או לכל  קבוצה אליטיסטית אחרת. אולי נכון יותר להגדיר שנחשף מבין השורות  האליפטיות של הקערות עולמן של הנשים, ולדעתי הן גם אלו שבחשו בקדרה – וכאן מגיע החידוש שהוא פשוט מחד ומרתק מנגד. נראה לי שקערות ההשבעה של הנשים היו מקבילותיהם של הקמעות שנכתבו על ידי הרבנים. כאשר דברי תורה הטמונים בתוך הקמיעות, לא הביאו לתוצאות הרצויות , פנו הנזקקים ל"רפואה האלטרנטיבית"  שסופקה על ידי נשים כשפניות שחיו בשולי החברה ונתפסו כקרובות לעולם השדים ולעיתים כבעלות איכות שדית.

בנוסחאות שבקערות ההשבעה מוצאים אלמנטים ייחודיים כמו סיפורים אישיים ואינטימיים, ערב רב של אמונות וקרבה ללחשים עממיים. ציור של השדה לילית עצמה נמצא במרכז הקערה כשהיא אזוקה וקשורה כסמל לכך שהנוסחה הסובבת את השדה תשתק אותה. את הקערה נהגו לקבור מתחת לסף הבית כשפניה מטה כדי לחזק את ביטולם של מעשי ההתנכלות וההתאכזרות.

מהותה של השדה לילית המופיעה בקערות ההשבעה, שונה מזו הקיימת בתרבות הרבנית ושלא הייתה יכולה להתקיים בתרבות זו. הלילית של הקערות מפותחת הרבה יותר הן במהותה והן בכישורי הנזק שהיא מביאה. בקערות ניתן למצוא לילית זכר ונקבה – לילית ולילין. אלו תוקפים גם נשים וגם גברים. דמות זו של לילית מזעזעת את היחידה המשפחתית. היא מופיעה כמכשפה מפחידה חוטפת תינוקות המותכת לדמות זנותית תוקפנית הנוטפת תאווה ותשוקה. קונספציה בה לילית יכולה להופיע בדמות זכר או נקבה ולייסר נשים וגברים כאחד, אינה עוברת את הצנזורה הרבנית והיא נשארת מחוץ לארון הספרים היהודי.

אלי :האם את חשה איזו הזדהות עם לילית כפי שגולמה לאורך הדורות ?

דורית :קשר ישיר קיים בין האישה כפי שנתפסה בשיח הרבני לבין דמותה של לילית. מושג האישה היה למעשה אוסף של דימויים סטריאוטיפיים של חברה פטריארכלית שהעמידה את הגבר במרכז. החכמים דיברו חלושות על "אישה טובה" אולם על "אישה רעה" הם דיברו בצבעוניות חגיגית. (נראה שכלום לא השתנה מלבד הטכנולוגיה….) מיני פנטזיות או חרדות הקשורות להתנהגות מינית וסטראוטיפים נשיים שהיו אופייניים לאותה תקופה, הולבשו על השדה לילית. היא הייתה הניגוד הגמור לאותו "גולם" שהגבר היהודי חשב שמאפיין את רעייתו. לילית סירבה להישאר במרחב הפרטי ופרצה אל הזירה הציבורית, היא לא הצניעה לכת  ובפרובוקטיביות ארבה לגברים  אשר פסעו לרגע קט הרחק ממטריית ההגנה הגברית של האחווה הרבנית. וכן –  אם נחזור אלי,  אני אוהבת את הדמות הזו הנון קונפורמיסטית, השוברת מוסכמות היוצאת למלחמה בממסד ומנצחת. בסופו של דבר, 4000 שנה, כל הקמיעות וכל הקערות לא הצליחה להפוך אותה לעקרת בית צייתנית.

אלי :לדעתך יש לבחון את הדמות של לילית בצורה שונה מכפי שראו אותה בני דורות קודמים ?

דורית :עקרונית מתבקש היום לנתח את דמותה של השדה לילית לאור תיאוריות פמיניסטיות ופסיכיאטריות שונות. יחד עם זאת, מסתבר שגורלן של התאוריות להישאר נעולות בין קירות האקדמיה במקרה זה. למעשה היום עדיין ניתן למצוא שפע של קמיעות שנועדו להגן על היולדת מפני לילית. קמיע זה מעוצב בדיוק כפי שעוצב במאה הראשונה לספירה. בעיני זהו פלא. תאר לך –  שלושה מלאכים: סנוי, סנסנוי וסמנגלף עדיין עומדים על הסף ומגנים על הצאצאים מפני סוג של ערפדה העלולה למצוץ את דמם של תינוקות בני יומם. ועוד משהו. כשישבתי בשבוע הספר למכור את "לילית – שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית", אנשים רבים נגשו לדבר איתי על השדה. כמעט כולם הדגישו שהם לא מוכנים להגיד את שמה, ואם אמרו – הם נמנעו להגות את הת'…. אז איך אפשר לבחון את דמותה של שדה יהודית זו בעיניים אחרות???

אלי :האם קראת את ספר "לילית של נעמי גל העוסק בחוקרת לילית ( כמוך ?)מה דעתך על יצירות ספרות  עכשוויות אחרות העוסקות בלילית כמו סימן טוב של אשרי או  "מדרש לילית"  של איגוס ?

דורית :לצערי לא קראתי את הנ"ל אבל עקרונית הפיתוי להשתמש בשדה לילית הן ככותרת לספר והן כשם לדמות בפרוזה הוא גדול. כהרף עין הקורא מוכנס לאווירה הרצויה של פיתוי וחטא, של נקמנות וחוסר מוסר ושל דמותה של  famma fatal סקסית מסתורית ונקמנית. הנה ז'וזה סאראמאגו בספרו האחרון  "קין" (2012) מציג את דמותה של לילית כאישה בשר ודם.  בציניות וסרקזם הוא הופך את השדה לילית לאשת איש. גם אצלו היא אינה נוטשת את מאפייניה של אותה שדה פתינית הכובשת את לבו של כל גבר ולאחר מכן זונחת אותו לאנחות. סראמאגו דאג שלילית כרעייתו של נוח, תגרור את קין למצבים ארוטיים ולמצבים של תאוות בשרים בדיוק כמו שהמסורת בת 4000 שנה דורשת.

אלי :את כתבת לאחרונה  רומן על מכשפה יהודיה :את יכולה לספר עליו משהו ועל הבסיס ההיסטורי והארכיאולוגי שלו ?

דורית :הספר נקרא "כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית". כומיש זו – הייתה אישה כשפנית שחיה במאה החמישית. הכרנו זו את זו כאשר עשיתי את המחקר על השדה לילית היהודית עליה דיברנו עד כה. שמה של כומיש היה חלק מתוך הפורמולה שהתפתלה בתוך קערת ההשבעה. חוקרים משערים שריטואל מיוחד ליווה את הכתיבה ואת קבורת הקערה מתחת לסף הבית. במספר קערות כומיש מספרת שהיא עולה על הגג כדי לדבר עם השדים. את ההשבעה היא מקריאה שלוש פעמים ולפי דברי החוקרים הזעקה כוללת את שמות השדים וקללות מסוגים שונים. כומיש השתמשה  בקול "לא נורמלי" בטון חד, גבוה ומלאכותי ובאינטונציה המעוררת חיל ורעדה. תיאורים אלו כבשו את ליבי. נסעתי לי לכמה חודשים להתבודד בבית האדום השוכן לרגלי נהר הדלוור שבארה"ב. בנוף הלבן לבן הזה רקחתי לי את סיפורה של כומיש המורכב ממחקר על חיי הנשים, על תרבות השוליים הצבעונית, על סיפורים ואגדות תלמודיים ולא שכחתי גם את הוראות השעה שפרסמו הקיסרים הרומיים שהתגלו כדמיוניים במיוחד בתקופה הביזנטינית בארץ ישראל. כל אלו רכבו על גבי כנפי הדמיון שהלכו ותפחו ככל שחלף הזמן והלבן נשאר לבן, ללא קישוט או צבע או נפש חיה.

דורית קידר מחפשת כעת מו"ל עבור הרומן ,יודעי דבר שקראו את כתב היד מדווחים שהמדובר ביצירה מיוחדת במינה וראויה ביותר.מולים לתשומת ליבכם.

וכמה מילות סיכום על הספר לילית/ :ברור שמה שדורית קידר מתארת כאן אינה שדה לא אנושית ,אלא אישה אנושית מאוד שפועלת מסיבות רציונליות מבחינתה כתוצאה של הפרעה אנושית מוכרת היטב המשודרגת בידי כוחות על דהיינו יכולות כישוף. ..כמדומה שדורית  קידר רומזת שכל אחת הסובלת מבעיות נפשיות אלו הייתה פועלת כמו לילית אם רק היו להן אמצעי כישוף עבור כך.

בקצרה גברים תיזהרו.

ראו גם

פרטים על דורית קדר

דורית קידר בפייסבוק

אתר לילית של דורית קידר

מאמרים מאת דורית קידר

מה יש לפילוסוף מישל פוקו להגיד על הספר " לילית שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית"

ראיון של לונדון וקירשנבאום עם דורית קידר

סיפורי לילית מאת אלי אשד