בספטמבר 1995 נערכה בבייג’יון ועידה לקידום מעמדן של נשים. בוועידה היסטורית זאת נכתבו עקרונות היסוד לקידום השוויון בין המינים. אחד המושגים הבסיסיים שהוטבעו בוועידה הבינלאומית היה אינטגרציה מגדרית (gender mainstreaming) – עקרון שמשמעו הטמעת נושא המגדר בכל שטחי החיים. משימה זאת מהווה נר לרגליהן של חוקרות מגדר, פעילות פמיניסטיות, פוליטיקאיות, וכל מי שנושא מעמד האישה קרוב לליבה.

השאלה היא כיצד ניתן לייצר את המודעות לצורך בשינוי פנומנאלי בכל שטחי החיים; כיצד ניתן להגיע לכמה שיותר נשים על מנת שתיקחנה חלק פעיל במאבק על זכויותיהן הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות? כיצד ניתן לסייע לציבור המוגדר כעני ביותר בארץ ובעולם, וככזה הנאבק באלימות והטרדה על רקע מיני לעמוד על זכויותיו?

את אורלי ביטי הכרתי במסגרת פרויקט פועלות ברשת, יוזמה שייסדתי לקידום נשים אקטיביסטיות במדיה חברתית. הפרויקט מהווה חלק ממחקר הפעולה של עבודת הדוקטורט שלי, ונעשה בשיתוף פעולה עם נעמת הצעירה וג’ון ברייס. השותפות אפשרה לי להכיר מקרוב את פעילותה של נעמת הצעירה, את הקורסים למנהיגות נשית בהנחייתה של נורית חג’אג’ ואת פעילותה המבורכת של ביטי שהקימה את נעמת הצעירה ומובילה שינוי חשוב בהפיכת הפמיניזם לחלק מהיומיום של כולנו.

תוכלי לספר על הקשר שלך להסתדרות – איך התחיל ומאיין צמח?

זו שאלה של מודעות והזדהות בעיקר. אני חברת הסתדרות מיום אחד אחרי שמלאו לי 18 ברצף. אני לא מתבלבלת מי אני, ולא מתבלבלת מאיפה באתי. אני רואה את עצמי קודם כל כחלק מציבור עובדים מאורגן. אני רואה בהתארגנות את הדרך היחידה לייצר חברה טובה. גם הבן שלי שהשתחרר לאחרונה מהצבא, והינו סטודנט, שאינו עובד סיפר לי אמש שהוא הולך להירשם להסתדרות.

אם כך, הזדהית עם מחאת הקיץ?

בוודאי. המחאה בקיץ היתה הגשמה של חלום.

איך הגעת לעסוק בנושאי נשים, ועד כמה זה חשוב לך?

אני קוראת לעצמי פמיניסטית אינטואיטיבית. גדלתי בבית של נשים, והיחס בין גברים לנשים מעולם לא היווה שאלה משמעותית ומומשגת עבורי. הניסיון הראשון שפגשתי היה דווקא כאשר הגעתי לפקולטה למשפטים; בשבוע הראשון בחרו ועדי כיתות, וכאשר הגעתי לישיבה וגיליתי שיש 26 נציגים ואני נציגה אחת, לקחתי על עצמי לשנות את המצב. מדי שנה פעלתי לקידומן של נשים בבחירות. כשסיימתי את התואר במשפטים, אחרי שלוש שנים, חמישים אחוז מהנציגים היו נשים.

יותר מאוחר התוודעתי למודל הנורבגי להבטחת ייצוג הולם לנשים (מודל לפיו תוגדל הבטחת היצוג כל קדנציה ב-5% עד לכדי 40% לכל מין – ש.ל.). ראיתי בכך את המודל היחידי שעובד, ומוביל לשינוי בנושא ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות.

העליתי את הנושא לראש סדר היום של מפלגת העבודה שבה אני חברה. על בסיס זה נבחרתי לעמוד בראש ארגון הנשים שלה, וכעבור 4 שנים העברנו את המודל בחוקת המפלגה. אומנם, גם היום בכל מערכת בחירות יש לחצים וניסיונות לסגת מזה, אבל לפחות יש כלי ויש נורמה.

באותה תקופה גם הייתי חלק מהנהלת שדולת הנשים, וגם שם פעלנו לקידום ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות. אני מאמינה כי בג”ץ אליס מילר עשה בשביל נשים ובשביל הנורמות של ייצוג נשים הרבה מאד.

אני מבינה שמאז היותך סטודנטית בפקולטה למשפטים, לקחת על עצמך את נושא קידום הנשים?

כן. מאז אותם ימים, הנושא של נשים ומדיניות ציבורית שמקדמת שוויון בכלל, ושוויון בין נשים וגברים בפרט היה בין הנושאים שמעניינים אותי. זאת לצד שוק העבודה, דיני עבודה וביטחון סוציאלי ששייכים לתחום המקצועי שלי, בשל התמחותי במשפט עבודה קיבוצי. בקיצור, לא חסרה עבודה….

את יכולה לספר קצת על נעמת

בשנת 1920 היתה הועידה הראשונה של ההסתדרות והאגדה מספרת שהחלוצות שעבדו כתף אל כתף עם החלוצים וגילו שמתוך ועידה של 101 צירים נבחרו רק שתי נשים. על רקע זה הוקמה בשנה שאחרי כן מועצת הפועלות שהיום היא נעמת. אני אוהבת לספר את הסיפור הזה כי בעצם זה סיפור שממחיש את הצורך להשמיע את הקול הנשי בכל הקשר, ואת העובדה המצערת שבלי התארגנות של נשים ועבודה מתמדת לא שומעים את הקול הנשי. זה מה שנעמת עושה מ1921 ועד היום: פעולה בשדה החברתי והשפעה על המדיניות הציבורית ועל חלוקת המשאבים, כדי לאפשר לנשים לתפוס את מקומן השווה והראוי, בעבודה בחברה כלכלה במוקדי קבלת החלטות.

מטבע הדברים אנחנו עוסקות הרבה מאוד בנושא של נשים בשוק העבודה, אבל גם בנושאים של אלימות מגדרית, חינוך, ומעמד במשפחה ובכלכלה. אחד הדברים המשמעותיים עבורי הוא הפעולה לקידום חיים משותפים בין יהודיות וערביות; פעולה המבטאת את הרעיון שתפיסה הומניסטית בלתי ניתנת לחלוקה: אינך יכולה להיות הומניסטית רק בקרב הדומים והדומות לך.

הבנתי שכחלק מפעילותך הענפה כסגנית יו”רית נעמת הקמת את נעמת הצעירה, תוכלי לספר לי מניין בא הרעיון ואיך זה התחיל?

מאז ומעולם היה לי קשר טוב עם אנשים צעירים, ולכן הייתי ערה לעובדה שבמוסדות נעמת היתה חסרה עתודה צעירה. לטעמי גם אז וגם היום הדבר פוגע בנעמת, באשר לאנשים צעירים יש אנרגיות, סדר יום, צרכים ושפה שארגון שמבקש להיות רלוונטי חייב להיות ער להם. אני חושבת שהקשר הזה גם תורם למנהיגות צעירות כי בכל זאת לנעמת כפי שאני תופסת אותה יש תפיסת עולם וצורת חשיבה שיכולה להעצים נשים. בנוסף, נעמת היא ארגון מאוד גדול שיכול לאפשר מרחב פעולה לנשים צעירות.

שילוב בין צעיר נועז וחדשני ליכולות והניסיון של ארגון גדול הוא שילוב מנצח בעיני. לכן שנבחרתי לתפקיד סגנית יו”ר נעמת ב-2007 התחלתי לטוות את הקשר עם נשים צעירות, לא רציתי שזה יהיה קשר מזדמן שהן תבואנה תרכוש את המיומנות ותלכנה. הפרויקט מועצב כקבוצה שהולכת וגדלה, יוזמת פעילות בחוץ, ועדין מקיימת קשר אינטימי בינה לבינה וגם עם נעמת. כיום מדובר בקבוצה שמונה כמה מאות נשים, צעירה ותוססת, פעילה בקהילות מגוונות ובשלל נושאים, יוזמת פרויקטים ומבקשת להשפיע על החברה בישראל.

איך הפעילות מתקשרת לעובדה שאנחנו חיים באופן מובהק, לפחות עד לאחרונה, בעידן המקדש את האינדיבידואליות?

זה בדיוק מה שאני פועלת לא נגדו אבל זה בדיוק המחלוקת שלי עם השיח הרווח.

כלומר?

כלומר, אני חושבת שהאדם הוא יצור חברתי ואני בעד פעולה קבוצתית. את רוב ההישגים שלנו אנו משיגים בפעולה משותפת, ובמתח שבין אינדיבידואליות ופעולה הלכנו רחוק מדי לכיוון האינדיבידואלי. זה נראה יפה אבל בסופו של יום כשכל אחד לנפשו ואין שאיפה לקיים מבנה משותף אז חזקים שורדים ופחות חזקים נשחקים, וכמו שראינו בקיץ האחרון מי שלא מאוד מאוד חזק (מאיון עליון) נשחק ונשחק ונשחק. אני רואה את ההתארגנות כעקרון מאוד משמעותי בתפיסת העולם שלי ובפעילות שלי כי האדם הוא יצור חברתי והחברה משפיעה כל דקה על הפרט.

האם מבחינתך נעמת יכולה להיות סוכנות לביצוע אינטגרציה מגדרית בישראל?

ג’נדר מיינסטרימינג ((Gender Mainstreaming זה תורת הפעילות של נעמת מימים ימימה אך לא קראנו לה ככה.

לדוגמא: בזכות הקשר בין נעמת להסתדרות ובזכות עופר עיני הגדיל האוצר את התקציב לסבסוד מעונות בשנים האחרונות בכחצי מיליארד שקל. חשוב להבהיר זה לא סבסוד למעון אלא סבסוד להורים. בכלל כל המודל של הפעלת מסגרות לגיל הרך בישראל הוא סוג של GM. זה קיים כל כך הרבה שנים שקל לנו לשכוח שלא בכל המדינות גם לא מדינות הרווחה יש היקף כזה של שירותים ומסגרות מפוקחות (גם מבחינת מחיר) לטיפול בגיל הרך. זאת תוצאה של פעולה של נעמת. חבל שבעשרים השנים האחרונות גם השרות הזה נמצא תחת מתקפה של שחיקה לצורך הפרטה, ואם לא נתגייס לעצור את זה ולהרחיב את השרות כך שיענה על הצרכים המתרחבים גם מה שיש יקרוס.

דוגמא נוספת: אלימות במשפחה. עד לכניסת נעמת לתחום הפרקטיקה היתה בעיקר למלט את הנפגעות מביתן ולקיים עבורן מסגרות הצלה. נעמת הכניסה את הדיון הזה למרכז השיח הציבורי והביאה להקצאה של משאבים במסגרת משרד הרווחה והרשויות המקומיות לטיפול בנושא הזה.

אני רואה את נעמת כגוף מרכזי במאבק הכולל למען שוויון בחברה בכלל ושוויון בין נשים לגברים בפרט. בדרך לשוויון הכולל אסור להשעות ולהשהות את הפעולה למען נשים.

גילה אדרעי זכתה לקיטונות של ביקורות, מה יש לך להגיד לה וליחס לנשים במאבקי עובדים, האם לדעתך התקשורת מתייחסת אליה בהגינות?

אני לא מכירה באופן אישי את גילה אדרעי, ואני לא מצויה בדינמיקה של יחסי העבודה ברכבת. הרושם שלי שהלחץ המתמשך מצד הממשלה ושר התחבורה בפרט גורר תגובות קיצוניות. אני רוצה להזכיר לעצמנו שהסיכוי היחיד של ועד עובדים לקבל כיסוי תקשורתי למאבק שלו הוא אם הוא שובר את הכלים. תמיד יש משמעות לדמות של מנהיג העובדים, אבל אילו היה מדובר בגבר ספק רב אם היו נתפסים לדמות באופן כל כך דמוני.

3 תגובות

  1. נשאלת השאלה שלא נשאלה משום מה בראיון :
    מה תורמת נעמת לקידום התרבות ?
    האם היא דואגת שנשים יוצרות יקבלו איזו שהיא סיוע ותמיכה ממסדית או ארגונית ?
    האם היא דואגת לקידום תנאיהם על מנת שיוכלו ליצור בצורה טובה יותר ונוחה יותר
    עד כמה שידוע לי נעמת אינה עושה שום דבר בעניין זה. אבל אשמח לשמוע שאני טועה.

  2. נזכיר שבעבר ההסתדרות כן תרמה לקידום התרבות ודאגה לקידומם ולמצבם של יוצרים שונים .
    אבל זה היה בעבר הרחוק והנשכח.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

18 + ארבע =