ראשית אנא הרשו לי להציג את עצמי: שמי ריצ’ארד שילה – פסל, סופר ולעת מוצא צייר ומאייר. אני בוגר אקדמיה לאמנות במינכן שבגרמניה, שם למדתי פיסול ותולדות אמנות. תקופה מסוימת עבדתי כעיתונאי ב”העולם הזה” וכתבתי תסריטים לטלוויזיה לימודית. בקיצור, לא עסקתי עד היום בביקורת או בכתיבה תיאורטית על האמנות, אלא באמנות עצמה.

כשפנו אלי מקימי האתר “יקום תרבות” לערוך את מדור האמנות, התלבטתי אך התלבטותי היתה קצרה; אחרי הכל אני פועל בשטח האמנות שנים רבת, גיבשתי דרך וגישה משלי ואני בהחלט יכול להעריך ולהביע דעה על עבודות של אחרים, ועל תהליכים המתהווים באמנות הישראלית והעולמית. אם הדעה הזאת לא תמצא חן בעיניכם, אוכל תמיד להציע דעה אחרת, מוצקת לא פחות. יש לי דעות למכביר.

לצערי התהליכים המתרחשים באמנות הישראלית בשנים אחרונות אינם מלבבים. מלבד כמה דינוזאורים ששרדו מזמנים טובים ומסעירים יותר (משום מה הם ממשיכים לחיו וליצור) אמנים צעירים בעלי אמירה חזקה ומקורית, המכניסים רוח רעננה לאמנות הישראלית של המאה העשרים ואחת אינם רבים. המצב טוב יותר בציור; פה ושם נתקלתי בציירים צעירם בעלי יכולת, המחפשים דרך חדשה ואישית שתבדיל אותם מקודמיהם. אני מאחל להם בכל לבי שסוף סוף ימצאו אותה. אך בפיסול המצב מעורר חמלה. קשה לי להיזכר בשמו של פסל צעיר אחד, שהצליח להתנתק ממסורות פיסוליות של הקודמים לו. רוב היצירות הן ווריאציות, טובות או פחות טובות, של דברים שכבר נעשו על ידי משה קדישמן, יגאל טומרקין, צביקה לחמן ואחרים בני דורם. כן, הדינוזאורים עדין שולטים ובולמים את התפתחות היונקים.

כאמור, זו דעתי בלבד.

אתם, קוראי לעתיד, מוזמנים לכתוב למדור זה על כול נושא הקשור לאמנות פלסטית או ויזואלית. אני מבטיח שגם אם דעתכם מנוגדת לשלי לא אשמור לכם טינה. מלבד זאת אני קל לשכנוע.

הקריטריון היחיד שיקבע מה אפרסם הוא איכות הכתיבה.

תגובה אחת

  1. שלום רב
    קראתי את נייר העמדה , התרשמתי, לכן צירפתי קישור ל”דף” שלי – בתקווה שתתרשם גם כן
    אני עוקבת אחר הפרסומים באתר ומוצאת אותו מעניין

    בברכה

    שולי בר נבון

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × חמש =