יעקב ועשיו .ציור מאת רובנס

מאמר זה יועד בראשונה לאחד מפרשות השבוע בתנ”ך, אולם אני סבור כי מאמר זה יש לו איכויות החורגות מאותה פרשת שבוע לה הוא יועד מלכתחילה. המאמר עוסק ביחס ההפכפך והמשתנה שיש לבני האדם כלפי אלימות ותוקפנות כפי שהוא מתבטא במהלך חייו של יעקוב אבינו.יעקב

יעקב עשיו ופרשת וישלח מאת אודליה גולדרט

יעקב ועשיו .מאת יעקב שטינהרט

בתחילת הפרשה יעקב יוצר קשר מחודש עם עשיו אחיו, לאחר שלא התראו שני דורות; הוא שולח מלאכים שידברו על ליבו, בבקשו למצוא חן בעיניו. מלאכי אלוהים משיבים ליעקוב כי הם פגשו בעשיו אשר לא מתרשם מהמשלוח ומתכוון לפוגשו, כנראה לקרב, ביחד עם ארבע מאות מאנשיו.

יעקב מפתח יראה ועצבים  “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ” (בראשית לב’ ח’) ומתחיללפעול;  הוא חוצה את עמו אשר איתו לשני מחנות. אם מחנה אחד יוכה, אזי השני יהיה לפליטה. לאחר תחילת פעולתו, הוא פונה אל אלוהיו ואלוהי אבותיו ומתפלל; הוא מודה על החסדים הרבים שכבר עשה עימו ומבקש להזכיר את דו השיח בינם, ולמעשה, מבקש הצלה מיד אחיו. לאחר לינה במקום, יעקב ממשיך בפעולה; הפעם הוא שולח את עבדיו ובידם, מנחה מתוכננת היטב, עבור עדריו של עשיו. יעקב מדריכם כי אם מישהו מעדריו של עשיו ישאל על מה ריבוי הדורון, לענות כי הוא, יעקב אשר מאחוריהם, נשלח על ידי אלוהיו לברכם.

יעקב עדיין, עצבני ורגוז. לאחר עוד לינת לילה במחנה, הוא קם ולוקח את כל משפחתו ( כאשר, דינה ביתו, נעולה בתוך תיבה (רש”י) שעשיו לא “ייתן בה עיניים“) ועובר את נהר יבוק.

בזמן שעם יעקב עוזרים אחד לשני לעבור את הנהר, הוא נשאר לבדו. בבדידותו הוא נאבק ונקשר עם איש מסתורי כל הלילה. האיש לא מצליח להפיל את יעקב ובעלות השחר מבקש להשתחרר ממנו ונאלץ לתקוע כף בירכו. יעקב עונה לאיש, כי ישחררו, רק אם יברכו. האיש, אשר מתברר כי הוא מלאך, מבטל את שמו הראשון, של יעקב ומעבירו לחייו השניים; חיים פעלתניים, לוחמניים; “וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ־לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל” (בראשית, לב’ כט’).   

 ” וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (שם, לב’ לב’). לאחר ריבוי המושג- לילה שהיה בתחילת הפרשה וגם משויך לחייו הקודמים של יעקב, הוא משנה את מקומו מעקב ללפנים של החיים, אך הוא עושה זאת בצליעתו. ולנו, כבניו, אסור לאכול מגיד הנשה אשר יד אלוהים התערבבה איתו.

לאחר שיעקב הוכיח את כוחו מגיע עשיו, עם ארבע מאות אנשיו; בכל זאת, יעקב, לא נח על זרי הדפנה וממשיך לפעול; הוא חוצה בין הילדים של לאה, השפחות ורחל, לפי סדר מועדף (השפחות ראשונות, אחרי כן מחנה לאה ורק בסוף מחנה רחל שאהב מאד). יעקב עובר לפני המחנה, להגן על משפחתו ומשתחווה שבע פעמים, עוד לפני שהוא ניגש מול עשיו. עשיו, בראותו את יעקב לאחר התאמצותו הרבה,  רחמיו נתגלגלו. הוא מחבקו, נופל על צווארו, מנשקו ובוכה. יעקב מדגיש את חשיבו נתינת המנחה לעשיו. בהדגשה זו, אנו מבינים שמלאך האלוהים איתו נלחם היה מלאך מטעמו של עשיו (ששמר על עשיו);  “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ־לֹהִים וַתִּרְצֵנִי” (שם, לג’ י’).

יעקב ועשיו נפגשים.ציור מאת דורה.

עשיו מבקשו שילכו יחד, אך יעקב מתעקש ללכת בקצב שונה משלו: “.. וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי..” (שם לג’ יד’). לאחר שיעקב ומחנהו שוהים לזמן קצר, במקום אשר יעקב קורא לו סוכות “ וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר” (שם, יג’ יח’).  שלם: החלים מהפציעה, שלם בממונו, למרות הדורון לעשיו ושלם בתורתו, למרות שהותו בבית לבן. (רש”י).

יעקב קנה חלקת שדה מיד חמור, (שמו של אביו של שכם) ובונה שם מזבח.

דינה מאוזכרת בפרשה כביתה של לאה ולא מאוזכרת כביתו של יעקב, כי היא יצאה לראות את הבנים של הארץ ולא שמרה על פנימיותה (רש”י).

שכם, בן חמור, אונס אותה. אחרי כן הוא מתאהב בה ומבקש מאביו להינשא לה. במחנה יעקב, בינתיים, שמעו על המעשה; יעקב, כנראה נפגע מאד על כך שטמאו את ביתו והוא בוחר להחריש- משתהה ולא ממהר לפגוש את שכם ואביו. בניו של יעקב, ממש כועסים. שכם ואביו פונים לבני יעקב ומבקשים להינשא לדינה ולהיקשר בבני ישראל; ” הִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם”, ” וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ” (שם, לד’, ט’- י’). שמעון ולוי מחליטים לנקום נקמה כואבת בשכם. הם כביכול, מסכימים לברית, אך רק בתנאי שכל עירם תעבור ברית מילה: “.. אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר” , ” וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד” (שם, לד’, טו’ טז’). שכם ואביו מוכנים להקריב את עורלתם וכבודם  ומלים את כל עירם. ביום השלישי, בעוד כל העיר כואבת, שמעון ולוי, מגיעים לעיר ,הורגים כל זכר ובוזזים אותה. יעקב מגיב על המעשה מייד: “עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי”. עכור- מים עכורים- אין דעתי צלולה עכשיו (רש”י).

פרק ל”ה בפרשה, נפתח בבקשה של אלוהים מיעקב, לקום ולעלות מיד לבית אל ולבנות מזבח, סמל  לפגישתו עם מלאכו של עשיו ועם עשיו.

 “קום עלה”: לפני המעבר בנחל יבוק ושינוי שמו וגורלו של יעקב, הוא נעל את דינה בתיבה כדי שעשיו וקרוביו לא יחמדו בה. על כך הוא נענש; מנעת את בתך מאחיך, היא תהיה עם נוכרים.

יעקב, מבין את התיקון שעליו לעשות; הוא מבקש מכל מחנהו להטהר מאלוהי נכר שבזזו מעירו של שכם, לפני נסיעתם לבית אל. בנוסעם כל הערים האחרות מסביב, יראות מיעקב ובניו ולא מרעות להם. לאחר שמחנה יעקב מגיע ללוז- בית אל, יעקב בונה מזבח.

 מיד אחרי כן, ישנו אירוע, שכביכול, לא קשור לנושא: דבורה מיניקתה של רבקה מתה: מה ענין דבורה בבית יעקב, רש”י שואל ומשיב – שכן רבקה שלחה עם יעקב בצאתו, את מיניקתה. אולי במות הקשר של רבקה למהלכיו של יעקב, מתחדד הקשר החדש בין יעקוב- ישראל לאלוהיו; אלוהים מברך את זרעו, ושוב, כמיטב המסורת, מבטיח את לו את הארץ. לאחר שיעקב מציב מציבה ונוסך בה שמן, הוא ומחנהו הולכים עוד כברת ארץ.    רחל, שהייתה בהריון קשה, יולדת עוד בן. בלידתו, יצאה נפשה. רחל קראה לבן- בן אוני- צערי, ויעקב קרא לו- בנימין. בן ימין- מלא. “צפון וימין אתה בראתם” (תהילים).

רחל נקברה בדרך אפרת, בית לחם. ראובן שוכב עם בלהה פילגשתו של אביו. – כשמתה רחל אישתו האהובה, שיכן יעקב מיטתו באוהל בלהה. ראובן תובע את עלבון אימו לאה. (רש”י). לאחר התפקדות בניו של יעקב, מגיע מות יצחק בממרא אשר בחברון.

יעקב ועשיו קוברים את אביהם יחד. אחרי כן ישנו תיאור מפורט של שושלת עשיו לאחר שהתיישב בהר של שעיר החורי. מתוארת גם שושלתו של שעיר ותיאור של עירוב השושלות אחת בשניה. חז”ל מפרשים את השושלות ואת קישורן כדבקות בגילוי עריות שהוציאו הרבה ממזרים. אחד מהם נהיה עם עמלק.

המלאכים, אשר יעקב שלח בתחילת הפרשה לעשיו, אמרו לו כי יש לאחיו רכוש והוא רוצה לפוגשו ולתת לו מנחה. עשיו שלחם בחזרה עם תשובה ברורה של מלחמה בכח. יעקב נלחץ וירא ובכל זאת, בהתגוננותו לא היה שום אלמנט של כח; פעולה ראשונה שהוא עשה: יצירת קשר עם אלוהיו ונשיאת תפילה. הזוהר שואל? למה צריך יעקוב להתפלל? הרי הוא יודע שאלוהים הבטיח לו שינצח ויירש את הארץ. על כך משיב הזוהר: צדיקים, מכיוון שהם נמצאים בדרגה רוחנית גבוהה, יחד עם זכויותיהם הרבות, על כל פעולה קטנה, לא נכונה, שהם בדרגתם עושים,  הם משפיעים באופן חזק על כל הקיום. ליעקב היה דיבור יומיומי עם מלאכי אלוהים. לכן כשהם השיבו לו כי עשיו יוצא למלחמה לקראתו, הם הוכיחו אותו כי עליו לפעול. תחילה בירור הקשר עם אלוהים (תפילה), אחרי כן רצון אמיתי לפיוס:      

“וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר”(בראשית לב’ יז’)– ורווח תשימו- כדי להשביע עינו של רשע ותגרום לו לתהות על ריבוי הדורון (רש”י).

יעקב מחלק את המנחה באופן שקוף אך במידה, ובסדר כזה שעשיו לא יוכל להתחכש לעושרו. תכלית הפעולה כאן היא נתינה מתוך שקיפות מלאה. פעולה זאת מזמנת אל יעקב מלאך אלוהים, שנשלח להגן על עשיו. יעקב מנצח את המלאך וכך מובטח לו נצחונו על עשיו. יעקוב מוכיח כי  בהתנגדותו לאלימות ולכח, הצליח להגיע למלחמה רוחנית, חזק מאד, ואף לנצח בה באופן הכי ארצי שיש. סיסמתה של פרשה זו, היתה יכולה להיות לא לאלימות, אך בפרשה זאת ישנו גם מעשה דינה. דין ה’ – מראה כי גם לצדיק הכי גדול יכולה להיות השתלשלות כואבת. בשורשו של המעשה מובן גודל המחיר על טעות של צדיק. מחיר שאנחנו, כצאצאיו של יעקוב, משלמים באדמה ובדמים גם בימינו. הפרשה נותנת נקודה למחשבה, איך אפשר בעזרת מלחמה רוחנית, לצאת מאחורי הקלעים של החיים ולהיישיר פנים אל החיים.

יעקב ועשיו .ציור גרמני מ-1893