זהו עיבוד מקוצר של מאמרו של אדם פרזיגר שפורסם בשנת 2010 בכתב העת journal of jewish studies העוסק ביחסה של היהדות הקונסרבטיבית בארה”ב כלפי זוגות מעורבים בין יהודיים ולא יהודיים ובמיוחד על מעמדם של בני המשפחה הלא יהודיים בתוך העדה הקונסרבטיבית. המאמר מתמקד ביהדות האמריקנית קונסרבטיבית מאז שנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת והגישות המקוריות שהיא אימצה כלפי בני זוג לא יהודיים כמו גם שאר בני המשפחה הלא יהודיים. עניין זה מציע נקודות מבט חדשות על הקושי הפנימי הגלוי במושג הקלאסי הקונסרבטיבי של “כלל ישראל”.
המאמר נכתב במקור בשפה האנגלית בתור:
Adam S. Ferziger, Between Catholic Israel and the “K’rov Yisrael”: Non-jews in Conservative Synagogues (1982 – 2009), Journal of Jewish Studies,LXI (2010), pp.88 – 116.
בין כלל ישראל לבין “קרוב ישראל” לא יהודים בבתי כנסת קונסרבטיביים
אדם פרזיגר –
עיבוד מקוצר מאת ירון ליבוביץ’
לאורך מרבית המאה העשרים בני משפחה לא יהודים בזוגות יהודיים מעורבים הוצאו מן הכלל באופן מוחלט מחברות ומחיי פולחן פעילים בקהילות אמריקניות קונסרבטיביות. העליה חסרת התקדים בשיעורי הנישואין של זוגות מעורבים במהלך העשורים האחרונים של המאה העשרים הביאה לרבים מתוך התנועה הקונסרבטיבית לשקול מחדש את המדיניות הזאת. המפגש של היהדות הקונסרבטיבית מאז שנות השמונים של המאה הקודמת עם התופעה של בני משפחה לא יהודיים במשפחות מעורבות מהדהדת את המתחים שאיפינו מבחינה היסטורית את התנועה ומקבילה להם.
מההתחלה, הדגש על האחדות והסמכות של העדה כפי ש הוא מבוטא במושג של “כלל ישראל” העיד על דילמה מובנית: מה כולל את הקריטריונים להנחתה של כותרת זאת?
שתי נטיות הופיעו בתקופה שבין תחילת המאה העשרים לבין מחציתה: נטיה אחת, המצוטטת כאן בשמה של הנריטה סולד ומקס ארצט, הפשיטה את המונח מדרישות מוחלטות כלשהן בכל הנוגע למצוות מסוימות. המושג “כלל ישראל” הובן כחגיגה של האחדות של כל היהודים המזהים עצמם ככאלה באופן פעיל. הגישה האחרת שהובאה באופן הקולני ביותר על ידי רוברט גורדיס, הבדילה בין אוכלוסית הגרעין של כלל ישראל שהיתה מחויבת לאורח חיים יהודי שומר מצוות ובין “קהל המאמינים” הקונסרבטיבי הרחב יותר. עקב, בנוסף לסיבות אחרות, לחוסר יכולתה של התנועה הקונסרבטיבית לשמור מסה קריטית של אנשים שומרי מצוות שאינם אנשי דת, הפירוש הזה נראה שאיבד את הרלונטיות שלו משנות הששים של המאה העשרים. כאן הראה אדם פרזיגר שהגישה הדיכוטומית הזאת נמצאת באופן מעשי בבסיס השינוי מאז שנות השמונים של המאה העשרים באסטרטגיה של היהדות הקונסרבטיבית ביחס ללא יהודים בתוך חיי הקהילה.
דרישתו של גורדיס לשמירת מצוות הוחלפה על-ידי הקריטריון של היות יהודי על פי ההלכה – שהיה בעבר הרכיב המאחד של אנשי שיחו הכוללים והמינימליסטים יותר. בינתיים קמה אוכלוסיה חדשה בקרב חיי בית הכנסת הקונסרבטיביים אשר היתה לה טענה הרבה פחות מושכת לחברות בתוך כלל ישראל. למען הסר ספק, אפילו אלה בתוך התנועה הקונסרבטיבית אשר הגנו על ההשקפה היותר פלורליסטית מאחדת לא יכלו להסכים לשילוב מוחלט של לא יהודים. באותו זמן, המציאות החברתית היו כאלה ששמירה על האיסורים הקודמים על מעורבות לא יהודית פירושה הרחקתן של משפחות קונסרבטיביות פעילות בפוטנציה. התוצאה היתה הופעה של גרסה אחרת לנוסחה של גורדיס להבחנה בין הגרעין של כלל ישראל לבין “קהל המאמינים” הקונסרבטיבי. ההבדל העיקרי היה שבפרוש המושג החדש, תת הקבוצה הרחבה יותר כללה בתוכה את האוכלוסיה ההולכת וגדלה של לא יהודים שהשתתפה בחיי הקהילה והמשפחה. על ידי הצגתו של סימן גבול משפטי- בייחוד ביחס של קיום טקסים והנהגתם, ושרות בתפקידי הנהגה בבית הכנסת – היהדות הקונסרבטיבית ביקשה ליצור שפה שהיתה גמישה מספיק כדי להרחיב את הקולקטיב שלה, אבל מוגדר במידה מספקת בכדי למנוע את הטשטוש המוחלט של הקווים בין שתי השורות הפועלות בשיתוף בתוך חיי הקהילה בני הזמן.
יש לציין כי למרות שמבחינה רשמית הקהילות המסונפות ל”בית הכנסת המאוחד של היהדות הקונסרבטיבית”, הארגון הלאומי שקובע מדיניות לכל הקהילות הקונסרבטיביות, מחויבות ללכת לפי הכללים שלו, למעשה קיים מגוון רחב בקרב סניפים מקומיים. הרבה בתי כנסת קונסרבטיביים מקדישים מקום ניכר באתרי האיטרנט שלהם ובספרותם הרשמית לקבל לשורותיהם זוגות מעורבים, כשהם מסבירים את המדיניות שלהם ביחס לחברי משפחה לא יהודים, ומציעים מגוון רחב של הזדמנויות כדי להיות מעורבים בחיים היהודיים.
ביחס לחברות בקהילה העליה במספר הנישואין המעורבים כמו גם בעליה של מספר הזוגות החד מיניים הובילו לסוגים חדשים של הגדרות. קהילה אחת, למשל, כמו קהילות קונסרבטיביות רבות קבעה קטגוריה חדשה שנקראת “משפחה חברה”. קטגוריה זאת מתיחסת לחברות למשפחות שבהן בן זוג או שותף לחיים יהודי אחד עם ילדים או בלעדיהם. חברים אלה מקבלים את כל ההטבות, חוץ מזה שזכויות ההצבעה מוגבלות לחברים היהודיים. אכן, קיימת גם הכרה בהורים לא יהודיים ובמיוחד בתפקידם בגידול ילדים יהודיים בקרב הרבה בתי כנסת קונסרבטיביים. זה משתקף במנהגים שונים בני התקופה כמו לצרף הורים לברכת שהחיינו או בתפילת מי שבירך לרגל הולדת תינוק.
איפיון אחר של בית כנסת אחר בניסיון לקרב משפחות שבהם יש בני זוג לא יהודיים, היא להתיחס לבני הזוג הלא יהודיים כ”רעים אהובים”. אבל יש מספר גדל והולך של בתי כנסת קונסרבטיביים המחפשים אחר מינוח מקורי יותר, אשר גם מבדיל את בני הזוג הלא יהודיים מגויים אחרים וגם מכיר בקשר האיטימי שלהם ליהדות. קהילה אחת החליטה לאמץ את הכינוי “קרוב ישראל” כתאור חיובי ומועיל לבני זוג ובני משפחה אחרים לא יהודיים. “קרוב ישראל” מוגדר כ”קרוב משפחה או חבר של עם ישראל, קרוב ליהודים”. לזוג המעורב מוענקת חברות משפחתית מלאה, אבל קרוב ישראל לא יכול לשרת בועדת הטקסים, בחבר המנהלים ובגופים של בית כנסת רגישים אחרים. בועדות אחרות קרוב ישראל רשאי להיות בעל זכות הצבעה והוא יכול להיות גם יושב ראש. היחס בפרסומים הרשמיים של אותה קהילה לקרוב ישראל הוא יחס של חבר קהילה לכל דבר.
אפשר לראות את עליתו של קרוב ישראל כקביעה רגילה בתוך המסגרת הקהילתית כשיאו של תהליך שהחל ב-1982 אשר שדרג באופן גדל והולך את מעמדם של לא יהודים כדמויות נורמטיביות בקרב החיים הקהילתיים הקונסרבטיבים. בתחילה כשכינויים כגון זה הוצעו ב-1982 הם נראו כמשקפים כמעמד של מעבר של האנשים האלה אשר הלכו לכיוון גיור. בניגוד לכך, במאה העשרים ואחת מונחים כמו קרוב ישראל הם בשימוש באופן סביר יותר לאנשים אשר קבועים באופן תמידי יותר כמשתתפים לא יהודים בקהילות קונסרבטיביות. כמו שנאמר על ידי ההוגים של הכינוי הזה: “יש להכיר בקרובי ישראל כשותפים לעם היהודי, בין אם יתגירו ובין אם לאו”. ככאלה, לא יהודים הנשארים פעילים בחיי בית הכנסת לאחר מותו של בן זוגם היהודי או אחרי גרוש ממנו, רשאים לשמור את הכינוי קרוב ישראל. למעשה אפילו לא יהודים אשר שומרים קשר אישי לאמונת הוריהם יכולים לזכות בתואר הזה, כל עוד הם אינם עושים נפשות לאותה דת בקרב יהודים או מחנכים את ילדיהם כדי לשמור את מצוותיה של אותה דת.
הצגתם של ניסוחים כמו קרוב ישראל לתוך רשימת השמות המקובלת של התנועה הקונסרבטיבית עשויים בעצם להבטיח את חיוניותם הנמשכת של ההבחנות בין הגרעין של כלל ישראל לבין הקולקטיב היהודי קונסרבטיבי הרחב יותר. יצירתו של כינוי רשמי בודאי מבסס את הלא יהודיים כרכיבים לגיטימיים של הקהילה. עם זאת, זה גם מקבע את תנאי ההתחברות. יותר מאשר לטשטש את הקווים בין יהודים לבין לא יהודיים, אפוא, הוא מציע המשגה ברורה ונורמטיבית של מה פרושו של הדבר להיות לא יהודי בקהילה קונסרבטיבית ואיך זה שונה מיהודים מלידה או יהודים מבחירה.
ראו גם
עיבוד הוא של מאמרו של ד”ר אדם פרזיגר, סגן ראש התכנית ביהדות זמננו, אוניברסיטת בר אילן
cheap cialis
cialis 20 mg street value registered users – what is cialis – cialis tadalafilo guestbook-add.html
viagra prices
viagra 5 mg daily – ajanta apcalis viagra viagra levitra – viagra and alcohol use users browsing this forum