"יקום תרבות " מקבל בברכה כל אתר מקביל ברשת וכל מגזין בדפוס וכל תוכנית ברדיו ובטלוויזיה שמטרתו לקדם ולפרסם ולהעשיר את התרבות בישראל את נושאיה ואת צרכניה.
עם זאת עורכי וכותבי "יקום תרבות " לא תמיד מתלהבים מהאתרים הקיימים בנושא שמטרתם לכאורה לקדם את התרבות, אך התוצאות של מה שמופיע בהם יכולות להיות בדיוק הפוכות ולפגוע בתרבות הקיימת.
ודוגמה טובה לכך היא מגזין "גיבור תרבות-הרשת התרבותית של ישראל " אתר שהוקם בידי הפירסומאי וסופר המתח אמנון ז'קונט . הרעיון שעומד מאחורי אתר זה הוא לתת לכל דיכפין לכתוב על מה שהם רוצים.וכך כל מי שרוצה יקבל כרטיס חינם להצגה ויכתוב עליה בתמורה את התרשמויותיו כ"מבקר "
ואב איתמר מבקר מקצועי של הצגות בחן בדקדקנות ובפרטנות ולאורך זמן את האתר הזה ,ולהלן מסקנותיו:
זיהום תרבות
מאת יואב איתמר
מזה זמן רב, עוד כשהיה האתר "גיבור תרבות" רק נצנוץ בעין של אמנון ז'קונט, אני מסתובב עם בטן מלאה על הרעיון שעומד מאחורי אתר זה . יש בי הבנה לגבי האנשים שיצרו אותו, משום שנדמה שיוצריו אינם מעוניינים בטובתה של האמנות, כמו בטובתם ובכיסם שלהם עצמם, ומאמר זה הוא למעשה פירוק הנקודה הזאת לגורמים. אבל למי שאיננו יודע במה מדובר, אסביר בכמה מילים על מהותו של האתר.
האתר קורא תיגר על אותם מבקרים הסגורים כביכול ב"מגדלי שן", שכביכול אינם מודעים לרוח התקופה, ומציע לכל אדם, או ליתר דיוק ל-500 מורמים מעם, לכתוב ביקורת על מוצר בתמורה לאותו מוצר. ברור לי מאילו תסכולים נובע הדבר ועל פניו זה נשמע נפלא, אלא שלמעשה, כפי שהתחוור לי סופית משיחה עם אחת המבקרות הפועלות כרגע באתר, מדובר בדיכוי כפול.
א.הנחת היסוד של האתר שגויה. רוב המבקרים שאני מכיר, לפחות מתחום התיאטרון לא רק שאינם מורמים מעם הם משכילים, אינטליגנטים, הכשירו את עצמם לתפקידם שנים ארוכות, ועל פי רוב מלכתחילה לא ששים לבקר ביקורת קטלנית. חלקם יכולים לצאת מהצגה שוצפי אש וגופרית, וכשיכתבו לבסוף את הביקורת, ירככו את המסרים, מתוך מגוון שיקולים, אולם בסופו של דבר מתוך הבנה לנפש היוצר. לדעתי, לאף מבקר שאינו עובד בכלי תקשורתי ממוסד, אלא אם הוא אדם מבוסס ועושה זאת להנאתו באופן שיטתי, לא יכולה להיות הפרספקטיבה של המבקר שראה הכול כולל מה שקורה באירופה ואמריקה.
ב.אין יוצר שלא מעוניין בביקורות טובות. כאשר יוצר מקבל ביקורת רעה, או יותר מכך כאשר גוף ממסדי כמו תיאטרון או יוצר קולנוע מקבל ביקורת רעה או ביקורות רעות, ואין מה לכתוב על הפוסטר של ההצגה, הנזק נע בין עשרות או מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים לאותו גוף או יוצר, לא רק בהווה, כי אם גם בעתיד. התיאטראות ובתי הקולנוע הקימו מפעלי מנויים שמשפים חלק מהנזק אולם בכל זאת, אם ועדי העובדים או צופים מזדמנים לא יצפו ביצירה, או לא יקנו את הדיסק, הנזק כבר נעשה, גם לעתיד.
"גיבור תרבות" משרת את המערכת הקפיטליסטית בכך, שלמעשה בסופו של דבר יגזרו ממנו אך ורק ביקורות טובות. "רגע רגע," אתם יכולים לשאול "הרי יש באתר ביקורות לא חיוביות!" אסביר לכם את זה בעיניים של יחצ"ן – אם יש ביקורת שכולה אש וגופרית, ויש בה משפט אחד טוב, היחצ"ן יצטט את המשפט הטוב, ויותר מזה, קרו מקרים בעבר בעיתונות הממוסדת שאפילו משפט לא כל כך טוב צוטט כמשפט טוב על הפלקט של ההצגה. אם יש מבקר ביקורות רעות באופן שיטתי, או שאפילו נדמה לשיטתי – שתי ביקורות רעות ברצף על גוף מסוים – היחצ"ן יכול לפנות לגוף התקשורת ולבקש שיחליפו את המבקר.
בגופי תקשורת שלהם מבקר בודד ובר סמכא, ניתן להגן על דעתו העצמאית פחות או יותר של המבקר. כשיש חמש מאות מבקרים, יקרה אחד משניים – או שתסופק ליחצ"ן הזועם דעה חיובית על היצירה שביקש ליחצ"ן כדעתו של "גיבור תרבות" – כי הרי אותו דיסק או אותו סרט או אותה הצגה מוצעים ליותר ממבקר אחד, ומן הסתם מבקר של גיבור תרבות לא ילך למשהו שלא ייהנה ממנו, ואפילו אם מבקר א' לא נהנה, מבקר ב' כן נהנה, או חצי נהנה ואפשר לגזור מהחצי הנאה שלו ביקורת טובה. או המקרה הפחות טוב – המבקר יוחלף או יישלל ממנו תחום ביקורת, ולמה? כי אם היחצ"ן הזועם מספיק משתולל, לא יסכנו את מערכת היחסים הטובה איתו ואת פרת המזומנים החולבת, לטובת כלומניק מהרחוב שהוא כל כך עני שאפילו לא יכול להרשות לעצמו לצרוך תרבות בתשלום.
ג.טוב, אולי הגזמתי, אבל הנקודה ברורה. כבר כתב הבלוגר ועורך הדין יהונתן קלינגר למה תוכן שיווקי שניתן לבלוגרים הוא פחות רע, נניח, מהמצב בעיתונות שבו עיוות הדעה או השוחד נעשים בעקיפין, כמו למשל שהעיתון לא יכתוב נגד גופים של בעל ההון שלו הוא שייך. אבל כשכותב בבלוג כותב דעה חיובית משוחדת על מרכך אסלות, לפחות הבעלים של חברת מרכך האסלות הזמין אותו למסאז' וארוחה על חשבונו, ואותו בלוגר שלא הוזמן לארוחה ומסאז' יתעצבן ויפעיל את כליו הביקורתיים, גם אם הם מועטים, כדי להציג דעה נגדית, גם אם היא מוטה לא פחות, והקורא באינטרנט יכול לשפוט.
יציאה לסרט או לתיאטרון כרוכה במספר הוצאות – תחבורה, אוכל, שתייה, יתכן וגם בייביסיטינג, ואתר גיבור תרבות, לא מפצה את כותביו אפילו בשקל. לא רק שאיננו נותן להם תמורה עבור השכלתם וניסיונם, עבור שעות הכתיבה הנדרשות לביקורת מעמיקה, והבה נהיה כנים עם עצמנו, מעטים כלי התקשורת שנותנים פיצוי הוגן לכך, אבל את המינימום שבמינימום מבחינת תנאי עבודה הוגנים, המבקר איננו מקבל.
ד.תאמרו שכרטיס לתיאטרון זה 120 ₪ ומחירו של ספר ממוצע כבר הגיע ל-100 ₪, אבל צרכן תרבות מנוסה ישיג את הדברים הללו במחצית או בשליש המחיר ואיננו נזקק לטובות של "גיבור תרבות", ויותר מזה, האתר יוצר הטיה ברורה נגד כל יצירת אמנות שהיא אמנות אמיתית. שואל את עצמו למשל מבקר התיאטרון בגיבור תרבות – "מדוע שאכתוב על הפרינג' אם כרטיס בפרינג' הוא 20 – 40 ₪ (וגם דרכי ההגעה עקלקלות)?" אחר כך ישאל את עצמו "מדוע לכתוב על ספר של אדם לא מוכר אם מביקורת על גרוסמן או עוז, השם שלי נבנה?" והוא צודק לשיטתו, זו האמנות שנהרסת.
ה.הדבר היפה ביותר, שיקרה עם האתר הזה, שכמו חור שחור, בסופו של דבר הוא יקרוס לתוך עצמו. הדעה שלו לא תהיה נחשבת ולא יכולה להיות נחשבת, כי בסופו של דבר הוא מדכא את המבקרים שלו כך שאולי הם מעתיקים את הקומוניקט – דבר היחצ"ן – שקיבלו עם היצירה ויגידו במילים ספורות "אהבתי/לא אהבתי" שזו אינה ביקורת רצינית, למרות אולי השאיפה הקפיטליסטית של גופים צרכניים למצב זה. אנחנו חייב בעידן של שאיפה לצדק חברתי, ראוי שיהיה גם צדק תרבותי.
ו.אני מציע לכל הכותבים באתר" גיבור תרבות" להתפטר קולקטיבית. אין לכם מה להפסיד אלא את הכבלים שלכם. אין מופע תרבות, או ספר או דיסק ששווים את העובדה שגוזלים מכם פי ארבע משווי היצירה בזמנכם, במרצכם, באהבתכם ובתבונתכם. אם אינכם יכולים להרשות לעצמכם את האמנות הרפרטוארית – חכו חודשיים והמחירים ירדו. אם אתם רוצים להיות מבקרים, תפתחו בלוג, ואם אתם מספיק טובים, דעתכם תישמע ותקבלו מהיחצ"נים את הכרטיסים בחינם בכל מקרה, ואולי אפילו תזכו למסאז' וארוחה. אם תהיו מאוד טובים, תתברגו כבר לגוף תקשורתי אמיתי.
אינני יכול להבין למה אתם משתתפים בסוס הטרויאני שדוחפים לתרבות הישראלית, ויותר מזה – למה אתם פראיירים. תרבות אמיתית לא עולה הרבה כסף.
לכתוב עבור "גיבור תרבות " זאת לא השתתפות ביצירת תרבות,אלא עוד שלב בזיהומה בדרך לריסוקה הסופי.
היום פגשתי עוד מבקר מטעם גיבור תרבות בהצגה, ומה אגיד לכם חבר'ה, הדיסוננס הקוגניטיבי עמוק.
מצד אחד הוא מצר על כך שהמבקרים המקצועיים מכסחים את השחקנים (שמראש מחונכים להתמודד עם הביקורת) מצד שני הוא אומר שהתאכזב מדעת המבקרים שלא קלעו לטעמו – כאילו שמבקר יכול לקלוע לטעמו של כל אדם. מצד שלישי כששאלתי אותו אם הוא יעז לכתוב ביקורת מכסחות – הוא אמר שיעדן אותן. אבל אם הוא יעדן אותן, האם לא יהיה כמו המבקרים המקצועיים שלא קלעו לטעמו? קשה. קשה.
הביקורת על הביקורת מסתכמת במשוואה לוגית מאוד פשוטה, אני מניח שצעיר עול ימים בן 31 יתקשה לפתור אותה, אבל עם השנים, יהפוך ממבקר בר סמכא למבקר על עם עשרות אחדות של קוראים.
המבקרים "המקצועים" קוטלים לעיתים קרובות הצגות ושחקנים על בסיס אישי שהוא לא לעינין. פוגע אנשות באנשים טובים ומחסל סיכויים של פרויקטים חיוביים להתקיים. ביקורת יכולה להיות מעודנת, ועם זאת לשקף את הלך הרוח של הביקורת. קהל היעד הצורך אמנות יעדיף ביקורת שנמסרה לו מצופה חסר פניות כמוהו ולא ממבקר אומנות "בר סמכא" שלעיתים יקטול הצגה שאינה ראויה לך, ובכך, לא יקלע לטעמו. קפיש?
והסכמנו שלא להסכים – אומר רק זאת: אף בן אדם – חוץ מאולי אנשים חולים – לא קם בבוקר ואומר "היום אקטול את היוצר הזה וההוא" למעשה אני מעדיף, לפני שאני בא להצגה, שלא לדעת דבר על היוצרים, ולהתייחס אליהם כטאבולה ראסה. אתה בדבריך מבקש לשנות למעלה מ-2000 שנות ביקורת, ויותר מזה אתה חושב שלביקורת שלך יש "משמעות" לגבי "קהל". למה? כי דיברת עם החברים שלך? כי אתה צריך הצדקה לקיומך? אינני רוצה להפוך אותך לאויב, למרות שאתה מזלזל בי ומה שאני הספקתי ב-31 שנותיי, אני בספק אם אנשים אחרים הספיקו בחיים שלמים. אכן, ככל שעוברות השנים, אני נעשה יותר סלחן. זה לא אומר שזה חיובי.