בוב דילן בתפילין ליד הכותל המערבי.צילום מפורסם מ-1983.
הופיע ב”דיוקן מקור ראשון גליון 723 17.6.2011
נוצרי-אוונגלסיטי ששואף להפיץ את האמונה בישו? יהודי שחזר אל המקורות ומחזיק בארנק דולרים של הרבי מלובביץ’? ואולי בכלל ממשיך של שבתאי צבי, שמסתנן לתוך דתות שונות כדי לערער עליהן מבפנים? בוב דילן בן השבעים ממשיך ליצור מוזיקה, ולא מפסיק לייצר תעלומות.מה מסתתר באמת מאחורי שבעים הפנים השונות של הזמר בוב דילן ?
ביום פירסום רשימה זאת ה-20.6.2011 בגיל 70 בוב דילן מגיע לארץ הקודש למופע נוסף, אולי אחרון. וכשמדובר בבוב דילן ובארץ הקודש, זו לא עוד תחנה במסע הופעות, תמונה נוספת באלבום עמוס לעייפה. סביב הקשר בין האדם הזה לבין המקום הזה מתקיים עולם שלם של השערות, אמונות, קונספירציות ומתחים. מיליוני מעריצים ברחבי העולם היו מוכנים לתת הרבה כדי לגלות מה באמת חש הזמר המפורסם כשהוא מביט על ירושלים ועל אתריה המקודשים.
בוב דילן הוא אמן הרוק החשוב ביותר של אמריקה, הרבה יותר חשוב מאלביס פרסלי, שאינו אלא קוריוז אמנותי בהשוואה אליו. הוא נמנה עם האייקונים שעיצבו את הסיקסטיז, בשורה אחת עם הביטלס ואולי אפילו יותר מהם. ב-1999 כלל אותו המגזין ‘טיימס’ ברשימת מאה האנשים החשובים ביותר של המאה ה-20, והגדיר אותו כ”משורר, אמן, מבקר חברתי והרוח המדריכה של דור תרבות הנגד”. ה’טיימס’ אף ציטט את האגדה שלפיה “הוא נולד עם נחש באגרופו בזמן סערת הוריקן” – אגדה הממחישה עד כמה הפך דילן למיתוס בחייו.
נוסף על היותו זמר נחשב דילן למשורר אמיתי, אחד הגדולים ביותר של ארה”ב. שיריו העלו בכמה דרגות את המוזיקה הפופולרית, שעד אז לא הכירה סוגים כאלו של טקסטים, ונתנו לה לראשונה יומרה ולגיטימציה של אמנות גבוהה – כזו שאפילו מבקרי ספרות יכולים ליהנות ממנה, כפי שיעידו עשרות הספרים שמנתחים את משמעויות שיריו. בשירתו הושפע דילן לא רק מזמרים קודמים אלא גם ממשוררים ‘אמיתיים’ כמו וולט ויטמן, הסימבוליסטים הצרפתים, ובראש ובראשונה המשורר היהודי אלן גינזברג, שממנו שאב רעיונות שונים המושפעים מאמונות המזרח הרחוק. מעל לכול התבלט דילן כאינטלקטואל אוהב ספר וכחוקר בלתי נלאה של רזי המיסטיקה על מקורותיה השונים, בפרט זו היהודית. אפילו חוקר הקבלה גרשום שלום החזיק כמה ספרים על דילן בספרייתו, אם כי לא ברור עד כמה העריך את יצירתו השירית.
אורך הקריירה הפעילה שלו מדהים; בעולם המוזיקה הפופולרית יש רק מעטים שהצליחו לפעול וליצור כמעט ברציפות מאז ראשית שנות ה-60 ועד היום. וההשפעה של דילן, גם היא יוצאת דופן ובלתי ניתנת למדידה. דוגמה אחת מני רבות: השבועון ‘רולינג סטון’, מגזין הביקורת והמוזיקה הפופולרית החשוב ביותר בארה”ב ובעולם, נקרא על שם שיר שלו.
כל העובדות הללו רק מעצימות את חידת אמונתו הדתית. על פניו, דילן הוא המומר היהודי הידוע ביותר במאה ה-20. מצד שני, הקהילה היהודית סלחה לו על כך מאחר שבתוך כמה שנים הוא נטש, לכאורה לפחות, את הנצרות. מעריציו, יהודים ונוצרים כאחד, יסכימו עם האמירה שאילו רצה בכך, היה דילן יכול לייסד דת חדשה.
אינדיאני ממוצא קוזאקי
רוברט (או בשמו היהודי שבתאי זיסל) צימרמן נולד במאי 1941 בדולות’, עיירה ממוצעת ופוריטנית למדי במדינת מינסוטה שבה חיה קהילה יהודית לא גדולה. הוריו, אברהם וביאטריס צימרמן, היו דור שני למהגרים ממזרח אירופה. ככל הידוע, רוברט הצעיר חגג בר מצווה, השתתף במחנה קיץ יהודי-ציוני, ובמשך תקופה קצרה אפילו היה חבר במרכז התרבות היהודי בקולג’ שלו. מעבר לכך, השנים המוקדמות בהיסטוריה האישית שלו נותרו מטושטשות במשך שנים רבות. דילן עצמו הפיץ סיפורים שונים וסותרים על שורשיו. באחד מהם טען שגדל בקרקס, וכי בעורקיו זורם דם אינדיאני משבט הסיו. בהזדמנות אחרת סיפר שעיניו הכחולות מעידות על מוצאו הקוזאקי.
גם הסיבות לשינוי שם משפחתו אינן ברורות. לדברי אחד מידידיו, דילן רצה לשחרר את עצמו מהעול של השם היהודי המובהק צימרמן, באווירה האנטישמית ששררה אז במינסוטה. יש הטוענים שהחליף את שמו לדילן כמחווה לגיבור המערבונים הנערץ עליו, השריף מאט דילון מסדרת הטלוויזיה ‘עשן האקדחים’ (שמו הבדוי הראשון אכן היה ‘בוב דילון’). לפי גרסה אחרת, השם לקוח דווקא מהמשורר הוולשי דילן תומאס.
עטיפת ספר הזכרונות של בוב דילן בתרגכום עברי של ירון פריד.
גיטרה שדילן הנער מצא במחסן הפכה אותו למוזיקאי, אף שמעולם לא למד מוזיקה או נגינה באופן מסודר. במשך תקופה הוא היה חבר בולט בתנועת מוזיקת הפולק, שהייתה לה הילה של אותנטיות ושזכתה לפופולריות בעיקר בקרב פעילי שמאל רדיקלי. אלא שבשלב מסוים הסתכסך דילן עם אנשי הפולק מאחר שהתעקש, בניגוד למקובל, לנגן בגיטרה חשמלית במופעיו. הדבר גרם לעוינות מצד הקהל ומנהיגי התנועה, שהאשימו אותו כי אינו אותנטי כלל אלא מזויף.
דילן נטש את תנועת שירי העם, ובמקביל הפך למוכר יותר בקרב הציבור הרחב. שניים משיריו – ‘הרוחות נושבות’ ו’הזמנים משתנים’ – אומצו בידי התנועה לזכויות האזרח כהמנונים חצי-רשמיים. דילן אף הופיע בכנס המפורסם שבו השמיע מרטין לותר קינג את נאום ‘יש לי חלום’. שירו ‘גשם כבד עומד ליפול’, שהתבסס על בלדה אנגלית עתיקה, זכה לתהודה עצומה בזכות צירוף מקרים היסטורי: שבועות אחדים לאחר שדילן החל לבצע אותו, התפתח משבר הטילים עם קובה והשיר נתפס כנבואה אפוקליפטית החוזה קטסטרופה גרעינית וגשם רדיואקטיבי.
לשונו של דילן בשיריו מאופיינת באלמנטים נבואיים ברורים כולל חזיונות אפוקליפטים אחד משיריו נטען שהוא חזה את משבר הטילים עם קובה ושכמעט הביא למלחמת עולם שלישי בין ארה”ב ובריה”מ.
אולם יש מומחים לשירתו שטוענים שהוא לא כל כך נביא כמו שהוא מיסטיקן ואף מקובל המחפש אחרי ההתגלמויות של אלוהים
אולם האם באמת העביר דילן מסר מיסטי כל שהוא? נראה שלא מעבר למסרים חוזרים של הצורך בחופש אינדיבידואלי ודחייה של המוסדות והממסד ומסרב להציג תוכנית משלו. ברור שהוא לא משקף קול יחיד קולו של הנווד הזמר הנודד שהוא בוב דילן הנודד ממקום למקום. האישיות שהוא יצר והיציג של הזמר הנודד שאינו מחוייב לשום דבר חוץ מלאמת הפנימית שלו שיכנעה מליוני מאזינים ומעריצים שאכן המדובר בנביא אמיתי.
בעבור הדור של שנות ה-60, אלו שגדלו והתבגרו לאחר מלחמת העולם השנייה, הפך דילן לכותב המנונים. אבל הם ציפו ממנו להרבה יותר. רצו שיהיה נביא, ודילן אכן עודד את הדרישה הזו כשחיבר שירים ופזמונים כמו-נבואיים. ג’ון באאז, חברתו במשך כמה שנים ומי שלמעשה גילתה אותו לקהל, אף כתבה שיר אודות ציפיותיה ממנו. דילן מספר על כך בספרו ‘כרוניקות’ (מאנגלית: ירון פריד): “ג’ון באאז הקליטה שיר מחאה עליי, שזכה להרבה השמעות וקרא לי לקום ולעשות את זה, לצאת החוצה, לתפוס פיקוד ולהוביל את ההמונים. להיות נציג לוחם, להוביל את מסע הצלב. השיר פנה אליי מהרדיו כמו הודעה ממשלתית”. ועוד כותב דילן: “נמאס לי מהאופן שבו פענחו מילים שלי, שבו חתרו תחת המשמעות שלהן והפכו אותן לפולמוס. הוכתרתי לכוהן הגדול של המחאה, צאר ההתנגדות, דוכס הסרבנות, קיסר הכפירה, בישוף האנרכיה, האיש החזק והבוס החשוב. על מה הם מדברים, לעזאזל(…) נכפו עליי אנכרוניזמים שונים. אגדה, אייקון, חידה (בודהה בבגדים אירופיים היה הכינוי החביב עליי). אבל זה היה בסדר. התארים האלה היו שקטים ולא מזיקים, נדושים, קל להסתובב איתם. נביא, משיח, מושיע – אלה היו הקשים”. דילן דחה בעקשנות את כל ההגדרות האלה, וטען ש”כשאני אמות אנשים יפרשו כל שורה דפוקה שכתבתי, בזמן שאפילו אני בקושי מבין את המילים שלי”.
הקאובוי המזמר
בוב דילן .איור נעמי ליס -מייברג.
יש הטוענים שדילן היה בשיאו עד שנת 1966, אז הסתבך בתאונת אופנוע שלאחריה כבר לא באמת היה אותו היוצר. אחרים סבורים שבקריירה הארוכה שלו, רבים מאלבומיו המאוחרים אינם נופלים מאלו של שנות ה-60, ואולי אף עולים עליהם. אך אין חולק שגם בשנים המאוחרות היה דילן מעין יורש של הקאובויז מהמערבונים – אלה הנודדים ממקום למקום ונעצרים רק כדי לבצע משימה הירואית, להציל את העיירה ולהמשיך הלאה.
דילן עצמו, יש לציין, הוא מעריץ נלהב של ז’אנר המערבונים, ואף שיחק במערבון ‘פאט גארט ובילי הנער’ של סם פקינפה (1973), שם גילם את אחד מחברי הכנופיה של בילי. התפקיד הזה התאים היטב לתדמיתו הכללית כפורע חוק ולוחם בממסד. דילן גם הלחין את שיר הנושא לסרט,Knockin’ on Heaven’s Door, שהפך ללהיט ענק. השיר הזה גם זכה לגרסה ישראלית – ‘טוק טוק טוק על דלתי מרום’ של מאיר אריאל, מעריצו הגדול של דילן.
ב-1973 הוציא דילן שיר מיוחד במינו בשם Hurricane, שהתבסס על סיפורו האמיתי של המתאגרף האפרו-אמריקני רובין קרטר. קרטר, שזכה לכינוי ‘הוריקאן’, הורשע ברצח משולש, אך דילן שביקר אותו בכלא כמה פעמים השתכנע בחפותו. את השיר הוא כתב כדי לשנות את דעת הקהל ולעורר מחאה כנגד שיטות הפעולה של הממסד המשטרתי והמשפטי. למרות אורכו – תשע דקות – זכה השיר להצלחה עצומה. דילן גם סייע במימון הייצוג המשפטי של קרטר, שהרשעתו בוטלה לבסוף והוא שוחרר מהכלא. כעת יצא לדילן שם של לוחם צדק לא רק במילים אלא גם במעשים.
פרסומו ההולך וגדל של דילן הביא גם להתעניינות גוברת בשורשיו. בשנות ה-70 התפרסמו ספרים על קשריו עם היהדות והוא עצמו החל לעסוק בכך יותר ויותר, אם כי לא בצורה פומבית. “אני יהודי. זה נוגע בשירתי ובחיי בדרכים שאיני יכול לתאר”, כך אמר לרב בישיבת ‘הר ציון’ בירושלים.
מאז שנות ה-60 ביקר הזמר בארץ הקודש כמה וכמה פעמים, ויש הטוענים שהוא אף מחזיק כאן דירה. ב-1971 הוא הגיע לקיבוץ נוה-איתן שבבקעת בית-שאן, ועם שובו לניו-יורק הגיש בקשה להתגורר בקיבוץ במשך שנה, שבסופה יחליט אם ברצונו להפוך לחבר מן המניין. אולם בנוה-איתן לא התלהבו מההצעה. חלק מהחברים חששו מתשומת הלב התקשורתית סביב הזמר המפורסם ומפגיעה מפרטיותם. טענו גם שילדיו של דילן אינם מתאימים לשאר ילדי הקיבוץ מבחינת הגילאים. בסופו של דבר לא הפך דילן לקיבוצניק, ולא נותר אלא לתהות איך צעד כזה היה משפיע על שירתו, על חייו ועל קשריו עם ישראל.
במקביל לרומן עם מדינת ישראל, אפשר היה לראות אצל דילן עניין הולך וגובר ביהדות ובתרבות היהודית, עד כדי התחברות אקטיבית עם היהדות האורתודוכסית. ב-1970 קיים דילן קשרים עם הרב מאיר כהנא ו’הליגה להגנה יהודית’ שלו. הוא נפגש איתם כמה פעמים, ואולי אף תרם להם מכספו. מאוחר יותר, כך על פי הביוגרפיה ‘בוב דילן’ של אנטוני סקדוטו (1972), ניתק מהם מגע.
ההיבט הדתי בא לידי ביטוי ביצירתו באותן שנים דרך התנ”ך. תחילה היה דילן אמן שרק משתמש בספר הספרים כמקור השראה ספרותי, אך בשלבים המאוחרים יותר הוא התגלה כאדם מאמין הרואה בתנ”ך יצירה על-אנושית. לתנ”ך יש תפקיד בולט מכמה משיריו. בשיר Highway 61 revisited, למשל, הוא יוצר הקבלה בין עקידת יצחק ובין בגידת ארה”ב בעניים ובחלשים. זהו מעין מדרש המוצא בסיפור התנ”כי הקדום רלוונטיות לזמננו (אריאל זילבר יצר לשיר הזה גרסה ישראלית).
ספרים שראו אור באמצע שנות ה-70 הציגו את דילן כיוצר יהודי העסוק בחיפוש אחרי אלוהים.
סיפור :ב1978 שלח סטודנט שטייל בהודו בשם דניאל מט מכתב לחוקר הקבלה גרשום שלום אז כבר בן 80 .במכתב הוא דן בהתנסויותיו בהודו בתוכניותיו לתרגם את ספר הזוהר ומעל לכל בזמר בוב דילן שהוא חשב שגרשום שלום יתעניין בו .
הוא שלח לשלום ספר על בוב דילן שמחברו האמין שדילן שואב וצורה אינטנסיבית ממקורות הקבלה .
גרשום שלום אכן גילה עניין רב בחומר שקיבל :
“מי זה רוברט צימרמן המכונה בוב דילן ? הודע לי אם הוא יהודי. הצימרמנים מחולקים לחמישים אחוז יהודים וחמישים אחוז גויים…..
לצערי אין לי כל הבנה ועניין במוזיקה לכן אני מוותר על ההאזנה לשיריו. אפילו כותר כמו “דרך 61 ” ( שם שיר ידוע של דילן א.א.)לא מעורר בי כל תשוקה. אולי אני זקן מידי בשביל זה.”
אך כפי שצויין למעלה שלום מצא עניין רב במילות שיריו של דילן וטרח להחזיק כמה ספרים עליו בספריתו הענקית שעסקה בחקר הקבלה. בוב דילן היה הזמר המודרני היחיד שזכה לכבוד הזה..
ואז הדהים בוב דילן את מעריציו בעולם כולו, כשהכריז על עצמו כנוצרי אוונגליסט.
הנביא עבר את הכביש
אלבום מ-1980 מהשלב “הנוצרי ” בחייו של בוב דילן.
בסוף שנות ה-70, לאחר גירושין לא פשוטים, החל דילן לחפש באמונה הדתית תשובות לשאלות קיומיות. הוא הצטרף לקבוצת לימוד נוצרית של חובבי תנ”ך, והללו שכנעו אותו לקבל את האמונה בישו. “הייתה ישות בחדר שלא יכולה להיות אף אחד חוץ מישו“, סיפר דילן. “באמת חשתי שנולדתי מחדש. זאת הייתה תחושה פיזית“.
בשנים 1979-1981 הוציא דילן שלושה אלבומים גדושים במסרים ובתכנים נוצריים. הוא החל להתנהג כמטיף כנסייתי לכל דבר, וציטט באריכות בהופעותיו נבואות אפוקליפטיות מתוך הברית החדשה. “אמרתי לכם שהזמנים משתנים (משפט ידוע מאחד משיריו – א”א) והם השתנו”, צעק לעבר הקהל. “אני אומר לכם שישו חוזר, ואין דרך אחרת לגאולה”.
מספרים שהזמר והמשורר היהודי לאונרד כהן, שהוא אולי היחיד כיום שיכול להתחרות בדילן באיכות פזמוניו, הסתובב הלוך ושוב בחדרו לאחר ששמע את השירים האלו ושאל בפליאה “אבל בוב יהודי! למה שהוא יעשה דבר כזה?”. כך שאלו עוד אינספור מעריצים יהודים של דילן ברחבי העולם, אך לא קיבלו תשובה טובה. ולא רק הם; רבים חשו נבגדים בידי מי שנראה עד אז כנביא של תורת עולם הומניסטית-ליברלית-חילונית, ולפתע עבר לצדו השני של הרחוב. באמצעי התקשורת הופיעו מאמרים נגד ההתנצרות של דילן, והופעותיו לוו בהפגנות והפרעות. לאחר שהוציא את השיר Gotta Serve Somebody ובו שורות כמו “זה יכול להיות אלוהים או השטן, אבל אתה חייב לשרת מישהו”, טרח ג’ון לנון וחיבר כנגדו את השיר Serve Yourself.
דילן לא התרשם מגלי ההתנגדות, והחל לנדוד בדרכים כמי שנולד מחדש ופגש את ישו. הוא הפסיק להשמיע משיריו הישנים ודיבר רק על חווייתו כנוצרי. אולם הפרק הנוצרי של דילן לא היה ארוך. אחרי שנים אחדות נראה היה כי הוא חוזר ומחדש את קשרי העבר שלו עם היהדות – או לפחות עם הקהילה היהודית, ובפרט עם חסידות חב”ד.
בוב דילן בהר הזיתים .צילום מהאלבום “INFIDELS
ב-1983 פרסם דילן אלבום בשם Infidels (‘כופרים’ בערבית) המסמן את המפנה הנוסף בחייו. לשם האלבום, אגב, אין שום קשר לאף אחד מהשירים והבחירה בו אינה ברורה, אך על תמונת העטיפה מצולם דילן בהר הזיתים, וכלול בו שיר פרו-ישראלי ברור. זהו Neighborhood Bully, העוסק בישראל ובמערכת יחסיה עם העולם ועם שכניה הערבים. דילן מתאר שם את ההיסטוריה הקדומה של היהודים, את גירושם מארצם ואת הדיכוי הבלתי פוסק בידי האימפריות השונות – שכולן נעלמו בעוד היהודים ממשיכים לשרוד. את כל אלה מקשר דילן להיסטוריה המודרנית של ישראל, ומסיים ברמז ברור להשמדת הכור העיראקי, “בית חרושת של פצצות”. עקב כך זכה דילן להתקפות ארסיות מצד חוגים אנטי-ציוניים שונים, שהאשימו אותו בגזענות.
דילן אף הצטלם עם בנו בטקס בר-מצווה בכותל המערבי, והצילום הופץ בכל רחבי העולם. עם זאת, לתסכולם של מעריצים יהודים רבים, שיבתו ליהדות לא זכתה לאותה תהודה דרמטית כמו ההתנצרות. כך או כך, דילן החל לפקוד את תפילות השבת של חב”ד בקראון-הייטס שבברוקלין, קיבל דולר עם ברכה מהרבי מלובביץ’, ושר פעמים רבות את תפילות הימים הנוראים של החסידות בהופעותיו ברחבי ארה”ב. ב-1988 השתתף באירוע התרמה של חב”ד, וניגן במפוחית לצלילי השיר ‘הבה נגילה’. כעבור שלוש שנים הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה שבה קרא למנהיגי ברית המועצות להחזיר לחסידות אוסף ספרים ששוכנו בספריית לנין. ישנן גם שמועות שלפיהן הפיק דילן אלבום של ניגונים חסידיים, שלא יצא לשוק.
ועם כל זאת, דילן לא הצהיר במפורש על השתייכותו הדתית, והיא נותרה לוטה בערפל. בראיון עם קורט לודר מה’רולינג סטון’, שנערך ב-1984, אמר: “אני מאמין בתנ”ך כפשוטו. הברית הישנה והחדשה תקפות בעיניי באותה המידה. אני יכול להגיע לעמק השווה עם נוצרים ועם יהודים דתיים. זו לא דת חדשה. אם הייתי חושב שיש צורך בדת חדשה, הייתי מייסד אותה”. באותו ראיון נשאל דילן לגבי הקשר שלו עם ישראל והשיב: “ייתכן שארצה לחיות בישראל, לא יודע. אני חי במקום שבו אני מוצא את עצמי(…) מלחמת גוג ומגוג תגיע, זה כתוב במפורש. היא תתחולל במזרח התיכון. אין שום סיכוי שיהיה שם שלום אמיתי. רק שלום כוזב”. באשר לאנטישמיות אמר דילן שהיא קיימת והוא חווה אותה על בשרו.
אז האם בוב דילן, פרשן התחושות הדתיות של התרבות האמריקנית כולה, עזב את הנצרות וחזר ליהדות? בחוגי האוונגליסטים עדיין מתנהלים ויכוחים סוערים בעניין. יש המצביעים על כך שהוא מעולם לא נטש פורמלית והצהרתית את האוונגליזם, ומצטטים שורות משירים חדשים שלו שניתן לראות בהן הצהרות נוצריות. בחוגים היהודיים לעומת זאת נראה שאין ויכוח על כך שדילן חזר לשורשים. לפני חודשים אחדים, במארס 2011, פרסם ה’דיילי מייל’ הבריטי תמונות שאמורות להוות הוכחה סופית לשובו של הזמר לזרועות היהדות: דילן נראה שם יוצא מבית כנסת בלוס-אנג’לס, כשהוא מסתתר תחת קפוצ’ון.
השבתאי האחרון ?
החוקרת נורית ענבר, שכתבה על דילן עבודת מאסטר במסגרת לימודיה באוניברסיטת באר-שבע, תורמת ממד נוסף לזהותו הדתית של הזמר והיוצר. דילן הוא בעל שורשים תורכיים מצד אביו, היא מספרת, וככזה אפשר לראותו כשבתאִי, שמטמיע ומשמר את מסורתו של משיח השקר שבתאי צבי במסגרת פעילותו בעולם.
אלי : איך היגעת לנושא של בוב דילן השבתאות ?
ענבר : המסע שלי בעקבות דילן החל עם עבודה שכתבתי על ‘מסע הגלות’ של האחים הקדושים החסידים (רבי אלימלך מליזענסק ור’ זושא מאנפולי), פרקטיקה דתית שבה יצאו לנדוד בדרכים בעקבות השכינה הגולה, המייצגת את היסוד הנשי והנדכא של ההוויה. בעקבות סיפורי המעשיות סביב המסע שלהם שמתועדים בספר ‘בוצינא קדישא’ מיפיתי את מאפייני המסע וראיתי שלמסע שלהםישנם מאפיינים וסטרוקטורה. במקרה באותה תקופה הגיע אליי הסרט שעשה מרטין סקורסזה על דילן שנקרא :No Direction Home, ושם ראיתי שיש דמיון לא קטן בין מאפייני המסע של האחים הקדושים למסע של דילן (ההימצאות בדרכים ללא יעד, העדר הבית, עוני, הזדהות עם הנדכאים וכו’). אני בהחלט רואה את דילן כחלק ממהיסטוריה של עם ישראל והתרבות היהודית, כחוליה הממשיכה את זכרון הדורות, מסעו של דילן הוא מסע שמנכיח את המסורת היהודית שהוא חלק ממנה, תוך מפגש עם התרבות שבה הוא צומח. אני כמובן לחלוטין לא טוענת שזה תהליך מודע.
אלי : את רואה אם כך את דילן כמבוסס על מודל של נביא שבתאי ?
ענבר : אני הצגתי את דילן בעבודה כתואם הדגם של ההרטיקון השבתאי כפי שהוצג על ידי גרשום שלום על הדמויות השבתאיות שפעלו כאנוסים בראשית העת החדשה, דמויות שפעלו באופן חתרני בתוך התרבות האירופית והיהודית כאחת.איני טוענת שיש לראות את דילן כאחת מדמויות אלו במודע אלא השתמשתי במודל ששלום העמיד כדי לתאר היבטים שונים אצל דילן ולהעניק להם משמעות נוספת.
אלי מה זה הרטיקון?
ענבר : הגדרה של גרשום שלום לדמות שפועלת במסווה בתוך התרבות אך תוך חתירה וערעור מתמיד נגד גבולותיה.
השבתאי חי חיים של הסתר, אין תוכו כברו. אמונתו אינה נגלית לעולם לאנשים זרים מבחוץ. חייו ואמונתו האמיתיים נותרים צפונים במסגרת חייו הפנימיים שלו ושל קהילתו הוא חי חיים כפולים המובחנים פנים וחוץ .כולם בקהילתו מחוייבים להיות אנוסים. המעשה שהאדם עושה כלפי חוץ לעיני העולם אינו המעשה האמיתי אלא הוא נסתר וזאת כדי שיהיו בו לבטל את השקר בעולם הנגלה.
אם נשווה זאת לדילן כדאי להזכיר שלמרות הספרים השלמים שנכתבו על קשריו ליהדות הרי בפועל הוא מתייחס מעט מאוד לעניין יהדותו ואף נהג להדוף שאלות בעניין זה. הוא בהחלט לא מנהל באופן גלוי דיאלוג עם העולם היהודי המסורתי.
ומעניינת מאוד העובדה בהקשר זה שגם דילן מתייחס אליה בכתביו שהוא נתפס כאיקון תרבותי כ”דובר הדור” ואפילו בכינויים דתיים כגון “נביא ” ואף “מושיע” ו”משיח”. לדבריו לחלוטין נגד רצונו.
אלי : האם יש הוכחות שבוב דילן מודע ועוסק בנושא השבתאות?
ענבר :אין. אבל יש הקבלות מדהימות בין התנהגותו של דילן לאורך הקריירה שלו ולהתנהגות שהייתה מצופה משבתאי.
כדאי לציין שדילן אינו מכחיש את זהותו היהודית ובתקופות שונות עובדה זאת עמדה במרכז חייו. אולם התייחסותו של דילן אל יהדותו היא עמומה ,מסתירה יותר מאשר מגלה. בכך לדעתי מצוי המפתח לניתוח של יצירתו ולבירור המימד היהודי שבה. מוטיב ההסתרה הוא בולט אצלו ולדעתי אפשר להראות שהוא יסוד המרכזי של הוויה שלו כיהודי ובסיס להבהרת כל מפעלו . הגילוי אצלו צומח דווקא מתוך ההסתר.
זה כמובן היה אלמנט מרכזי של תורת השבתאות כפי שתיאר אותה גרשום שלום שהייתה מבוססת על הסתרת האמונה האמיתית והצגת המאמינים כיהודים או כמוסלמים כל דבר.
אלי : אם כך לדעתך יכול להיות שהוא שבתאי מוסווה מידי פעם כיהודי ומידי פעם כנוצרי ?
ענבר : דילן הוא חריג בקרב ביהודי אמריקה בכך שהוא ממוצא תורכי הוא מספר בספרו הכרוניקות שסבתו באה מתורכיה לאודסה שברוסיה המשפחה שלה הייתה מקזיסמן עיר בתורכיה ליד הגבול הארמני ושם המשפחה היה קירגיז . אבות אבותיה באו מקונסטינופול. , וגם שמו היהודי של דילן הוא שבתאי.
בקשר לקשרים שלו עם השבתאות:
שבתאי צבי משיח השבתאים
תראה אין שום הוכחות לכך שהוא בא ממשפחה שהיתה בעלת עבר שבתאי, אולי התקיימו מסורות של אמונות שונות בתוך המשפחה שלו, אין לי שום מושג על כך. בכל אופן אני בעבודה שלי מתייחסת לשמו “שבתאי ” כמכיל משמעות סמלית , עובדה שמשמשת ציר להבנתו כסוג של שבתאי מודרני שמשמר מסורת יהודית סמויה בפעילותו בעולם הכללי תוך הטמעתה ושימורה בעולם זה.
(ובוא לא נשכח שכמו המשיח השבתאי, הוא נולד בשבת, הוא גם המיר את דתו ואפילו התחתן עם אשה בשם שרה (אצל ש”צ היא כונתה על ידי מאמיניו זונה, וזו של דילן הוא פגש כשהיא היתה שפנפנת פלייבוי -אבל זו רק אנקדוטה כמובן).
אבל גם לעניין זה יש משקל שולי מבחינתי ובכל מקרה המדובר בהשערה בלבד.
מה שחשוב מבחינתי הוא הדמיון הבולט שאולי הוא מודע ואולי לא שיש בין פעילותו של דילן ופעילות השבתאים. דילן כמו המשיח השבתאי ממיר את דתו לנצרות דת הרוב בארה”ב,ואז חוזר בו ללא סיבה ברורה לאמונתו המקורית . או לפחות כך זה נראה,בעיניו של מי שרוצה.
. דילן כמו השבתאים מקפיד להסתיר לאורך השנים את חייו הפרטיים בקנאות קיצונית שאינה אופיינית לרוב הזמרים בארה”ב .יתרה מכך הוא אדם שבונה לעצמו זהויות לאין סוף ממציא לעצמו ביוגרפיות חלופיות על חיו בעיקר בתחילת דרכו והוא אף נוהג להשתמש בשמות שונים ובפרסונות שונות.כמו השבתאים.
דילן הפך בשנות השישים בין שרצה בזה ובין שלא לנושא בשורה ולקורא לשנוי ולמהפכה למבשר של הזמנים המשתנים. אבל הוא עצמו העדיף תמיד להישאר מחוץ לכל מסגרת ולכל ממסד כנודד נצחי . אני משווה זאת לפעילים השבתאים בפולין שהפיצו את דיעות הקבלה בצורה עממית המטיפים שלהם היון מגידים ודרשנים שנדדו ממקום למקום והכשירו את לבבות בני העם שהוקסמו מהם להפיכה רוחנית. אין ספק שמאחורי דילן עם כל הכחשותיו יש תחושה של יעוד המבקש מהפכה ושואף לתיקון עוולות.
שאלה :אבל הרי יש לו קשרים אמיצים עם חב”ד? הרי הם סוג של ממסד יהודי .
תשובה :דילן מעולם לא נתן הצהרה פומבית מפורטת לגבי עצם אמונתו היהודית ומה היא בעצם כוללת מעבר לדברים כלליים ביותר שיכולים להשתמע למיליארד פנים שונות ומנוגדות . אז נכון שהוא הולך לטקסים של חב”ד ולבית הכנסת וכולם שמחים מאוד לראות אותו שם ..הם בהחלט שמחים שבוב דילן נמצא בסביבה ולפעמים גם מסייע. אבל כנראה שאפילו הם לא באמת שומעים ממנו משהו ברור בענייני יהדות. ספק רב מאוד בעיני אם גם אנשי חב”ד יודעים במה בדיוק בוב דילן מאמין.
גיבור אחד, שישה שחקנים
ב-2007 יצא לאקרנים הסרט ‘אני לא שם’ על חייו של דילן. את דמותו של הזמר גילמו שם שישה שחקנים שונים – בהם נער אפרו-אמריקני ושחקנית אחת. בכך ביקש הבמאי, טוד היינס, לבטא את פניו הרבים והמשתנים של גיבור סרטו.
בגיל 70 בוב דילן כבר השיג כל מה שזמר מודרני יכול רק לחלום עליו, ויותר מכך. על יצירתו חוברו עשרות מחקרים אקדמיים בכל רחבי העולם. ביום הולדתו האחרון, ב-24 במאי השנה, ארגנו שלוש אוניברסיטאות בשלוש ארצות שונות – אוניברסיטת וינה, אוניברסיטת בריסטול ואוניברסיטת מינץ – סימפוזיונים על כתביו ופועלו, בהשתתפות מבקרי ספרות והיסטוריונים מכל רחבי אירופה וארה”ב. בשנים האחרונות הוא אף נחשב מועמד לפרס נובל לספרות. דומה שאין אמן אחר, בוודאי לא בתחום המוזיקה, שנהנה מהיקף כזה של הערצה עולמית וממידה כזאת של השפעה תרבותית מצטברת.
בהכנסות מהופעותיו אין לו צורך, שכן לפי ההערכות הוא עשיר כקורח, אך הוא ממשיך לנדוד ממקום למקום במסע הופעות שמן הסתם יימשך כל זמן שיוכל. כי דילן, יכחיש ככל שיכחיש, פשוט נהנה מתדמיתו כזמר נודד אניגמטי, שכל מילה שלו זוכה לתלי תלים של פרשנויות. יהודי, נוצרי או שבתאי – לשאלה בדבר אמונתו אולי אפילו דילן עצמו אינו יכול לספק תשובה ברורה. כל מה שיש בידינו היא הצהרה מראיון ב-1997, שבו אמר “זאת האמת לגביי ולגבי הדת: אני מוצא את האמונה, הדת והפילוסופיה שלי במוזיקה, ולא בשום מקום אחר”.
ביבליוגרפיה לכתבה זאת
ספרים של בוב דילן בעברית :
בוב דילן כרוניקות ; מאנגלית: ירון פריד ; מודן 2007
בוב דילן תמיד צעיר / נסח עברי – יהונתן גפן ; [עורך הספר בעברית – יחזקאל רחמים תל אביב : אגם, 2010.
תרגומים לעברית של שירי בוב דילן
מחקרים על בוב דילן בעברית
ארי קטורזה “בוהמייניות להמונים” : מוזיקת רוק ו”תרבות הנגד” בארה”ב/ ירושלים : האוניברסיטה העברית בירושלים, 2001
ארי קטורזה היהודים של הרוק : מוזיקת רוק, המאבק למען צדק חברתי בארה”ב והקונפליקט סביב ההגמוניה התרבותית בעידן הבתר-מלחמתי / ירושלים : [חמו”ל], 2008.
נורית ענבר מכסה ומסתיר :בוב דילן” הרטיקון יהודי כגיבור תרבות אמריקאי / עבודת גמר (מ”א)–אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תש”ע 2010
מאמרים מעניינים וחשובים על בוב דילן בעברית כללו את
אדם ברוך “זה אתה בוב?” שבע ימים –ידיעות אחרונות מספר 1139 29.11.1985 ( בגיליון שכלל כעטיפה תמונה ענקית של דילן מתפלל בתפילין ליד הכותל ?).
אורי לוטן “זן מאסטיר דילן ” חיים אחרים מאי 2003
אהוד בן פורת על בוב דילן בעברית
סטיבן ארנוף על החיים הדתיים של בוב דילן מחוץ לחוק
רון מייברג “קאובוי של חצות ” הופיע בסוף שבוע מעריב
רון מייברג על בוב דילן כקאובוי של חצות
עמית קלינג “לפרק את דילן ” על הקשר היהודי של המשורר החילוני “
בשנת 2001, במלאת 60 שנה להולדתו של בוב דילן, יצר העיתונאי רון מיברג סרט תיעודי ושמו “כל אחד והבוב שלו”. הסרט מורכב מראיונות עם מוזיקאים, אנשי רוח ומעריצים ישראלים אשר מתארים את יחסם אל יצירתו של דילן.
ספרים באנגלית על בוב דילן ( רק כמה מתוך העשרות ואולי המאות שקיימים )
Stephen Pickering
Bob Dylan approximately
a portrait of the Jewish poet in search of God : a Midrash
; photography by George Gruel, Peter Vogl, and others.
Published 1975 by McKay .
Seth, Rogovoy, Bob Dylan : prophet, mystic, poet / New York : Scribner, 2009
ועוד זמרים
בוב דילן והיהודים
http://www.radiohazak.com/Tangled.html
מעולה. ש”צ = שבתאי צימרמן 🙂
[…] שבעים הפנים של בוב דילן […]
http://e.walla.co.il/item/3004849
וכה פרס נובל לספרות 2016 הוא בוב דילן
הפתעה היום (חמישי) בהכרזת פרס נובל לספרות
הזמר והיוצר האמריקאי בוב דילן בן ה-75 הוא זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2016, כך הוכרז לפני שעה קלה במסיבת עיתונאים באקדמיה השבדית בשטוקהולם. הסופר יקבל שמונה מיליון קרונות שבדיות (כ-903 אלף דולרים או 3.4 מיליון שקלים). הפרס ניתן לו על “על יצירת ביטוי פיוטי במסגרת מסורת השיר האמריקאי”.
דילן הוא האמריקאי הראשון שזוכה בפרס נובל לספרות מאז 1993, אז הוענק לסופרת טוני מוריסון (“חמדת”). הזמר והיוצר חתום על כמה נכסי צאן ברזל שהתקבעו כהמנונים של ממש בתרבות האמריקאית והובילו מאבקי זכויות אזרח שהתרחשו בארה”ב בשנות ה-60. הקריירה המוזיקלית של דילן מזוהה עם שלל סגנונות מוזיקליים כגון פולק, בלוז, גוספל, רוק, רוקבילי, ג’אז ואפילו אלמנטים של פולק אירי ובריטי, ובמקביל כמובן גם עם תמלילים פואטיים שכעת זיכו אותו בפרס. בזכייתו גבר על המועמדים המובילים על פי סוכנויות ההימורים, בראשם נגוגי וה תיונגו הקנייתי, הרוקי מורקמי היפני, דון דלילו האמריקאי והמשורר הסורי אדוניס.
אפשר לראות אותו כשבתאי במובן היחס האירוני בין הגלוי לסמוי, או כמשורר מונותאיסט המנתץ את פסיליו בעצמו – בכל מקרה זכייתו מתקבלת על ידי בברכה.
קלוד לוי שטראוס דבר על הארגון המוסיקלי של תרבות המערב כגלגול צורה של הנרטיב, זה שרש התנגדותו העמוקה של שטראוס לאבדן המוסיקה הטונלית שמשמעותה אבדן המיתוס”. בזמן שאחד מגילויי קריסת המערב זה אבדן היכולת המיתולוגית ואובדן הטונליות המוזיקלית, מבטאת האמנות השלמה של בוב דילן בדיוק את ההיפך, וזה מתאים לי במיוחד בזמן האיום והשבור הנוכחי.
מודה, הופתעתי. כ”שומר הסף של הספרות מטעם עצמו” סברתי שיש במתן הפרס לדילן (בטעות כנראה – ראו להלן) בעיה ספרותית-סוגתית עקרונית והיא טשטוש הגבול בין פזמון לשיר. זה נושא רחב הראוי למאמר אך ב”קליפת אגוז” ניתן לומר ששירה נבדלת מפזמון מהבחינה הכי עקרונית. כי בעוד שראוי שאיכות השירה תישפט במסגרת של מסורות השירה שלפניה הרי שלפזמון יש מטרות אחרות והשיפוט של איכותו ראוי שייעשה בקריטריונים אחרים. אך אין להסיק מדבריי שאין שירים רדודים ופזמונים נפלאים (כמו של דילן). רק שאלה תפוחים ואלה תפוזים. וראיתי בהחלטה פופוליזם אלא אם כן ישנו את שם הפרס ל”תרבות” במקום “ספרות”.
אך מסתבר שכמי שלא ציפה לקבל את הפרס לא קראתי את התקנון. ובתקנון הפרס ל”ספרות” נכתב: not only belles-lettres, but also other writings which, by virtue of their form and style, possess literary value”
וכתוצאה מכך ניתן הפרס בזמנו לראסל וצ’רציל. אז שיהיה במזל טוב…..
דוד היקר,
לפי לה גרדיאן ,”זוכה הפרס נבחר על ידי שמונה עשר חברי האקדמיה התרים אחר “האיש שיצר בשדה הספרות את היצירה היוצאת מן הכלל בכיוון אידאלי”, לפי רצונו של אלפרד נובל”.
ליהודית
תודה לך. אני מקבל פה דיווחים חלקיים (כולל של דוברת הוועדה במסיבת עיתונאים) וסותרים ומתחיל להתבלבל. כמי שחשופה לעיתונות הבינלאומית אודה אם תביאי את “נימוקי השופטים” (אפשר באנגלית) כלשונם ובמלואם. כי אם הוא קיבל כמו ראסל וצרציל במנדט המורחב זה בסדר ואם במסגרת הצרה של ה”ספרות” או “השירה” הקנונית זה בעייתי בעיניי כפי שהסברתי למעלה.
[…] 5) אפרופו פרס נובל, כבר ב-2011 כתב אלי אשד (יקום תרבות) על 70 הפ… (עברית) […]
אני לא מפסיקה להתפעל מהכתיבה היסודית והמקיפה של אלי אשד. גם כאן השקעה מעמיקה בכל היבט אפשרי . כתיבה רב גונית שמציגה את בוב דילן מראשית ועד הסוף. תודה אלי על כך שאתה ממלא את היקום בתרבות.