חיים מזר מנתח פיזמונים מומחה מנתח את הפזמון של יעקב רוטבליט ששר דני בסן “תהיה לנו מלך”
מנהיגות ומצוקה בפזמון “תהיה לנו מלך “
מאת חיים מזר
תהיה לנו מלך
מילים: יענקל’ה רוטבליט
לחן: מאיר בנאי
שר :דני בסן
תהיה לנו מלך
תבוא ותגיד לאן
הדרך מובילה
מן האפילה
מן הבהלה
תהיה לנו מלך
תבוא תוציא אותנו
מן המבוכה
קח אותי איתך
אנחנו לא בשבילך
תהיה לנו מלך
אנחנו כאלה
מן אזרחים
קטנים קטנים
בלי פנים
לגמרי מוזנחים
מלך הם צריכים
תהיה לנו מלך
תפרנו בשבילך
יופי של בגדים
אריגי כשדים
סיפורי בדים
כל חוט וכל תפר
ממש על פי הספר
שזור רקום תפור
עשוי ביד אומן
איך הוא מסוגנן
זה משי דמשק
עשית פה עסק
והצבעים אינם יורדים
זה צבע מלכותי
לא מלאכותי
צבע סמכותי
תהיה לנו מלך
תלבש את הבגדים
צא להמונים
שם הם ממתינים
לך בלי פנים
תהיה לנו מלך
תראה אף נער קט
כאן לא יפתח ת’פה
הם למדו יפה
לא לפתוח פה
שירו של יעקב רוטבליט ואשר מושר בפי דני בסן “תהיה לנו מלך” משקף מצוקה פוליטית של מחסור באנשים בעלי שיעור קומה. אי שקט הנובע מחסך מנהיגותי אקוטי שמא לא ימצאו אנשים ראויים אשר ידעו להוביל את העם והמדינה לחוף מבטחים. בשיר חמישה בתים. בית ראשון בן 10 שורות, בית שני בן 7 שורות, בית שלישי בן 10 שורות, בית רביעי בן 6 שורות ובית חמישי בן 10 שורות. מעין מחזוריות של 10.
למעט הבית הרביעי, בשאר בתים כל אחד מהם פותח במשפט “תהיה לנו לך”. בבית הראשון משפט זה מופיע בשורה הראשונה ובשורה השישית. בבית השני משפט זה מופיע בשורה הראשונה, בבית השלישי המשפט מופיע בשורה הראשונה ובבית החמישי שוב פעמיים בשורה הראשונה ובשורה השישית, סגירת מעגל. אמירה שיש בה תקיפות ונואשות. הפניה היא בגוף ראשון רבים לגוף שני יחיד. האם הכוונה לאדם מסוים שבו תולים את כל התקוות? החריגה מגוף ראשון רבים לגוף ראשון יחיד מופיעה בבית הראשון בשורה התשיעית “קח אותי איתך”. מצוקה של אדם בודד המשתלב במצוקה הקולקטיבית ומרגיש בצורך במי שהוא שיחזיקו בידו ויובילו לחוף מבטחים.
בבית השני המילה “מלך” מופיעה בשורה האחרונה: “מלך הם צריכים”. מי שהוא העומד מהצד וצופה במתרחש. מעין מבט חצי אובייקטיבי חצי ציני. אותו צופה האומר שהם שבאמת צריכים מי שהוא שיעמוד בראש המחנה, או שמא אמירה אירונית שמאחוריה מסתתרת האמירה: במקום שיחכו למי שהוא שיושיע אותם, עדיף שיתעשתו ויזמו דברים. לא לחכות שיבוא איזה שהוא גואל.
בבית הרביעי המילה “מלך” מסתתרת בשורה הרביעית “זה צבע מלכותי” במילה “מלכות” ובשורה החמישית :”לא מלאכותי” במילה “מלאכותי”. מין מצב לא ברור של מנהיג טבעי ומנהיג לא טבעי המציג עצמו כמלך. כל כולו הצגה אחת גדולה, של מי שמציג עצמו מלך, חושב רק על עצמו ונוקט באמצעים שונים כדי להשיג עוצמה פוליטית.
בבית הראשון מוצגת תחושת הציבור-אפילה, בהלה, מבוכה. ההצדקה לדרישה למלך. תיאור זה מועצם בבית השני
מן אזרחים
קטנים קטנים
בלי פנים
לגמרי מוזנחים
תיאור פרוזאי של אנשים מחוקי זהות. אמנם אזרחים, אבל כאלה שננטשו. הציבור מגמד את עצמו, בלי גדלות רוח. כולם אזרחים קטנים שלא יכולים או איבדו את הכוח לצמוח מתוך עצמם. בבתים השלישי והרביעי ניתן תיאור מפורט של בגדי הפאר שהם תופרים עבורו. בגדים הנתפרים בדקדקנות רבה ואשר יבליטו את המלך שילבש אותם ויהיה מורם מעם. הם רוצים “צבע סמכותי”. הצבע חשוב להם, לא מי שילבש אותם. מעין פרפראזה של הביטוי “הבגד עושה את האדם”. בבית השלישי בשורה החמישית מופיע הביטוי “סיפורי בדים”. יש כאן כפל משמעות. מצד אחד הבד שממנו עושים את הבגד ומצד שני זה ביטוי שהיה שגור בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 וכוונתו היתה לסרטי קולנוע. הכותב רומז לכך שהמיועד למלוכה נותן הצגה אחת גדולה. אין בו שום דבר אמיתי.
בבית החמישי יוצאת קריאה נחרצת מצד הציבור “תלבש את הבגדים צא להמונים”. הציבור רוצה לראות את המלך במלוא מחלצותיו. כמו בבית השני גם כאן הם “בלי פנים”. מוחקים את זהותם באופן גורף. אקורד הסיום הוא בארבעת השורות האחרונות:
תראה אף נער קט
כאן לא יפתח ת’פה
הם למדו יפה
לא לפתוח פה
המשל בולט במלוא עוצמתו וחריפותו, סיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן “בגדי המלך החדשים”. אותו מלך אשר כביכול לבש בגדי פאר ואשר התהלך ברחוב עירום ורק ילד העיז לצעוק “המלך הוא עירום”. שורות שביעית ושמינית הן הבטחה מצד הציבור שאף אחד לא ימתח עליו ביקורת ויצעק “המלך הוא עירום”. השימוש בקיצור “ת’פה” במקום “את הפה” מראה על הזילות של השפה מצד הציבור שמוכן לרדת נמוך מאוד כדי שיהיה לו מלך, או שמא מדובר באותו צופה מן הצד המופיע בשורה האחרונה בבית השני וממשיך את דבריו בשורות האחרונות:
הם למדו יפה
לא לפתוח פה
גם הביטוי “הם למדו יפה” הוא ביטוי יומיומי המעיד על אנשים שהרכינו ראש. ביקורת המדינה וההנהגה היא מהם והלאה.
ולסיכום הפזמון הוא כתב האשמה חריף לא דווקא כנגד השלטון המושחת כמו נגד הציבור שמוכן לשאת אותו בהכנעה וללא תלונה.
ניתוח מרתק. ולא במקרה הגעתי אליו בימים האלו דווקא.