מה הקשר בין חינוך לריאלטי?

עוד לא הספקנו לקבור את התאים המתים של מוחנו אודות הקולות השונים, הדימויים הדחויים והמסרים הנבובים של תוכנית הרעליטי “האח הגדול” וכבר נדמה שחלפה לה מהר מידי כמו באבחת החרב תקופת ה”בין כסה לעשור” של השפיות הרציונאלית של סדר היום הטלוויזיוני. כבר מתחילת השבוע הופצצנו כולנו במטח ארטילריה של שיווק דורסני על העונה החדשה של “הישרדות”, הן בעיתונות הכתובה ובשלטי החוצות והן בקדימונים התכופים כאילו המדובר ממש בביאת המשיח.

לאיטו הולך ומתגבר לו סרטן הריאות של גוף התרבותי הישראלי וכל יום שעובר המצב הולך מן הפח אל הפחת. כיום תוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר, במין תהליך דטרמיניסטי עריצי, קוברות את שארית הפליטה של התוכניות התרבותיות המחנכות את הדור הבא. בעידן של הדימוי החזותי, לאמצעי התקשורת בכלל ולטלוויזיה בפרט ישנו תפקיד מכריע בסוציאליזציה של הפרטים בחברה, משום שכיום, לדאבוננו, ילדים לומדים את הערכים, דפוסי ההתנהגות והנורמות הנהוגים בחברה יותר מתוכניות “המציאות” מאשר מן המציאות עצמה, וכך בתהליך הרסני מדרדרים אמות המידה של הנורמות החברתיות הראויות.

מה שבפועל אנו מקבלים כעת חייה הוא טמטומציה של הנפש, מסמוס טוטאלי של התודעה, וקבירת כל אלמנט של חוש ביקורתי הנחוץ כל כך לבניית חברה מתוקנת. נדמה כי הילדים שלנו נידונו לנשום את הרעל הארסי הנמצא באוויר השידורים האלקטרונים. התרופה לסרטן הממאיר הזה נעוץ כמעט כמו כל דבר בחינוך.

חינוך לצריכת תקשורת

ניל פוסטמן, החוקר היהודי אמריקאי, חזה כמו בנבואת קדוש מעונה את התוצאות של חדירת הטלוויזיה לחיינו כאשר כתב את ספרו “קץ הילדות”. בספרו הוא מזהיר כי הפומביות והאופי המדיומי המיוחד של הטלוויזיה יוביל לשבירת ההיררכיה בין המבוגרים לילדים, משום שהטלוויזיה כמדיום מאפשרת יכולת הבנה וקליטה של מסרים בצורה קלה יחסית למדיה אחרים, ולכן מאפשרים לדרדקים ועוללים לצפות בתכנים ובנושאים המיועדים למבוגרים. ה”בלי סודות” שכולנו גדלנו עליו הפך להיות סיסמת העידן שלנו. הילדים היום הם לא יותר מאשר מבוגרים קטנים.

לדידו, התכנים הטלוויזיוניים רק ילכו ויעשו יותר שטוחים ורדודים, שתוצאות תהליך זה קבוע מראש ואין מנוס ממנו. יוצא אפוא, כי תפקיד החינוך בעידננו צריך להיות מכוון בראש ובראשונה חינוך לצריכה נבונה של תקשורת ההמונים ולו רק בשל העובדה שלאמצעי התקשורת השפעה חזקה על הבגרות של ילדנו. תפקיד שר החינוך הבא של מדינת ישראל הוא יישום תוכנית לצריכה של תקשורת החל מבית הספר היסודי, כדי שהילדים שלנו ידעו כי המציאות הסימבולית של תוכניות הטלוויזיה המיוצגת השכם וערב בתקשורת איננה בהכרח המציאות כפי שהיא בנמצא. עד אז נראה שאנו ,קל וחומר ילדנו דינם נגזר להיות כלואים בתוך כלוב הברזל של הרפש הטלוויזיוני וכי למעשה, באופן פרדוקסאלי, המפתח ליציאה מכלוב זה הוחבא ב”אי פנינה” הנסתר מן העין שרק ממשתפי תוכנית ההישרדות החדשה יכולים למצוא אותו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 + 5 =