ארבעה שירים מאת לורן מילק

סיכום אהבה סיכום מחלה

בִּתְעוּדַת הַזֶּהוּת שֶׁלִּי יִכְתְּבוּ גַּם אֶת שִׁמְךָ
שֶׁחָשַׁק בְּנַפְשִׁי, שֶׁלָּן אִתִּי בְּמִטָּתִי
שֶׁדָּן אוֹתִי לְמָוֶת בְּהִלּוּךְ אִטִּי.

סוֹף הַיּוֹם אֲנִי פּוֹרֶצֶת בִּבְכִי
בְּגָדִים נִקְרָעִים
מְעִיל עוֹר אָדָם נִרְקָם

סִכּוּם אַהֲבָה. אֲנִי מְעַשֶּׁנֶת
בִּמְכוֹנִית עֲצוּרָה. לֹא מַצְלִיחָה לִנְהֹג
בְּדִכָּאוֹן שֶׁבִּלְעָדָיו אֲנִי חֲצִי אִשָּׁה.

דְּמָעוֹת מְשָׁרְתוֹת מְלֻכְלָכוֹת מֵחִבָּה.
הַבָּרָד חוֹתֵךְ לִי אֶת הַפְּטָמוֹת
פֶּרַח הֶחָלָב מִתְהַפֵּךְ
לֹא יַעַזְרוּ לִי תְּרוּפוֹת פְּסִיכִיאַטְרִיּוֹת
שׁוּם פְּסִיכוֹלוֹגִים לֹא יַקְפִּיאוּ לִי אֶת הָעֻבָּרִים בָּרֶחֶם.

לִפְנֵי שֶׁיְּגָרוּ אוֹתִי בְּחַשְׁמַל שֶׁיַּחְשְׁבוּ עוֹד פַּעַם
עַל הַכִּסֵּא הַטִּפּוּלִי הָרַצְחָנִי וְעַל נְשִׁיכוֹת הַשָּׁד.

דָּם נָשִׁי טָהוֹר עַל תַּחְבֹּשֶׁת כֻּתְנָה
אֲנִי הֲלוּמַת פַנְטַזְיוֹת כְּשֶׁאַתָּה הֲלוּם שֵׁנָה.

כַּמָּה שֶׁאַתָּה טוֹעֶה, גַּם רוֹפְאִים מִשְׁתַּגְּעִים לִפְעָמִים
מֵאַהֲבָה מַעֲדִיפִים לֹא לָתֵת אֶת הַמִּנּוּן הַנָּכוֹן.

רגליים

קַח אוֹתִי לַמִּגְדַּלּוֹר
לְהַגְדִּיל אֶת זְכוּכִית הָעוֹר,
קִלַּפְתִּי אֶת הַסְּנַפִּירִים
וְהִטְבַּעְתִּי אֶת בְּתוּלַי
בִּמְצוּלוֹת הַיָּם.

בָּכִיתִי דִּמְעוֹת קֶצֶף כְּסוּפוֹת
כְּשֶׁנַּעֲרוֹת הַיָּם סִבְּנוּ אוֹתִי בָּרֵיחוֹת הַפְּרָאִיִּים
שֶׁל הַנְּשִׁיקוֹת הַיְּרֻקּוֹת
וְחָתְכוּ חֲלוֹמוֹת
עַל גּוּפִי הַדָּגִי.
כִּסִּיתִי אֶת עֵינַי
בְּצִפּוֹרֵי מֶלַח רְעֵבוֹת.

קָפַצְתִּי רֹאשׁ,
וְרַגְלַי יָשְׁבוּ
מְחַכּוֹת בַּמְּחִלָּה,
שֶׁרַק אָבוֹא
וְאַרְכִּיב אוֹתָן,
שֶׁרַק אוֹשִׁיט אֶת הַיָּד לְבֵן הַתְּמוּתָה,
לַגֶּבֶר, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִתְכֵלֶת דָּמִי,
שֶׁלֹּא כְּדַאי שֶׁאַרְעִיד סְנַפִּירִים בְּתוֹכִי
לִצְלִיל זְנָבוֹ הַמְּלָאכוּתִי.

כִּי צָדְקָה הַמְכַשֵּׁפָה,
שֶׁרָאֲתָה לִי
בְּבוּעַת הַדִּמְעָה,
שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לְהֵחָתֵךְ לְחֵצִי.
חֲבָל עַל הָרַגְלַיִם
שֶׁאֵין בָּהֶן שׁוּם דָּבָר חֲלוֹמִי,
אֲפִלּוּ לֹא מִינִי,
וּבֶטַח לֹא אֶתְיַפֶּה
בְּכִשּׁוּפִים כּוֹשְׁלִים אֵלֶּה
שֶׁהֵם כְּמוֹ פֵּרוֹת סְרָק
בְּנָשִׁים שֶׁאֵינָן פּוֹרִיּוֹת,
כִּי כָּל זוּג רַגְלַיִם נִבְרָא
בִּשְׁבִיל לָלֶכֶת לְאִבּוּד.

חַיָּל שֶׁל דָּם

בּוֹא אֶל הַגּוּף הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ
כְּמוֹ חָרִיץ לְקֻפְסָה,
נַשֵּׁק אוֹתִי
בְּחָזִי, בְּעָרְפִּי,
פִּי מְפֻשָּׂק כְּמוֹ פֶּצַע
פַּרְפָּרִים נוֹגְעִים
בַּעֲצֵי הַגַּן שֶׁלִּי

הִשְׁאַרְתָּ לִי אֶת הַגּוּף הַיָּשָׁן
חָתוּךְ לִשְׁנַיִם,
טָעַמְתָּ אֶת הַיַּיִן,
פַּעַם דָּם
וּפַעַם מַיִם.

כְּשֶׁשָּׂמוּ אֶת גּוּפְךָ
בְּתוֹךְ אֲרוֹן מֵתִים,
פִּזַּרְתִּי עַל עוֹרְךָ אַבְקַת שֶׁלֶג וּנְשִׁיקוֹת עֳפָרִים,
אַתָּה הוֹלֵךְ עִם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי לַקְּרָב,
שִׂמְלַת הַמָּוֶת שֶׁלִּי מַמְרִיאָה בִּשְׁבִילְךָ

עַכְשָׁו.

כְּחֻלָּה וְדַקָּה

כְּחֻלָּה וְדַקָּה מִירִיָּה
הוֹלֶכֶת לְקָרֵב אוֹתָךְ
שׁוֹכֶבֶת
שְׁבוּרָה מִצֶּלַע.

דַּקָּה וּשְׁקוּפָה
הוֹלֶכֶת לְשַׁכֵּךְ אוֹתָךְ
קִנְאָה אַחַת יָפָה
מֵאֶלֶף מִיתוֹת.

לורן מילק

לורן מילק היא משוררת ותסריטאית, בוגרת מכללת "מנשר" לאמנות במחלקת קולנוע וכתיבה. ספר ביכוריה "דם הבתולה" ראה אור בשנת 2000 בהוצאת גוונים. ספרה השני, "פרפר פּרלין", עתיד לצאת בהוצאת ספרא לאחר שזיכה את המשוררת בפרס אס"י מטעם איגוד הסופרים.


לורן מילק בלקסיקון הספרות העברית.
הבלוג של מילק, "מכתבים ללורן".
הבלוג של מילק, "רכבת החלב".

אודות דניאל עוז

עורך מדור השירה של יקום תרבות לשעבר. תושב תל אביב. בשנות ה-00 הוביל את הלהקה הכלית "המפתחות לצוללת". ספר שיריו "חיי החול" יצא בהוצאת "כתר", 2010. הפואמה "שיירי אהבה" יצאה בהוצאת "אבן חושן", 2013.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

5 תגובות על ארבעה שירים מאת לורן מילק

  1. מאת רחלי גרייצר:‏

    מאוד מרגש לקרוא את השירים שלך.
    את מחוברת טוב מאוד לגוף ולנפש.

  2. מאת ענבל אשל כהנסקי:‏

    את שופכת את דם נפשך וגופך אל הכתב, בעוצמה.

  3. מאת גליה:‏

    מקסים, נהדר, כל הארבעה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*