הרשלה מאוסטרופולר -גרסת משה ליפשיץ-מאת אלישע פורת

 

הרשלה (הרשלי) אוסטרופולר בנוסח משה ליפשיץ.

 Hershel the Jester, by Mose Livshitz

תמונה מהמחזה "הרשלה " של משה ליפשיץ . מאוסף ספריית ניו יורק.

אלישע פורת העוסק בשנים האחרונות בחקר חייו של המחזאי הנשכח משה ליפשיץ עוסק כאן במחזה שכוח שלו על הבדחן היהודי המפורסם הרשלה איש אוסטרופולי אדם אמיתי בהחלט שמצא את סופו בצורה טראגית אך הפך לדמות מרכזית של ההומור היהודי.

המחזה הרשלה אוסטרופולר של משה ליפשיץ לא הוצג מעולם בארץ.

 Hershel the Jester, by Mose Livshitz

 

מרגוט קלאוזנר המיתולוגית, אשת התיאטרון הידועה, הקולנוע הטלוויזיה והתיקשור עם עולם הנסתר, כתבה מסתבר יומן מרתק. היא קראה לו "יומן הבימה", שיצא בהוצאת 'מועדים' ידיעות אחרונות, 1971. המוציא לאור היה צ'ריקובר. כזכור לקוראים, מרגוט ובעלה יהושע ברנדשטטר היה שנים רבות המנהלים של תיאטרון 'הבימה', ועמדו בראש הצוות גם במסעותיו לחו"ל. על יהושע ברנדשטטר יצאה לאור לאחרונה ביוגרפיה מקיפה שכתב ד"ר מוטי זעירא, מנהל המדרשה ליהדות במכללת 'אורנים' וחבר קיבוץ גבעת-חיים-איחוד. (איש אהבות, סיפור חייו של ברנדשטטר, יד בן צבי, 2006).

Hershel the Jester, by Mose Livshitz

תמונה מ"הרשל הבדחן" מאת משה ליפשיץ

סיפור המחזה הרשלה אוסטרופולר והמחזאי משה ליפשיץ מתחיל אם כן ביומנה של קלאוזנר. וכך היא כותבת:

ברלין, 18 בפברואר 1928,

הערב אראה את "הגולם". הכרתי את המשורר האידי משה ליפשיץ

(עמוד 22)

משה ליפשיץ

 

והלאה (עמוד 86)

קראקוב 23 באפריל 1930,

אתמול ראינו הצגה של הלהקה הווילנאית "הרשלי אוסטרופולר" מאת משה ליפשיץ. זאת קומדיה חביבה וחצופה למדי, שהוגשה בצורה נעימה.

Hershel the Jester, by Mose Livshitz

ועוד הלאה (עמודים 94-95)

ברלין, 1ביולי 1930:

צבי פרידלנד מרבה באחרונה להיפגש עם המשורר האידי משה ליפשיץ. זהו טיפוס מיוחד במינו: גוץ שמנמן ובעל עיניים יפות מאד. מרננים אחריו, שהוא היה קומוניסט, ואחר כך ברח מרוסיה. ואחר כך ריגל לטובת רוסיה ומה עוד? תמיד חסרה הפרוטה מכיסו והוא לווה מכולם. הוא חולני מאד, וכשהוא משיג כסף, הוא מבזבז אותו תוך חמש דקות. הוא להוט אחרי משחקי קלפים, שותה לשכרה, מעשן ומפונק באוכל. תכונתו הבולטת ביותר היא חוש-ההומור הטבעי שלו. שיחתו קוסמת לי עד כדי כך, שאני מסוגלת לבלות שעות במחיצתו.

לפני שנתיים, כש"הבימה" שיחקה בתיאטרון-הקורפירסטנדם, ראיתי אותו יום אחד עומד בתור לקופה. מיד שמתי לב אליו, ואמרו לי אז, שזהו אותו משה ליפשיץ, הכותב את הקומדיות היהודיות. מחזהו המפורסם ביותר הוא "הרשלה אוסטרופולר", שראינו לא מזמן בקראקוב. כעת חיבר מחזה הנושא את השם המשונה "המשיח בע"מ". הוא כתב גם שירים נהדרים באידיש. ברוסיה יצא ספרון-שירים שלו, שנקרא "דב רוקד". בין שיריו יש אחד, שהוא מדקלם באוזני לעתים תכופות לפי בקשתי. שם השיר "המלמד", ותוכנו בערך, כך: מה שווה מלמד כשהוא זקן? ערכו כקליפת השום, כנר באור יום, ששכחו לכבותו. איש אינו שואל לעצתו ואפילו בשאלה "מה השעה?" אין פונים אליו. והטרגדיה הגדולה ביותר שלו היא, שכל תלמידיו הלא-יוצלחים ביותר מתקדמים יפה בחיים. ומה נעשה בסופו של התלמיד האהוב ביותר?  הוא שוב נעשה מלמד!

אכן, שיר זה משקף היטב את הטרגדיה של עולם-האידיש. מה שהיה – אין לו עוד ערך ואל החדש -  אי אפשר להסתגל. בלבו של ליפשיץ התנהלו מאבקים רעיוניים כבירים. בצעירותו היה משה ליפשיץ בעצמו מלמד תינוקות דבית רבן. הרצל היה האידיאל בבית אביו הרב הגדול. אולם, לאחר מכן נסחף ליפשיץ אל עולם המשכילים הרוסים והאידישאים. הוא דבק בתורת הקומוניזם ולבסוף לא יכול לשאתה עוד. הוא נמלט לגרמניה, הקלחת הרותחת של השכלה יהודית ובינלאומית. בגרמניה עבד עם ארווין פיסקטור וגם קשר קשרים עם הוצאת-פישר, אך בסיכום לא הגיע לשום דבר. אכן כאן בברלין יש הרבה מהגרים-שברוח כאלה, יוצאי רוסיה, לוחמים בעמדות קידמיות שאין צבא מאחוריהם, חבריו הם אלכסנדר גראנך ופרידלנד ואלכסיי גראנובסקי מן התיאטרון הקאמרי האידי במוסקבה, אבל הוא יותר ידיד שלהם משהם ידידים שלו.

 פגישתי התכליתית הראשונה עם ליפשיץ היתה מבדחת מאד. "הבימה" מסרה לו עבודה ספרותית כלשהי. תרגום "אשת רבי עקיבא" מאת מוריץ היימן לרוסית. מזמן קיבל את שכר-התרגום, אבל את התרגום לא מסר. תמיד כשהייתי מטלפנת אליו כדי לשאול מתי נקבל את העבודה, היו אומרים לי כי איננו בבית. יום אחד השכמתי והוא עצמו ניגש לטלפון, ואמר לי, בנימוס רב, כי מר ליפשיץ איננו בבית…

הגם שהרושם הראשון לא היה חיובי ביותר, נתחוור לי במרוצת הזמן, שאני רוחשת לו אהדה רצינית. אפשר משום שהוא היה הראשון שיעץ לי להתמסר לכתיבה. העיקר ליפשיץ ופרידלנד לוחצים עתה שיינתן לגראנובסקי לביים את "אוריאל דאקוסטא" ב"הבימה". וליפשיץ צריך לתרגם את מחזהו של קרל גוצקוב. אנו, כלומר המַזְכִּירוּת, מהססים. לא זו בלבד, שבימוי של גראנובסקי פירושו הוצאה כספית עצומה, אלא שהוא גם מאותם רוסים מוכשרים ותרבותיים, אבל מיוצאי-רוסיה, כלומר, איש בלי שורשים.

והלאה (עמוד 97)

Hershel the Jester, by Mose Livshitz

ברלין 10 ביולי 1930:

משה ליפשיץ הלץ הציע לא-מכבר, שגם המכתבים המגיעים אל התיאטרון יחולקו לפי תור, ממש כמו התפקידים, כי לדעתו חשוב, שכל אחד יקבל מכתב משיקבל שחקן אחד שני מכתבים או שלא יקבל מכתבים כלל… סוף-סוף, הרי צריך לשמור על רוח הקולקטיביות…

ועוד (עמוד 106)

ברלין 14 בספטמבר 1930:

אמש ישבתי שעה ארוכה עם משה ליפשיץ בבית קפה. הרביתי לספר לו על החוויות האחרונות ובפעם הראשונה מאז התחלתי בפעולותי נמלאתי כעס עצום כלפי העשירים. משה ליפשיץ הוא גם האיש המתאים כדי להפיח את אש השנאה הזאת. חשתי בהשפלה המדאיבה הכרוכה בשנוררות בין אם פושטים את היד למען האמנות, למען ילדים נצרכים או למען רכישת קרקעות.

ושוב  (עמוד 130)

אני יושבת עכשיו בברלין, גלמודה לגמרי. ידידי משה ליפשיץ נוסך בי קצת אומץ ומעודד אותי לכתוב. אני צוחקת, אבל לו יכולתי לכתוב ספר – הייתי מאושרת.

היומן מסתיים ב-24 לנובמבר 1932.

על ההצגה 'אוריאל אקוסטה' בתיאטרון 'הבימה':

כיוון שמרגוט קלאוזנר הזכירה את המחזה 'אוריאל אקוסטה' ברשימותיה מברלין, כדאי להביא כמה פרטים על ההצגה – בעברית! – שהועלתה גם בארץ וגם בחו"ל.

אוריאל ד'אקוסטה, הצגה מס' 10 במניין הצגות 'הבימה'. מאת: קרל גוצקוב, עיבוד:  משה ליפשיץ, תרגום: משה ליפשיץ. בימוי: אלכסיי גראנובסקי (בשמו העברי: אברהם אזרח). תפאורה ותלבושות: ר. פאלק, מוסיקה: ק. ראטהויז. הצגת בכורה: 24.9.31. מספר ההצגות שהועלו:  182.

            המשתתפים:

מנשה ואן דר שטראטן:      מ. גנסין

יהודית, בתו:                   ח. רובינא

ד"ר סילווה:                     צ. פרידלנד

אוריאל אקוסטה:              ל. וורשבר

אמו:                              ח. יודלביץ

ראובן, אחיו:                    אביטל

בן יוחאי קורטו:                ש. פינקל

דה קסטרו:                      ב. צ'מרינסקי

מרים, בתו:                     א. גובינסקא

ר' עקיבא:                       בן חיים 

ר' דה סנטוס:                   ברטונוב

ר' ואן אמבדן:                  א. מסקין

יוסף:                             א. ברץ

נער:                              ח. הנדלר

חנניה:                            ש. ברוק

זמרת רחוב:                    א. גובינסקא

פליט:                             מ. בנימיני

ההצגה הועלתה ע"י "הבימה", בעת שהייתה בברלין, והוצגה לימים גם בארץ.

הוצאת "מועדים" של מרגוט קלאוזנר – ומשה ליפשיץ

בינואר 1941 פרסמה מרגוט קלאוזנר את התוכנית לאוסף השני של המחזות העבריים שלה. "מועדים", מפעל לחזיונות עבריים, בהנהלת מרגוט קלאוזנר, נוסדה באותו הזמן. "מועדים" היתה גם סוכנות ספרותית גם הוצאת ספרים וגם ספרית מחזות. קלאוזנר רכשה מהמחזאים את מחזותיהם ואפשרה להם קיום ויצירה. בתוכנית ההוצאה היה להוציא, בין השאר, גם מחזה של משה ליפשיץ, בשם "הירשלי מאוסטרופולי".

Hershel the Jester, by Mose Livshitz

וכך נדפס בחוברת:

משה ליפשיץ, הירשלי מאוסטרופולי, קומדיה ב-3 מערכות. מספר המשתתפים – 15, משך המשחק – 2 שעות. בנדודיו של הירשלי מאוסטרופולי – זוהי דמות הלץ היהודי העממי – הוא מתגלגל פעם לעיירה רוסית קטנה. בראש הקהילה היהודית עומד רב שקט, הרחוק מהוויות העולם. צרותיו של הרב הולכות ומתרבות, כי רב והולך מספר האפיקורסים בעיירה. – עם כל יראתו הוא את האלוהים ומעשיו הטובים. המקרה העליז מעלה את הירשלי על כס-הרב, וגלגוליו של ממלא-מקום זה מכניסים צחוק ועליצות בקרב העדה הקטנה. יראת-אלוהים וקלות-ראש משמשות מעתה בכתר אחד אצל הרב היהודי ועדתו.

המחזה הוצג ביידיש אנגלית ועברית על כמה במות וזכה לתפוצה והכרה רחבה בקהל היהודי שלפני מלחה'ע השניה. הוצאת 'מועדים' נשארה ברשות המשפחה של קלאוזנר, ובנה, עמוס מוקדי, הוציא בה כמה ספרים.

על התרגום לגרמנית של הרשלה אוסטרופולר.

ידידי, הדוקטורנט הגרמני הצעיר, פריידר קירסטן, מאוניברסיטת בילפלד,מקדיש את מחקריו לכתבי משה ליפשיץ בגרמנית. הוא כתב לי באותו עניין:

אין הרבה חומר בגרמנית על המחזה 'אוריאל אקוסטה'. על המחזה 'הרשלה אוסטרופולר' יש קצת יותר. המחזה הוצג בתרגום לגרמנית של משה ליפשיץ, בשנת 1937, ע'י הבמאי פריץ וויסטן. הוא אגב העלה גם מחזה של שולמית בת-דורי, אוהבתו ואויבתו של ליפשיץ, ראו במאמריי בנושא, בשם 'המשפט', אף הוא בשנת 1937. שני המחזות זכו להצלחה, חרף הנאציזם האלים שהשתלט כבר אז על הרחוב הגרמני.

מוריס שוורץ, השחקן והבמאי הידוע מניו יורק, העלה את 'הרשלה אוסטרופולר' על בימת תיאטרון היידיש שלו בשנת 1948. הוא גם הציג גירסה אנגלית של המחזה. על המחזה היו חתומים משה ליפשיץ ומוריס שוורץ. המעבד היה ג'וזף רומשינסקי, אף הוא דמות ידועה מחוגי תיאטרון היידיש בניו יורק. הפרופסור מיכאל וייכרט, סבו של המשורר התל אביבי והמו"ל רפי וייכרט, שהקים וניהל תיאטרון יידיש בוורשה, (בשנת 1933 הוקם  ה"יונגטעאטער" שלו) מספר בזיכרונותיו שאהב את 'הרשלה' של ליפשיץ מקריאה ראשונה. והוא גם זכה להעמידו בתיאטרון שלו בוורשה. לימים עלה פרופ' מיכאל וייכרט ארצה, ועל פי דבריה הכתובים של שולמית בת-דורי, שהבאתי במוסף 'הארץ', הוא אושש בשיחתו איתה את התנהגותו המוזרה של ליפשיץ. שלא לומר גרוע מכך.

משה ליפשיץ שהיה גם מתרגם מוכשר, ושלט להפליא ביידיש גרמנית ורוסית, תרגם בעצמו את 'הרשלה' שלו, ואת 'אקוסטה' של גוצקוב שעיבד, מיידיש לגרמנית. ממש כשם שתרגם אותם לרוסית ולעברית, עבור תיאטרון 'הבימה'. הנה כי כן, מחזה ומחזאי נשכחים, שמרגוט קלאוזנר המיתולוגית לא שכחה, שבים וחוזרים אל חובבי ההיסטוריה של התיאטרון והספרות העבריים. לא מעט בזכותה של קלאוזנר, שהחסדים שגמלה להרפתקן הלץ משה ליפשיץ, הצילו את חייו ואת מורשתו הלא גדולה.

לרשימה מצורפים איורים מהצגה על הרשלה שכן הוצגה בארץ  "הרשלה מאוסטרופולי :בדיחה עממית בחמש תמונות " בתיאטרון "אהל " ב-1948 מאת מ.גרשנזון בתרגום אברהם לוינסון באדיבות הספרייה לתיאטרון בבית אריאלה בתל אביב.

מאמר מאת יוחנן טברסקי על הרשלה בחוברת המחזה של תיאטרון "אוהל".

השחקן והמשורר אברהם חלפי בתור הרשלה.

 

 ראו גם

צילומים מהמחזה של ליפשיץ על הרשלה

אלישע פורת על המחזה האבוד של משה ליפשיץ

על קברו של הרשלה

Hershel the Jester, by Mose Livshitz

 

 

 

 

 

 

 

אודות אלישע פורת

אלישע פורת, סופר ומשורר עברי, בוסתנאי ובלש ספרותי. נולד בשנת תרצ"ח, 1938, מתגורר בקיבוץ עין החורש. פרסם ספרי שירה, סיפורת, סיפורי ילדים ומסות ספרותיות. רבות מיצירותיו מצויות ברשת האינטרנט. בשנים האחרונות מתמסר ל'בלשות ספרותית', וגילה פרקים מעניינים, בין השאר, ביצירתם ובחייהם של אבא קובנר ומשה ליפשיץ. From: nissim katz
הפוסט הזה פורסם בתאריך במה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*