מה היה קורה אילו צה"ל היה מפעיל יחידות של זומבים במקום רחפנים? אילו ערפדים היו חלק מההיסטוריה של ארץ ישראל מאז ימי קדם? ומה אם נקרומנטיה הייתה טכנולוגיה צבאית לגיטימית ממש כמו מודיעין או חיל האוויר? שאלות אלו עומדות במרכז סדרת הפנטזיה החדשה והמקורית של הרב והסופר משה רט, מן היוצרים המעניינים ביותר הפועלים כיום בתחום הספרות הספקולטיבית העברית.
אלי אשד סוקר שני ספרים חדשים ומעניינים מאוד בסדרה חדשה ודרמטית על ישראל חלופית בעולם שבו יש ערפדים, אנשי זאב, וכוחות על-טבעיים שונים.
המערכת
לאחרונה ראו אור שני ספרים ראשונים בסדרה חדשה ומסקרנת מאת אחד הכותבים הייחודיים ביותר הפועלים כיום בישראל.
משה רט הוא רב, סופר, הוגה, ועורך במגזין אפוק. וגם חובב מושבע של ספרות פנטזיה, אימה, ומדע בדיוני. במשך השנים הוא בלט בניסיונו לשלב בין עולם המחשבה היהודי ובין רעיונות שמקורם בספרות הפנטסטית.
משה רט. ויקיפדיה.
בספרו החשוב פנטזיהדות: מבוא ליהדות הפנטסטית (ידיעות ספרים, 2019) העלה רט תיזה יוצאת דופן ומעוררת מחשבה. לטענתו, מיתוסים, אגדות, ויצורים פנטסטיים אינם בהכרח המצאות חסרות בסיס בלבד. ייתכן, הוא מציע, שבתקופות מסוימות התקיימו מציאויות אחרות, או רבדים אחרים של המציאות, שבהם היו קיימים יצורים שאנו מכנים כיום דרקונים, שדים, ערפדים, ואנשי זאב.
לדעתו, לתודעה האנושית יש כוח ממשי בעיצוב המציאות. הוא מנסה לבסס את רעיונו על תיאוריות פילוסופיות ומדעיות שונות, ובין השאר מזכיר פרשנויות מסוימות של מכניקת הקוונטים. אם התודעה משפיעה על המציאות, הרי שלא מן הנמנע שמערכות אמונה רחבות היקף עשויות ליצור או לפתוח פתח למציאויות אחרות.
רעיון זה אינו חדש לחלוטין בספרות הפנטזיה. סופרים כדוגמת ניל גיימן תיארו עולמות שבהם אלים וישויות על-טבעיות מתקיימים מכוח אמונתם של בני האדם בהם.
מכאן עולה שאלה מרתקת: האם מספרי סיפורים מוכשרים מסוגלים ליצור ישויות חדשות באמצעות כוח הדמיון בלבד?
נראה כי רט סבור שהתשובה חיובית.
אם כך, הרי שסופרים כמו ג'.ר.ר. טולקין, או יוצרי מסע בין כוכבים, עשויים – לפחות מבחינה רעיונית – להביא לקיומן של מציאויות חדשות "אי שם", ברגע שמספר מספיק של בני אדם מאמינים בהן, קוראים עליהן או צופים בהן. התודעה, לפי תפיסה זו, אינה רק משקפת את העולם אלא משתתפת ביצירתו.
האם אני מסכים עם התפיסה הזאת?
לא בהכרח. אני נוטה לחשוב שהאלים של המיתולוגיות השונות הם בראש ובראשונה תוצר של יוצרים קדומים – משוררים ומספרי סיפורים. אפשר לחשוב על דמויות כמו הומרוס והסיודוס, שסיפרו על אלים שלא היו מוכרים קודם לכן בצורה שבה תיארו אותם.
בשלב מאוחר יותר הצטרפו לתהליך כוהנים ויזמים דתיים, שבנו מקדשים, פיתחו פולחנים, ויצרו מערכות אמונה שלמות סביב אותן ישויות ספרותיות. רק לאחר שהסיפורים נפוצו והפולחן התבסס החלו המונים להאמין שהאלים הללו אכן קיימים.
יחידת האוב
על רקע הרעיונות הללו פרסם משה רט שני ספרים יוצאי דופן במיוחד.
מדובר בסדרה המתארת יחידה צבאית ישראלית סודית העוסקת בהנפשת מתים ובשימוש מבצעי בזומבים, ערפדים, ויצורים אל-מתים אחרים.
העולם שמתאר רט הוא היסטוריה חלופית שבה האל-מתים קיימים מאז ימי קדם והשפיעו על מהלך ההיסטוריה האנושית לא פחות מצבאות, ממלכות, ודתות.
במציאות החלופית הזאת, ישראל עושה שימוש בטכנולוגיות נקרומנטיות כבר מימי מלחמת העצמאות. הנפשת מתים היא כלי צבאי לגיטימי, בדומה לטנקים, מטוסים, או אמצעי מודיעין.
גם מדינות אחרות עוסקות בכך. למצרים, למשל, יש מסורת ארוכה במיוחד של טיפול באל־מתים, הודות לניסיונם המצטבר עם מומיות עוד מתקופת הפרעונים.
הספר הראשון, שהתפרסם בתחילה בהמשכים באתר ייעודי, מציג את סיפורה של היחידה המיוחדת, ואת המבצעים השונים שבהם היא מעורבת. אנשי היחידה מנפישים גופות, מפעילים זומבים, ומכוונים אותם למשימות צבאיות מסוכנות.
הכריכה האחורית של הספר "יחידת האוב"
אפשר לראות בזומבים של רט מעין מקבילה ספרותית לרחפנים, לרובוטים, ולמערכות אוטונומיות של ימינו. אלה כלי נשק יעילים – אך גם מסוכנים, בלתי צפויים, ולעיתים קשים לשליטה.
יכאשר החל רט לפתח את רעיונות הסדרה עדיין לא תפסו הרחפנים מקום כה מרכזי בשדה הקרב המודרני, אולם בדיעבד קשה שלא לראות את ההקבלה בין הזומבים הצבאיים שלו ובין כלי הלחימה הבלתי-מאוישים שהפכו למרכיב מרכזי במלחמות העכשוויות.
זאבי ציון
הספר השני בסדרה, זאבי ציון, עוסק ביחידה צבאית המתמודדת עם אויב מסוג אחר – ערפדים.
במהלך העלילה יוצאים הגיבורים למשימה מיוחדת בעיר הקדומה "חנוך", מקום הקשור במסורת העולם החלופי למלכי הנפילים הקדומים.
כאן מצליח רט ליצור אווירה אפלה ומשכנעת במיוחד. מתחת לפני השטח רוחש רוע קדמון, עתיק בהרבה מכל ממלכה או אומה מודרנית. הגיבורים חושפים בהדרגה שכבות של סודות הקבורים במשך אלפי שנים.
האווירה הזאת מזכירה לא מעט את סיפוריהם של רוברט אי. הווארד, יוצרו של קונאן הברברי, ושל גיבורו האחר סולומון קיין. כמו אצל הווארד, גם אצל רט ההווה נתקל שוב ושוב בכוחות קדומים ואפלים שמעולם לא נעלמו באמת.
זומבים בעברית
יש לציין שהעיסוק בזומבים ובערפדים עדיין נדיר למדי בספרות העברית.
אמנם קיימים תקדימים, אך מספרם קטן יחסית. בתנ"ך אנו מוצאים את סיפורה של בעלת האוב מעין דור, המעלה את רוחו של הנביא שמואל הנביא. זהו אחד הטקסטים הבודדים במקרא העוסקים במפורש בהחייאת מתים או בזימון נשמות.
גם במסורת היהודית המאוחרת יש סיפורים בודדים בלבד מסוג זה. אפשר כמעט לספור אותם על אצבעות כף יד אחת.
אחד הסיפורים המעניינים מבחינתי קשור לאחד מאבות אבותיי, הרב יוסף זונדל מסלנט, שעליו סופרו אגדות שונות שייחסו לו כוחות יוצאי דופן, ואף יכולת להחיות מתים. סיפורים אלו הם שעוררו בי עניין מיוחד בנושא.
רט לוקח את המוטיבים השוליים הללו ומבצע מהלך יצירתי נועז – הוא הופך את הנקרומנטיה, האל־מתים, והישויות העל־טבעיות לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית ומהתפתחותה של מדינת ישראל. בעולם שלו הם היו כאן מאז ומתמיד, בדיוק כפי שהיו כאן חיילים, רבנים, חקלאים ופוליטיקאים.סיכום
קראתי את שני הספרים במקלט, בשעות שבהן נשמעו אזעקות ונפילות טילים. באופן מוזר, הרקע הזה התאים מאוד לקריאה. המציאות שמחוץ לדלת והמלחמות המתוארות בספרים השתלבו זו בזו באופן כמעט בלתי צפוי.
כוחו הגדול של משה רט הוא ביכולתו להפוך את האל-מתים לחלק טבעי ומובן מאליו מן הנוף. הזומבים והערפדים שלו אינם חריגים או מפלצות נדירות; הם חלק מהעולם, בדיוק כפי שכלבי תקיפה, טנקים, או רחפנים הם חלק מעולמנו.
מצאתי את שני הספרים מרתקים ויוצאי דופן בנוף הספרות הישראלית. הדבר נובע הן מזהותו הבלתי שגרתית של מחברם – רב והוגה דעות, רקע שאינו מזוהה בדרך כלל עם ספרות אימה – והן מן האופן שבו הוא משלב מוטיבים יהודיים וישראליים בתוך מסגרת פנטסטית מקורית.
למרבה ההפתעה, הספרים אינם מפחידים במיוחד. הזומבים והערפדים מתוארים בהם לעיתים קרובות באופן כמעט סימפטי, ולעיתים אף אנושי. דווקא משום כך הם מעניינים כל כך.
אני ממתין בסקרנות לספרים הבאים בסדרה, ותוהה אילו ישויות על־טבעיות נוספות יציג רט בעתיד – ואיך גם הן יהפכו, מן הסתם, לחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה החלופית המרתקת שבנה.
קיראו גם:
משה רט – סיווג מבצעי של האל מתים
היערכות מדינת ישראל למגיפת זומבים
עטיפות שני הספרים בסדרת "יחידת האוב".
