חני ברקת-גלנצר על הפולמוס בענין האידיש בסוף המאה ה-19 כמתבטא בביקורתו של מבקר הספרות החשוב דאז בריינין על הסופר החשוב גם היום שלום נחום רבינוביץ', הידוע יותר בכינויו הספרותי "שלום עליכם".
וכבונוס אנו מביאים קישור לסרט על פי יצירתו של שלום עליכם "טוביה ושבעת בנותיו".
המערכת
בסוף המאה ה-19 התנהל מעל דפי העיתונות העברית פולמוס על מעמד היידיש בספרות. הפולמוס פרץ לאחר פריחה מחודשת של כתיבה ביידיש, בעקבות הוצאת הספרים שייסד שלום עליכם, "די יודישע פאלקס-ביבליותעק" (הספרייה העממית היהודית), שמטרתה הייתה בנייה של "ספרות עממית" ביידיש. הוצאת ספרים זאת משכה אליה סופרים ידועים, שכתבו קודם לכן בעברית. מפעלו זה של שלום עליכם, שכבר היה ידוע כסופר המתאר את חיי היום יום של העם היהודי במזרח אירופה בשפתם, ביידיש, הציבה אותו על במת הספרות היהודית כרפורמיסט רדיקלי ולוחם ב"שונד", הספרות הזולה שנכתבה עד לאותה עת ביידיש.
אחד מגדולי המתנגדים למפעלו של שלום עליכם, כמו גם לספרות שיצר, היה מבקר הספרות ראובן בריינין.
בריינין נולד בלאדי, והתחנך חינוך יהודי מסורתי. בהמשך למד לימודים גבוהים במקצועות המתמטיקה והפילוסופיה, והיה מראשוני תנועת "המהלך החדש בספרות העברית" שאחת ממטרותיה הייתה יצירת לשון עברית יום יומית ואותנטית. לשון זאת נוצרה כדי לשאת על גבה ספרות עברית שתהיה אמונה על עיצוב פסיכולוגי מורכב של הדמויות הספרותיות, כמו גם תוספת עומק נטורליסטי לכל המארג העלילתי.
על תפיסת עולמו התרבותית העיד בריינין בעצמו. לטענתו, יש להבחין בין יוצרי תרבות אמיתיים, אלה שהעברית היא נשמתם וחיי רוחם, שאהבתם אליה איננה תלויה בדבר, לבין הפוסחים על שני הסעיפים. היידיש היא שפת העבר, בעוד שהעברית היא שפת העתיד. העברית עודה בתחילת הדרך אך החלומות עליה גדולים, כתב בריינין (העולם, 10 בינואר 1908).
מאמר זה עוסק בביקורת של בריינין על שלום עליכם.
בשנת 1908, זמן קצר לאחר ששלום עליכם היגר לארצות הברית, פרסם בריינין מאמר העוסק בדרך שבה הוא רואה את שלום עליכם ויצירתו (העולם, 29 ביולי 1908).
בתחילת דבריו טוען בריינין: "שלום עליכם הינו מחבר בלי גוף, רק איזה שם בדוי, שכל אחד יכול להלבישו בגוף דמיוני אחר. עצם היותו של שלום עליכם דמות שאיננה חד משמעית, משרה את בדיחות הדעת והשחוק אצל יהודים שקוראים ביצירותיו בשעת מנוחה".
לדעתו, יצירתו של שלום עליכם איננה עומדת בשום אמת מידה של ביקורת ספרותית. תיאוריו ההומוריסטים של שלום עליכם את חיי העם היהודי חוטאים לאמת, ומציירים תמונה שאיננה תואמת את מציאות חייו של העם, הנאנק תחת צרות היום יום, פוגרומים, ואנטישמיות קשה. שלום עליכם בעיניו הוא סמל היצירה הגלותית של ההמון היהודי.
"סופר שעלה בידי כישרונו ההומוריסטי לבדח קהל עברי גדול, לשעשע ולזעזע בכל מה שהוא כותב את שקרי השחוק של ההמון האומלל, היושב צפוף ודחוק בעמק הבכא, שהדמעות היו ללחם חוקו, והאנחות לצרכי גופו הטבעיים, לא מן הדין לבוא איליו בתביעות ודרישות ספרותיות מגבוה.מעולם לא יכולתי לציין בלוח הערכים של סופרים המכובדים והחביבים עלי, שהלכתי לבית מדרשם ללמוד איזה דבר, גם את השם שלום עליכם. צריך הייתי לנחות דרגה, ולהמציא לוח ערכים חדש, ולהציג בראשו את שם הסופר הנזכר לאחרונה".
בהמשך מסביר בריינין, שאין הוא מתייחס לערכו של שלום עליכם על פי מדד מכירות הספרים והסיפורים שכתב, אלא לאיכותה של עבודתו הספרותית עצמה. "אין אני חפץ לדבר במקום זה ובשעה זאת על אודות ערכו הספרותי של שלום עליכם בשוק הספרים, כי אם על אודות יחסי אני אליו, ועל אודות הרושם שהוא עושה עלי כעל אחד הקוראים. מבחינה זאת, לא רק שרשאית, אבל אנוסה היא הביקורת להיות סובייקטיבית. את כתבי שלום עליכם קראתי תמיד רק בשעת חולשה ורפיון, בשעות החולין של חיי, בשעה שהרגשתי בי צרכים פחותי ערך ומעוטי איכות. בשעה שמחקתי בי סאת הקולטורות, וגדשתי בי במתכוון סאת הפרימיטיביות ההמונית והגסה. בשעה שהשתתקו בי תביעותיי האסתטיות והאומנותיות. קריאתי במעשיותיו של שלום עליכם, הייתה לי תמיד כעין קריאה ארעית ושטחית בעיתונים למהתלות וחידודים".
בריינין חזה שיצירתו של שלום עליכם, סופה להעלם מן העולם, מכיוון שהיא נכתבה ביידיש, אותה הוא מכנה בשם הגנאי "ז'רגון". שפה זאת, עתידה אף היא להיאלם וקולה לא ישמע עוד. "שלום עליכם הוא כישרון גלותי. יצירתו הספרותית היא יצירת הגלות. על כן בהכרח, כל תנועה ספרותית לאומית, כל התקדמות של תחיה בקרב עמנו, כל תקווה להיגאל מן הגלות, כל אלה הדברים מרחיקים אותנו משלום עליכם ומקצרים את האלמות קולו".
כאדם, סבור בריינין, שלום עליכם עצמו הוא אדם לא מעניין. "בתור אדם, הוא יהודי עליז, הרושם הכללי שהוא עושה על הנפגשים אתו: 'אחד מרבים'. אדם ללא גבולות משל עצמו, שחי למעשה את חייהם של האנשים שהוא מתאר בסיפוריו. כל מה שמרוויח רוחו ההיתולי, הוא מבזבזו מיד ובלי שהות. שלום עליכם מתבל ומפטם כל דבריו, גם בשיחות פרטיות ומצויות, בחידודים ומהתלות משלו ומשל אחרים. הדרך שבה הוא רואה את חיי היהודים במקומות מושבם לא ראויה להתייחסות, שכן היא איננה רואה את מצוקותיהם ממש, אלא מגחכת את מציאות חייהם. שלום עליכם בכל פרטיו ודקדוקיו הינו כלי מבטא לרוח הליצנות".
בשונה מהדרך בה רואה בריינין את שלום עליכם כאדם וכסופר, הוא מעריך מאוד את שלום עליכם כמי שמופיע על הבמה וקורא מיצירותיו. לאחר שביקר באחת מהקראותיו בקייב, כתב בריינין: "שמעתי את הקראתו של שלום עליכם ברבים, ההקראה הייתה נפלאה ומצוינת במינה. בעונג גדול שמעתי כל מילה היוצאת מפיו, ובתיאבון גדול בלעתי כל תנועה שהצטיירה על פניו. סיפור מעשייתו על פה, היה מצוין לא רק בצבעים, כי אם בגוונים דקים. כל ניב, כל מילה שיצאו מפיו נתמלאו חיים, לבשו עור ועצמות. בקיצור זה היה 'כפתור ופרח'".
נראה אם כן, שבריינין מתייחס אל שלום עליכם משלושה היבטים שונים: כאדם; כשחקן; וכסופר. הקו המחבר בין שלושת אלה הוא מה שבריינין כינה ה"ז'רגון". על עבודתו הספרותית של שלום עליכם, שפך בריינין קיתונות של בוז וביזוי. בעיניו הייתה זאת עבודה רדודה, פשוטה, ואפילו פלקאטית, בשפה שזמנה קצוב, והיא עצמה איננה מצליחה לעלות לדרגה שבה תהיה ראויה לביקורת ספרותית אומנותית ואסתטית.
כאדם, נראה שלום עליכם לבריינין ליצן, בדחן עממי, שזמנו על ציר חיי האומה קצר, וקולו עתיד להיאלם בקרוב.
ועם זאת, את הופעותיו של שלום עליכם לפני קהל, בריינין אהב וכיבד. דואליות זאת עשויה להיות מוסברת במספר אופנים. ייתכן שהופעתו של שלום עליכם בפני קהל, עוררה בבריינין געגועים למחוזות ילדותו, אל ביתו שבלאדי, אל החינוך היהודי שקיבל, אל אנשיי העיירות שהכיר בילדותו. הסבר אחר יכול להיות נעוץ ביכולותיו של שלום עליכם, עת קרא מיצירותיו בקולו, לגרום לדמויותיו לקרום עור וגידים, ולהיות ולו לרגע, אמיתיות. לא מן הנמנע שבריינין כמאזין לקולו של שלום עליכם, הניח לרגע את הביקורת הספרותית החדה שעליה היה אמון, כמו גם את התנגדותו לכל יצירה ביידיש.
כך או כך, ייתכן שניתן לזהות שכאן, בדרך שבה הציג שלום עליכם עצמו את אנשי העיירה הספרותית שלו, הוא זכה למעין המתקת הדין מבריינין, אולי אפילו מחילת מה, על כתיבתו ההומוריסטית ביידיש.
צפו בסרט על פי יצירתו של שלום עליכם "טוביה החולב ושבעת בנותיו" של מנחם גולן מ-1968. גולן כתב את התסריט עם חיים חפר.
משה גרנות כותב:
את הביקורת של בריינין על שלום עליכם הכרתי בלימודיי בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב. בדבר אחד צדק: יידיש גוססת, אבל שלום עליכם חי ותוסס בתרגום לעשרות שפות.