ארז מירנץ, בספר שלכאורה מתרחש בגירסה חלופית של העולם המוכר לנו, משתמש בגירסה הזאת של העולם לביקורת קשה של העולם שבהחלט מוכר לנו.
המערכת
ארז מירנץ, סופר ומחזאי, שולח את ידו בספר חדש "דולדן" (בעריכת דפנה שחורי, הוצאת כתב, 2025) בז’אנר נדיר שכמעט ולא זכה להתייחסות בספרות העברית – ז’אנר המדינה הבדיונית באירופה. מדובר בסוגה שבאמצעותה מגיבים סופרים לאירועי ההווה מזווית מרוחקת, שאינה פנטסטית לחלוטין, אך גם לא ריאליסטית לגמרי.
דוגמה קלאסית לסוגה היא הרומן "השבוי מזנדה" (1896) מאת אנתוני הופ, בו אנגלי נקלע לנסיכות גרמנית בדיונית בשם "רוריטניה", ונשאב אל תוך מערכת אינטריגות הומוריסטית, סאטירית, ורוויית פעולה.
הצלחת הספר הזה הולידה גל שלם של יצירות שעסקו באירופה הדמיונית – בעיקר בבלקן – והפכו את האזור למוקד של עלילות מרגלים, נסיכים, ונוסעים מערביים הבאים מבחוץ ומשפיעים על המקומיים.
כך למשל, בספרה "הנסיך האובד" (1915) של פרנסס הודג'סון ברנט, הידועה יותר כמחברת "סוד הגן הנעלם", מתואר נסיך שמוביל מחתרת להשבת צדק בממלכת סמביה, ממלכה בדיונית בבלקן שבה יש מלחמת אזרחים.
גם אדגר רייס בוראוז, יוצרו של טרזן איש הג'ונגל, חרג מהיבשת האפריקנית והערים האבודות של טרזן, ומכוכב הלכת מאדים שעליו הציב סדרה ידועה אחרת, וכתב שני ספרים בז’אנר, בהם "המלך המטורף" – על אמריקאי המגיע ל"לוטה", ממלכה בדיונית בבלקן הנמצאת בין אוסטריה וסרביה, ונקלע למרד עקב דמיונו למלך הרודני.
ב-1939, בשנת פרוץ מלחמת העולם השנייה, יצר הקומיקסאי הבלגי הרז'ה בסדרת "טינטין" המפורסמת שלו על עלילות עיתונאי בלגי צעיר את "שרביטו של אוטוקר", בו טינטין מבקר במדינת סילדביה, ונקלע לקונפליקט עם שכנתה בורדוריה – רמז גלוי לגרמניה וצ'כוסלובקיה.
בשנות השישים, סדרת הטלוויזיה "משימה בלתי אפשרית", שלימים הפכה לסדרת סרטי קולנוע מצליחה, הציגה עלילות רבות במדינות מזרח אירופיות דמיוניות שמאחורי מסך הברזל, לעיתים אף עם שפה מומצאת בידי המפיקים והתסריטאים – מתוך מטרה להימנע מעימותים דיפלומטיים עם מדינות אמיתיות. דבר שאכן קורה לסדרות אמריקניות אמיתיות שעוסקות במדינות אמיתיות של העולם השלישי.
הסופרת אורסולה לה-גווין לקחה את הז'אנר למקום עמוק ואנושי יותר ברומן "מאלפרנה" (1979), המתאר מדינה בדיונית מאירופה של המאה ה-19 מנקודת מבטם של אזרחיה.
בקובץ סיפורים שלא תורגם לעברית, "אורסיניה", היא המשיכה לתאר את המדינה הדמיונית גם במאה ה-20, ואף לאחר נפילת מסך הברזל.
פודראבה
כעת מגיע ארז מירנץ וממשיך את המסורת הזו – ואף מעמיק אותה.
מירנץ, מחזאי ואושיית תרבות פורה, פרסם בשנת 2016 את החיים הם הרע במיעוטו – כרך א': קובץ סיפורים, מסות ופרגמנטים בעריכת דרור ניר קסטל ובהוצאת "ילדי הקומדיה". הספר, כך נטען, הוא מבחר מיצירתו של "חבר" שאין למירנץ קשר אליו – פרט לכך ששמו של מירנץ מופיע כמוציא לאור במהדורה האנגלית. אך טביעת ידו ניכרת היטב ביצירות – במיוחד בהומור השחור ובביקורת החריפה על הסצנה התרבותית המקומית (בהערת אגב – מירנץ עזב את גבעתיים ועבר לברלין, לתדהמת חבריו, המקווים לשובו מ"העיר הגדולה והמושחתת" שעתידה, לדעתם, לבלוע אותו).
ההומור השחור משחור הזה ניכר היטב במחזות של מירנץ, שמהם תורגמו לכמה שפות והוצגו בכמה לשונות, ואולי הבולט בהם הוא "צמחים מטפסים".
המחזה עובד להיות חלק מהסרט "Rufus", של הבמאי הקנדי-אמריקאי מארס רוברג', סרט אנתולוגיה של חמישה סיפורים שונים, שזכה ממש בימים אלו בפרס סרט האימה הטוב בלוס אנג'לס.
פוסטר הסרט "רופוס"
צפו במקדימון של "רופוס":
ומהו אותו "מירנציזם"? גישה ספקנית כלפי הכול, הומור שחור וטראגי גם יחד, ואימוץ של עמדה ברנרית ש"אף על פי כן" יש להמשיך – גם אם למין האנושי אין סיכוי, לא בטווח הארוך ולא בטווח הקצר. זוהי הרוח שמנשבת לאורך "החיים הם הרע במיעוטו".
"דולדן" – רומן חדש ושונה
ספרו החדש של מירנץ, "דולדן", שונה מאוד ביצירתו. נעדר ממנו ההומור השחור המזוהה עמו, והוא מציג טון אפל, כמעט פסימי לחלוטין.
בספר מתוארים חייו של דולדן, תושב מדינה בדיונית בשם פודראבה – שדומה לקרואטיה קטנה – הגובלת בסרביה, סלובניה, וקרואטיה, ומאויימת על ידי סרביה. פודראבה היא מדינה ענייה, מושחתת, ומנוהלת בידי שלטון רודני. דולדן מתאהב בבחורה בריטית ממוצא יהודי וממעמד גבוה, ונוסע אחריה לאנגליה – אך אינו מתרשם לטובה מהמערב.
מרכיב מרכזי בעלילה הוא גיוסו של דולדן לשירות החשאי של ארצו, שם הוא עובר שטיפת מוח באמצעים מתוחכמים, לרבות פיתוי בידי סוכנת סקסית.
מירנץ מבקר הן את המזרח (פודראבה הדמיונית), והן את המערב (בריטניה), ובכך הוא מבטא עמדה מורכבת – המערב, עם כל יתרונותיו החומריים, אינו בהכרח טוב יותר מהדיקטטורה הבלקנית. ואולי – כך עולה מבין השורות – דווקא העתיד טמון במדינות הקטנות והנשכחות? או שאולי… אין עתיד כלל?
הספר מהדהד בבירור את חוויותיו של מירנץ עצמו – יליד ישראל שעבר לגרמניה, אך משלב בין מציאות, סאטירה, ורוח פילוסופית.
אין בספר תשובות ברורות – אבל יש בו שפע של שאלות עמוקות, שימשיכו להעסיק את הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה.
מומלץ מאוד – לקרוא, להרהר, ולקרוא שוב.
