שמי -שמחה סיאני מתכתבת עם שאול טשרניחובסקי

במסגרת הפרויקט "זוגות שירים מתכתבים" אנו מפרסמים את התכתבותה של הסופרת, השחקנית, והפעילה החברתית, שמחה סיאני, שבדרך כלל כותבת סיפורים, עם המשורר הדגול שאול טשרניחובסקי.

המשורר שאול טשרניחובסקי נולד בשנת 1875 באוקראינה ונפטר בט"ו בתשרי תש"ד בירושלים בשנת 1943. הוא כתב את השיר "ואת שמֵךְ אני אשא" בהיותו בן 22 באודסה (1897), גבר צעיר, תוסס, שנפעם מהטבע שנמצא סביבו ונשמתו כמהה לאהבת אישה.

את זיו מילותיו של שאול אני עונדת מדי יום על צווארי כמחרוזת פנינים, שכן, האהבה בשיריו היא אהבה של פעם, אהבה קלאסית.

מכיוון שהסוגה שלי היא כתיבת סיפורים קצרים (לעיתים בחריזה), גיליתי באמצעות שאול, שאני יכולה לכתוב גם שירים, והייתי הֵד לשירו זה.

כתבתי את השיר "וְאֶת שְׁמִי נָשָׂאתָ" כאהובה הנכספת לאהבה כזאת. כשאול, חשתי שגם העתיד שלי מלא בתעלומות ורציתי להיות כאותה אישה שאליה הוא משתוקק.

עברתי בחיי תהום רבה, והעתיד עבורי הוא כחלום, שבו אני פורטת על מיתרי נבל שכולו תעלומות. אני מאמינה שאם שאול היה חי היום אף הוא, כמוני, היה בז לאהבה שנולדת ומתה על מסך המחשב בלחיצת כפתור.

געגועיי רבים ל"אהבת שאול" הדומה לשלי, החל מאהבה לטבע הפורח סביבי בשלל גווניו ויצוריו, וכלה באהבת אהוב לאהובתו הנחלמת. שירתנו נשזרת זו בזו בחלום – בממלכת הטוהר והאהבה.

עבורי, חלומות לא שווא ידברו!

ואת שמי נשאת / שמחה סיאני

שיר הֵד לשירו של שאול טשרניחובסקי "ואת שמֵך אני אשׂא"

מַבִּיטָה בִּדְיוֹקָנְךָ

וְחוֹלֶמֶת – שֶׁאֶת שְׁמִי נָשָׂאתָ

וּלְאִשָּׁה בִּדְמוּתִי שׁוֹרָרְתָּ שִׁיר זֶה

הַדּוֹאֶה עַל כַּנְפֵי חֲלוֹם –

וְלֹא יָדַעְתָּ.

מֵעֵבֶר גְּבוּל יוּבָלִים בִּי נָטַעְתָּ

מֵי אַהֲבָה זַכִּים

וּלְמֶרְחַק הֶעָתִיד –

לֹא הִגַּעְתָּ.

אֲנִי פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתְרֵי נֵבֶל

תַּעֲלוּמוֹת

בְּנֹעַם וּבְזִיו שֶׁל מִלִּים

עָטִיתִי חֵן אוֹתִיּוֹתֶיךָ

כְּמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים עַל צַוָּארִי.

אֵיךְ חָדַרְתָּ אֶל תְּהוֹם חֶלְדִּי

מְנַשֵּׁק עַפְעַפַּי

מַעְתִּיר עָלַי אַהֲבָה

וַאֲנִי, לְמִשְׁמֶרֶת עוֹלָמִים

כִּנְשׁוֹב רוּחֲךָ בִּשְׁמֵי תְּכֵלֶת

אֶנְצֹרְךָ.

פּוֹרֵחַ שִׁמְךָ בְּלִבִּי, שָׁאוּל,

וַאֲבִיבוֹ – עוֹלָמִים

עֲטָרָה אֶשְׁזֹר מִשִּׁירֶיךָ

כְּכַלָּה נָאוָה אֶהְיֶה

טוֹבֶלֶת בְּאוֹר מִלּוֹתֶיךָ.

כְּחָתָן לְכַלָּתוֹ יִדְבַּק בִּי לִבְּךָ

וְיָאִיר נְתִיבִי

בְּמַמְלֶכֶת הַטֹּהַר וְהָאַהֲבָה.

ואת שמך אני אשא / שאול טשרניחובסקי

ואת שמך אני אשא על כנפי השירה,
מעבר גבול-יובלים אטענו,
ולמרחק העתיד המלא תעלומות
מלא נועם וזיו אביאנו.

וכיקרת הפנינים תוך נבכי תהום רבה,
כנשיקה חרדה לילד,
משמרת עולמים אנכי אתננו
לבני רוח טובה, לשמיים של תכלת.

ויהי שמך ויפרח, ואביבו – עולמים,
בנגוהות עטרתו לו נאווה,
בו ידבק כל לב, בו תאיר כל דרך
בממלכת הטוהר והאהבה.