השיר השבועי עם אילן ברקוביץ' – "וואלה, חביבתי" של נאור יצהרי

וואלה, חביבתי / נאור יצהרי

חָשׁוּב לְהִתְמַקֵּחַ אִתָּם עַל הַכֶּסֶף,

שֶׁיַּרְגִּישׁוּ שָׁוִים, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ

כְּאִלּוּ אַתָּה זוֹרֵק עֲלֵיהֶם שְׁטָרוֹת,

שֶׁלֹּא תֵּצֵא קוֹלוֹנְיָאלִיסְט.

–

תַּגִּיד לָהּ

וָואלָה חַבִּיבְּתִי,

עַל מָה מָאתַיִם חֲמִשִּׁים?

לֹא עָשִׂית חַלּוֹנוֹת, לֹא מִקְלַחַת,

בָּאת בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי,

רֶבַע שָׁעָה קָפֶה,

עַל מָה מָאתַיִם חֲמִשִּׁים?

כֻּלָּהּ לִשְׁטֹף אֶת הַבַּיִת.

–

הִיא תִּתְפַּתֵל,

תְּסַפֵּר סִפּוּרִים עַל הַמַּחְסוֹם

וְשֶׁרַק הַמּוֹנִית מִטּוּלְכַּרֶם עָלְתָה לָהּ שִׁבְעִים.

אַל תִּתְקַפֵּל,

תְּכַבֵּד אוֹתָהּ.

תַּגִּיד לָהּ וָואלָה חַבִּיבְּתִי,

פַּעַם הַבָּאָה תֵּצְאִי לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

לאחרונה הופיע ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בפני סטודנטים יהודים וישראלים באוניברסיטת קולומביה בארה"ב, ואמר כי מדינת ישראל זקוקה לקואליציה ציונית רחבה, שלא תכלול מפלגות ערביות, כדי להחזיר את ישראל למסלול הנכון. ממשלה כזאת, הסביר, תצטרך לדאוג לאזרחיה הערבים של המדינה כי "הם אזרחים שווי זכויות", אך בשל המלחמה והרכב המפלגות הערביות הנוכחי, אין כל היגיון בלצרפן לממשלה. לדעתי זו שגיאה ערכית ממדרגה ראשונה לכוון למצב כזה, וחבל שהיא באה דווקא מבנט, שהיה חבר בממשלה היסטורית, שכללה לראשונה מאז קום המדינה מפלגה ערבית. המפלגות הערביות יכולות לשמש גשר לא רק בין החברה הישראלית היהודית לבין החברה הישראלית הערבית, אלא גם בין ישראל לבין העולם הערבי המקיף אותנו.

השיר שלפנינו, "וואלה, חביבתי", מופיע בספר שיריו החדש, השני, של המשורר והמורה נאור יצהרי (יליד 1983, כפר יונה, ירושלים, מושב תנובות), "עוד מאותו דבר" (2024, הוצאת קתרזיס, עריכה יואב גלבוע, עמ' 94), שקדם לו הספר "עקוּד" (2021, אותה ההוצאה ובעריכת נמרוד שיין).

כמו בספר הקודם כך גם בספר הזה – אם כי באופן כמותי נדמה לי שקצת פחות מבחינת מספר השירים – יצהרי כותב על היחסים בין יהודים וערבים או בין ישראלים ופלסטינים החיים במקום הזה (מושב תנובות שבו הוא מתגורר נמצא על קו התפר שבין נתניה לטולכרם), ועושה את זה באופן שבו הסרקזם הוא השכבה הראשונה של השיר, ולאחר מכן באים מבני העומק של היחסים והאמיתות הקיומיות.

אפשר לקרוא את השיר כשיר יעץ מתנשא המכוון אל הריבון הישראלי ואל האופן שבו עליו לנהוג במנקה של ביתו, בת המקום הפלסטינית מטולכרם, אבל ההתנשאות מתמוססת באמצעות השפה והטון שלה, הריאליסטי, "שלא תצא קולוניאליסט", וגם "כולה לשטוף את הבית". סיום השיר יכול להיקרא לפחות בשני אופנים. האחד – "פעם הבאה תצאי לפני השמש", כלומר שוב עצה מתנשאת, שאולי נועדה לחסוך בעלויות או לשפר את שירות הניקיון של המנקה הפלסטינית. אך מצד שני אפשר לקרוא את הטור הזה גם באופן היפרבולי – תצאי לפני השמש, כלומר תזרחי אפילו לפניה. האפשרות הזו מתכתבת עם שירי אהבה לפלסטין בדמות אישה שבספר הראשון.

ראו גם :

"צעיר ערבי מפחיד" עוד שיר מאת נאור יצהרי

נאור יצהרי.הוצאת קתרזיס.